באמת שריאל הייתה לא רעה. ובאמת שהיא ניסתה. ובאמת שהיא באה הכי מוכנה שאפשר, בהתחשב לעובדה שהמאמן שלה הגיע למשחק כשהוא 4 ימים בעבודה היא עשתה מה שהיא יכולה - אבל בשורה התחתונה מה שנזכור מהמשחק הזה הוא התוצאה. והתוצאה רק מחזקת את התחושה שאליפות כבר לא תהיה לריאל העונה.

המשחק נפתח עם המון אגרסיביות של האורחים, שבאו לעשות בונקר של כל דבר; בארסה שיחקה בתחילת המשחק על כדורים לצד ימין, למסי, וגיששה ע"י פריצות מהאגף של מסי, שבמשחק טקטי שכזה לא יכל לעשות מה שהוא רוצה והיה חייב להישאר בעמדה שלו בימין. בארסה בעטה לשער ובעטה גם כדורים חסרי סיכוי, כדורים של הצהרת כוונות; אבל עם הזמן ריאל השתחררה ובארסה נעצרה, מה שהוביל לשתי הזדמנויות של שניידר ודרנטה בהתקפה ריאל, אבל מהר מאוד הקבוצות חזרו לעמידה הקבועה: ריאל מתגוננת, בארסה תוקפת ושוברת את הראש איך לפתוח את הגנת ריאל. ככה נגמרה המחצית.

בחצי השני המשחק נרדם ונוצר רושם שבארסה התייאשה מהניסיונות. אבל באזור הדקה ה-65 בארסה פתאום חזרה לעניינים, מה שהתחיל בהזדמנויות של אטו והנרי ונגמר בפנדל של אטו, שנבעט בשלומיאליות ע"י הקמרוני - ועדיין 0-0. ואז, בדקה ה-83, קיבלנו הוכחה שאפשר לתקוף ולתקוף משחק שלם - ולכבוש דווקא מקרן ובצורה לא צפוייה. בארסה קיבלה את הגמול על ההשקעה לאורך הדקות, עם נגיעה אחת של אטו וכדור שעבר בקושי את הקו; ריאל לא התאוששה, ומתפרצת קטלנית של הנרי ומסי נגמרה בטאץ' אדיר של מסי לפינה הקרובה ושער ענק. 2-0 בסיום, המסמר השני והאחרון בארון של ריאל, ארון שספק אם ריאל תצא ממנו העונה, לפחות לגבי מה שמדובר בליגה. והאמת, גם באירופה המצב שלה לא פשוט: היא עשוייה לקבל כבר בשלב הקרוב את אחת מאריות היבשת.

ברצלונה

בחצי השני ראינו את ברצלונה האמיתית. יצירתית יותר, מסוכנת יותר, כובשת - והרבה פחות קבוצה שצריכה להניע כדור בשבלוניות. בחצי הראשון בארסה הייתה טקטית יותר ונדבקה בטקטיות של ריאל. בחצי הראשון המשחק היה הרבה פחות משוחרר ושתי הקבוצות לא העזו יותר מדי.  במקום להראות מהלכים והברקות מרשימים - בארסה הצטרכה לעבוד עם השכל ובעיקר להיות סבלנית. בארסה שלחה המון שחקנים קדימה - אבל לא הצליחה לייצר כמעט שום מצב מסוכן באמת, כי ריאל הגינה עם 11 שחקנים ולא אפשרה לה לרגע להראות משהו מהיכולת האישית של שחקניה. לעומת זאת, בחצי השני ריאל הייתה פחות מבוקרת - ונראה שדווקא זה איפשר לבארסה להגיע למצבים; נראה שהשער של בארסה היה חייב להגיע מתישהו - ובכל זאת, אסור לשכוח שהשער של אטו הגיע ממצב נייח, כך שייתכן שגם אם ריאל הייתה ממשיכה עם הבונקר הקיצוני גם בחצי השני הגול היה מגיע. זה לא שריאל שינתה את הגישה המתבצרת שלה בחצי השני - אבל היא הרבה יותר חיפפה בהגנה והייתה הרבה יותר לחוצה על המשחק ההגנתי.

