1) המשחק בין הפועל ירושלים למכבי חיפה הבטיח רבות. שתי הטוענות להיות אלטרנטיבות של מכבי ושתי הקבוצות המוכשרות בליגה חוץ ממכבי. בפועל, היה משחק חלש ומבולגן, כששתי הקבוצות מתקשות לייצר סל.

ירושלים עברה את המבחן השני מתוך השלישי - השלישי מול האלופה, הפועל חולון. היא השלימה משחק שלישי ברצף משחק עם 80 נק', למרות שהיה קצב חלש של נקודות במשחק, והציגה רבע שלישי מצויין (בו ניצחה 24-18), בעיקר בגלל שרון ששון, שסיים משחק ענק עם 7 שלשות.

ירושלים הציגה בשני המשחקים האחרונים משחק פיקנ'רול מצויין, כשמוביל הכדור הולך פנימה ובד"כ מכניס כדור לצבע. סניד בד"כ בא לחסום, באוורס ורוט משמשים כמובילי הכדור ו-ווטסון ומרקוביץ' מסיימים את המהלכים. מבחינה הגנתית, ירושלים חטפה רק 73 נק' במשחק השני נגד קאזאן, רק 77 בהפסד לבני השרון, רק 77 מול מכבי ורק 73 אתמול. הפעם היחידה במשחקים האחרונים בה הפועל ספגה מעל 80 נק' נגמר בתבוסה לטובתה על עירוני ר"ג. הפועל משחקת בד"כ שמירה איזורית, כשבמשחקים האחרונים אולי האיש הבולט בהגנה הוא עומאר סניד, שנמצא בתקופה מצויינת בשני צדדי המגרש, כשבהגנה הוא עושה דאבל אפ מצויין ומשתלב טוב בשמירה איזורית, בה ירושלים מצופפת את ההגנה ואז סניד מצמצם פערים משאר שחקני הקבוצה ועושה הגנה טובה יותר מכל הבחינות.

לגבי סניד, המפתח אצלו זה המשחק פנימה. כשסניד משחק רחוק מהסל, מתרכז במסירות לעומק או בעזרה למוליכי הכדור הוא לא מאיים על הסל ומתקשה לשחק את הכדורסל שלו. לעומת זאת, כשהוא מושך את השומר שלו פנימה, עד הסוף, הוא שחקן שקשה מאוד לעצור. סניד חייב להיות בתנועה, במשחק פתוח, וככה הוא גם יודע לצאת לקליעות מחוץ לקשת. לעומת זאת, כשהוא משחק רחוק מהסל, במשחק עומד ותקוע, בלי תנועה מצידו, הוא מתקשה להוכיח את עצמו וגם משלוש הוא קולע פחות.

להפועל יש משחק פנים נהדר, עם ריבאונדר מעולה בדמותו של ווטסון, קלע מצויין ושחקן שנע ונייד מצויין על המגרש בדמותו של סניד, הקרבה וגובה בדמותו של מרקוביץ' ותמיכה של רוג'ר פאוול, שמייצר את רוב הנקודות שלו קרוב לסל. להפועל יש הרבה מסה וכוח בצבע, כשהבעיה היחידה היא העבירות הרבות שעושה ווטסון שמאלצות להוריד אותו לא מעט מהמגרש.

בעמדת הרכז, לדעתי רוט חייב להמשיך לקבל את המפתחות. נעימי שחקן מוכשר עם קליעה טובה, אבל צריך לקבל דקות משחק בעיקר כדי לתת לרוט לנוח, להוסיף קצת רעננות מהספסל וברבעים 2-3, לא ברבעים החשובים - 1 ו-4. אין לו את האנרגיות של רוט, את יכולת המסירה, החדירה והנעת הכדור. במשחק נגד מכבי, למשל, רוט הסתפק ב-9 נק', אבל הרוח המהירה והמתלהבת שלו הייתה קריטית בדרך למשחק הנהדר של הקבוצה. השילוב ביניהם הוא לא משהו, מאחר וזה הרכב נמוך מדי. זה יכול לעבוד אולי דקות בודדות, כשבאוורס נח. מאחר ובאוורס שחקן של מעל 30 דקות לערב - הפועל לא רצה הרבה עם החמישייה הזאת, ובצדק.

אתמול, ירושלים נגררה יותר מדי לסוף שעון בחצי השני. הקצב, שהיה מהיר מאוד בתחילת המשחק, נעצר. להפועל זה היה טוב - היא חיפשה את המשחק האיטי כדי לעצור את הריצה של חיפה, ועשתה נכון - רק ככה עוצרים את המתפרצות ומשחק המעבר של חיפה. עם זאת, זה נגרר יותר מדי, מאחר והפועל נתקעה ברוב ההתקפות שלה, הגיעה לסוף שעון ונאלצה להסתמך על מהלכים אישיים הכרחיים לפני שנגמר השעון. מנגד, לפחות היא הייתה פחות מבולגנת מחיפה שעשה כ"כ הרבה שטויות ולא ניצלה את הירידה במשחק של הפועל ברבע הרביעי.

איש המשחק: שרון ששון, כמובן. ששון הופך לאט לאט לשחקן שנותן את הסלים החשובים. אתמול הוא דפק שלשה שעצרה את החזרה של חיפה לקראת סוף המשחק, ונגד מכבי הוא קלע שלשה שחיסלה סופית את תקוות הצהובים. הוא אומנם לא כ"כ יציב, אבל ברגעים החשובים הוא האיש שייתן את השלושה שמשחררת המון אוויר בקבוצה. ששון פתח את ההכנות לעונה מצויין, נחלש ומול מכבי הסתפק ב-5 נק' - אבל אתמול הגיע לחצי השני בשיאו.

