מופע הפתיחה

הרקע למופע הפתיחה מתחיל ברכבת בוורנאסי, שם נעמדו בערך 50 גברים שפשוט עמדו ובהו, בעיקר בבנות שהיו איתנו.החוויה בהתחלה יכולה להיות מצחיקה, אבל אחרי רבע שעה אתה מרגיש כמו כוכב שכפו עליו להופיע, וכל תנועה זוכה לתגובה נלהבת של הקהל ההודי.

אחרי כמה חוויות דומות, הגענו לסונלי שבנפאל, שם נאלצנו לחכות כמה שעות עקב תיגרה בין שני נהגים שגרמה לשיתוק של כל התחבורה באזור, גם במקרה זה קהל סקרן ומרותק החל לבהות בנו, התיירים, אך הפעם אמרנו שאם אי אפשר להתנגד לזה ננצל את המצב ופשוט התחלנו במופע התרמה, כשליאור עם הגיטרה מוביל, כמובן, ואנחנו מאלתרים פה ושם מילים. את התקווה שרנו בסוף המופע וכן, גם שם היו אלתורים, בכל מיקרה המופע הצליח למשוך בסביבות מאה איש סביבו ותרומה של שישים רופי נפאלי ושני שעוני יד.

האוורסט

מכיוון שהתחלנו מג`רי, האזור הפחות מתוייר בטרק (כי הרב מגיעים בטיסה להמשך המסלול), היה אפשר להתרשם קצת מחיי המקומיים באזור שהם בדרך כלל משבט שרפה (שידוע בעיקר בזכות המטפסים הרבים מהשבט שעולים לאוורסט). בדרך אפשר לראות סבלים סוחבים מקררים, מיטות ומה לא, השליטה המדהימה באש שמשמשת לחימום ובישול, השירותים שבנויים מבקתה וחור באמצע שיכול להופיע במגוון רחב של צורות ,המקלחת שלעיתים קרובות אתה מוצא את עצמך במרתף עם דלי מים חמים (שאחרי 2 דקות הופך להיות פושר ), האוכל המקומי, ילדים קטנים שנשלחים בתדירות דיי גבוהה להביא מים מהנהר, וכמובן הילדים החמודים שדואגים לברך אותך לשלום בצעקת "נמסטה" נרגשת.

.

הישראלים באוורסט והפורטר

האוורסט, בניגוד אולי לטרק האנפורנה, נשלט לגמרי על ידי אירופאים, מה שאומר שהמחירים בהתאם. בנוסף לכך כמובן שהכל יקר יותר, עקב הקושי של העברת סחורות באזור הררי זה. השילוב המנצח הזה הוציא מאיתנו את "הישראלי הטיפוסי", מה שאומר שאין גסט האוס שלא נבדק לפני שבוחרים אחד (לא משנה כמה קשה היה היום), אין דבר כזה לשלם על חדר או על מקלחת חמה (גם אם זה אומר שאנחנו מביאים מים מהנהר) ובשבעים אחוז מהמקומות הורדנו את מחירו של תפריט האוכל. במקרים מסוימים נאלצנו לשוחח עם בעל הגסט האוס בחדר מרוחק "שהתיירים " לא ישמעו. השיחה עם בעלי הגסט האוס על תנאי התשלום הוציאה מאיתנו כל כך הרבה אנרגיות שכל יום מישהו אחר השתדל לקחת תחת אחריותו את סגירת הגסט האוס. אז נכון, "הישראלי הטיפוסי" שהיינו בזמן הטרק אולי זה לא הדבר הכי ייצוגי בעולם לישראל או לעצמנו ,אבל נוצר מצב הגיוני שהמקומות שירדו במחירים מעט ,אלא המקומות שהיו צריכים יותר תיירים משאר המקומות וכתוצאה ישרה מכך היו בד"כ יותר נחמדים וחמים.

