אם למישהו היה ספק שהאליפות תהיה השנה או של מכבי חיפה או של נתניה - אתמול הוא קיבל תשובה סופית. ניצחון חיפאי היה יכול לקרב את נתניה יותר למקום השלישי מלראשון, אבל הניצחון אתמול הוכיח שגם נתניה מתמודדת רצינית במאבק על האליפות, אולי לא בכדורגל נקי ומוחץ - אבל בכדורגל יעיל וחכם.

נתניה פתחה את המשחק בצורה מצויינת. שער מהיר של שכטר קבע 1-0. חיפה ההמומה לא התאוששה במהירות, אבל גול בדקה ה-13 של קינן מהגבהה של בוקולי. 1-1 מוזר, שני מצבים - שני שערים. אבל חיפה לא ניצלה את המומנטום ולא השתפרה. השער הגיע דווקא מהצד הנתנייתי, כשעוד מתפרצת מושלמת, העם של סבן, נגמרה בבעיטה מעולה בתזמון נהדר של שלו מנשה - ו-2-1 לאורחים.

חיפה לא קלטה שיש לה בעיות בהגנה וממש לא למדה מטעויות. בדקה ה-33 כדור חופשי הגיע לרגל החופשית של זאב חיימוביץ' שעלה להתקפה באופן נדיר. שום סגירה של שחקן הגנה וזה כבר 3-1. ההגנה של חיפה, הכי טובה בליגה עד אתמול כבר עם שלישייה ברשת במעט יותר מחצי שעה. במחצית: 3-1 לנתניה, כשחיפה כמעט לא מסכנת את השער, מתעקשת לשחק דרך האמצע ולא סוגרת בהגנה. להוציא כמה דקות במהלך המחצית חיפה מאוד לא הרשימה.

חיפה עלתה טוב למחצית השנייה. גאדיר הוסיף רענון מהספסל, קטן הוביל משחק מהיר יותר ורפאלוב הגיע לאיזורים מסוכנים יותר מול השער. חיפה התחילה לבעוט לשער פעם אחרי פעם והשער שכבש פנטאני מנגיחה פתחה את המשחק מחדש. חיפה המשיכה ללחוץ, כשהאגף הימני עם חרזי ממשיך להרשים, אבל נתניה הבינה שכדי לצאת עם ניצחון היא חייבת לפגוע בקצב ולהאט את המשחק. היא לא בחלה באמצעים, גם אם לפעמים מדובר בעבירות גסות או בזבוזי זמן, והצליחה לפגוע במומנטום של החיפאים. בסיום 3-2 קטן לכאורה אבל בעצם ענק, ובעצם הניצחון הכי משמעותי שלה מפתיחת העונה.  

למרות התוצאה, זה ממש לא היה משחק ענק. זה היה משחק מרובה שערים, מעניין, מרובה כרטיסים (כולל שני אדומים ועוד אחד שנפסל) וחם מתמיד - אבל מבחינת איכות זה לא היה משחק יוצא דופן, להוציא את החלק הראשון של החצי השני של המשחק. באותם דקות ראינו קצב והתלהבות מצד חיפה, כולל מצב אחרי מצב, כדורגל שוטף ולחץ חזק על השער של שטראובר. הבעיה היא שבאזור הדקה ה-65 המשחק נחלש, נתניה הצליחה לפגוע בקצב ולהפוך את המשחק למכוער. בחצי הראשון ראינו אומנם 4 גולים - אבל ממש לא איכות: נתניה כמעט לא תקפה, חיפה כמעט לא איימה והשערים באו בגלל טעויות בהגנה. רוב המחצית הייתה החזקות כדור של חיפה ששיחקה יותר מדי בגישושים, כמו שמשחקים בתחילת משחק, ולא מצבים מעשיים וכדורגל סוחף.

