1) הדחתו של ברנד שוסטר כמה ימים לפני המשחק כנראה הכי חשוב נגד בארסה, שהפסד בו יוציא סופית את ריאל ממאבק האליפות, היא כזאת שאי אפשר להתעלם ממנה. אפשר להגיד שזה טוב לריאל - זה יזעזע את השחקנים ויוציא מהם יותר במוצאי שבת, אפשר להגיד שזה הימור להביא מאמן רגע לפני המשחק מול הקבוצה הטובה בעולם כיום - אבל זה בטח לא מקרי שדווקא עכשיו שוסטר פוטר.

לא ברור למה זה קרה עכשיו. כאמור, לחואנדה ראמוס אין זמן להתרגל לשחקניו ולהפך. רצוי שמאמן שהגיע באמצע העונה יבוא לפני משחק-שניים לפחות קלים יותר שייתנו לו להתבשל במועדון לפני המבחנים האמיתיים. במקום זה, הפסד בשבת יגמור את העונה של ריאל עוד לפני שראמוס התחיל לנסות בכלל להראות את טביעת האצבע שלו.

וזה לא הכול. שוסטר אומנם נכשל העונה בריאל, אבל עבר רק שני מפגשי צמרת (אתלטיקו וסביליה) ועדיין לא פגש את ואריאל, ולנסיה - וכמובן, בארסה. נכון שייתכן שזה היה מאוחר מדי לאליפות - אבל אם שוסטר היה מקבל עוד שבועיים בתפקיד לפחות היה אפשר לבחון אותו ברצינות. ייתכן שדווקא חשיבות המשחקים היו גורמים לריאל לנצח ולחזור לעצמה - למרות שכמו זה נראה, הבעיות בהגנה גדולות מדי כדי שריאל תחזור לפסגה כרגע. זה לא קרה, ועכשיו עד שראמוס יתרגל לתפקיד הוא כבר לא יראה אפילו את הגב של בארסה.

ואם זה לא מספיק, בל נשכח שאותו ראמוס נכשל בענק בקבוצה עם סגל ששווה מקום חמישי-שישי באנגליה על הנייר. ארון לנון, לוקה מודריץ', דארן בנט, דוס סנטוס ופבליוצ'נקו, אחד ממצטייני היורו האחרון, זאת רק רשימה חלקית. זה לא מנע מטוטנהאם להתדרדר עד המקום האחרון. הסגל שהיה לו היה מספיק טוב מבחינה התקפית גם בלי ברבאטוב ורובי קין.

שוסטר עשה הרבה טעויות. נגד יובנטוס הוא פתח עם שלושה חלוצים, מערך שלא מתאים לריאל (גם ראול וגם ואן ניסטלרוי חייבים לשחק במרכז ולא בצדדים), ההגנה שלו התפרקה לחתיכות למרות שעל הנייר היא אמורה לספוג חצי ממה שהיא חטפה (24 גולים ב-41 מחזורים!), נגד סביליה הוא העדיף לשחק עם ראמוס בלם ועם מיצ'ל סלגאדו הזקן והאיטי בימין, ולא להפך; ואם זה לא מספיק, להצהיר ש"כרגע אי אפשר לנצח בקאמפ נואו" רגל לפני המשחק מולה זה עצוב, בהתחשב לעובדה שמדובר באלופת השנתיים האחרונות. ריאל התפרקה פעם אחרי פעם במחציות הראשונות ועלתה לחצי השני כדי לנסות להציל את המשחק - אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי; כך זה היה נגד יובנטוס, בצמד המשחקים הכי חשובים שלה בשלב הבתים וכך גם נגד סביליה וחטאפה. רק אחרי שההגנה המחוררת חטפה כמה גולים באשמתה התחילה ריאל ללחוץ בכל הכוח - ובחודש האחרון זה פשוט לא הספיק.

ובכל זאת, אי אפשר להאשים אותו שלא עשה שינויים בקיץ: היה לו סגל מעולה שהתחבר נהדר, ולכן הוא הסתפק בלהחתים את רפאל ואן דר וארט המצוין, שפתח את העונה טוב מאוד ובהמשך נחלש מאוד. הוא העדיף לשמור על המשכיות, בעוד היריבה הקטאלונית עשתה שינויים דרסטיים ומבחינה מסוימת בנתה את עצמה מחדש - סוף תקופת רונאלדיניו, דקו ורייקארד, תחילת תקופת מסי, בוז'אן ופפ גווארדיולה. גם אי אפשר להאשים אותו שריאל רצתה את רונאלדו - זה לא היה בשליטתו, והאמת שזה גם נראה הגיוני: אחרי העונה שרונאלדו נתן כל אחד היה רוצה אותו אצלו.

