פססט, אני מקווה, כי רק קוראי הבלוג שלי שומעים אותי והידיעה לא תגיע לאוזניים לא רצויות, הרי לא חסרים לנו אויבים. ברשימה שפרסמתי כאן לפני זמן-מה, לעגתי לאנטישמים, הרואים בכל דבר מזימה יהודית, אבל עתה נגלתה לי תובנה מדהימה: הם צודקים! המשבר הכלכלי העולמי הוזמן ותוזמן על-ידי לא אחר, מאשר מנהיגי המפלגות הגדולות בישראל! אנא מכם, אל תדונו אותם לכף חובה, הם אינם רשעים וליבם אינו קשוח.

זה כמובן מצער אותם מאוד, אפילו מדיר שינה מעיניהם, כי מאות מיליונים בכל העולם התרוששו, איבדו את כל חסכונותיהם, בנקים, חברות אדירות, אפילו מדינות שלמות פושטות רגל, אבל זאת תוצאת-לוואי הכרחית ובלתי-נמנעת. האם האינטרס הלאומי של ישראל, המדינה שקלטה לחיקה את שארית הפליטה אחר השואה הנוראה, המדינה המשמשת מקלט לכל יהודי נרדף באשר הוא שם, אינו קודם לכל רעות חולות כלכליות זניחות, אשר הזמן וכוחות השוק ירפאו אותן?

אתם מפקפקים? מבקשים ממני להוכיח את התזה שלי? אין יותר פשוט מזה. תשאלו את עצמכם, מי בכל כדור הארץ הסהרורי מהמכות הנוחתות עליו חדשות לבקרים נהנה ממשבר הרסני זה, שערר את כל האמיתות הכלכליות זוכות פרס הנובל, הנלמדות בטובים שבבתי האולפנא? האם יש מישהו אחר, מלבד אותם פוליטיקאים ישראלים העומדים עתה לבחירה מחודשת ורועד להם הפופיק על שיאבדו את הכורסאות המרופדות של השלטון, את המפתחות לקופת המדינה?

המשבר הכלכלי הושיט להם קרש הצלה, חילץ אותם מהצורך לספק פתרון חד-משמעי לבעיה המרכזית היחידה התלויה כחרב דמוקלס מעל ראשה של מדינת ישראל ומסכנת לא רק את שלומה, כי את אם קיומם הפיזי של תושביה, בעיית השלום. במשאלי דעת קהל תמכו פעם אחר פעם רוב הישראלים בוויתורים למען שלום בר-קיימא. כל ראשי הממשלה, ימניים ושמאליים כאחד, הצהירו, כי הם רוצים להגיע להסכם שלום עם הפלסטינאים והסורים, כולם ניהלו מו"מ, השתתפו בוועידות, חתמו הסכמי-ביניים, התראיינו בכלי התקשורת, דיברו על "וויתורים כואבים" ועוררו תקוות, כי השלום בר השגה וכולם כאחד כשלו. לכולם כאחד חסרו הדמיון המדיני, התעוזה, החוכמה, המבדילים מנהיגים אמיתיים מפוליטיקאים קיקיוניים המצליחים להשיג רוב במפלגותיהם ובהבטחות-שווא לגרוף רוב בבחירות. ראשי הממשלה האלה סובלים מבעיה המוכרת להרבה גברים, הם לא יכולים לגמור! בחיי האישות מטפלים בבעיה הרופאים, אצל הפוליטיקאים חייב הבוחר לנקוט בצעדים לתיקון הבעיה התפקודית.

המפלגות העמידו את נושא המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו על ארצנו כמרכזי במערכת הבחירות הזאת. האם הממשלה תפרוס רשת ביטחון ותשמור על חסכונותינו, על קרנות הפנסיה שלנו? האם יהיה מיתון בארץ, מפעלים יקרסו, יהיו פיטורים המוניים, תגדל האבטלה? שיטתו של מי טובה יותר? מי ישמור טוב יותר על יציבות המשק ויביא להישגים גדולים יותר? נכון, אלה נושאים חשובים. כגמלאי, אינני חפץ ליפול למעמסה על ילדיי, אני רוצה, כי בני משפחתי יוכלו להתפרנס בכבוד מעבודתם, יהיו להם תנאי מגורים נאותים ויוכלו לתת לילדיהם/נכדיי חינוך שיבטיח את עתידם, אבל האם על לחם לבדו יחיה האדם?