מאכזב: ג'פרסון.

עוד מילה על..: טימי באוורס. בינתיים הוא אחד מהמצטיינים העונה. באוורס עשה שינוי מהותי העונה: אם בעונה שעברה הוא היה רע והשאיר את כל הלחץ על חג'ג', השנה הוא מראה הרבה יותר את הכריזמה והמנהיגות שלו; הוא לוקח על עצמו הרבה יותר כדורים, קולע הרבה יותר ואתמול הרוגע שהכניס למשחק האט את הקצב ואיפשר לקבוצה לנצח. השחקן הטוב של הקבוצה שעושה את ההבדל.

מנגד, חיפה קיבלה יום רע מאוד מג'פרסון (9 נק'), קוז'יקרו (8 נק', סיומת רעה מאוד מתחת לסל) ומקי. היא מבוססת יותר מדי על משחק מהיר. זה הימור גדול: היא מסוגלת לפרק קבוצות בכמה דקות טובות, וככה הביסה בפתיחת העונה, אבל זה יוצר תלות ביכולת אישית של שחקנים, מבטל את חשיבות הרכז וגורם לבלאגן. אחרי שלושה משחקים רעים (כולל בגביע, בו ניצחה בקושי רב) היא כבר נראית פגיעה בהרבה. מצד שני, היא עדיין מוכשרת מאוד ומציגה קבוצה שקולעת מצויין (מזרחי, פרקינס) והמרעננת של ליגת העל.

2) קורי קאר אחד הזרים (למרות שהוא מספיק שנים בארץ כדי להיות ישראלי) שהכי כיף לראות בליגה. הוא קולע מצויין מחצי מרחק, אתלטי ולוקח על עצמו הרבה מאוד זריקות שהולכות פנימה, בגלל הג'אמפ שוט המצויין שלו. גבעת שמואל טובה עד עכשיו, אבל תסיים את העונה במקום 8-9 מכמה סיבות: הישראלים שלה גרועים, אין לה רכז נורמלי (ברקוביץ' וסקורר נמוכים מדי וכמעט לא מאיימים על הסל) והיא קבוצה קטנה. מצד שני, עם זרים כמו קאר והול והתוספת של הניסיון של משה ברנר היא תוכל להתבסס רחוק ממאבק הירידה, בטח כמו שר"ג וקריית אתא ניראות. לגבעה יש סגל חזק יותר וזה אמור להספיק כדי להישאר בליגה.

3) אפי בדרך החוצה ממכבי? לא ברור למה. הפסד אחד בליגה לא אמור לעשות כ"כ הרבה זעזועים - אפילו במכבי. באירופה מכבי עד עכשיו בסדר ומול אולימפיאקוס הציגה חצי ראשון, ובעיקר רבע ראשון, טוב מאוד. בלי ארויו ומול הקבוצה המוכשרת באירופה זה המקסימום שאפי יכל להוציא מהשחקנים שלו. מכבי שוב מוכיחה שההתנהלות שלה לא ברמה שהיא שואפת אליה - בימים האחרונים ברור שאפי בדרך הביתה, אבל אף אחד לא מוכן להסיר מאפי את אי הוודאות. קבוצה ששואפת להתנהל ברמה אירופאית לא יכולה להעיף מאמן על הפסד אחד נגד קבוצה חזקה. מכבי חושבת שאם תביא את פיני גרשון יקרו ניסים - אבל זה לא נכון. זאת לא קבוצה שהוא בנה, חסר בסגל גבוה (ועד שפייזר יחזור ויתחבר זה כבר יהיה מאוחר מדי), הזרים לא פוגעים והקבוצה נראית רע. גרשון לא קוסם, ועם הציפיות שיש ממנו גם אם הוא יבוא (ונכון לזמן כתיבת הטור כך נראה שיקרה) ספק כמה זה יעזור.

כרגע מכבי תלוייה מדי בארויו (שגם הוא היה צריך להגיע לפיגור של 30 הפרש כדי להתחיל לשחק נגד ירושלים), קולעת באחוזים לא טובים מרחוק וחסרת ביטחון. לליגה פיני יספיק - באירופה ממש לא בטוח, מה גם שראינו באולימפיאקוס שפיני גרשון הוא לא כל יכול. שלא לדבר על זה שאין לי יחסים טובים עם חקל מאנשני ההנהלה ואם הוא לא יביא תוצאות מיידיות גם לגביו יהיה חוסר וודאות. מכבי לא צריכה לנסות לשחזר את שנות השיא שלה - אלא קודם להתבסס מחדש כקבוצה הטובה בארץ באופן משמעותי, דבר לא פשוט, ואז לחשוב על אירופה. לא כל יום מוצאים את וויציץ' ופארקר, בטח כשיש קבוצות עשירות בהרבה ביוון ורוסיה. בקיצור, קבוצה שמתנהלת נכון נותנת זמן למאמן שלה - ולא נראה שזה מה שעומד לקרות בימים הקרובים.

נ.ב יש הרגשה שמכבי תתפוצץ ביום חמישי. אולי השינוי בעמדת המאמן יביא שינוי על המגרש וכל שחקן ירגיש שזה הצ'אנס שלו להוכיח את עצמו בפני המאמן החדש, אולי הידיעה שזה המשחק הכי חשוב של הקבוצה באירופה. הרבה פעמים מרוב בלאגן יוצא משהו טוב - מה עוד שמלאגה במכת פציעות.