מעבר לכך, אי אפשר להאשים את שוסטר על מכת הפציעות והעומס שנחת על שחקניו. פפה, שניידר, ואן ניסטלרוי, היינצה, מיגל טורס ועוד ועוד נפצעו ופגעו לו בתוכניות. לריאל יש ספסל טוב - אבל מה היא יכלה לעשות כשכל השחקנים שבנו עליהם כשחקני ספסל פתאום נאלצו לטפס כמה מטרים לתוך הדשא, בגלל שהשחקנים אותם הם אמורים להחליף נפצעו? אם מישהו פה אשם זה מאמן הכושר של ריאל, לא שוסטר, שבשנה שעברה היה חלק מפריחתו המחודשת של ראול, שחיבר את ריאל לקבוצה הטובה בספרד, בדרך לאליפות לא קשה בכלל והפך את התקפת ריאל לטובה ביותר. אבל לאנשי ריאל לא היה כוח לחכות לסופר קלאסיקו ונהגו כמנהג בעלי הקבוצות בארץ, שמאמינים ששינויים רבים בעמדת המאמן יעירו את הקבוצה ויטאטאו את הבעיות שלא נמצאו להם פתרונות. כנראה שהבוסים של ריאל האמינו ששינוי בעמדת המאמן יעשה את השינוי גם ביכולת הקבוצה. לא נתנו לשוסטר להוכיח את עצמו במשחקים החשובים, העדיפו להסתמך על המשחקים נגד חטאפה וחברותיה.

 ברנד שוסטר. תזמון לא מקרי

2) קשה להגיד שצ'לסי התקשתה נגד קלוז'. זה לקח 40 דקות, אבל שער מקרי מכדור חופשי מקרי של צ'לסי נגמר בגול של סולומון קאלו. זה השער שניצח לצ'לסי את המשחק ולא השער של דרוגבה: בשער הזה הצליחה צ'לסי בפעם הראשונה לפתוח את הגנת קלוז' הצפופה. משם קלוז' איבדה את הביטחון ובעיקר איבדה כדורים קרוב לשערה שלה. העוקץ יצא, פתאום כדי לפתוח את ההגנה לא צריך הנעת כדור סתמית אלא פשוט לשלוח כדורים באופן ישיר לעומק בלי להיתקל בקשיים. אם היה חשוב לה צ'לסי הייתה מנצחת בצורה משכנעת עוד יותר, אבל כמו שהיא שיחקה בחצי השני - אין לה מה להתלונן.

היא פתחה רע, ולמרות שחיפשה את המשחק הסבלני - במקום להגיע למצבים ולתקוף היא לחצה מעט על השער פה ושם וב-25 המטרים האחרונים, פחות או יותר, הייתה חסרת ברק ויצירתיות. מרכז השדה תיפקד מצויין, צ'לסי החזיקה בכדור כמה שהיא רצתה - אבל לא כי היא שלטה באמת במשחק - אלא כי זה היה ברצונה של קלוז' שבאה לסטמפורד ברידג' כדי להתגונן ולסיים את שלב הבתים בכבוד. באלאק ודקו פרחו, אבל שום בעיטה לא הגיע למסגרת - עד אותו גול קל של קאלו. באותו שער יצאה הגנת קלוז' קדימה והשאירה אותו לבד; אם גם שחקן ההגנה הנוסף של קלוז' היה עולה קדימה אז בסדר, קאלו היה נשאר בנבדל, אבל הוא לא היה מתואם עם ההגנה ומצד אחד הוא נשאר בהגנה - מצד שני הוא לא סגר את קאלו.

לחצי השני צ'לסי עלתה אחרת. המשיכה במשחק הסבלני והנעת הכדור, אבל הייתה מסוכנת ומוחת בהרבה קרוב לשער. היא שלחה יותר שחקנים קדימה וככה לחצה על הגנת היריבה וחטפה עשרות כדורים בחצי של קלוז'. היא הכניסה למשחק את בוסינגווה, החתמה מצוינת של סקולארי, ששלח הגבהות טובות יותר מבחצי הראשון לרחבה. מאחר וג'ו קול נכנס כל הזמן למרכז השדה וחיפש את השער מולו ולא באגף, היה צריך מישהו שיישאר בימין ויסגור את העמדה הטבעית שלו ויאפשר לו לעזוב אותה - והמגן הפורטוגלי שהצטרף השנה לצ'לסי עשה זאת.

ולמרות זאת, צ'לסי הייתה מנצחת גם בלעדיו - כי פתאום הפער בין שחקני הגנת קלוז' גדל וג'ו קול וקאלו המעולים יכלו להצטרף מהצדדים יותר מבחצי הראשון, כי כבר לא היה צריך לרווח כל כך הרבה את המשחק. דרוגבה נכנס ועם הרצון להוכיח את עצמו כבש שער של חלוץ מטרה אמיתי, בנגיעה שתיים, והכריע את המשחק. בחצי השני צ'לסי לחצה והראתה הרבה יותר מוטיווציה - ולכן הייתה ראויה לניצחון.

