1) המחזור הבא בליגת העל יהיה מחזור סופר חשוב. מכבי ת"א נגד בית"ר בקרב המאכזבות ומכבי חיפה נגד הפועל ת"א, שתרצה לפתוח מחדש את המאבק על האליפות על פני יותר משתי קבוצות.

צדקו מקבלי ההחלטות כשהחליטו לבחור את מכבי חיפה נגד הפועל למשחק המרכזי: זה כרגע משחק צמרת של ממש, בין שתי קבוצות שבכושר מצויין. אחרי שני ניצחונות אם מישהו בהפועל רוצה להראות שהוא רציני בעניין התקוות לאליפות אין כמו ניצחון בקריית אליעזר בשביל זה: ניצחון שלה - והפער מחיפה רק 4 נק'. למרות זאת, קשה לי להאמין שהפועל מסוגלת לקחת אליפות בלי חלוץ ישראלי נורמלי ועם גישה קיצונית כ"כ, ולכן המשחק הזה עשוי יותר מלסמן את חזרתה של הפועל לעניינים דווקא את המצב ההפוך - ניצחון ירוק שלישי ברציפות והגדלת הפער מהפועל ל-10 נק' עשויים לסמן את המגמה: חיפה נראית הכי קרובה לצלחת האליפות. עד עכשיו הפועל היא "קוטלת גדולות": הבונקר שלה ניצח בדרבי הגדול נגד מכבי ואת בית"ר בטדי. זאת ההזדמנות של חיפה להראות שהשנה היא באמת משהו יוצא דופן משאר הליגה; מנגד, עוד ניצחון של הפועל על גדולה יגרום לאנשי הפועל לקום יום שלישי הבא בבוקר ולהכריז: אנחנו הולכים עד הסוף.

כדי לנצח את הפועל צריך, כמובן, לנטרל את יבואה המהיר והחד. מאחר והפועל משחקת עם חלוץ אחד, אין סיבה שלא תהיה שמירה כפולה של שני בלמי חיפה המצויינים על יבואה; הבעיה היחידה היא שיבואה מהיר בהרבה מקרופניק וקינן (וגם עזרה של חרזי לא תשנה הרבה - גם חרזי לא מהיר), ולכן המפתח הוא לנצח דרך המשחק המסודר והחכם ודרך שמירה כפולה. להלה לא מספיק טוב כדי לחפות על יום גרוע שלו והפועל תחזור לכבוש אולי שער אחד, מה שלא עשוי להספיק אפילו לנקודה במשחק כזה.

חיפה צריכה לשחק על קטן בעיקר, כי יש לו פריצה מצויינת שלבלמי הפועל, ובעיקר דה סילבה (שייתכן שישחק כמגן), אין תשובה. להפועל יש בלמים ברמה גבוהה, אבל קטן מהיר מהם ופנטאני נותן להם פייט בכוח. פנטאני הוא שחקן קטן אך זריז ואתלטי ויהיה קשה להם למצוא לו תשובה.

הפועל תבוא כדי לנצח דרך הבונקר הרגיל, ולכן המפתח של חיפה הוא לא להניע כדור ולשחק סבלני, כי העבר מוכיח שכשלא מצליחים לכבוש נגד הפועל בדקות הטובות חוטפים במתפרצת-שתיים של הפועל והלך המשחק. חיפה צריכה לתקוף כמה שיותר חזק מהרגע הראשון, לכבוש לפחות שער אחד בחצי הראשון וככה להחריב את השיטה של הפועל שאומרת: לא לחטוף, וכשהיריבה מתחילה להתייאש לעקוץ אותה.

מאחר ולחיפה יש שחקני מתפרצות מעולים (רפאלוב, גולאסה, קטן) ונגד הפועל הבונקריסטית קשה לייצר מתפרצות - כדי להשתמש בכלי הזה חיפה צריכה ללחוץ חזק מאוד בחצי של הפועל, וככה לחטוף כדורים, לצאת כמה שיותר קדימה, וככה יהיה קל לחיפה בהרבה. כי גם בבונקר - כשאתה מחזיק את הכדור חלק מהשחקנים עולים למעלה, וברגע שהיריב חוטף את הכדור ההגנה הרבה פחות מאורגנת. חיפה עלתה ל-3-0 נגד מכבי ת"א בגלל הלחץ שעשתה על ההגנה - ואין סיבה שלא תשתמש בו גם ביום שני.

