שיהיה ברור: משחק אחד לא הופך את נתניה לקבוצה רעה. ובכל זאת, המשחק אתמול עשוי להוות תפנית במאבק על האליפות. אחרי 45 דקות היה נראה שבית"ר מחוץ למירוץ באופן סופי - ואז הגיעו שתי הדקות הגדולות של בית"ר שהורידו לטימיון את תקוות ההתבססות בפסגה של נתניה.

המשחק נפתח חלש. הכדורגל היה איטי ודל במצבים, והצבתו התמוהה של בן שושן באגף וברוכיאן במרכז הקישור במערך הבית"רי נראתה תמוהה. זנדברג ויצחקי ניסו לתקוף ובית"ר שלטה - אבל הזדמנות משמעותית לא ממש קיבלנו.

אבל לאט לאט בית"ר השתפרה. ברוכיאן השתחרר והתחיל להשתלט על האגף, אליו הוא עבר במהלך המחצית הראשונה, בואטנג יצא קדימה ובית"ר התחילה לחפש יותר את השער. נתניה התבססה על מתפרצות מהירות - אבל לא כך היא אמורה לשחק במגרשה הביתי נגד קבוצה חסרת ביטחון המוצפת באי ודאות מדברים שלא קשורים לכדורגל.

אבל השער של בית"ר לא הגיע. לא כי היה חסר רגל מסיימת - אלא כי לא היה מי שיעשה את הסיבוב מהמשחק עם הגב למשחק עם הפנים - הסיבוב של בן שושן ויצחקי מהגב אל השער היה איטי וכבד מדי.

בדקה ה-35 נתניה יצאה להתקפה מקרית. סיבוב נהדר של שכטר ברחבה הכריח את אמסלם לנסות לעצור אותו בשימוש באגרסיביות, כי במהירות הם לא באותה ליגה. זה נגמר בפנדל אותו בעט גזל, שבעט בעיטה שהיא הימור גדול - סנטמיטר מתחת למשקוף. זה כדור שאם הוא הולך למסגרת ומתחת למשקוף אי אפשר לעצור.

בית"ר ירדה למחצית בהרגשה מעורבת - הכדורגל טוב, אבל תוצאה כזאת תגרום לבלגאנים מסביב למועדון.

עטר כנראה הכניס בשחקנים את ההתלהבות הראוייה במחצית, כי למחצית השנייה בית"ר עלתה תכליתית בהרבה. שני מצבים, שני גולים. נתניה עוד מופתעת מהשיוויון עושה עוד טעות וחוטפת עוד שער בדרך לפיגור פתאומי, אליו היא לא הייתה מוכנה.

לקח לנתניה 10-15 דקות, אבל בסוף היא התאוששה ויצאה קדימה. פתאום המשחק התהפך: בית"ר ירדה להגנה, נתניה לחצה ובית"ר בנתה על מתפרצות. רק שנתניה עשתה את הבונקר למרות שלא הייתה צריכה אותו - בעוד אצל בית"ר זה היה צעד מתבקש כדי לשמור על התוצאה.

דווקא בדקות שהיא ירדה להגנה בית"ר הייתה הרבה יותר קרובה לגול. פתאום כל המהלכים היו מבריקים יותר, טכניים יותר ומהירים יותר. בית"ר ייצרה מצבים גדולים, שרק יום ענק של שטראובר מנע מהם להעלות את הבית"רים ליתרון גדול יותר.

בית"ר הצליחה לשמור על היתרון למרות שהחמיצה פנדל וניצחה 2-1. ללא ספק המשחק הכי טוב של בית"ר העונה - ופעם ראשונה העונה שפתאום המצב לא נראה כ"כ גרוע עבור הירושלמים.

בית"ר ירושלים

השחקנים של בית"ר נראו רעבים יותר. ברקוביץ' טען שהגעתו של עטר לקבוצה הכניסה בשחקנים יותר אנרגיות - אבל מי שראה את משחקי בית"ר העונה צריך להתפוצץ מצחוק. 7 משחקי ליגה תחת עטר (עד המשחק נגד הפועל ת"א) לקחו לבית"ר כדי להתחיל להראות טיפה התלהבות, אז עטר הוא זה שהפך את בית"ר לרעבה? עכשיו אולי כן, אבל רק אחרי חודשיים איתו. נוסף לכך, אסור לשכוח שעד המשחק נגד הפועל ת"א השחקנים תחת עטר נראו כבויים ושבעים - אז עטר הוא זה שהחזיר את האנרגיות והרעב? מוזר.