נתניה אומנם לא הראתה משחק מוחץ, אבל היא ניצחה כי היא שיחקה בצורה יעילה, כי היא העמידה הגנה מסודרת וטקטית בצורה מושלמת וכי היא הבינה את מעמדה: היא הבינה שבקריית אליעזר, מול הקבוצה בכושר הטוב בארץ, היא חייבת קודם כל לא לחטוף וקודם כל להיות מסודרת בעורף. מתיאוס אומנם איבד העונה את אבי סטרול ולא הביא בלם טבעי אמיתי במקומו - אבל הוא הצליח להפוך את נתניה לקבוצתית בחלק הזה ולמתואמת מאוד. יש לה חולייה הגנתית פיזית מאוד, אחראית (מרין), גבוהה (שטראובר, חיימוביץ' ופרנסמן) ואיכותית שספגה 8 גולים מפתיחת העונה. לנתניה הייתה הגנה מצויינת גם בזמנו של עטר - אבל יחסית לאיך שההגנה של נתניה נראתה בתחילת העונה מדובר בשיפור עצום. נתניה צופפה אתמול במרכז ההגנה וקשה לספור את כמות הכדור שחטפה כ-20-25 מטר מהשער שלה בזכות הכוח והיציבות החלק הזה. היא הצליחה להתיש את חיפה ולמנוע ממנה להגיע למצבים נוחים. השערים שכבשה והמתפרצות הקטלניות שיצרה באו מחטיפות בחלק הזה ויציאה מהירה להתקפה לפני שההגנה של חיפה מתארגנת. השלישייה במרכז ההגנה אפשרה לסבן, המגן הימני, לצאת קדימה והביאה המון שקט למשחק הקבוצתי.

הסגנון של מתיאוס הוא שונה ממה שאנחנו מכירים. הקפדנות שלו לגבי משמעת משגעת את השחקן הישראלי; הסגנון האירופאי נראה מוזר; והטקטיקה הגרמנית נראית מיושנת משהו. ובכל זאת, זה עובד. מתיאוס מביא לנתניה מקצוענות שהשחקנים לא מכירים. הוא מוציא את המקסימום מהשחקנים: הסגל שיש לו לא חזק יותר משהיה לעטר, ועדיין המקום השני שעטר הגיע אליו היה נראה לכולם כמקסימום שנתניה מסוגלת להגיע אליו. אבל אז הגיע מתיאוס והוביל לשיפור משמעותי בעמדת המאמן. עטר מאמן מצויין ומוכשר, אבל לא יודע לעמוד בלחץ של קבוצה שרוצה אליפות, ואנחנו רואים את זה בבית"ר. עטר מאמן טוב אבל אפור שדוגל בסגנון משחק שונה משל מתיאוס. אומנם מתיאוס משחק כדורגל הגנתי אבל יש לו הרבה יותר התלהבות בקבוצה. ההגנה שלו לא טובה יותר, אם כבר להפך: סטרול עזב ושטראובר מעבר לשיאו וראינו את זה כמה פעמים העונה, אבל הוא מצליח להוציא מההגנה שלו יותר. הוא ניצח אתמול את המשחק בגלל ההגנה שלו. אז אומנם הוא ספג שני גולים - אבל במשחק עם כזה קצב של אירועים ובלגאנים זה בסדר גמור. כשנתניה כובשת שער מכל הזדמנות שלה מותר לחטוף שני גולים, בטח ובטח שהיריבה היא מכבי חיפה ושהגולים הם כמו שהיא חטפה - הגבהות ממצבים נייחים מקריים ולא התקפה עם טעות בהגנה או משהו דומה.

נראה שהשער הראשון היה קריטי להמשך. הוא הציב את נתניה ביתרון במשך כמעט כל המשחק. אומנם היה שוויון, אבל שוויון מדומה: מהר מאוד נתניה חזרה ליתרון. הוא הרגיע את נתניה ואילץ את חיפה לתקוף בכל הכוח. הבעיה היא שחיפה עלתה למשחק עם סגנון משחק שלא מתאים מול שלושה בלמים: כדורים לעומק, לפאנטני, המתבססים על המהירות של פנטאני והמסירות הקטלניות של קטן ושות'. אומנם שלושת הבלמים של נתניה איטיים, ושחקנים איטיים מתקשים מאוד מול כדורים ארוכים לעומק (עוד פרטים אצל בלמי בית"ר), אבל מול הגנה מעובה וצפופה כ"כ הסיכויים שהכדורים הללו יעברו את כל שלושת הבלמים לא גבוהים. חיפה התבססה על מזל, וביום בו יניב קטן משחק רחוק מדי מהשער קשה להוציא מזה משהו.

אכזבת המשחק היא פטר מסיללה. המגן השמאלי הוכיח את עצמו לא פעם כמגן השמאלי הטוב בליגה אולי, אבל אתמול הוא לא פגע. הוא אשם בשער השני כי הוא ברח לעמדה שלו בפינה ולא ניסה לסגור את סבן, השחקן אותו הוא אמור לשמור בדרך לשער, ובהתקפה לא ראינו ממנו כמעט כלום. בעוד הקולגה בצד השני, אלון חרזי, שלח כדור אחרי כדור מסוכן לרחבה והחזיק את האגף הימני הוא כמעט לא הכניס כדורים לרחבה.