מצידה של הפועל, היא צריכה לחזור על הבונקר הקבוע, עם שינוי אחד בהרכב: באדיר החוצה, דה סילבה למרכז ההגנה, קנדה לצד ימין. דה סילבה אולי מתאים לגוטמן כי הוא נשאר בהגנה וזה מבטיח לו עוד שחקן בהגנה, אבל דווקא שחקן צעיר, מוכשר, שמפעיל טוב את יבואה, כמו קנדה יכול להתאים כדי לעקוץ בהתקפות. בכל מקרה, הפועל תצטרך להיות מאוד יעילה, לנצל כל הזדמנות ולנסות לעבור את החצי הראשון בשלום, אחרת היא תאבד שליטה במשחק.

המשחק השני המעניין הוא בין בית"ר למכבי, ועליו הרחבה ביום שלישי, אחרי סכנין נגד בית"ר.

2) המשחק בין אשדוד לחיפה היה מעניין בהרבה, אבל לא יותר איכותי. גם חיפה וגם אשדוד לא נתנו משחק גדול, כשבחצי הראשון אשדוד עדיפה ובכל זאת יורדת למחצית בפיגור. המשחק נפתח רווי בעבירות, אבל מטווחים מסוכנים שמאפשרים בעיטה לשער - ככה שהיו לא מעט מצבים ממצבים נייחים. דוד רביבו, כרגיל, היה מצויין ושלט במרכז השדה, כשמנגד מסיללה השחקן הבולט בחיפה. מתפרצת אחת ושימוש נהדר בכוח של פנטאני קבעו 1-0 לחיפה במחצית.

לחצי השני עלתה אשדוד אחרת. הרבה פחות שמחה, הרבה יותר שבלונית. היא לא ייצרה מצבים ונראה שהשער המהיר שחטפה מגולסה (גול ענק) הוציא אותה לגמרי מהמשחק. חיפה לא התאמצה בכלל, אבל שתי ההברקות הספיקו. חיפה המשיכה לייצר מצבים ממתפרצות, כשליאור רפאלוב במשחק קבוצתי מצויין עם מסירות גדולות לחלק הקדמי.  לקראת הסיום זה כבר הפך ל-3-0, אבל פנדל מוצדק שנבעט ע"י הולצמן ניחם מעט את אשדוד ב-3-1, אחרי עוד משחק הגנתי מחריד עבורה.

כמאמר הקלישאה, צריכים לדעת לנצח גם במגרשים כאלה. חיפה לא הרשימה: קטן נעלם ובוקולי לא הסתדר במרכז השדה. בוקולי קשר התקפי באגף, במרכז החולשה הפיזית שלו באה לידי ביטוי. פנטאני היה תכליתי והקשיחות והעוצמה הפיזית שלו הובילו לגול הראשון וכמעט לעוד שער שלו. מול צ'קול החלשלוש זה מספיק.

השינוי בחצי השני מבחינת חיפה היה אצל קשרי האגף. בחצי הראשון רפאלוב לא עשה כלום למרות שקיבל הרבה תמיכה ממסיללה וגולאסה יזם מהלכים, אבל הלך לאמצע והפקיר את האגף הימני, מה שהשאיר את כל הלחץ על חרזי.

בחצי השני הכל השתנה. גולאסה המשיך לחפש את הכניסה לאמצע, אבל לפחות זה הסתיים במבצע מבריק בדרך לגול והרבה יותר תכלית. רפאלוב נכנס לאמצע והראה שיפור משמעותי. הוא מסר לגולאסה את הגול השני ואיים פעמיים על השער. חיפה התחילה למחוץ הרבה יותר, לשחק על מתפרצות ולנצל את ההזדמנויות שלה. מתוך חמש-שש הזדמנויות במהלך המשחק - היא כבשה שלושה, נתון שניצח לה את המשחק.

חיפה לא הצטרכה בכלל להתאמץ, כי ההגנה של אשדוד כ"כ עלובה שאין מה להתאמץ. בשער של גולאסה גולנזאלס, שחקן ההגנה היחיד של אשדוד ששווה משהו, פשוט פרח הצידה ופינה לו מקום וההגנה כאילו וויתרה מראש. בשער השלישי משהו כמו שלושה שחקני חיפה היו חופשיים לחלוטין, כך שגם אם לא היה זה בירם כיאל שכובש - זה היה יכול להיות ארבייטמן או מישהו אחר. זאת הגנה?

יוסי מזרחי הזהיר כבר מזמן שבלי הגנה הקבוצה שלו לא תישאר בחלק העליון. אשדוד מסתמנת כקבוצת מרכז טבלה טיפוסית שאין לה שום המשכיות - בגלל שהיא מאוד לא מאוזנת. אשדוד חייבת תוספת של שחקן הגנה כדי להשתפר ולו במעט, כי כרגע ההגנה שלה פתטית. היא צריכה בלם וגם שוער - מאחר ולא השוער הזר שלה ולא יוסי שקל ראויים לקבוצה ששואפת לסיים במקום 5-6 בליגת העל.

