אנו עדים למאמרי ביכורים בעיתוני סוף השבוע בנושא,  משהו בנוסך של "גם נתניהו יחלק את ירושלים".  במקומותינו הרי כידוע אומרים "א'" ומתכוונים ל- "ת'".  הרי אין לחשוד בכתבי מעריב והארץ, שם פורסמו המאמרים, באהבה יתירה לנתניהו וכך הכוונה היא בנוסך מוערך כדלקמן. "אל תבחרו ביבי שממילא יחלק את ירושלים, בחרו ציפורה (הנקיה?) ליבני אשר כבר היכריזה כי תחלק את ירושלים".  גם ירון (הנלעג) לונדון כבר הזדרז ואף התעקש בתוכניתו מהיום ליצור קישור אווילי בין מפלגות הימין במקומותינו לבין תנועת הנוצרים האונגליסטים של אמריקה כאזהרה לנו עמומי המוח הפלוואים לא לבחור ימין אלא כמובן שמאל.  תמיכתם הגורפת של עיתוני השמאל הקיצוני כגון "הארץ" ומשובטיו אשר נהו חד צדדית ובבוטות אחר אובמה לנשיאות ארה"ב תוך שהנם פוזלים כמובן למגרש הביתי ומתעקשים ליצור הקשר אווילי היכן שאינו כלל קיים הינה הקדימון לנאמר לעיל.

ובכן הבא ונאיר עינינו ומחשבותינו.  במאמרי "שמאל הוא ימין, ימין הוא שמאל" (הקישור מצורף), גרסתי כי ההבדלים בין המחנות השפויים משני צידי המתרס הפוליטי הצטמצמו לנושאי עתיד איו"ש והנושא הסוציאלי בלבד.  שני המחנות הינם זהים בכל האמור לנושאי הזהות היהודית, ציונית ודמוקרטית של מדינת ישראל.  נעיר כאן כי ככל שהמחנות השפויים משני הצדדים התקרבו בהשקפותיהם כך בהתאמה התרחקו החלקים הרדיקלים משני המחנות מנושאי הקונצנזוס הלאומי.  לא באלו ולא באלו עסקינן כאן.

דווקא ההבדלים המהותיים בנושאי איו"ש וקווי 1967 בין השמאל השפוי לעמיתו מימין הם ברורים למדי.  פליאה היא כי הבדלים אלו נעלמו כליל מהשיח הציבורי הישראלי.  באם ניזכור כי העיתונות הישראלית חרתה על דיגלה את המלכת ציפורה (המטרנספרת) ליבני על ישראל, תוך גילגולו בזפת ונוצות של בנימין נתניהו, אפשר שהתמיהה תותמר בהבנה.

בקצרה ובקווים כלליים בלבד, השמאל-מרכז גורסים כי יש לוותר מבראשית על כלל השטח שנילקח על ידינו לאחר 1967 כתנאי מקדים ותוך וויתור מלמפרע ובמודע, על צרכי הביטחון של ישראל, כפועל יוצא מוויתור מקדמי זה, ורק אז להכנס למשא ומתן, בעוד שהימין גורס כי יש ראש וראשון להכנס למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים מתוך שיקולי צרכי הביטחון של ישראל לעתיד הניראה לעין.

מעניין כי הכשל הלוגי המובהק בשיקולי הביטחון ד'לעיל של גוש השמאל-מרכז נעלם כליל מעיני "הגנרלים והאדמירלים" (הביטוי באדיבות עמיר פרץ מהעבודה), הם אלו האמורים להיות אמונים על נושאים אלו ואפשר כי הדבר מעיד על טיבם המקצועי וכישוריהם האסטרטגים המפוקפקים.

דוברי המרכז והשמאל המתון והשפוי יוצאים ממש מגדרם להודיע לאויבינו את שיכולים הם לקבל עוד לפני פתיחת המשא ומתן.  אלפי כתבות וידיעות מדיה מביאות לידיעתינו ולידיעת אויבינו, אם ישירות ואם בעקיפין, את כוונות השמאל ללא כחל ושרק, אויבינו אינם חייבים לנחש דבר.  כל דרדק כבר יודע עוד מחצר המשחקים החולי שלו כי על מנת לזכות ביתרונות במשא ומתן עם הילדים האחרים ב"קינדרגרטן" עליו לשמור את קלפיו צמודים לחזהו ולא לחשוף כוונותיו אלא רק בהגיע הזמן לכך.

משבגרנו והחכמנו למדנו כי, הפלא ופלא-ממש הפתעה, אין עלינו לחשוף קלפינו בפתיחת המשא ומתן, כן-כן, ממש כפי ימי ילדותנו.  מה עושים שמאלנינו המתונים והחביבים?  נכון, מוותרים על כל נכסיה האסטרטגיים של ישראל עוד לפני שנורתה המילה הראשונה במשא ומתן.