 זה גם נשמע כמו ביקורת על קודמו של עטר - כלומר, אם עטר הכניס רעב לשחקנים זה אומר שלא היה רעב לפני כן וזה אשמת המאמן, אבל לידיעת ברקו משחק אחד זה לא מספיק כדי לשפוט מאמן, בטח אחרי שהביא לבית"ר דאבל בעונה הקודמת.

אז למה פתאום השחקנים נראו עם יותר התלהבות? כמה סיבות:

1) ארקדי גאידמק - הבעלים הקפריזי על על העצבים של השחקנים, שרצו להצדיק את המשכורות הגבוהות.

2) עטר התחיל להתחבר לקבוצה וזה נראה פתאום יותר טוב. השחקנים התחילו להתחבר אליו והרגישו יותר בנוח.

3) בית"ר הבינה שאם היא רוצה להציל את העונה אין לה זמן לבזבז.

4) עטר התחיל סוף סוף להריץ הרכב כמעט קבוע - והשחקנים קיבלו ביטחון.

5) חל שיפור ניכר במשחקים האחרונים ביכולת של זנדברג ויצחקי והתוצאה הייתה מצויינת.

בית"ר עוד רחוקה משיאה. החוסר בחלוץ מטרה עדיין בולט מאוד. במשחקים הקודמים היה ברור שחוסר התכלית עדיין קיימת ועדיין שחקנים מפחדים לבעוט. אבל אתמול זה נראה יותר טוב - בית"ר בעטה יותר לשער, נראתה עם הרבה יותר בטחון וגם כבשה צמד שערים למוליכת הטבלה עד המחזור הזה, קבוצה שכבר עונה שלישית מעמידה את אחת ההגנות הטובות בארץ.

המשחק הזה הוא הצהרת כוונות. מעבר לצמצום הפער, בית"ר הודיעה לכולם שהיא עדיין כאן - וכדי להישאר. זה לא התוצאה: זה ההתלהבות, המהירות בחצי וההזדמנויות הקטלניות במחצית השנייה. אם בית"ר הייתה צריכה עוד גול אין שום שאלה שהיא גם הייתה כובשת אותו. בית"ר הזכירה שעל הנייר ההתקפה שלה עדיין הכי טובה והכי יצירתית ו-2-3 הברקות מספיקות לה כדי להכריע משחקים. המשחק של בית"ר לא הסתמך על הברקות, אבל בסופו של דבר השערים באו מהברקות, מניצול היכולת האישית המבריקה של שחקני ההתקפה של האלופה.

בחצי הראשון בית"ר שיחקה מצויין דרך האמצע, עם ניהול משחק מצויין של בואטנג והמון כדורים דרך האמצע. הבעיה הייתה התמיכה מהאגפים, כשאין מספיק הצטרפות של המגינים. בחצי השני ראינו שיפור ניכר במשחק האגפים - יואב זיו עלה הרבה יותר קדימה ושני הגולים הגיעו מהצדדים.

 חייבים לשבח את בית"ר על איך הצליחה לפתוח את ההגנה הצפופה, הכוללת שלושה בלמים. היא הצליחה פעמיים לבודד את שחקני ההתקפה מול השוער בדרך לגול, היא לחצה חזק דרך האמצע ולמרות שההגיון אומר שנגד שלושה בלמים צריך לשחק דרך הצדדים - בית"ר הצליחה לתקוף מצויין דווקא דרך האמצע. מרכז השדה, שברוב המשחקים העונה היה החלק המאכזב אצל בית"ר בגלל יכולתו של בואטנג - נראה טוב בהרבה. הכדורים וההתקפות באו משם בצורה מדוייקת וטובה. פרננדס היה מעורב, בואטנג היה יותר מדוייק והמרכז הוציא את ההתקפות קדימה כמו שצריך. החולייה החזקה ביותר בעונה הקודמת אצל בית"ר נראתה טוב בהרבה, וברוב הדקות (עד הדקה ה-65, אז בית"ר ירדה להתגוננות) בית"ר שלטה במרכז השדה בלי בעיות, גם הרבה בגלל שזאת חולייה בעייתית אצל נתניה - חולייה שהייתה חלשה גם תחת עטר בעונה הקודמת. נתניה טובה הרבה יותר במשחק האגפים שלה, בגלל שיש לה את שניים מהמגינים ההתקפיים הטובים בארץ, בן דיין וסבן.