המשחק אתמול מציב לאלישע לוי כאב ראש חיובי בעמדת הקשר הימני. בוקולי, גולאסה וגאדיר - כולם יכולים לשחק בעמדה הזאת. בכושר הנוכחי של שלושתם נראה שגולאסה ראוי למקום בהרכב על חשבון בוקולי המזדקן.

גולאסה הוא מה שחיפה כ"כ צריכה: קשר התקפי יצירתי ואנרגטי, שיכול לשחק באגף ובאמצע (באמצע הוא טוב יותר, שם יותר קל לו לאיים על השער ולהראות את היכולת הטכנית שלו). לחיפה יש את רפאלוב, אבל חוץ ממנו חסר לה בחלק הקדמי שחקן יצירתי: גולאסה עונה על הצורך בקשר התקפי במרכז השדה. מערך ה-4-4-2 לא מאפשר לשחק עם קשר קדמי במרכז (כי יש את כיאל וקולמה מאחור), אבל שחקן כמו גולאסה יכול לשחק בימין ולהיכנס גם למרכז וככה להוסיף יצירתיות ורעננות. היכולת שלו בחצי השני אתמול מצדיקה מקום בהרכב גם שבוע הבא. מדובר בנכס, שחקן שייתכן שתוך 3 שנים הוא אחד השחקנים הטובים בארץ בעמדה שלו. הגול שלו אתמול לא מקרי, וגם בנבחרת הנוער הוא הראה איזה שחקן אדיר הוא, שחקן שמשלב יכולת אישית והרבה כוח פיזי, שחקן שמסוגל לשחק בעמדות שונות בחלק הקדמי.

לגבי קולמה: לכאורה, נראה שדווקא העובדה שלא שיחק בגלל צהובים ובמקום זה הכנסתו להרכב של גולאסה הוציאה יותר מהתקפת חיפה, אבל היא לא יכולה לסמוך על זה: בחצי הראשון אשדוד שלטה בקלות במרכז השדה, ולא היה בעל בית בחיפה, מישהו קשוח, שיתמודד עם זה; חיפה עדיין תלויה הרבה מאוד בקולמה, ולכן הוא באנקר בהרכב. אומנם המשחק איתו הגנתי יותר, אבל זה מוריד לחץ מכיאל, זה נותן פתרון לגבי מנהיג במרכז השדה, דבר חשוב מאוד בכדורגל של היום, בו מרכז השדה הוא החלק החשוב ביותר על המגרש, וזה משפר מאוד את מרכז השדה של חיפה. חיפה חייבת את קולמה.

3) הדרבי של מנצ'סטר היה חם מהרגע הראשון. הרבה עבירות, הרבה עצירות. שחקני ההגנה של מנצ'סטר יונייטד חטפו הרבה כרטיסים צהובים, אבל לאט-לאט עברו לכדורגל. החלוצים של היונייטד ירדו אחורה, צימצמו פערים מהקשרים ועשו הרבה תנועה; רונאלדו ואברה השתלטו על הצד השמאלי, ייצרו מצבים והובילו משחק מהיר עם קצב טוב של היונייטד; בכל פעם שמייקל קאריק עלה להתקפה מנצ'סטר (היונייטד, אלא מה?) הגיעה להזדמנות רצינית. מלחמה של ז'י.סונג. פארק, בעיטה של קאריק ונגיעה קטנה של רוני הביאו את הגול המיוחל. 1-0 מוצדק ליונייטד.   

לחצי השני עלתה סיטי שונה לחלוטין. היא התבססה על מתפרצות שהוביל ש.ר פיליפס, יצאה מהר קדימה, וגם בנג'אני נכנס למשחק. מנצ'סטר ניסתה לתקוף, אבל בעיקר התרכזה בלשמור על התוצאה. נגיעת יד מכוונת וטיפשית ביותר של כריסטיאנו רונאלדו וצהוב שני גרמו ליונייטד להבין שעם יציאתו היא צריכה להתרכז בהגנה וירדה לבונקר, שעבד מצויין והוציא מהמשחק את הסיטי. בדקה ה-92 השוער הארט עלה למעלה לקרן, אבל אחרי כמה שניות מנצ'סטר יצאה קדימה, ובעיטה ארוכה של רוני נחתה איכשהו בהדיפה מדהימה של הארט על קו השער, ממש בשנייה האחרונה. 1-0 בסיום ליונייטד.

