לפני שנה וחצי לערך, ובעקבות בדידותה המדאיגה של פירמידת ח'ופו כפלא העולם היחידי ששרד עד לימינו, השתתפו גולשים מכל רחבי העולם בבחירה וירטואלית של שבעת פלאי העולם החדשים. אחד מפלאי העולם שנבחרו, כמה שערורייתי, היה פסלו הסתמי והענקי של ישו, הצופה על העיר ריו דה-ז'נירו. כצפוי, הפכו פלאי העולם החדשים, וישו מיודענו בכללם, למשאת הנפש החדשה של האנושות המודרנית. המוזיאון הלאומי של נפאל, למשל, כבר הציב גלריה מרשימה של הפלאים החדשים, תוך הוספת תוויות מלאות התפעלות. למותר לציין כי פסל ישו לעולם לא יוכל לעמוד בשורה אחת עם פטרה, מאצ'ו פיצ'ו, החומה הסינית והטאג' מאהאל, אך עניין טכני זה וודאי לא ימנע מהברזילאים ליהנות מזרם מבקרים עצום, שיבקש לעמוד מתחת לפלא העולם החדש. כאלו הם האנשים: חובבי אייקונים מושבעים.

♦ יומן מסע למזרח פרק א'

טרק האוורסט בייס-קמפ זוכה לפופולריות עצומה בדיוק מן הסיבה הזו. ניתן לומר על האוורסט דברים רבים, אך ודאי שזכותו אינה עומדת לו בגלל יופיו. זהו הר סתמי למראה, המוקף בפסגות מרהיבות ממנו בהרבה. למעשה, באיורים ובצילומים רבים נוטים להדביק לו את שכנו המרהיב המתנשא מימינו, קרחון נופטסה, בכדי לפצות על סתמיותו. מטרת הטרק היא אפוא להתקרב ככל שניתן אל האוורסט, ולטעום מהדרת הכבוד הסטטיסטית שלו.

גומפה טיבטית על רקע ההרים המושלגים בטרק אוורסט בייס קמפ.

גדודים גדודים של מטיילים, רובם בגיל הזהב או מעט מתחת לו, יוצאים בשיירות מוטסות מקטמנדו אל לוקלה, שדה התעופה הקרוב ביותר להר. נחתנו בלוקלה גם אנחנו, צעירים מעט יותר, והצטערנו לגלות שמיים מעוננים ורטובים בשיא העונה. נקודת הסיום של הטרק איננה דווקא מחנה הבסיס של המשלחות המטפסות אל האוורסט, אלא קאלה-פאטאר (5,550 מ'), נקודת תצפית מצויינת על רכס ח'ומבו, שבמרכזו ניצב האוורסט עצמו. הדרך מלוקלה אל קאלה-פאטאר אורכת כשבוע, ואז חוזרים המטיילים על עקבותיהם בדרך שבה הגיעו. קיימות אמנם דרכי חזרה אחרות, המגוונות מעט את הטרק, אך הן מסובכות מדי למטייל הממוצע.

הטרק עצמו סובל מחסרונות רבים מדי, וכך נפגמת ההנאה מן הנוף המרהיב. ראשית, טרק החוזר על עקבותיו הוא מלכתחילה טרק שיש לשקול את כדאיותו, בוודאי עבור מטיילים המקציבים לעצמם טרק אחד בלבד. זכור לי כי עוד בביקור הראשון שלי בנפאל, לפני שבע שנים לערך, היו הישראלים נוהים אחר טרק האנפורנה. 'טרק האוורסט הוא משעמם יותר', יעצו לי בסוכנויות, ואני הקשבתי לעצתם. מצב עניינים זה לא השתנה מאז, וטרק האנפורנה נחשב, ובצדק, לטרק הטוב בנפאל.

רכס האוורסט, כפי שנצפה מן הכפר היפהפה תיאנגבוצ'ה. האוורסט הוא הגבנונית המשולשת הגבוהה משמאל.