 בחזרה לבית"ר אתמול: ניסיונות ההבקעה מרחוק במחצית הראשונה עזרו לפתוח את ההגנה, הוסיפו ביטחון לשחקנים וייצרו כמה מצבים מצויינים בחצי הראשון, אבל מצבים הרבה פחות ריאלים מאלה של החצי השני, אז נתניה עלתה לתקיפה והשאירה את העורף פרוץ.

באופן אינדוידואלי, מיכאל זנדברג מתחיל לשחק כדורגל. אחרי שבפתיחת העונה איבד את המקום הקבוע בהרכב ולא הרשים הוא לאט-לאט מתייצב ומתחיל להזכיר את זנדברג הישן. בחמשת המשחקים האחרונים בליגה הוא בישל שני גולים (נגד אשדוד ואתמול), כבש שניים (נגד פ"ת ובני יהודה) ומאיים הרבה יותר על השער. הוא נכנס יותר לאמצע, ואצלו זה עניין קריטי, הוא הרבה יותר דומיננטי ועוזר יותר בחלק האחורי כשצריך, גם אם אתמול זה פחות בלט. אחרי עונה בינונית הוא חוזר לעצמו. זנדברג עדיין אחד הקשרים השמאליים הטובים בארץ והוא כולה בן 28. זנדברג, וזה דבר שמגיע לו עליו מחיאות כפיים, נראה רעב יותר מתמיד; למרות שיש לו רצף של 5 אליפויות - במשחקים האחרונים הוא נראה כאילו הוא השחקן שהכי רוצה לכבוש. גם הבעיטה לא נעלמה, וראינו את זה אתמול כשהוא ניער שני שחקנים ובעט טוב או אילץ את שטראובר למתוח איברים ולהוציא כדור לקרן, ובעיקר לפני שבוע וחצי, אז זנדברג סיבסב את ההגנה ושלח בעיטה אדירה לקורה ופנימה. זנדברג אויל פחות מדוייק, פחות מוחץ - אבל נראה שהטכניקה והיכולת לעבור שחקנים לא נעלמה ואף השתפרה.

עוד שחקן מאוד מעניין זה אלברז. במשחקים האחרונים הוא יצר קו ברור מאוד: הגנה מצויינת, אך בלי התקפה. כבר כמה משחקים שהוא לא עולה קדימה ולא מרים כדורים לרחבה - אלא מחכה מאחור כדי להיות האיש שיוצא על היריבה כשהיא יוצאת למתפרצות. יש לו אחד על אחד הגנתי מצויין, הוא נכנס הרבה יותר למרכז ההגנה, יוצא גם לשחקני המרכז ולא בורח לאגפים ומציל את בית"ר לא מעט. מצד שני, חבל שהוא לא עוזר יותר לברוכיאן. לא מדובר רק במשחק אתמול, זה בלט גם בחלק מהמשחקים הקודמים. נגד בני יהודה אומנם ראינו ממנו כמה הגבהות לרחבה והוא אפילו ייצר את המהלך שהוביל לשער של בני יהודה, אבל גם במשחק הזה הוא התרכז בהגנה, הרבה יותר ממה שראינו ממנו בעבר.

לגבי צד שמאל: יואב זיו ממשיך את חוסר היציבות. זאת לא הפעם הראשונה העונה שהוא נותן מחצית גרועה - ואז משתפר משמעותית בחצי השני. אתמול הוא נעלם לגמרי באגף ולא תמך בהתקפה בכל החצי הראשון, אבל בחצי השני הוא הוביל לשער השיוויון, הכניס הגבהה מושלמת לרחבה שנגמרה בוולה מדהים של יצחקי כמעט לגול ועלה הרבה יותר קדימה. זיו חזר בשני המשחקים האחרונים לאגף במקום דנין - ואני מקווה שהוא גם יישאר שם. הוא המגן הראשון של בית"ר, החלפתו בדנין הייתה פשוט דרך להעיר אותו.