היונייטד ניצחה בזכות מחצית אחת טובה, כשבחצי השני היא בעיקר התרכזה בלשמור על התוצאה. למרבה ההפתעה, דווקא בלי רונאלדו מנצ'סטר נראתה טוב יותר: האדום שספג פגע מאוד במחץ ההתקפי של היונייטד, מה שגרם לה באופן טבעי לרדת בונקר, וכך לשפר משמעותית את משחק ההגנה. יציאתו עזרה ליונייטד להשלים ולהסתפק ב-1-0. ההגנה שמנצ'סטר הציבה בדקות הסיום הייתה מרשימה מאוד: מאחר וכל שחקני השדה ירדו להגנה היו פערים קטנים מאוד בין שחקן לשחקן, והסיכוי למצוא חור בהגנת היונייטד היה קטן מאוד. מנצ'סטר צופפה את ההגנה וחטפה כדור אחר כדור. אם בדקות שלפני מנצ'סטר שיחקה עם 3 שחקני שדה (הבלמים ודפאל דה סילבה) בהגנה, מה שהקל על שון רייט פיליפס לצאת קדימה ולרוץ על שטחים מתים - אז פתאום מנצ'סטר ירדה במתכוון להגנה. נגד בונקר קשה מאוד לשחק על מתפרצות מהירות, מה שתקע את המשחק של הסיטי. גם על הגובה לא היה לסיטי פתרון ראוי - מול פרדיננד ו-ואן דר סאר לשחק על הגובה זה חסר סיכוי.

מנצ'סטר יונייטד משחקת, וזה באופן קבוע ולא רק היום, עם מגן אחד (אברה) שעולה כל הזמן להתקפה, ומגן שני שנשאר מאחור (המגן הימני, מתחלף כל הזמן) והתרומה היחידה שלו להתקפה היא לתת פס קדימה וזהו. אברה הוא המגן השמאלי הטוב ביותר שיש, כי אין לאף אחד, גם לא למגינים גדולים כמו מאייקון, אבידל ואלבס, את הזריזות שיש לו. הוא מסוגל לתת פריצות מדהימות עם ובלי כדור, והדאבל פס שלו עם רונאלדו היה פנטסטי ברוב הדקות. הוא מגביה טוב וגם יודע להגן בחצי של היריב, כלומר ללחוץ על ההגנה. שיתוף הפעולה בינו לרונאלדו בצד שמאל עובד משחק אחרי משחק, וקשה למצוא קבוצות שמסוגלות להתמודד איתו. 

מי ששוב הרשים זה מיקאל קאריק. שחקן אפור ברוב דקות המשחק, אבל שחקן שמסוגל לעשות תנועה ללא כדור, לעלות קדימה, ולהיות חלק מהתקפה מסוכנת של היונייטד. הוא שחקן של תכל'ס, וכל פעם שהוא עולה קדימה זה נגמר בטוב. הוא חצי בישל את השער, הוא בעט לשער עוד פעם אחת והוא עולה להתקפה כשמתחשק לו. האחריות והעבודה השחורה של פלטשר מאפשרים לו להשתחרר קדימה ולהשתמש בבעיטה המסוכנת והמסירות הטובות שלו.

גם דה סילבה עשה את שלו. הוא לא מגן תוקף מדהים, אבל בהגנה הוא סוגר בזמן ונמצא תמיד במקום הנכון. רק חבל ששבוע אחרי שבוע מתחלף השחקן שמשחק בעמדה הזאת: ייתכן שמה שהיונייטד צריכה בינואר זה דווקא מגן ימני, שכמו שבשמאל יש תמיד את אברה יהיה מגן אמיתי ברמה גבוהה גם בצד ימין. פעם אושיי, פעם נוויל, פעם דה סילבה - יותר מדי שינויים.

מנגד, רייט פיליפס נפל יותר מדי במהלך המשחק והתרכז בעבירות וברכרוכיות הפיזית שלו ולא בכדורגל. רק במשך כמה דקות הוא פתאום נכנס למשחק, הוביל את המתפרצות וסידר מהלך יפה לבנג'מין מעורר ההרתעה - אבל זה לא מספיק.

רוביניו יזם לא מעט ודווקא נראה שהחופש שהוא מקבל כחלוץ שני נוח לו - אבל שחקני היונייטד התכוננו אליו מצויין ולא נתנו לו לעשות כלום.

בסה"כ, הגנת מנצ'סטר עשתה כמה טעויות ספציפיות בחצי הראשון - כמו היציאה הנוראית של ואן דר סאר, שמעך שני בלמים והשאיר שחקן יריב פנוי לנגיחה, או כשרוביניו כמעט הקדים את ואן דר סאר - כשמצד אחד, לא סגרו את רוביניו ומצד שני לא הצליחו לעשות מלכודת נבדל - אבל בסה"כ מנצ'סטר השתפרה בהמשך בהגנה ומנעה מהסיטי להגיע להזדמנויות ממשיות ב-25 הדקות האחרונות של המשחק.