אלישע לוי, לשם שינוי, לא עשה עבודה טובה. הוא לא התכונן כראוי למשחק: הוא התעקש לשחק דרך האמצע ולא לנצל את האיכות שיש לו באגפים; הוא אחראי על כך שפנטאני שיחק רחוק מדי מהשער; שחיפה כמעט לא הגביהה לשער בחצי הראשון במצבים ניידים; והוא לא הגיב נכון למשחק: הוא הסתמך יותר מדי על השחקנים הצעירים שלו, גאדיר וגולסה, כמושיעים שלו. לא ברור מה היה לו דחוף להוציא את שני המצטיינים שלו: כיאל, שהיה היחיד בחיפה שחיפש את השער בחצי הראשון, הוצא עוד לפני המחצית, וחרזי, שלמרות תפקידו היה השחקן שתקף הכי הרבה בחיפה הוחלף במהלך המחצית השנייה. לא ברור למה הוא לא העדיף להוציא את פנטאני המאכזב ולשמור על הרכב דומה. חיפה לא עלתה למשחק עם אטרף בעיניים. לזכותו ייאמר שהוא הצליח לגרום לשחקנים לעלות טוב לחצי השני - אבל זה לא מספיק.

יש לו הגנה מצויינת גם בלי ניר דוידוביץ' - ולא ברור איך יכול להיות בכמות מצבים מעטה נתניה כבשה 3 גולים, כולם בגלל טעויות בהגנה. זה מעיד על בעיות שיש לתקן. מסתבר שגם לחיפה יש עוד הרבה עבודה. ההגנה של חיפה, שעדיין היא אחת הטובות בארץ, נראית פחות יציבה ובטוחה בעצמה. קינן כבר עם שני אדומים מפתיחת העונה, הרבה יותר מדי, וגם ההתלהבות מאדרי, כך נראה, מיצתה את עצמה, והגיע הזמן שדוידוביץ' יחזור לכושר ומהר. חיפה נראתה אתמול מהוססת מדי בהגנה, רכה מדי, וברחה כל פעם שמנשה או שכטר התקרב אליה.

בחצי השני חיפה נראתה טוב בהרבה. היא שיחקה עם יותר קצב, קיבלה יותר מחץ מקטן ורפאלוב בפתחת המחצית והייתה קרובה לא פעם לשוויון. היא לחצה יותר דרך הצדדים והגביה יותר לרחבה מהאגפים. היא הבינה שהיא לא יכולה להתעקש לשחק דרך האמצע. רפאלוב, שבחצי הראשון הסתפק בניצוצות של כדורגל יצירתי ולא יותר התחיל לתקוף, ללכת פנימה, להביא את היכולת האישית הפנטסטית שלו ולבעוט לשער. רפאלוב, שרושם בינתיים עונה מצויינת, הראה שיפור משמעותי ולא היה רחוק מלכבוש שער משחק שלישי ברציפות.

הבעיה היא שקטן, המצטיין בחיפה במשחקים הקודמים לא תרם להוציא את כמה הדקות שהוזכרו. קטן, וזאת הבעיה המרכזית שלו העונה, לא שיש הרבה כאלה, לא בועט מספיק לשער. התרומה הקבוצתית שלו נהדרת וגם אתמול הייתה טובה - ובאמת, יש לו כבר 4 בישולים מפתיחת העונה, רובם לפנטאני, איתו יש לו שילוב מצויין, אבל הוא כבש רק שני גולים - שניהם במחזור הפתיחה - למרות שהוא יכל כבר להיות עם חמישה כאלה בשקט. הוא חופשי בהתקפה והשחקן הכי פעיל בהתקפת חיפה, הוא כל הזמן מצמצם פערים משחקנים ועוזר גם בצדדים - אבל אתמול הוא לא היה קרוב מספיק לשער ולא לקח על עצמו מספיק. קטן הוא הבסיס של חיפה בהתקפה, המנהיג, האיש המוביל, וכשהוא לא משחק טוב - כל הקבוצה מתקשה. בסופו של דבר, גם השערים שחיפה כבשה לא היו בגלל יכולת מדהימה או התקפות קטלניות - אלא בגלל מצבים נייחים, נגיחות בודדות ומקריות.