שוו בנפשכם מדינת ישראל המגיעה להישגים כלכליים כבירים. גידול שנתי של 10% בתל"ג, אפס אינפלציה, הוצאתו של דו"ח העוני לשנת 2010 מתבטלת, כי לא נמצאו בארץ אנשים המוגדרים כעניים, לא רק שאין אבטלה, כי אם המפעלים משוועים לכוח אדם ומוכנים לשלם משכורות ענק, ניתן אפילו להתקיים בכבוד מקצבאות הביטוח הלאומי, בסל הבריאות נכללות לא רק כל התרופות מצילות החיים, כי אם גם כאלה 'שרק' משפרות את איכות חיינו, בקיצור ימי המשיח הגיעו! האם בכך נפתרו כל בעיותינו? ומה עם האינתיפאדה השלישית והרביעית, המחבלים המתאבדים, הטילים הנופלים על שדרות, אשדוד, אשקלון ואולי גם באר שבע ות"א בעתיד? מה עם פצצת האטום האיראנית?

אם רק בתנאים כלכליים משופרים חפצנו, יכולנו לבחור בשבדיה, בהולנד, או בדנמרק, בהן שביעות רצונה של האוכלוסייה היא הגבוהה ביותר, אבל אנחנו - אלה בינינו שלא נולדו כאן - הרי בחרנו בישראל. החלטנו, כי כאן נבנה את ביתנו, נקים את משפחתנו, נבסס את עתידנו והיו אפילו נועזים שחלמו על כך, כי נשמש כמופת, נהיה אור לגויים! הגידו את האמת: בתוככי נפשותיכם אינכם יודעים מה נדרש מאתנו, כדי להשיג את השלום המיוחל? בלעדי שלום זה, 43% מבני הנוער (שהצהירו בסקר על רצונם לרדת מהארץ) יקיימו את רצון זה, יצביעו ברגליהם ויהגרו למקומות בהם מלבד תנאים כלכליים משופרים, שורר גם שקט, קיים בטחון ואפשר לנסוע באוטובוס מבלי להתפוצץ. לדאבוני לא אוכל לגנותם. מי רוצה לחיות בארץ בה סכנת-מוות תמידית מאיימת על חייך וחיי יקיריך?

לא אוכל לעוץ לכם עבור מי להצביע בבחירות. מבחינתכם אינני אובייקטיבי, כי בפרופיל שלי מופיעה תעודת הזהות הפוליטית שלי, אני רק מציע, כי תדרשו ממנהיגיכם התחייבות מפורשת, כי בזמן כהונתם יעשו הכול, אבל באמת הכול, כדי לחתום על הסכם שלום עם אויבנו. כולם אומרים, כי הדבר אפשרי, אז בואו נראה אותם! (אינני מדבר כמובן על אותו מיעוט שמראש מצהיר, כי הארץ כולה היא נחלתנו ואין לוותר על אף שעל אדמה. אין לי שיח ושיג עמו, אנו חיים בארץ דמוקראטית ואני מקווה, כי בעלי התבונה וההיגיון הבריא יגברו).

הסיסמה עמה ניצח ביל קלינטון ב-1992 בבחירות בארה"ב הייתה "זאת הכלכלה, טיפש!" ואני אומר עתה, אם אנחנו אזרחי ישראל כולם רוצים לנצח בבחירות בפברואר, עלינו לדרוש לשים את נושא השלום במוקד מערכת הבחירות. זאת לא הכלכלה ואך טיפש הוא מי שמוביל אותנו באף וגורם לנו לחשוב, כי זאת היא הבעיה ופתרונה היא חזות הכול!