לגבי רונאלדו, חבל ששחקן שעשה כזאת התקדמות אדירה מורחק על שטות. היה ברור שהוא בא כדי לגעת ביד בכדור. הגיע על זה אדום ולא צהוב שני, כמו שהוא קיבל. חבל שככה הוא מפקיר את הקבוצה שלו במשחק חשוב וקשה על שטות.

אבל האיש שאני הכי מעריך ביונייטד זהו ג'י. סונג. פארק. הקשר הדרום קוריאני נמצא בכל מקום, שורף שטחים, יורד להגנה וחוזר להתקפה. מצד אחד הוא שיחק כמו מגן בדקות הסיום, ומצד שני הוא מעורב כמעט בכל ההזדמנויות, כולל השער. הוא השחקן שמשקיע הכי הרבה בקבוצה, ולמרות שיש בקבוצה שחקנים מוכשרים ממנו בהרבה הוא ראוי למקום בהרכב. פארק הפך לשחקן הרכב קבוע, ומנצ'סטר הרוויחה לו רק את היכולות המצויינות שלו, אלא גם את הסטתו של רונאלדו שמאלה, שם הוא טוב יותר כי יש לו את אברה מאחוריו. המפסיד: נאני, שנדחק מעט החוצה ברוטציה של פרגי, אבל העומק של היונייטד מרוויח: עם ספסל שכולל את טבס, גיגס ונאני מנצ'סטר קבוצה מפחידה מתמיד.

אומנם מנצ'סטר רק מקום שלישי, אבל היא שמרה על המשכיות מהסגל של העונות הקודמות, ולכן נשארה עדיין כקבוצה הראוייה לתואר. סביר להניח שעם הזמן ליברפול תתעייף, וכשגם ליגת האלופות תגיע לשלבים מתקדמים תצטרך לבחור במה היא מתרכזת (אין ספק, אחרי שנים של הצלחות באירופה הגיע זמנה להצליח בליגה - זה המבחן של ליברפול העונה), אבל זה לא יהיה תלוי רק בה. צ'לסי והיונייטד טובות יותר - וגם השנה האלופה תהיה אחת משתיהן.

4) בארסה עברה משוכה חשובה מאוד כשניצחה את סביליה.

בחצי הראשון בארסה שלטה במשחק באופן מוחלט, כשהיא מניעה את הכדור מצד לצד בחצי שלה וסביליה משחקת על מתפרצת ועל לואיס פביאנו. בארסה לא הרשימה, אבל הסתפקה בהרבה מזל בהרחקה של המגן של סביליה כדי לאפשר לאטו לכבוש שער קל - 1-0, בארסה.

בחצי השני המשחק נחלש משמעותית. סביליה הפסיקה לאיים על השער ובארסה לא חיפשה את השני. חוץ מהנרי, שעשה את התנועה הקבועה לאמצע, מסי עשה דריבלים מיותרים עד אזור הדקה ה-70 ואטו וצ'אבי לא הגיעו למשחק. בארסה הגיעה ל-2-3 הזדמנויות רק בגלל הרעב של הנרי ותו לא.

ואז הגיע למשחק מסי. הוא התחיל לשחק יותר לעומק ולבעוט לשער. הדריבלים שלו הפכו לתכליתיים. שני גולים מדהימים שלו תוך כמה דקות הפכו משחק בינוני לתבוסה מוחצת.

הנרי היה ראוי לגול. יכולת הכדרור שלו היא מהטובות ביותר שיש. אומנם הוא לא קיצוני, אבל בכל עמדה שמציבים אותו הוא כל הזמן מחפש את הפריצה לאמצע. קשה מאוד להוציא את הכדור מהרגליים שלו, כי יש לו שליטה מצויינת בכדור והוא יודע למשוך את המגן פנימה לאמצע וככה להגיע למצב בו הוא יכול לבעוט לשער. רק חבל שהוא משחק בעמדה בה הוא צריך לחפור פנימה ולהתקדם לאט לאט לתוך הרחבה, בעוד אם הוא היה משחק במרכז המהלכים שלו היו הרבה יותר מהירים והרבה יותר פשוטים. התנועה שלו לאמצע קבועה וצפוייה - אבל אי אפשר לעצור אותה. באיזשהו שלב בארסה השלימה עם זה שהוא היחיד שתקף (עד שמסי נכנס לעניינים) ופשוט חיפשה רק אותו. מגיעה מילה טובה לקייטה, שחיפה על ההישארות של ה"מגן" פויול בהגנה ושיחק על תקן מגן תוקף שתומך בהנרי בהתקפה. ועדיין, זה לא מספיק ובארסה צריכה בדחיפות שאבידל יחזור לעצמו.