חיפה צריכה להיות מרוצה ממרכז השדה. היא מצאה בעל בית (קולמה) שמוביל את המשחק, עוזר קדימה ומוביל את הקצב. הוא שחקן אחראי ויציב שתמיד בא לעבודה ואף פעם לא בורח מכדורים. עם הרבה עזרה של כיאל בחצי הראשון וההתקפיות של גולסה ראינו הרבה מאוד מהחוליה הזאת, במבחינה הגנתית היא אולי הטובה בארץ - אבל התקפית אולי חסרה בשחקן יצירתי. בסופו של דבר, שחקנים כמו גאדיר וגולסה צעירים מדי, וחוץ מרפאלוב אין לחיפה הרבה יצירתיות. אולי שחקן כמו ישראלביץ' או נאתכו היה יכול להוסיף את המימד הזה.

בסה"כ, חיפה עדיין הפייבוריטית לאליפות. היה ברור שמתישהו ההפסד יגיע. עכשיו מגיע המבחן של אלישע: להרים את חניכיו, להחזיר להם את השקט ההגנתי והמחץ ההתקפי. חיפה תהיה חייבת לדעת לנצח גם כשלא הכול הולך חלק. עוד יגיעו הפסדים - השאלה היא איך היא תקבל אותם. לחיפה יש את המרכיבים של אלופה - מתפרצות, כלי קריטי בכדורגל של היום, ניסיון (דוידוביץ', קטן, חרזי ובוקולי), סגל שרץ הרבה זמן ביחד (בסופו של דבר, חיפה צירפה רק שני שחקנים משמעותיים), שחקנים שיודעים מה זה אליפות, ומעל הכול - קבוצתיות.

ציונים: 

אדרי - לא מנע שום שער, אבל גם לא היה אשם בגולים. ציון: 5.

חרזי - מצויין. משחק מסודר, יוצא קדימה. חוסר הניסיון של גאדיר חייב עזרה של מבוגר אחראי לידו - וחרזי הביא את זה. הוא הרים הגבהות טובות לרחבה והיה חלק מרוב המצבים. אגף ימין שלו היה טוב - הוא, בוקולי וגאדיר, עם עזרה גדולה מאוד של קטן, היו מצויינים והובילו את כל המצבים, אבל מהצד השני חיפה קיבלה הרבה פחות. ציון: 6.5.

קינן - אשם בשער השלישי. חוטף יותר מדי אדומים מיותרים ולא רק העונה - אבל מצד שני מתבסס כאחד הנוגחים הטובים ביותר שיש, ולכן הוא כבר עם 3 גולים, כשרובם במשחקים חשובים: נגד בית"ר ונגד נתניה. בסה"כ יש לו חלק בהגנה המאכזבת של חיפה אתמול. ציון: 5.

קרופניק - לא אשם בגולים, הסתדר לא רע גם בתפקיד המגן וממשיך להיות השחקן השקט והסימפטי בחיפה. למרות שיש בלמים טובים ממנו הוא ראוי למקומו ובהחלט נותן עונה טובה. ציון: 6.

מסיללה - מעבר לביקורת שכבר הזכרתי, הוא אשם גם בשער הראשון: הוא היה צריך לסגור את שכטר שהיה צמוד אליו, אבל השאיר אותו לבד. ציון: 4.

קולמה - חיפה מצאה מנהיג אמיתי. ציון: 6.

כיאל - לא יודע למה הוציאו אותו, ועוד בדקה ה-41. ציון: 6.

בוקולי - בישל את הראשון ותקף לא רע עד שנפצע. יחד עם חרזי הוא מעמיד אגף ימני מנוסה ואחראי - אבל שמיצה את עצמו מזמן. בוקולי נותן עונה לא רעה, אבל ברור שהיום הוא החוליה החלשה בהתקפת חיפה ובטח שלא מה שהוא היה פעם. יש לו שער ובישול מפתיחת העונה - מספרים הרבה פחות טובים משל קטן, פנטאני, רפאלוב ואפילו קינן וכיאל. ציון: 5.5.

רפאלוב - יחסית לחוסר התמיכה של מסיללה היה בסדר. בחצי השני לקח על עצמו יותר. ציון: 5.5.

קטן - כבר דובר עליו. ציון: 5.

פנטאני - 5. 

