אתמול לפנות בוקר התבשרנו שהמועמד הדמוקרטי ברק חוסיין אובאמה נבחר להיות הנשיא ה-44 של ארצות-הברית. אכן זוהי פיסת היסטוריה, שכן לראשונה אדם שחור נבחר לשבת בבית הלבן בוושינגטון הבירה. הבחירות היו מרתקות וסוחפות שכן הן התקיימו בין שני גברים השונים זה מזה באופיים. אחד אדם לבן מבוגר גיבור מלחמת וייטנאם וסנאטור ותיק , השני שחור עורך דין , סנאטור שנה וחצי, עם חזון שאיש לא יודע מהו.

בתחילת הקמפיין הדמוקרטי איש לא ניבא לו סיכוי להיות מועמד לנשיאות ולנצח את הילרי קלינטון שנחשבת ביחד עם בעלה ביל לסמל המפלגה הדמוקרטית. אך עם קמפיין נבון תוך הדגשת צורכייה הבטחונים של מדינת החסות ישראל , תוך כדי הפיכת חוסר נסיונו בזירה הפוליטית-מדינית ליתרון ולמעשה לגורו אשר סוחף אחריו מגזרים אשר הרגישו במשך השנים מקופחים ברחבי ארצות הברית (למשל: שחורים, היספנים, וכ"ו) התכנית הכלכלית אשר הציג יכולה בהחלט להציל את המשק הכלכלי (כמובן אם היא תיושם נכון ובצורה מדוייקת).

♦ עוד בפרשן על ברק אובמה

ג'ון מק'קיין ראוי להיות נשיא ארה"ב מהרבה בחינות הוא ישר,ליברלי, חביב עומד על שלו (חסרה לו כריזמה שיש למתחרהו. אך הקמפיין שלו לקה בחסר הוא לא התרכז בנושא ספיצפי אלא הלך בין הטיפות, וכן לא קרא את אובאמה נכון (כמו שהקלינטונים שגו בכך שלא לו על השתייכותו של אובאמה לכנסייתו של הכומר המטיף ג'רמייה רייט ).

הנסיון לקרוץ לשמרנים בדמות מינוייה של מושלת מדינת אלסקה שרה פיילין לתםקיד סגנית הנשיא הזיקו יותר מאשר תרמו. חיקוייה המושלם של הקומיקאית היהודייה טינה פיי הפכה את פיילין לבורה בנושא מדיניות חוץ ולפרמיטיבית (ממש כפי שהוצג הנשיא בוש כאשר נכנס לבית הלבן בינואר 2001 )

אך רוח הלחימה והאומץ שהפגין מק'קיין עד הסוף מראה כמה מיוחד האיש הזה וכמה אמריקה חייבת לו. אם אובאמה יגשים את חזונו ויצעיד אמריקה טובה יותר ממה שקיבל מבוש הוא ייכנס להיסטוריה כאדם של הבטיח כלום ועשה רבות למען מולדתו ואזרחיה העשירים והמקופחים.