ברצלונה, וזה הופך אותה לקבוצה הטובה בעולם, מביסה בלי להתאמץ אפילו ואפילו בלי לתת משחק גדול (ההגנה הרשימה, אבל כמה כבר תקיפות ואיומים עליה היו בחצי השני של המשחק?), בגלל השיטה שלה: הנעת כדור מסודרת שמשלבת את כל שחקני השדה בחצי שלה, יציאה קדימה, וברגע שמתקרבים לשער מעלים את הקצב. היא לא יוצאת למתפרצות כי היא מחזיקה כמעט כל הזמן בכדור; היא לא משחקת על הגבהות בצדדים, כי היא קבוצה שמתמחה במשחק על הקרקע, על היצירתיות של מסי ואלבס, ורק במצבים נייחים יש הגבהות; היא פשוט מחזיקה את הכדור, מעבירה את הזמן בכיף  - אבל כל פעם שהיא רוצה היא תוקפת קצת יותר חזק ותוך כמה שניות מייצרת מצב מדהים. העמידה שלה על המגרש, הסגנון המוחץ שלה, הן הסיבות לכך שהיא לא מפסיקה לנצח: היא כובשת מתי שהיא רק רוצה. היא מניעה את הכדור הרבה מאוד אצל הבלמים, ובחלק הקדמי מסתמכת על היכולת האישית הנהדרת של השחקנים שלה כדי להכריע משחקים. היא יכולה לשחק במשחק עומד, ופתאום, משום מקום, לתת איזה פס שיפתח את ההגנה - ובלי שום מאמץ ולחץ באופן ממושך על השער. היא מסוגלת לא לתקוף במשך 20 דקות ובהתקפה אחת, בשנייה אחת, להכריע את המשחק. לכן, היא לא צריכה לרוץ 90 דקות כדי להביס אפילו את סביליה. ואם מול סביליה כ"כ קל לה - מה הפלא שהיא קורעת את אוסאסונה ורקראטיבו?

ולמרות זאת, לא ברור למה היא הסתפקה ב-1-0. נגד קבוצה ברמה של סביליה צריך לנצל כל הזדמנות כדי לגמור את המשחק - ורק אז לעבור לשחק בנונשלנט. בארסה שיחקה ברוגע למרות היתרון הנזיל ברוב דקות המשחק. מהלך אחד טוב של סביליה יכל לקבוע שיוויון, ואם זה היה קורה בדקות הסיום - מה בארסה הייתה עושה? מצד אחד, הכדורגל של בארסה היה טקטי מאוד ומאוד זהיר, אבל מצד שני היא לא חיפשה את השני. עם כל הכבוד, יש משהו שחצני בכזה ביטחון, למרות שתוצאה כזאת לא מבטיחה כלום. הרי זה לא שסביליה באמת הקשתה עליה, בארסה הניעה את הכדור ושלטה במשחק באופן מוחץ: אז למה לא לנסות לגמור את הסיפור?

בכל משחקיה של בארסה אפשר לראות שהיא מחזיקה את הכדור כמעט כל הזמן. גם כשהיא לא תוקפת ומשחקת משחק עומד, וזה מה שקורה ברוב הדקות, היא מעדיפה לשמור על הכדור, מה שמאפשר לה כמה דברים: 1) לשלוט בקצב המשחק ולא להיגרר לקצב היריבה. 2) זה מאפשר למניעי הכדור ללחוץ קדימה ולחפש את השער בכל רגע נתון שהם רוצים. 3) ברגע שבארסה מחזיקה כ"כ הרבה בכדור קשה ליריבות לכבוש שער ולהגיע למצבים, אולי רק במתפרצות.

מה שיפה במשחק של בארסה זה שהיא מנצלת את הדקות הטובות שלה. היא מסוגלת לכבוש שלושה שערים ברבע שעה ולהביס למרות שברוב המשחק המשחק היה צמוד. היא לא משחקת כדורגל 90 דקות - פשוט היא מנצלת את ההתלהבות של הדקות הטובות. ככה מביסים בכדורגל: כשהגולים באים - הם באים בצרורות.

פפ פתח עם קייטה, מה שהתברר כמהלך נכון, ולא מפתיע: סרחיו בוסקטס שחקן התקפי לא משהו, וכשפויול המגן שלו הוא צריך מישהו שיוכל לתמוך בצד שמאל ולחפות עליו. קייטה הוא שחקן שמאל ולכן בשבילו זה טבעי. לדעתי, עם יא יא טורה וצ'אבי אין צורך בעוד קשר הגנתי, ובמקום סרחיו צריך לפתוח בד"כ גודיונסן/חלב, שהושקע בו לא מעט, למרות שהוא כמעט לא משחק בליגה.