עכשיו לנתניה. מעבר למה שנאמר, חשוב לזכור שנתניה תהיה חייבת לדעת לנצח כפייבוריטית. אתמול היא באה מלמטה עם ציפיות דלות יחסית ליריבתה - ולקחה את הניצחון. בשבוע הבא היא תפגוש את בית"ר כשהציפיות גבוהות בהרבה. אליפות לוקחים עם עליונות וכוח הרתעה. נתניה לאט לאט תופסת כזה - אבל תהיה חייבת לדעת לנצח כשהיא תגיע כפייבוריטית: ראינו איך לפני שבוע וחצי היא לא הצליחה לנצח בביתה במשחק שבו היא אמורה לנצח בלי בעיות, את בני יהודה.

המצטיינים: שכטר, מנשה סבן וכל חוליית ההגנה. שכטר כמעט לא קיבל עזרה מטאזמטה הפאסיבי שכמעט לא הורגש במרכז, ועדיין הצליח לכבוש ולהגיע לכמה מצבים מצויינים. הוא כבר שער חשוב מהר אחרי 7 דקות, ובחצי הראשון תרם למשחק כמה הברקות נהדרות. הגול המהיר גרם ליריבים פשוט לפחד ממנו, וכל פריצה לעומק שלו  גרמה להתקף לב מצד הגנת חיפה. הוא איים על השער והראה שוב שיש לו יכולת אישית נהדרת, טכניקה ופריצות מצויינות. שחקן שקשה מאוד לעצור. הוא הוביל את המתפרצות של נתניה והיה השחקן הכי מסוכן.

סבן תקף פעם אחרי פעם. הוא הוביל לשער השני, הוא פרץ קדימה פעם אחרי פעם והוסיף למשחק הרבה תמיכה של האגפים. ביום לא משהו של בן דיין היה חשוב לנתניה שלפחות המגן השני ייתן משחק טוב. מנשה לא בלט מעבר למהלכים שנגמרו בשער, אבל היה תכליתי מאוד והוביל את המתפרצות של נתניה. עם שער ובישול הוא היה חלק משמעותי מניצול המצבים המעולה של נתניה אתמול, לצד שכטר.

חוליית ההגנה לא הבליטה שחקן ספציפי, אבל באופן כללי ההגנה נראתה מעולה. שטראובר אומנם מעבר לשיאו כאמור, אבל האומץ שלו רק גדל: הוא תרם יציאות שלא כל אחד היה לוקח. הוא לא מפחד מכלום וגם הציל כדור גדול בדקות הסיום. פרנסמן עלה כמה פעמים למעלה והקשה מאוד על רפאלוב. הוא שיחק כבלם הנוטה ימינה והיווה עזרה מצויינת לסבן. וזה לא הכול: מרין נתן עוד משחק יציב וחזר לעצמו אחרי היכולת החלשה מול בני יהודה וחיימוביץ' כבש את השער שביסס את השליטה במשחק בידיים של הנתנייתים.

נתניה מתנהלת מצויין. יאמר נותן את השקט לצוות המקצועי ומתיאוס מנסה כל הזמן להכניס לשחקנים שלו יסודות, למרות שהם כבר בגיל בוגרים. נתניה מחזיקה צוות מקצועי עם ניחוח אירופאי. זאת קבוצה גדול באמת: קבוצה שלא מפחדת להיפתח לסגנון שונה. הגיע הזמן שיותר בעלי בית יביאו מאמנים זרים, לא בהכרח בתפקיד המאמן הראשי, זה יכול להיות גם בתפקיד מקצועי אחר, ויותר אנשי מקצוע זרים יבואו לפה. מתיאוס מצליח להוציא משחקניו משהו באמת מרשים, משהו שמאמן ישראלי לא היה מוציא. לנתניה אין סגל לאליפות - אבל למרות הכול היא מועמדת רצינית.

ובכל זאת, המערך שנתניה העמידה אתמול הוא לא המערך האידיאלי בד"כ, וגם מתיאוס יודע את זה. מול הגדולות הוא עולה עם שלושה בלמים - אבל גם הוא יודע שכדי להתבסס בפסגה נגד רוב הקבוצות הוא יצטרך לשחק במערך התקפי יותר, עם שני בלמים, כשאחד הבלמים (פרנסמן) עובר לתפקיד הקשר האחורי. המערך הזה יכול לעבוד נגד קבוצות שמסוכנות דרך המרכז, קבוצות עם בעיטות טובות מרחוק - אבל נתניה גם משלמת מחיר כשהיא משחקת 5-3-2: הקשר האחורי בודד במרכז השדה ובאופן של שרשרת גם האגפים נפגעים בחלק הקדמי. אומנם נתניה משחקת עם קשר שמאלי וקשר ימני, אין לה ברירה אחרת, אבל כשיש רק קשר אחורי אחד הם מקבלים את הכדורים רק מהמגנים ולא ממרכז השדה. נוסף לכך, שלושה בלמים עלולים לגרום לבלגאן במרכז ההגנה ויותר מדי אגו. פתאום, שני בלמים של אותה הקבוצה נכנסים אחד בשני ואין להם כמעט שום מרחב.