איש המשחק הוא דני אלבס, המגן הטוב בעולם. כדורים נהדרים למסי, הגבהות לרחבה, הגנה נהדרת בחצי של ריאל ולחץ בחצי שלה, חטיפות נהדרות בשני חצאי המגרש, ירידות בזמן להגנה למרות העבודה ההתקפית הרבה. היה עליו איום גדול העונה לשם דרנטה, אבל להוציא מקרה או שניים אלבס ניצח את דרנטה במאצ' אפ ביניהם. בחצי הראשון מסי נתן כמה פריצות לרוחב וניסיונות דריבל של הארגנטינאי, וזה קרה הרבה בזכותו של אלבס, שתמך במסי מאחור והכניס לו כדור אחר כדור. אלבס שחקן מהיר וטכני, שמשתמש המון באגרסיביות ולוחץ בכל הכוח על השחקן היריב. העקשנות והקשיחות שלו, למרות שהכוח הפיזי זה בטח לא אחד מהיתרונות שלו, מחפה על החולשה של מסי.

שחקן טוב באמת זה שחקן שמוכיח את עצמו בקבוצה גדולה. לא חסרות דוגמאות של שחקנים שהצליחו במקום בו המקום בהרכב היה בטוח ולא היה שום לחץ - אבל ברגע שהגיעו לקבוצה גדולה הם התרסקו, אם זה הלחץ שמשפיע, אם זה אולי שמה שהם נתנו בקבוצות קטנות יותר לא הספיק בקבוצה הגדולה, או שהם פשוט לא קיבלו הזדמנויות בהרכב. אלבס לא כזה. הוא שיפר מאוד את עמדת המגן הימני, כשהתרומה ההתקפית שלו גבוהה בהרבה משל זאמברוטה, שעזב בקיץ. אלבס הוכיח את עצמו באחת הקבוצות הגדולות בעולם והוכיח סופית שלפחות בעמדת המגן הימני אין אף שחקן בעולם עם הבעיטה, הטכניקה, האנרגיות והדומיננטיות והיכולת ההתקפית שלו. וגם במקרים הנדירים אתמול שדרנטה פרץ קדימה ואלבס לא סגר אותו - היה את רפא מארקס היציב והאחראי שחיפה עליו בצד הימני.

בארסה אולי קבוצה חכמה, אבל שום דבר לא ידפוק בלי הכישרון הענק שיש בסגל שלה. ההגנה של ריאל אולי בעונה איומה, אבל אתמול, עם תמיכה של קבוצה שלמה בהגנה ועם הדגש ששם המאמן על ההגנה - היא הייתה קשה מאוד למציאת פירצה; אטו נעלם בתוך הצפיפות במרכז, ומאחר שמדובר בשחקן שלא מייצר מצבים גם לעצמו, שחקן שמחכה בקצה הרחבה ומשחק על תקן חלוץ המטרה - הוא המפסיד העיקרי בבונקר קשה לפיצוח כמו של ריאל אתמול. גם מסי התקשה להסתדר עם הקצב האיטי והעומד שנוצר. בארסה, גם במשחקים הכי גדולים שלה, מצוייה ברוב דקות המשחקים במשחק עומד, אבל זה סיפור שונה: בד"כ היא קובעת מתי להאט את הקצב ובונה על ניצול המצבים והקטלניות של שחקני החלק הקדמי כדי להיות רגועה ברוב הדקות - הרי אף קבוצה בעולם לא מסוגלת ללחוץ על השער במשך 90 דקות, ובמשך משחק שלם לרוץ בכל הכוח.

אתמול זה היה שונה - בארסה נאלצה להוריד את הקצב, למרות שלא הייתה ביתרון, כי הפעם היא פגשה קבוצה גדולה באמת, והקבוצה היחידה שיש לה את הסגל כדי להתמודד שווה בשווה עם ברצלונה. בארסה נאלצה להתמודד עם קבוצה שמשחקת קרוב מאוד לשערה שלה, ולכן כמעט בלתי אפשרי לכבוש שערים כמו שבארסה אוהבת - שערים מקרוב, יכולת לשחק לעומק כמעט מול כל קבוצה שבאה מולה. פתאום בארסה נאלצה לשחק כדורגל שבלוני יותר, אפור יותר. הרי בארסה לא קבוצה של הגבהות לרחבה מהאגפים או של בעיטות מרחוק, שני סגנונות שמשתמשים בהם בעיקר נגד בונקרים, היא קבוצה של קיצוניים שפורצים לאמצע, שלא מגביהים לרחבה אלא נכנסים בעצמם לאמצע ומחפשים את השער. הבונקר של ריאל הוא אומנם בונקר שעלול למנוע נבדלים של היריבה (כי ריאל שיחקה קרוב מאוד לשער), אבל זה בונקר שלא מאפשר לאטו לעשות תנועה בלי כדור ולהישאר לבד מול קסיאס. זה אילץ את בארסה לבעוט יותר כדורים מרחוק, דבר שהיא לא עושה כמעט במשחק נייד. כי בארסה לא קבוצה של גובה ושל ניסיונות כיבוש שרק כדור אחד מתוך חמישה הופך לגול - אלא קבוצה שמסוגלת לנצל את כל המצבים שלה, שמומחית בלהגיע למצבים הכי טובים שיש. ופתאום, נגד ריאל מדריד, זה היה קשה מתמיד. הגנת ריאל נראתה כמו הגנה מחוברת שכמעט לא סופגת ובלתי עבירה. פתאום שכחנו ששבוע קודם לכן חסוס נבאס וקאנוטה פשוט רקדו מול מרסלו ומיצ'ל סלגאדו ההמומים.