לא מפתיע שהאגף שניצח לה את המשחק הוא הימני: מדובר באגף ימין הטוב ביותר שיש בעולם בהפרש גדול. מסי כקיצוני, דני אלבס כמגן תוקף, שחקן עם יכולות אישיות ובעיטה נהדרת. אומנם הוא לא חזק פיזית, אבל הוא משתמש המון בכוח, הוא משחק מאוד אגרסיבי, ולכן חוטף כדורים בלי שום בעיה גם בחצי היריב. דני אלבס הוא החתמה נהדרת ובחצי הראשון הוא היה השחקן הכי טוב של בארסה.

מנגד, אדריאנו היה טוב מאוד. הוא משחק בצד שמאל, אבל לעומת הנרי מבארסה הוא לא משחק על היכולת האישית או על פריצות לעומק, אלא על הגבהות לרחבה; ההגבהות שלו אתמול היו ממוקדות מאוד, לא סתם כדורים לרחבה אלא לשחקנים מסויימים, ככה שהם תמיד הגיעו לכתובת. רוב הניסיונות של סביליה באו ממנו מהצד השמאלי, הוא הרים לרחבה והחלוץ (קאנוטה/פביאנו) ניסה לסיים בנגיעה, מה שלא עבד. נראה שהצבתו של פיקה כבלם עוזרת מאוד למשחק הגובה של בארסה - הוא גבוה יותר מפויול, ובעוד מול פויול ו-ואלדס בשער כדאי לשחק נגד בארסה על הגובה - מול פיקה זה קשה יותר; פיקה היה מצויין, הוא עזר בצדדים, החזיק יפה בכדור בצורה מסודרת ועשה עבודה הגנתית אחראית. עם התמיכה של פויול משמאל בארסה הייתה אחראית ומסודרת עוד יותר - ואין ספק, ההגנה של בארסה ראוייה גם היא לאליפות.

בארסה עברה את המשחק הקשה הראשון. למרות שהיא ניצחה 3-0 - המשחק היה קרוב יותר להיגמר ב-1-0 מתבוסה באמת. וזאת בשורה טובה לגווארדיולה - באסרה הוכיחה שהיא יודעת לנצח גם בקושי וגם לא נגד יריבות קטנות. עכשיו נותר לה להשיג בין 5 ל-7 נק' בשלושת המשחקים הגדולים הבאים (ולנסיה, ריאל ו-ויאריאל) - ואז היא תראה שהיא באמת רצינית. מה שבטוח, בכושר של אטו ומסי העונה ושל הנרי אתמול, ועם הפציעות של שחקני ריאל - לא נראה שיש לה אלטרנטיבה.

5) הציטוטים שיצאו מפיו של לותר מתיאוס אחרי המשחק נגד מכבי פ"ת אתמול צריכים להדאיג מעט את יאמר. אמירתו של מתיאוס לגבי סיכויי האליפות של קבוצתו ("יש קבוצות הרבה יותר טובות מאיתנו") היא הדבר האחרון שנתניה הייתה צריכה. ומה אם האמירה ששכטר לא שחקן נבחרת, ושהדרך היחידה שלו להגיע לאירופה היא בחופשה? זה מה שצריך שחקן חשוב כל כך למערכת כמו שכטר? מה עוד שלדעתי שכטר בהחלט יכול להצליח בליגה כמו בלגיה. הוא אחד השחקנים הכי מסוכנים והכי טכניים שיש לנו בליגה.

הבעיה המרכזית של נתניה השנה זה שהיא לא מצליחה לחשוב כמו פייבוריטית. היא ניצחה את מכבי ת"א בר"ג כי מכבי קבוצה מוכשרת ואיכותית על הנייר בהרבה ואת חיפה היא ניצחה אחרי בונקר מובהק ואחרי שהגיעה למשחק כאנדרדוג ברור. לעומת זאת, מול בית"ר חסרת הביטחון היא הגיעה כפייבוריטית - ופישלה. וזה לא הכל: היא לא הצליחה לנצח קבוצות פחות טובות ממנה כמו בני יהודה ומכבי פ"ת בקופסא. הסגל של נתניה הצליח למקום שני בעונות הקודמות, אבל המערכת בנתניה לא רגילה שמצפים ממנה לצמרת. אתמול היא שוב פישלה, ולמרות 20 דקות טובות בפתיחת המחצית השנייה ברוב הדקות היא לא עשתה מספיק. 

ולכן, כדי להתמודד בצמרת ואולי לקחת אליפות (וכן, היא צריכה לשאוף לשם. בעונה בה מכבי ובית"ר לא פוגעות וגם הפועל לא אלטרנטיבה אמיתית, ועם איש מקצוע ברמתו של מתיאוס, ואחרי שנתיים במקום השני, זאת צריכה להיות המטרה שלה), אסור להוריד ציפיות. נתניה לא מצליחה להיות מרתיעה - והורדת ציפיות רק תקשה על השחקנים לחשוב כמו קבוצה גדולה באמת.

