כאשר יושבים בבית ורואים את התמונות מחברון, המלחמה על בית ה"מריבה" או בית ה"שלום" כפי שנקרא ע"י המתיישבים שם, אין ספק שהאמפטיה אם היתה כזו (למתנחלים) יורדת ואף נעלמת. נורא קל לשבת ולצקצק שפתיים ולומר "מה עושים שם?, פורעי חוק ושאר סיסמאות.

התקשורת הישראלית שעושה לכלל המתנחלים רצח אופי שיטתי, מגדילה לעשות ומשתמשת במונחים קשים, ועושה זילות לאותם מעשים נפשעים ששטפו את הארץ רווית הדם הזו, מאז שחר ההיסטוריה של ארץ ישראל, עוד מתקופת המקרא.

אם פעם היו אומרים את המילה מחבל לכולנו היה ברור שמדובר במחבל מתאבד שנושא פצצה על גופו ומוכן לפוצץ את עצמו במקום הומה אדם על יושביו, כולל תינוקות, ילדים, נשים, ועוד. היום בתקשורת הישראלית המילה מחבל הופכת להיות מטבע לשון שיכולה להיות משוייכת לא רק למתאבדים ודומיהם, אלא לא מעט יהודים ישראלים יכולים להיות משוייכים לקטגוריה זו.

בעבר כאשר שמענו את המילה פוגרום היינו ישר מוצאים עצמנו בערבות אוקראינה ופולין ובחלקיה המערבים של רוסיה, בה מקומים היו פורצים לבתיהם של היהודים ורוצחים ואונסים את דרי הבית ואף שורפים אותו על יושביו, היום השימוש בפוגרום יכול ע"פ התקשורת הישראלית למתנחלים בכלל ותושבי חברון בפרט.

מאידך כאשר משתמשים אותם מתנחלים במילים וסמלים ששייכים לתקופה אפלה כמו השואה, קאפו, נאצי, ולובשים טלאי צהוב כולם מזדעקים ולא מבינים איך בכלל אפשר לעשות השוואות בין חייל צה"ל לחייל נאצי ובין שוטר לקאפו.

אין ספק שבישראל 2008 השימוש במילים וסמלים שפעם השפה היתה רועדת מעצם הגייתם, הפכה להיות מטבע לשון ותו לא ובכך במו שפתינו עשינו זילות מאותם אירועים מעצבים שחווה עמנו בהיסטוריה שלו.

המדינה שלנו שמצוייה בימים אלא באחת הצמתים החשובים ביותר בדברי ימיה, שנוגעים לעיצובה לשנים הבאות ולדורות הבאים, משום מה בוחרת כרגיל לעשות זאת, בדרך הקשה והסבוכה עם ראייה קצרת טווח מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות לעתיד.

התנהלותם של ראשי ממשלה לקבל החלטות מהיום למחר, לפעול בכוחנות וניצול הצבא והמשטרה למעשיהם בברכת בג"צ שהחלטותיו כבר מזמן שנויות במחלוקת ורובן נגועות בפוליטיזציה הם רעה חולה שנשלם עליה מחיר יקר בהמשך הדרך, אם תהיה כזו בכלל. לראשי הממשלה שלנו קל יותר להידבר עם רוצחים נפשעים, ללחוץ את ידיהם ולהתחבק איתם מאשר לשבת ולדון עם ציבור המתנחלים ולנסות להגיע להסכמות והבנות לפחות אם הרוב הדומם ושומר החוק בינהם.

כי בואו נודה על האמת, ע"פ מעשיהם של ראשי הממשלה בעבר הסכמי אוסלו, התנתקות וכו`, כי התמורה שקיבלנו היא לא דבר להתגאות בו וזה בלשון המעטה, הסכמי אוסלו נחתמו בשנת 1992 היום אנחנו ב2008 מעל 95% מהפלשתינאים חיים באוטונומיה ועדין לא נורא הסוף למרחץ הדמים, על ההתנתקות אין להכביר מילים סיבוב קצר ברחובותיה של שדרות ועוטף עזה מספר את כל הסיפור.

מאידך אם נראה מה היה המחיר ששילמו מפוני גוש קטיף ואת הסבל שעברו, שעד היום לא הוקם ולו ישוב אחד במקום כל אלה שנהרסו כמובטח, לא כולם קיבלו עדין את הפיצויים , משפחות נהרסו ועוד היד נטוייה. לזרוק את המתנחלים אל מחוץ לגדר, לכנותם בשמות גנאי כאלה ואחרים, להכריז עליהם כפורעי חוק ומתנגדי המשטר זהו הפתרון הקל והריגעי שעליו נשלם ביוקר בעתיד לבוא, ואל לנו לבוא לאף אחד בטענות אלא לעצמנו בכך שזרקנו אותם אל מעבר לגדר וניסינו לכפות עליהם את רצוננו לא בדרך של הידברות אלא רק בדרך הכוחנית.

תהליך שהחל למעשה אחרי רצח רבין ז"ל שבו כל חובש כיפה עם ציציות מבצבצות הוא רוצח ראש ממשלה בפוטנציה או לפחות שותף לרצח, כמו מרבית אנשי הימין, וזה במקביל לילדי הנרות שלכאורה הראו את ארץ ישראל היפה והאחרת. אהוד ברק שבבוקר עוד ישב אם ראשי יש"ע ע"מ למצוא פתרון לבעייה בצהרים בתרגיל פתע שלח את חייליו והמשטרה לבצע את הפינוי, הונאה?

אולי אבל בעתיד זה יהיה נצחון פירוס. כי כאשר הוא רצה הוא הצליח להגיע להסכמות ופשרה כפי שארע עם מגרון. אין ברשומה זו להביע הסכמה לפגיעה במוסדות המדינה ובחוקיה, וקבלת התנהגות אלימה כנגד חיילי צה"ל ושוטריו אלא לנסות לראות את הבעיה דרך העיניים של האחר.