אבל אולי האיש הכי משתפר זה ברק יצחקי. יצחקי, כמה מפתיע, דווקא מרוויח באופן אישי מחסרון בחלוץ מטרה - זה מפנה את הזרקורים אליו והוא הופך להיות האיש שאליו הולכים הכדורים בהתקפה. אומנם תפקיד החלוץ המרכזי מגביל אותו מלהשתמש ביכולת האישית ולייצר מהלכים - אבל זה גורם לזה שהוא נמצא יותר באיזורים הנכונים. גם כשהוא לא מרשים הוא כובש - וזה דבר שחלוץ חייב לדעת לעשות. הוא כבר עם 6 גולים ואתמול, יחד עם זנדברג, היה האיש המסוכן של בית"ר בחלק הקדמי. נוסיף לזה גם את 2 הבישולים שלו ונראה שיצחקי רק משתפר. אם במחזורים הראשונים הוא נראה חלוד ובעייתי בסיומת - פתאום הוא מפסיק להחטיא. אחרי ההחטאות המביכות נגד הפועל ת"א הוא נראה חד בהרבה בשני המשחקים האחרונים, בהם הוסיף עוד שני שערים למאזנו. פתאום יצחקי לא לא כובש כלום או שם צמד - הוא יודע גם לכבוש גול בודד והוא הרבה יותר יציב.

עמית בן שושן לא בשיאו, אבל נראה ששיתוף הפעולה בינו לבין ברוכיאן ויצחקי והיכולת לעשות כמה דברים שונים ולהחליף עמדות תוך כדי משחק נותנים לו עדיפות על טוטו תמוז. אומנם אתמול הוא לא היה מי יודע מה, אבל הוא מצמצם פערים בין שחקני ההתקפה, בעיקר בין יצחקי וברוכיאן. בן שושן לא יודע לבעוט לשער - אבל היכולת שלו להתמקם בלי כדור ברחבה ולסיים מהלכים בנגיעה מרשימה. הוא לא חלוץ מטרה כי אין לו את משחק הראש, הכוח והסיבוב שצריך שחקן כזה, מה גם שבתפקיד הזה היכולת האישית שלו מתבזבזת - אבל העונה שעברה הוכיחה שבן שושן יודע לעשות תנועה בלי כדור ולסיים מהלכים. ככה הגיעו כל השערים שלו, ואת זה הוא יודע לעשות בכל עמדה בה הוא יוצב - בעיקר כחלוץ באמצע.

בסה"כ, בית"ר יכולה להיות אופטימית יותר. נראה שהתקופה הרעה הייתה חוסר התאקמות של עטר, שפשוט במשחקים האחרונים התחיל סוף סוף להראות טביעת אצבע חיובית. פחות כדורים ארוכים חסרי סיכוי ויותר כדורגל יצירתי על הקרקע; תוצרת התקפית טובה בהרבה, ובעיקר - ניצול מצבים טוב בהרבה (5 גולים בשני המשחקים האחרונים). סוף סוף הוא מעמיד הרכב כמעט קבוע והשחקנים מבינים את מקומם. נראה שזאת עונת מבחן עבור לא מעט שחקנים: השנה הסיפור מסובך בהרבה ואי הוודאות גדול בהרבה. אם בית"ר תיקח בכל זאת אליפות - אין ספק שזאת תהיה האליפות הכי מרשימה, כי השנה יש לבית"ר מאבק רציני בהרבה. דווקא הדיבורים של הבוס חישלו את השחקנים. מגיע כל הכבוד לעטר - כדי להתעלם מהדברים האלה ולהתעסק בכדורגל צריכים דמות כריזמטית שתכניס את השחקנים להתלהבות. עטר עשה את זה. הוא שידר לשחקנים כבר ממשחק ההפסד להפועל שהיכולת הזאת תספיק בהמשך - רק צריך לנצל את המצבים, וזה מה שקרה. גם בהגנה יש שיפור: בית"ר חטפה רק שער אחד בשני המשחקים האחרונים, וגם הוא מפנדל. בסה"כ הבלמים עושים עבודה טובה; אומנם אתמול עשו לאמסלם בי"ס פה ושם - אבל זה שהוא איטי זאת לא אשמתו. הוא שחקן אחראי וברוב המשחקים עשה את מה שצריך. גם בלי גרשון ואולי דווקא בלעדיו יש לבית"ר בלמים אחראיים ומנוסים.