אם מחפשים נקודות חיוביות אתמול במשחק של נתניה אפשר למצוא את גזל, שלמרות שהוא משחק כקשר ימני, לא בעמדה הטבעית עבורו, חיפש כל הזמן את הפריצה והיכולת האישית ושיחק מצויין. הפנדל שבעט היה בסדר, רק קיצוני מדי לפינה, וגם אחרי ההחטאה הזאת הוא המשיך להרשים. גם טל מעבי, המגן השמאלי, הוא מחליף ראוי לדדי בן דיין, וכמוהו הוא שולח הגבהות מסוכנות לרחבה. אין לנו את היכולת ההתקפית שלו, בן דיין הוא יותר קשר התקפי ממגן, אבל הוא בהחלט מגן לא רע שיכול להצליח לא רע בעתיד. הוא עולה הרבה קדימה ולא שם הייתה הבעיה של נתניה אתמול.

מנגד, מכבי פ"ת היא הקבוצה הכי יעילה בליגה. הכדורגל שלה לא מהנה לעין ולא יצירתי, אבל נכון. היא מוציאה נקודות מהגדולות במשחקי חוץ, כי הוא עושה בונקר מצויין ובהתקפה פשוט מתבססת על העונה הנהדרת של ליאור אסולין ועל סטבאנוביץ' כקשר קדמי במרכז. היא מנצחת/לא מפסידה דרך ההגנה האיכותית שלה, שרצה כבר הרבה מאוד זמן ביחד. אתמול היה זה קובי גנון שסגר מצויין את כל הנתנייתים שהגיעו מולו וייתכן שגם מנע שערים של נתניה. פ"ת הצליחה לעבור את הדקות הנהדרות של נתניה בין דקות 46-65 בערך, למרות תקיפה מצויינת של הקשרים הקדמיים של נתניה.

מגיעות מילים טובות למתיאוס על הפריחה של גזל ומנשה, למרות שמנשה לא שיחק אתמול. שני שחקנים בינוניים פלוס שקיבלו ממנו את ההזדמנות בהרכב ועשו את העבודה מצויין, גם בעמדות הלא טבעיות שלהם (מנשה, למשל, משחק לפעמים כחלוץ).

נתניה עושה הרבה שינויים וחילופים במשחק הקדמי שלה. רוב השחקנים שלה בהתקפה מסוגלים לשחק בכמה עמדות, ולכן שחקנים כמו שכטר, טזאמטה ומנשה כל הזמן מחליפים עמדות.

למרות שלא היה זה משחק גדול, אסור לשכוח שמדובר בשתי קבוצות המתבססות על הגנה - ולכן באופן טבעי לא רואים הרבה גולים. פ"ת חיפשה תיקו והוציאה אותו, נתניה הייתה שווה שער בחלק מהדקות. בואו נגיד שהיו תוצאות אפס-אפס גרועות יותר. נתניה ייצרה לפחות 5 מצבים בחצי השני, כך שרק יום רע של בה הבינוני והחטאת פנדל של גזל מנעו מנתניה לכבוש. שכטר איים על השער, טזאמטה הכניס כדורים לרחבה, גזל פרץ מהאגף פעם אחרי פעם ואגף שמאל של נתניה עשה עבודה מצויינת. אגף ימין יכל לעשות יותר, בעיקר בגלל יום בינוני ולא יותר של סבן.

מנגד, בפ"ת נראה שמשחק ההתקפה הולך יותר מדי על הכתפיים של ליאור אסולין. אסולין בכושר מצויין, ולמרות שלא כבש אתמול הוא כל הזמן חיפש את המהלכים ונראה היה חדור מוטיווציה יותר מתמיד. אסולין עושה המון תנועה, ואם יש לו חמישה שערים בקבוצה הגנתית שבשני המשחקים האחרונים שלה שיחקה כמעט 90 דקות בבונקר - אז אסולין באמת חוזר לעצמו. תחשבו מה היה קורה אם הוא היה משחק בקבוצה התקפית, עם כשרונות התקפיים כמו רביבו ודגו שמייצרים לו מצבים.

רק חבל שבסטיאניני כמעט לא עוזר לו, לא מצמצם ממנו פערים ולא תרם כמעט כלום למשחק. אומנם מדובר בשחקן שמתבסס על פשוט לחפש את השער ולא שחקן שבולט במהלך רוב המשחק, אבל זה לא מצדיק כזה פאסיביות, מה עוד שזה לא שהוא כובש יותר מאסולין.