ומה יעשו אויבינו ,השואפים באורח מסורתי להשמידנו, משך המשא ומתן?  נכון, יתבססו על ויתורי ישראל ערב המשא ומתן וינצלום כמדרגת הבסיס אשר ממנה ייסוב כל הדיון.  כלאמר, ישראל תאלץ לוותר עוד ועוד מעל ומעבר לוויתוריה התחילים, תוך הפקרת נכסיה האסטרטגיים הבסיסיים ביותר.  במדה ותסרב ישראל לוותר וויתורים נוספים המכלים בשרה החי הקיומי, הרי תואשם היא בחבלה במשא ומתן לשלום העולם (?) ותביא את כל הקהילה הבינלאומית על ראשה ובצדק.  הרי ישראל כבר היביע נכונות וויתרה את שוויתרה ערב המשא ומתן כמצע השמאל.  הרי ברי הוא כי תוך כדי דיוני המשא ומתן על הצדדים לוותר וויתורים נוספים וכך ללא כוונה תחילית לכך תביא ישראל על עצמה את "גבולות אושוויץ ודכאו גם יחדיו" (רוח הביטוי באדיבותו של אבא אבן ז"ל). 

לעומתו הימין המתון-השפוי (המובל על ידי בנימין נתניהו), נוקט בגישה שונה לחלוטין.  גם הימין גורס כי יש להיכנס למשא ומתן עם אויבינו אך מזווית שונה.  ראשית, על משקל האימרה, "כאשר יורים התותחים המוזות שותקות", גורס הימין כי "כאשר המוזות דוברות, שותקים התותחים", הרי זוהי גישה רציונלית בתכלית ומכאן כי הימין ישאף גם הוא וזו חובתו כלפי אזרחי מדינת ישראל להגיע ולקיים משא ומתן לשלום עם אויבינו. 

מאידך,  הימין השולל הצהרה על וויתורים חד צדדיים (כפי שגורס השמאל), יבחן את כוונות ונכונות נושאי המשא ומתן מהצד הערבי ויעריך את הסיכויים והסיכונים לביטחון ישראל העתידי לאור הנדון.  רק אז יוחלט מה ניתן ומה שאינו ניתן לוותר בתמורה להסכם שלום. 

הימין אינו גורס וויתור בכל תנאי על נכסים אסטרטגים.  לגבי דידו אין אויבינו מעניקים לנו בטובם-כי-רב שלום אמת יותר מאשר אנו מעניקים להם את אותו השלום.  חובת ההוכחה לרצון לשלום נופלת על כיתפי אויבינו ממש כעל אלו שלנו.  עלינו לתמוך ולעודד גישת מנהיגי הימין לפתוח במשא ומתן ללא סייגים.  עלינו לדון עם אויבינו על הכל, כולל ירושלים ורמת הגולן, אך אין פרושו כי עלינו בהכרח לתת אפילו שעל אדמה אחד עקב כך.  גם אין לשלול משא ומתן עם איראן מאותן סיבות ממש.   שלהי כהונתו ההזויה של הגמד השעיר האירני אפשר ומתקרבים, אפשר וניפתח כאן חלון הזדמנויות למשא ומתן וישוב חילוקי דעות תכליתי בינינו.

ישראל כבר וויתרה על שטחים אסטרטגים תוך שאיפתה לשלום אמת.  ישראל וויתרה על שטחים באיו"ש תוך הסכם אוסלו וקיבלה פיגועי תופת בשטחה ללא ערבון מוגבל.  מאות הנירצחים הם עדות מצמררת לכך.  ישראל כבר וויתרה על לבנון וקיבלה את מלחמת לבנון השניה על מאות הרוגיה ופצועיה, בנוסף על אינתיפדת 2000 על אלפי הרוגיה ופצועיה.  ישראל כבר וויתרה על רצועת עזה וקיבלה בתמורה את החמאס על שלל הרקטות והפצמ"רים על ישובינו (והרע מכל עודו לפנינו משם).  ומכאן, עד כאן, יש גבול לכל תעלול, אנו הוכחנו רצוננו הכנה בשלום וקיבלנו מאויבינו הוכחה לרצונם הכנה בהשמדתנו.  כעת חובת ההוכחה היא על הצד הערבי ואל לנו לוותר בענין זה ולו כציפורן זרת נוספת.