האם זה יספיק לאליפות? לדעתי, בית"ר עדיין בעמדת נחיתות. מוקדם כדי לקבוע שנעשתה תפנית דרסטית. אבל דבר אחד בטוח: בית"ר הראתה לנו שהליגה שלנו עדיין לא משהו להתלהב ממנו. אומנם יש לנו מתח בצמרת, אבל המשחק אתמול הראה שאין לנו, נכון לעכשיו, קבוצה שבאמת ראוייה לאליפות. לחיפה יש את הקבוצתיות ואת המחץ שצריך כדי להיות אלופים, אבל ספק עם הסגל הנוכחי מספיק טוב; נתניה עוד לא מסוגלת לחשוב כקבוצה מנצחת; ובית"ר הייתה צריכה 9-10 מחזורים כדי להיכנס לעניינים.

מה שבטוח, עדיין הליגה תלויה בבית"ר. בסופו של דבר, ברגעי האמת היא תהיה עדיפה: יש לה את הסגל הכי טוב, את השחקנים שיודעים הכי טוב מה זה אליפות, את הבסיס הישראלי הכי וותיק וטוב ואת הכישרון ההתקפי הכי גדול.

בית"ר נמצאת בצומת. היא יצאה מהתקופה הרעה, אבל צריכה עוד להוכיח שהיא בדרך הנכונה. בכל מקרה, כדי לקחת אליפות נוספת בית"ר חייבת כבר עכשיו לחפש חלוץ מטרה, גבוה, עם גב לשער ובעיקר יכולת לכבוש בנגיעה-שתיים ולהביא אותו בינואר, כי ההתקפה של בית"ר לא מאוזנת: יש לה יותר מדי שחקנים יצירתיים נמוכים שטובים על הקרקע, אבל שום חלוץ מטרה אמיתי.

עוד משהו: 13 נק' מתוך 18 אפשריות - זה מאזן החוץ של בית"ר; 3 נק' מתוך 12 אפשריות - זה מאזן הבית. טדי כבר מזמן לא מבצרה של בית""ר ולדעתי המספרים האלה צריכים להיוה הזהרה לאוהדי בית"ר - כדאי שיתחילו להבין שהם רק יוצרים לחץ על השחקנים. השחקנים לא מרגישים בנוח דווקא בטדי. למשחקי החוץ של בית"ר באים יותר אוהדים שבאים באמת לעודד - ושחקני הקבוצה מרגישים הרבה יותר בנוח.

ציונים:

קאלה - חסר עבודה. 5.5.

אלברז - הגנה כן, התקפה לא. ציון: 6.

בנאדו - יציב מתמיד. כמו בלם קלאסי מתערב רק כשחייבים. ציון: 6.

אמסלם - יותר מדי פעמים עברו אותו בקלות. חייב להימנע מלהיצמד לשחקנים וכשהם מגיעים אליו לנסות לעכב אותם עד שיגיעו עוד שחקנים לעזרה. ציון: 5.

זיו - 6.

בואטנג - חובה להגיד לגנאי כל משחק שעוקבים אחריו סקאוטים. הוא רק שמע על זה שהם באים והוא נתן את המשחק הטוב ביותר שלו העונה. אחרי שמפתיחת העונה נראה היה שהוא כבר מת לעזוב ולא מתפקד - אתמול הוא ירד מצויין לעזרה לבלמים, עלה להתקפה, בעט לשער פה ושם, הוציא את ההתקפות קדימה, הפעיל את שחקני ההתקפה וגם כשעיכב את ההתקפות הוא ידע לשמור על הכדורים. ציון: 6.5.

פרננדס - ממשיך להראות את הדריבל המצויין, אבל נראה שאין לו מטרה במשחק. חייב לאיים יותר על השער, כי מבחינת יכולת טכנית אין הרבה שחקנים בארץ ברמתו. ב-25 המטר האחרונים הוא לא קיים וחבל. ציון: 6.

ברוכיאן - הפעם לא הבריק, אבל עשה את שלו כשצריך. האחרון שאפשר להתלונן עליו. ברוכיאן חייב לחכות עד סוף העונה - ובקיץ לעבור לאירופה: כי היום, יותר מתמיד, הוא מוכן לזה - ויש לו את האופי כדי להצליח בחו"ל.

זנדברג - 6.5.

בן שושן - לא הרשים ברוב הדקות. היה בין הפטיש לסדן - ברוכיאן השתלט על ימין ודחק אותו לאמצע, יצחקי השתלט על המרכז ודחק אותו הצידה, למרות שיש לו שיתוף פעולה טוב איתם. העיקר שהוא כבש. ציון: 5.5.

