הסייסטה

כבר בנחיתה בהאבלוק (אחד מאיי אנדמן) הבנתי שמשהו לא בסדר,אני יורד מהמעבורת ואף הודי מקומי לא פונה אלי בעניין עסקי זה או אחר. אני התייר הלבן צריך לרוץ אחרי נהג הריקשה שיקח אותי  למחוז חפצי.

גם לבנות שהתלוו אלי, שעברו כבר בהודו ובתאילנד הייתה התחלה קשה,לדבריהם המקום לא מפנק ,אין "שיקיים" שמגיעים לחוף ובניגוד לשאר הודו המלצר לא מגיש את הקפה או ה"צאי" לכל מקום שממנו תצעק לו.

המקומיים יוצאים לסייסטה בין אחת לחמש ושום דבר חוץ מהצונמי לא יזיז אותם,החנויות נסגרות ועובדי הגסט האוס מתכרבלים בערסלים.המצב הלא מפנק הזה וחיי הסייסטה של האי הם שהופכים את החוויה באי למיוחדת יותר ושלווה יותר.

שנירקול בהאבלוק

החיים בהאבלוק התנהלו מחציתם במים ועוד קצת ביבשה,השנירקול הצליח לרגש עד הרגע האחרון ,כך שלא הרגשתי צורך לצלול עם בלונים. כל צלילה הרגישה כמו מדיטציה שנמשכה עד לרגע היציאה ליבשה. בקיצור מומלץ ביותר !

הפרידה

סיפור הפרידה מהאי  התחיל בסיפורם של זוג ישראלי שכנראה נעזר בחומרים מלאכותיים ,הם עלו על סירת דייגים והיו בטוחים שהם יושבים על המעבורת שיוצאת מהאי.

הפרידה עצמה הרגישה כמו סרט דרמה אמיתי ,החברים מנופפים מהמזח והמעבורת עוזבת לאט לאט תוך כדי שהשמש שוקעת ודולפינים מבצעים תרגילי אקרובטיקה. לאחר לילה באי המרכזי של השלמה עם המצב,ניסינו הישראלים  לקנות כרטיס טיסה בדלפק, ביום הטיסה לכלכתה.

הסדר

אז לא השגנו כרטיס ולאחר קבלת אישור לשהייה נוספת חזרנו להאבלוק לסיבוב השלמות ולסדר פסח כמובן. האמת שבאיזה שהוא מקום קיווינו שלא נצליח לקנות כרטיס. הימים שלפני הסדר התחילו בדיונים בין חברי הקייטנה (כן היינו קבוצת חברים שכבר הוגדרה "כקייטנת האפי "על שם הגסט האוס ודרך אגב אני הייתי המדריך)האם צריך להשתלב בסדר הגדול והאם כדאי להשקיע סכום נכבד של 300 רופי (קופסת סיגריות ומצית).

בסדר עצמו היינו 40 איש שנראו כאילו הכריחו אותם להגיע ,מתוכם בחור "מופלפ" אחד ששר את האגדה בסגנון אוהד בית"ר ירושלים עצבני ושני חבדניקים שהגיעו במיוחד להאבלוק אחד מדלהי ואחד הגיע מניו יורק עם מצות ,יין ושניצלים כשרים. לאחר שקראנו את האגדה ב 10 דקות ועוד רבע שעה אכלנו, ניסינו חברי הקייטנה להעלם ראשונים בדיסקרטיות ,עד שאמרתי שלום לרב שהכריז שיש כמה אנשים שעוזבים ולכן הוא רוצה להודיע כמה הודעות

כלכתה

היום אני ישן בחדר על גג של גסט האוס עם נוף לעיר ,היתרון הגדול הוא, שבגלל החום הכבד אני קם בבוקר ואפילו תליתי במרפסת את הערסל שלי מה שלא קרה עד עכשיו

זהו מחר 07-04 אני נוסע לוורנסי, תחזיקו כולם אצבעות למזונב שנפצע קשה בקרבות בין כלבים.

לבלוג של הצרכן