בסה"כ, צריך להגיד שאפו לסקולארי על המשחק המאורגן של חניכיו. לא פשוט לשחק בצורה רגועה כ"כ נגד קבוצה שבאה לעשות בונקר - אבל בסוף זה עבד. נוסף על כך, צ'לסי באה מוכנה למתפרצותיה של קלוז' וסגרה את המרחב של יוסוף קונה וקוליו, כוכביה של קלוז', ולא אפשרו להם להשתחרר. זה אומנם נגמר בגול מקרי של קלוז', שבכל המשחק הגיע לשתי הזדמנויות בערך, אבל מהר מאוד צ'לסי תיקנה בשער משלה. גם פריירה, שאהב מאוד לבוא מאחור, לנצל את זה שהגנת צ'לסי מתרכזת בשחקני ההתקפה ולבעוט מרחוק, לא הצליח לעשות משהו רציני, חוץ מאותה בעיטה מצוינת בתחילת המשחק.

עד כמה למפארד היה חסר? ייתכן שאיתו צ'לסי הייתה כובשת עוד שער במצב נייח, אולי גם הבעיטות שלה בחצי הראשון היו מדייקות יותר (היא בעטה כמעט 10 פעמים לשער - ורק כדור אחד הלך למסגרת), אבל לפחות דקו קיבל מקום בהרכב ובאלאק קיבל את המושכות לידיו, והוא עשה את זה מצויין. לצ'לסי יש את מרכז השדה הכי טוב בעולם, גם בלי אסיין הפצוע הרבה זמן ובלי למפארד.

רק שאלה אחת לסקולארי: למה אתה ממשיך להתעקש לשחק עם אנלקה ולא עם דרוגבה? דרוגבה חלוץ טוב יותר, בעייתי פחות, יש לו הרבה יותר עוצמה ונוכחות ברחבה, ובעיקר - הוא עדיף בגדול במשחק הגובה ובסיומת של ההגבהות מהצדדים, בעוד אנלקה אוהב יותר לבוא אחורה, להישאר פחות ברחבה ולקבל יותר כדורים לעומק ועל הקרקע, מה שלא מתאים במערך של סקולארי (שבגלל מרכז השדה המעובה הוא הנכון - שלושה קשרים במרכז השדה, שני קיצוניים, חלוץ מטרה אחד). ב-4-3-3 צריך שיהיה חלוץ שיישאר ברחבה, כי הוא לבד באמצע, ואם הוא יילך אחורה לא יהיה אף חלוץ שני שיחפה עליו בעמדתו הטבעית, חלוץ שגומר מהלכים בנגיעה-שתיים, במשחק ראש. לדרוגבה יש את זה יותר מאנלקה ויש לו הרבה יותר כוח במשחק שלו והטלת אימה על בלמי היריבה. אם סקולארי לא רוצה לאבד את דרוגבה הוא צריך לתת לו לפתוח בהרכב.

ואם כבר אנלקה, אז באמת מגיעה לו מילה טובה - בגיל 30 הוא פורח מחדש. אחרי שלאורך השנים הוא החליף קבוצות כמו גרביים, לא מצא בית קבוע והיה פרובלמטור לא קטן - תחת סקולארי הוא הופך לשחקן טוב יותר. אנלקה אמר שהוא מעדיף לשחק באמצע יחד עם דרוגבה, אבל מאחר והמערך הזה לא מתאים לקבוצה שיש לה במרכז השדה את אובי מיקל, למפארד, באלאק, דקו (וביום אידיאלי את אסיין על המשבצת של אובי מיקל), סקולארי בוחר או בדרוגבה או באנלקה - ומשום מה סקולארי בוחר באנלקה, שמחזיר לו בגדול. הבחירה באנלקה לא רעה בכלל, אפילו טובה כשאין אופציה מצויינת אחרת, עובדה באיזה כושר הוא מצוי (13 גולים בליגה - בראש טבלת מלך השערים באנגליה, 2 בליגת האלופות), אבל אם זה או הוא או דרוגבה - עדיף דרוגבה.

סיכום המשחק: חצי ראשון חסר מצבים ועניין, עם משחק עומד של צ'לסי שהחזיקה והחזיקה בכדור אבל לא הגיעה למצבים; חצי שני שיפור בקצב, שני שערים ממתפרצות מהירות, הרבה יותר יצירתיות מצד צ'לסי ויותר אנרגיות. לא משחק מאוד איכותי, אבל בחצי השני המשחק היה משוחרר יותר והרבה פחות טקטי, ככה שמבחינת עניין לקהל לא היה חסר בחצי השני. ציון: 6 (טוב).