אבל אסור לשכוח את היתרון שיש בשלושה בלמים מול מכבי חיפה כשלא פחות משלושה בלמים מחפים מאחור קשה לחיפה לצאת למתפרצות. חיפה היא הקבוצה הטובה בארץ במתפרצות, כי שחקנים כמו קטן ורפאלוב הם מומחים ביציאה מהירה קדימה, ולכן מול קבוצה מתואמת ומסודרת בהגנה שמשאירה הרבה שחקנים מאחורה קשה לה להשאיר את הגנת היריבה פרוצה. אם מול קבוצה שמשחקת עם שני בלמים היא מנצלת את זה שרוב השחקנים בהתקפה, כי זאת מתפרצת, מול שלושה בלמים הסיפור קשה בהרבה. מתיאוס הגיע מוכן וכנראה הזהיר את שחקניו מאיבודי כדור בחצי של נתניה - ובאמת, נתניה למדה מהטעויות שעשתה מכבי ת"א ולא אפשרה לחיפה לצאת למתפרצות.

נראה שאצל נתניה המצב באגפים הפוך מהנורמה. במקום שהקשרים ההתקפיים יתקפו והמגנים יעזרו - המגנים תוקפים והקשרים עוזרים, וזה בולט כמעט בכל משחקי הקבוצה. בן דיין וסבן מחזיקים את האגפים - אבל התרומה שהם מקבלים מגזל, לדוגמא, לא גדולה. גזל לא תרם כלום למשחק בצד ימין - כשאת האגף החזיק רק סבן. רק בצד שמאל המצב היה יותר הגיוני: בן דיין התרכז בהגנה, בגלל התקיפה הרבה של חיפה מהאגף שלו, ומנשה היה הבולט יותר בהתקפה.

לגבי שלו מנשה: נראה שמדובר בעונת המפנה בקריירה שלו. מי שהיה בעבר שחקן בינוני ולא הרבה יותר מפתיע כל פעם מחדש. התמיכה שהוא מקבל מבן דיין עוזרת לו - והוא כבר עם 4 בישולים ושני גולים. אחרי העונה הזאת מנשה יהיה שחקן מוערך בהרבה, ובצדק. לא בטוח שהרבה מאמנים היו נותנים לו להיות באנקר בהרכב של קבוצה שרצה לאליפות - אבל מתיאוס הבין שיש לו פה שחקן טוב והצליח להוציא ממנו הרבה מאוד. שאפו למתיאוס גם על זה.

בסה"כ: נתניה השנה מועמדת רצינית לאליפות. מתיאוס, כמו שפורט כבר בטור הזה, מביא לקבוצה הזאת מחויבות וסגנון ייחודי. הוא יודע כדורגל ורואים את זה בשיטות האימון שלו, הוא לא היסס לעשות שינויים גדולים ולזרוק שחקנים, יש לו הרבה אומץ וחוצפה חיובית. דווקא חוסר ההכרה שלו עם הכדורגל הישראלי משחקת לטובתו.

ציונים:

שטראובר - 6.

סבן - 6.5.

פרנסמן - 6.

מרין - 6.5.

חיימוביץ' - 6.5.

בן דיין - עשה הגנה לא רעה, אבל התקפית קצת תקע את המשחק ולא תרם הרבה. ציון: 5.

אלמוג כהן - מימדי הגוף שלו לא מפחידים, אבל יש לו תעוזה ואגרסיביות שגורמים ליריביו לשקשק. ציון: 6.

גזל - 4.

מנשה - 6.5.

שכטר - 6.5.

טאזמטה - אדום לא בטוח שהיה, נראה שטאזמטה הרים את הרגל כדי לגעת בדשא ולא כדי לפגוע בקרופניק - אבל בתכל'ס, אם יש שחקן שמתיאוס רצה שייצא באדום זה היה הוא. הוא שחקן התקפה ולא הגנה, החלק המשמעותי אצל מתיאוס, והוא ממש לא הרשים, ככה שאבידה גדולה למתיאוס הוא לא היה. ציון: 4.