ריאל הצליחה להעלים את צ'אבי, בונה המשחק של בארסה. בחצי הראשון הוא עוד נגע בכדור - בחצי השני הוא נעלם לגמרי. פאסיבי לחלוטין. לא צ'אבי האחראי והחכם שמחזיק את המשחק הקבוצתי ומניע את בארסה לסגנון יצירתי ומבריק. מהבחינה הזאת מגיע כל הכבוד לראמוס ולשחקניו, בייחוד גאגו וגוטי, שחקני הקישור המרכזי של ריאל. מי שבכל זאת הצליח להסתדר זה יא יא טורה, דווקא השחקן שבד"כ כמעט לא מורגש במשחק כי אין לו מה להציע התקפית; מאחר וריאל שיחקה קרוב מאוד לשער - ב-35-40 מטר מהשער היו הרבה שטחים ריקים וטורה ניצל את זה כדי לפרוץ לעומק, להראות יכולת כדרור מפתיעה ואפילו להגיע לטווח בעיטה מרחוק. הבעיה היא שלא טורה הוא האיש שאמור לעשות את העבודה ההתקפית במרכז השדה. בארסה אומנם החזיקה בכדור במרכז השדה בלי יותר מדי בעיות - אבל זה כי ריאל באה בכוונה כדי לעשות בונקר, ולהתבסס על המתפרצות של דרנטה.

לגבי פפ גווארדיולה: הוא הלך התקפי ולכן פתח עם שחקן עם אוריינטציה התקפית כמו גודיונסן, ולא שחקן הגנתי כמו סרחיו בוסקטס. גווארדיולה בא מוכן ובחצי הראשון היה ברור שבארסה מחפשת את האגף הימני של מסי, דבר נכון. רק לא ברור לי למה הוא ויתר על הכנסתו של בוז'אן בחצי השני - אם חסר לך יצירתיות שתפתח את ההגנה, שחקן רענן שיחפה על הבינוניות של מסי אתמול, למה לא להכניס את בוז'אן? אומנם הוא עוד ילד - אבל הוא מספיק טוב כדי לשחק 20 דקות לפחות בסופר קלאסיקו.

ההגנה של בארסה הייתה חסרת עבודה ברוב דקות המשחק, ובטח לא היא ניצחה את המשחק עבורה הקטאלונים, אבל כל פעם שהיא הועמדה במבחן היא עמדה בו פנטסטי. מארקס היציב הראה אומץ והשיג כמה חטיפות משמעותיות. הוא היה אגרסיבי והשתמש הרבה בכוח, ולא נתן לשחקן כמו דרנטה לנצל את המהירות שלו מולו, או לראול להגיע להזדמנות הבקעה; פויול הוציא התקפות קדימה והיה לו חלק משמעותי מאוד בגול הראשון; על אלבס כבר דיברנו; ואלדס ביום ענק הציל שער חצי בטוח של דרנטה במתפרצות והמשיך את התקופה הטובה שלו; היחיד שלא הרשים היה אבידל שנעלם מאחור וכמעט לא תמך בהנרי בהתקפה, אבל מאחר ורק השבוע הוא חזר מפציעה ארוכה מגיעה לו הנחה.

אומנם בארסה היא קבוצה התקפית, עם הכישרון ההתקפי הטוב בעולם וקבוצה שכובשת יותר משלושה שערים למשחק, ושם העוצמה העיקרית שלה, אבל בארסה מוכיחה מה שהראתה מנצ'סטר בשנה שעברה - אפשר להעמיד סגל שכולל את רוני ורונאלדו או מסי, הנרי ואטו - אבל כדי להפוך לקבוצה בלתי עצירה צריך גם להעמיד הגנה יציבה ואחראית - ולבארסה יש את זה השנה גם בלי מיליטו הפצוע לתקופה ארוכה.

