כאשר אתם שוקלים נסיעה ליעד מרוחק תכנסו למשרד נסיעות ותבקשו את הכרטיס הזול ביותר ליעד המבוקש. כך תמצאו את עצמך טסים בדילוגים מיעד ליעד עד ליעד הסופי. זה התחיל בקייב עם מינוס 10 מעלות, שם הינו צריכים להתחנן למלון שהובטח לנו בשל שינוי תאריך טיסה וזה נגמר ביום למחרת כאשר זוג ישראלי מודיע לי בעלייה למטוס שהמטוס עוצר בדובאי והם לא מתכוונים לרדת מהמטוס. לרגע קיווינו, 8 הישראלים במטוס, שאנחנו הולכים להיות הגיבורים החדשים של מבצע אנטבה 2 .

הנחיתה "בבית"

דלהי הרגישה כמו לחזור הביתה במובן מסוים (זה סיבוב שני שלי בדלהי)חוזרים למיקוחים המפורסמים, לרחובות הצרים, כאשר לפרה יש זכות קדימה כמובן. דבר אחד שמרגש אותי כל פעם מחדש זה נהגי הריקשה ,דמיינו את עצמכם במשחק מחשב עם מכוניות, הולכי רגל, בסטות, כלבים, אופנים, פרות ורחובות צרים מאוד. תנהגו הכי פרוע שיש, ועדיין לא תצליחו לדמיין את הנסיעה בריקשה בהודו, אבל איך אומרים בהודו SUB KOCH MELEGA  זאת אומרת- הכל אפשרי.

הנסיעה לכלכתה ברכבת (24 שעות)

טוב, יצא ככה שהתיישבתי "במחלקה המוסלמית", חבר`ה מבנגלדש. הנסיעה התחילה בניתוח מעמיק בינם לבין עצמם כמה כסף יש עלי וכמה כסף האמריקאים מזרימים לישראל וזה השלב שבו התחלתי לתכנן איך אני יוצא מהנסיעה הזאת עם כמה שפחות אבידות כלכליות (עם רמיזות שלהם שכדאי לי לשמור על הדברים שלי ואיפה אני מתכוון לשים כל דבר).

בסופו של דבר, גיליתי אנשים חמים מאוד שדאגו לכל דבר שאני עושה. דאגו להאכיל אותי בלי סוף, לא נתנו לי לשלם, דאגו שאני אשב בקרבתם כל הזמן ולא ליד זרים שמידי פעם הצטרפו. דבר מצחיק שקרה בדרך הוא שלמרות שאמרתי שאני מישראל הם שאלו אם אני מוסלמי. אמרתי להם סאלם עליכום וחיוך רחב עלה על פניהם. בסוף הנסיעה דאגו לראות שאני עולה על מונית ואפילו הזהירו את הנהג שלא יעבוד עליי. בקיצור, יש להיות חשדן מאוד בהודו אבל אל תתפלאו לפגוש אנשים מקומיים מדהימים.

כלכתה

 
למרות כל האזהרות על כך שהיא עיר קשה מאוד, לי היא הזכירה את לונדון, בשל הבניינים המאופיינים בארכיטקטורה בריטית. המלצה אחת יש לי אליכם בקשר לכלכתה. לפני בואכם, הוציאו את המסכות מהבוידם כי הנשימה פה היא לא דבר ברור מאליו. כן חבר`ה, בהודו תופסים פרופורציה לחיים.

מחר אני טס לאנדמן לאיים הבתוליים,

מקווה לחוויות מעניינות,

לבלוג של הצרכן