המשא ומתן לשלום חייב להתחיל הנקודת הוויתורים שעשתה ישראל לאויביה ביזמתה היא בעוד שקיבלה בתמורה אך יגון ודאבה. כמה ומי חייב לדפוק את העובדות היבשות למוחותינו על מנת שנפנים כי אנו מתנהלים בכיוון השמדתנו העצמית במדה ונקבל את גישת השמאל המתון להחזרת שטחים ללא שלום בטוח.  מדוע העובדות היבשות לעיל אינן מצליחות לבלבל את אנשי "החזרת השטחים"?  מדוע אלו אינם יכולים להפנים כי החזרה גורפת של שטחים לא תביא שלום אלא מלחמה גדולה ונוראה יותר מכל שחווינו עד עתה?  ובכן, הסיבות לכך ענינן בתחום הנפש וזה אינו נושא המאמר.  ובאם אלו אינם מסוגלים מסיבות שונות לקבל העובדות היבשות כהוויתן, יש להושיבם אל הספסלים האחוריים ולתת לאותם שעיניהם בראשם לנהל את בטחון וקיום ישראל.

כבר שנים אנו חשופים לאותה המנטרה האווילית "שטחים תמורת שלום".  לא קם ולו אחד ויחיד ששיכנע הכיצד החזרת השטחים תביא שלום לאור העובדות היבשות שלהפך.  מהם הערבויות לכך?  מה ימנע ממנהיג ערבי אשר השאיפה להשמדת ישראל באה לו עם חלב אמו והינה בוערת בעצמותיו מינקות, לשמור על ההסכם שעליו חתם כאשר "עתיד ושאיפות האומה הערבית הגדולה" מונח על כתפיו.  מי יכול לשכנע כי החזרות השטחים עד כה ואלפי הרוגינו "אינם נחשבים" ולא כלולים "במשחק" והינם אך "קורבנות השלום".  האם קיים בר דעת במדינתנו המאמין כי נשיא סוריה יחתוך את צינור החמצן האירני עקב חתימתו על הסכם שלום עם ישראל?  לא דובים ולא נעלים. 

הסכמי השלום הקיימים עם מצרים וירדן אינם ההוכחה לדבר ואינם מלמדים כי בתנאים השוררים כיום הדבר בהכרח אפשרי עם סוריה, לבנון והרשות הפלשתינית (ערב הסעודית אינה במשוואה משום שאינה איום מידי קיומי על ישראל). מאז נחתמו הסכמי השלום עם מצרים וירדן עבר העולם האיסלמיסטי שידוד מערכות קיצוני ומיליטנטי וכיום נילחם הוא כנגד השטן הגדול, הוא כלל 'המערב', כאשר ישראל אינה מרכז הסיכסוך אלא התרוץ לו.

מילת המפתח בניהול משא ומתן עם אויבינו היא 'יצירתיות', אחרים יכנו זאת "לצאת מהקופסא".  דומה כי אנו כולנו ניכנסנו לחרגון שיכלי.  מדוע "החזרת שטחים" הינה החלופה היחידה?  מדוע הסכם שלום חייב להחתם כאן ועכשיו?  מדוע חייבת ישראל להפקיר נכסים אסטרטגיים על מנת להגיע להסכם שלום.  היכן ניקבע כי עלינו בלבד להתקפל ולוותר ואילו על אויבינו לקבל ולקבל בלא תמורה כלשהיא עבורנו?  מדוע שטחי איו"ש הינם החלופה היחידה למדינה פלסתינית?  מהן ההוכחות והבטחונות אשר יכולות ומסוגלות מדינות ערב להציג להבטחת חוזי שלום? מתי וכיצד תופס דעתנו כי הרשות הפלשתינית תוכל לשלוט במחריביה ומהרסיה מבית כמו גם לרסן הקיצונים כנגד ישראל?

אפשר ואין תשובות מלאות לשאלות לעיל אך חייב לקום זה אשר ישאלן ויבטיח קבלת התשובות המושכלות להן.  במצב הדברים ד'היום אין זאת ניראה כי השמאל כמו גם המרכז הפוליטי רוצים, מוכשרים ומסוגלים לכך.

הערה:

זיכרו את צוואתו של המלך ינאי: "אל תתייראו לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים".  למי שלא הבין, בישראל שלש מפלגות עקריות, הצדוקים (מפלגות הימין), הפרושים (מפלגות השמאל) ומפלגת הצבועים-זו היא אסוננו.

קישורים:

מאמרי "היכונו לסיזון":

http://www.global-report.net/aroll/?l=he&a=343141

מאמרי "שמאל הוא ימין ימין הוא שמאל":

http://www.global-report.net/aroll/?l=he&a=2181

המחבר הינו יועץ אירגוני בכיר ודירקטור ניהול פרויקטים לחברות ואירגונים בענף המחשבים

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

אהרון רול

טורונטו

905-886-8998

amroll@rogers.com