יצחקי - 6.5.

מכבי נתניה

נתניה שיחקה מצויין כשהיא הגיעה מעמדת נחיתות נגד חיפה, אבל כדי לקחת אליפות צריכה לדעת לתקוף יותר. דווקא הנוכחות של שלושה בלמים אמורה ליצור שקט בהגנת הקבוצה ולשחרר את המגינים למעלה. בן דיין לא עולה מספיק בשני המשחקים האחרונים, וסבן, מהמצטיינים נגד חיפה, נעלם גם הוא. וכשהמגינים לא תוקפים - נתניה טובה הרבה פחות, כי אין קבוצה עם תלות במגינים כמו נתניה.

מי שממשיך את התקופה הנהדרת זה שכטר. הוא סחט פנדל, היה מעורב ועשה הרבה תנועה בהתקפה. מול בני יהודה הוא אומנם החטיא פנדל, אבל כניסתו למגרש עשתה שינוי ביכולת ההתקפית של נתניה, ונגד חיפה הוא כבש ולא הפסיק לחפש את השער. החולשה של נתניה אתמול מנעה ממנו לאיים הרבה על השער- אבל הוא לפחות יזם.

ליגיטימי שמתיאוס רוצה את השחקנים שלו, אבל הוא עלול לשלם את המחיר על השינויים הלא ברורים שעשה אחרי תחילת העונה. מנשה עשה התקדמות יפה, אבל אין ולא מעט מהשליטה בכדור של ברוך דגו; בה בכלל לא משחק ולא ברור למה שיחררו את קיויו, שפשוט עשה מה שהוא היה צריך: ניצל את משחק הראש והגובה כדי לכבוש המון באוויר. הוא כבש בלי הפסקה ועדיין שוחרר; וגם אוקוצ'ה כבר עם 3 גולים בסכנין, למרות שהוא הצטרף אחרי פתיחת העונה. הם בטח טובים יותר מטאזמטה, חלוץ בינוני ומטה שנזכר לשחק פעם בהרבה זמן.

לגבי המערך: לדעתי מדובר במערך נכון נגד הגדולות, אבל נגד קריית שמונה נתניה חייבת להעלות את פרנסמן יותר קדימה, לעבור ל-4-4-2 ולשחק התקפי יותר. היא חייבת לקבל יותר מהמגינים שלה, לחפש הרבה יותר את השער ולדעת לנצח גם מעמדה של פייבוריטית. אם היא רוצה להיות אלופה היא חייבת להיות מרתיעה הרבה יותר- וכדי שזה יקרה היא חייבת לשנות גישה ולהתחיל לנצח גם כשהלחץ עליה.

איש המשחק הוא שטראובר. בלעדיו, בית"ר הייתה מביסה את נתניה. שטראובר, כמו קאלה, הוא סוג של שוער שאני לא בטוח שהוא האידיאלי: שוער שהוא הימור, שיכול יום אחד לתת עצירות וירטואוזיות ויום אחרי להרוס לקבוצה שלו את המשחק, שוער מעורב מדי שלא סומך מספיק על ההגנה. בעוד אצל קאלה זה מתבטא ביציאות מיותרות בכדורי גובה שהבלמים יכולים לקחת בעצמם אצל שטראובר זה מתבטא בזה שהוא צועק עליהם. שטראובר הוא שואו אחד גדול, שוער עם יכולת אתלטית מדהימה, אינסטינקטים מרשימים ויציאות מתוזמנות שנובעות בעיקר מהמון אומץ שאין לשום שוער בארץ כמו שיש לו,  הגישה של'לא מפחד מאף אחד', אבל לדעתי הוא מעבר לשיאו, וזה מתבטא בלא מעט טעויות שהוא עשה העונה. זה התחיל בכך שבאשמתו נתניה הפסידה לבני יהודה בתחילת העונה בגביע הטוטו והמשיך גם במשחק נגד אותה בני יהודה בליגה. בסופו של דבר, אי אפשר לדעת מה לקבל ממנו.