קאצן היה שמו של הסבל שהצטרף לעזרתם של ליטל ועינב, בחור נפאלי בן 19 שלא מדבר יותר מידי אנגלית אם בכלל. קאצן הוא דווקא דוגמא לצד השני של המטבע,למרות הוויכוחים האגרסיביים עם בעלי הגסט האוס, קאצן זכה לצד היפה של "הישראלי הטיפוסי" לצד החמים שבנו, הדואג והרגיש. קנינו לו נעליים חדשות, דאגנו שרופא יראה אותו בדרך כשלא הרגיש טוב, הבאנו לו בגדים חמים כשבגדיו כבר לא התאימו לגובה, דאגנו שיתקלח מידי פעם גם אם זה אומר שצריך עכשיו להביא לו בגדים להחלפה כי יש לו רק חולצה אחת, דאגנו לו כאילו הוא אחד מאיתנו לכל דבר.

אוורסט בייס קמפ

הבייס קמפ שמשמש בסיס יציאה לטיפוס לפסגת האוורסט, הוא אחד המקומות המעניינים בטרק. פתאום בקצה הקרחון אתה רואה עיירה של אוהלים שמורכבת ממשלחות מכל העולם שבאו לטפס את האוורסט, סיבוב קצר בעיירת האוהלים ואפשר כבר להתרשם מהריכולים בעיירה, אפשר לשמוע את הטענה שמי שיש לו מספיק כסף יכול להשתתף במשלחת למרות שהוא חסר נסיון (רק האישור לטיפוס לפסגה עולה בסביבות עשרת אלפים דולר לבן אדם ). לאחר סיבוב קל בעיירה הלכנו לכיוון שממנו מתחיל הטיפוס ולהפתעתנו פגשנו בקבוצה של אינדונזיים שמחכים לנציגים שלהם שמגיעים חזרה מההר, בערך שתי דקות לאחר בואו של המטפס הראשון התחילו מפלות שלגים מאזור הקרחון שמולנו, שלי נראתה ונשמעה הרבה יותר גדולה מכל המפולות שראיתי בנשיונל גאוגרפיק, המחשבה הראשונה שלי הייתה לרוץ ולמצוא אוהל. טוב, מסתבר שזה קורה שם לעיתים קרובות ואני היחידי באזור שהתרגש כל כך מהעניין.

רק לידע כללי אחד מעשר נהרג בנסיון לטפס לפסגה שגובהה  8848 מ` ,וכן זו הפסגה הגבוהה ביותר בעולם.

מופע הסיום

אחרי המופע המאולתר בסונלי, החלטנו שלסיום התקופה בנפאל, נארגן מופע בגסט האוס שלנו. לאחר קבלת ההחלטה יצאנו, "צוות האפי", לרחובות הטאמל (האזור בו שוהים רב התיירים בקטמנדו) ותלינו שלטים שהכריזו על ערב שירה ישראלי עם ליאור שמגר. מי שהסתכל טוב היה יכול לראות גם ריקשות אופנים שמסתובבות עם שלטים. הערב עצמו היה ממש מוצלח, הרבה בזכות הישראלים שפירגנו ובאו. בזכות ערב זה הצלחנו "הישראלי הטיפוסי" לאכול במשך כמה ימים ספורים ארוחות בשריות על חשבון הגסט האוס.

דרמסלה

אני שמח לבשר לאומה שהשנה מתנ"ס החוגים של דרמסלה, שכולל: טאי צי, יוגה, מסאג, בישול, רייקי, שירה, ריקודי בטן, תזונה, קבלה, מודעות עצמית, תכשיטים ועוד הרבה, עובד שעות נוספות, בזכות דור חדש של ישראלים שמחפש ללמוד הרבה, ליצור המון, לקרוא ובגדול, אווירת עשייה שלא מאפיינת את הישראלים בד"כ בהודו.

לסיום, אני רוצה לומר שלא כתבתי הרבה על הטרק עצמו שהיה מוצלח ביותר, כי התמונות באמת מדברות בעד עצמן, ובנוסף אני חוזר הביתה בעד שבוע!!! כך שזו הכתבה האחרונה,

תודה גדולה "לצוות האפי" שעשה איתי את האוורסט: נדב עוז,ליאור רפצקי ,ליאור שמגר ,ליטל שטרית   ועינב דהרי.

לבלוג של הצרכן