קשה להניח את האצבע על הסיבות הפוגמות בהנאה מטרק אוורסט בייס קמפ, אבל התחושות הרעות עולות בתדירות מדאיגה לכל אורכו. שביל ההליכה אינו רציף: כלומר, אינך עולה עד לשיא הגובה ואז יורד ממנו בהדרגה. הדרך עולה ויורדת כמטוטלת, וכל הגובה שהושג בעמל, נמחק ברגע. זוהי דרך ייסורים, וגם חובבי ההליכה המושבעים יזדרזו בוודאי לרכוש להם מכונית משישובו לביתם. מעבר לכך, השביל מאובק וחסר חן, ומעוטר למלוא רוחבו בגללים המפוארים של עדרי היאק, המובילים סחורה וציוד מכאן לכאן. אם ביקש המטייל להתייחד עם הטבע הצלול והטהור של ההימלאיה, הוא ייאלץ למלא את תשוקותיו במקום אחר. הסיבה לגודש השביל היא הקבוצות המאורגנות הרבות כל-כך. המטייל המצוי אינו סוחב בעצמו את הציוד שלו, אלא רק תרמיל יום קטן הכולל מים ומעט מזון. מי שדואג לסחוב בעבורו את הכל, הם עדרי היאקים הרבים המחרבנים על השביל כמויות העומדות ביחס ישיר עם העלייה במספר הקבוצות. החלופה האחרת היא שכירתם של הפורטרים, הסבלים המקומיים, שראוי להתעכב עליהם מעט.

בראותי את הפורטר המצוי, הכורע תחת נטל תרמילי התיירים הזרים, עלתה בי פרפראזה לשירו הגזעני של רודיארד קיפלינג, 'משא האדם הלבן'. קיפלינג התייחס אמנם לחובת האדם הלבן לתרבת את הגזעים הנחותים ממנו, אך ההשוואה העלתה בי חיוך קל. אנחנו בחרנו שלא לשכור לנו פורטר, אלא לסחוב הכל בעצמנו, וכמונו נהגו גם אחרים. אך ריבוי הפורטרים המגיעים בכדי לשרת את הגב הלבן, הסתבר כמזיק גם למטיילים העצמאיים שתרמילם על גבם. הקור הצורב בטרק מאלץ את האורחים להצטופף מול התנור הבוער בחדר-האוכל של בתי-ההארחה, ואליהם מצטרפים גם כמה פורטרים משתעלים במיוחד. השילוב הזה אינו בריא לאורח ממדינה אחרת, אשר אינו מצוי בנבכי השפעת המקומית. מטיילים רבים שפגשנו חשו ברע, ואני עצמי חליתי בשפעת שהקשתה עליי מאוד.

משא האדם הלבן. פורטר בפעולה.

חיסרון נוסף בטרק הוא העלייה הלא-הדרגתית בגובה: ביומיים שלפני ההגעה לקאלה-פאטאר, היעד הסופי, נרשם טיפוס בלתי סביר בעליל של 1,300 מ'. בנסיבות הללו חלתה חברתי במחלת הגבהים המסחררת כבר בגובה 4,600 מ', וכך נאלצנו לרדת מיד בגובה, מבלי לכבוש את היעד הנכסף. לא הצטערנו על כך במיוחד: את האוורסט ניתן לראות בקטעים רבים בטרק. כיוון שלא נהנינו מן ההליכה, ההחלטה לחזור התקבלה בלב שקט.

משקוף הכניסה למקדש הבודהיסטי בכפר תיאנגבוצ'ה. צמד הצבאים הם סימבול קבוע בבודהיזם הטיבטי, וקשורים לאתר ההתגלות של בודהה.

הדברים האמורים למעלה אינם מוחלטים, ורבים וודאי יחלקו עליי. את אלה אני מזמין לערוך השוואות מול טרקים רבים אחרים, ולהבחין כי הנוף באוורסט בייס קמפ הוא אמנם מרהיב, אך אינו מצדיק את חריקת השיניים ואת חוסר ההנאה מן ההליכה לאורכו.