מה חסר לנתניה? קשר מרכזי עם יכולת התקפית. פרנסמן ואלמוג כהן שניהם שחקנים הגנתיים ולא תוקפים כמעט, במיוחד כהן, שאין לו את הבעיטה של פרנסמן. בהתקפה מתיאוס צריך להכניס את בה במקום טאזמטה. הוא אומנם כבד בהרבה, אבל הוא חלוץ מטרה של ממש ונותן תוצרת טובה יותר מטאזמאטה. את תפקיד החלוץ השני שמביא ניידות ויכולת אישית ממלא כבר שכטר - מה שחסר לנתניה זה פשוט חלוץ מטרה, וכשלא משחקים עם בה אין להם כזה.

אבל הסיבה המרכזית בגללה נתניה הפסידה זה קריסת ההגנה. אם נגד חיפה לחטוף שני גולים זה פחות גרוע כי נוצר משחק מרובה שערים, אתמול זה היה יותר מדי. בשער הראשון מרין השאיר לבד לחלוטין את בן שושן במרכז, ובשער השני נשארו שני בית"ריים בשניים על אחד מול שטראובר. מרכז ההגנה קרס ופעם אחרי פעם בית"ר הצליחה לפתוח אותו. עד המשחק הזה ההגנה של נתניה הייתה הטובה בליגה, צריך גם לזכור שלהוציא את עמדת הבלם שליד מרין נתניה שמרה על אותה הגנה מהעונה שעברה. אתמול התברר שההגנה של נתניה חדירה גם היא.

 עוד משהו אחד: בינתיים מתיאוס מצליח, אבל בלי קשר למה שייקרה בהמשך - אסור לפטר אותו לפחות עד הקיץ. כמה שיותר אנשי מקצוע זרים - פירושו של דבר יותר מקצוענות והשפעה של הכדורגל האירופאי. מתיאוס איש רציני, מאמן קפדן שבאמת מנסה להכניס תרבות וקשיחות - ואסור לקטוע את זה גם אם נתניה תאבד את חיפה במאבק על האליפות. הוא עושה הכי הרבה שאפשר מסגל כזה, סגל טוב אבל עדיין פחות מוכשר משל בית"ר ומכבי ת"א. כל הכבוד ליאמר, סוף סוף בעלים שנותן צ'אנס למאמן זר. כל עוד זה תלוי בנתניה - הוא צריך לדאוג שמתיאוס יהיה בסביבה לטווח ארוך כמה שיותר.

ציונים:

שטראובר - 7.

סבן - 4.5.

חיימוביץ' - לא עשה טעויות ספציפיות, אבל היה חלק מההגנה שקרסה ובשערים של בית"ר לא היה בתמונה - למרות שהוא היה חייב להיות בסביבה. ציון: 5.

מרין - הבלם היציב והפיזי בארץ בד"כ מראה סדקים לאחרונה. נגד בני יהודה הוא היה האשם ב-2-1 כשנצמד לגלבאן - אתמול הוא פשוט עזב את בן שושן בשער הראשון ולא הרחיק כדורים כמו נגד חיפה. אם נגד חיפה ההגנה של נתניה הייתה חומה בצורה, שכל פעם שהכדור הגיע 20 מטר משערה הורחק למתפרצת מהצד השני - אתמול היצירתיות של שחקני בית"ר והמהלכים המהירים והמסוכנים הצליחו לגרום לשחקני בית"ר להיכנס לרחבה ולאיים על השער ברחבה בלי מספיק התנגדות. מרין הוא שר ההגנה של נתניה - והאחריות קודם כל עליו.

פרנסמן - 5.

בן דיין - נגד חיפה היה לו תירוץ שנאלץ להתעסק בהגנה, אתמול זה כבר לא היה רלוונטי. ציון: 4.5. מחליף: מעבי, שהיה לו חלק בשער השני, אבל הצטרף לא רע להתקפה ופתח בצד שמאל. ציון: 5.5.

אלמוג כהן - ציון: 5.

רביד גזל - מקבל ממתיאוס תמיכה והערכה שלא קיבל כל הקריירה. הולך לו לא רע בינתיים, אבל הוא חייב לשחק תמיד באמצע - אין לו את היכולת ההתקפית והמהירות שצריך קשר ימני. ציון: 6.

טאזמטה - 4.

שלו מנשה - לא ברור למה הוא שיחק באמצע. חייב לשחק רק כקשר שמאלי. ציון: 4.5.

שכטר - אחד השחקנים המוכשרים בארץ. ליגה כמו בלגיה יכולה להתאים לו ועם המהירות והפריצות שלו אין סיבה שהוא לא יגיע ויצליח באירופה. ציון: 6.5.