אז מה ניצח לבארסה את המשחק?

1. סבלנות. למרות הבונקר העצבני של ריאל היא לא התייאשה, להוציא את החלק הראשון של החצי השני. בסוף זה השתלם לה.

2. בסופו של דבר, כשמשחק שלם תוקפים ולוחצים מתישהו ההגנה תיפתח, לא משנה מתי זה יקרה.

3. התקופה הטובה. בארסה הגיעה מלאה בביטחון למשחק וזה עשה את ההבדל.

4. בחצי השני, מהדקה ה-65, ההתקפות של בארסה היו הרבה יותר תכליתיות ומשמעותיות. היא לחצה חזק יותר ונראה שההבנה שלה שאם עכשיו לא תכבוש השער כבר לא יגיע עשתה את שלה. השער יכל להגיע גם דקה או שתיים אחרי ויכל גם להגיע כ-10 דקות קודם לכן, עם הפנדל שבארסה קיבלה. בארסה הפעילה את הגז והשער היה קשה מאוד למניעה.

5. בארסה שיחקה משחק שלם עם לפחות 7-8 שחקנים בהתקפה, כשלעיתים כמעט אף שחקן שדה לא היה בחצי של ברצלונה.

6. ריאל באה לעשות בונקר, וברגע שהוא נפרץ לא היה לה את היכולת לענות, מה גם שלא היה לה את הזמן.

7. אחד הדברים המאפיינים את ברצלונה זה היכולת לשבת על רחבת היריבה עם כמות גדולה של שחקנים שמקיפה את הרחבה. ככה זה ברוב משחקיה - וככה זה היה אתמול: בארסה שלחה כמעט את כל שחקני השדה שלה להתקפה וכך הצליחה להעמיד כל הזמן מס' אופציות גדול לבעיטה לשער. בארסה תמיד עושה את זה, היא לא משחקת עם 3-4 שחקני ההתקפה וזהו. ברגע שיש לקבוצה כ"כ הרבה שחקנים בחלק הקדמי הרבה יותר קל לשחק משחק של מסירות קצרות ומהירות בכמות מעטה של נגיעות, כי הפערים בין השחקנים מצומצמים מאוד. זה מאפשר ללחוץ על השער, וכך בארסה עשתה אתמול - ובסופו של דבר ייתכן שהלחץ הגדול שלה עם הרבה מאוד שחקנים עזר ללחץ של בארסה לאורך הדקות בכלל ובדקות הסיום בפרט - בד"כ לניצחון. אחד הדברים שהכדורגל הישראלי צריך ללמוד מהאירופאי הוא לצאת להתקפה מהירה עם יותר משחקנים בודדים אלא עם 7-8 שחקנים - וזה עושה את ההבדל, וייתכן שהמתפרצות שלנו היו טובות יותר אם הכושר הגופני היה טוב יותר ויותר שחקנים היו מצליחים לרוץ להתקפה תוך זמן קצר.

ליאו מסי. התקשה מול המגינים היריבים, אבל כבש שער אדיר רגע לפני שריקת הסיום.

(צילום: darz mol, לפי רשיון creative commons - share alike )

ריאל מדריד

 ריאל באה כאנדרדוג ונראה שהרגישה בנוח עם זה. מהרגע הראשון היא באה כדי לשחק אגרסיבי וכדי להאט את המשחק של בארסה ולעצור אותו כמה שיותר - ובחצי הראשון זה הצליח. בארסה בעטה רבות לשער, אבל בחצי הראשון ההתקפות היו כמעט לא מסוכנות. העמידה המצויינת של ריאל על המגרש מנעה מבארסה להגיע למצבים רציניים. ריאל שיחקה קרוב לשער שלה, כשהיא משחקת עם הרבה מאוד שחקנים קרוב לקסיאס. מאחר והיא באה כדי לתת לבארסה להחזיק את הכדור במרכז השדה היא לא לחצה כמעט על הנעת הכדור שלה, למעט ניסיונות לחץ של שחקני ההתקפה של ריאל באזור מרכז השדה, אבל מאחר וההגנה שלהם הייתה בעיקר לרדוף אחרי בלמים וקשרים ולא הגנה של ממש זה לא ייצר לריאל מתפרצות. מהבחינה הזאת ריאל צריכה להרגיש פספוס - מתפרצות זה כלי חשוב מאוד בכדורגל ובמיוחד בבונקר, וריאל כמעט לא הגיעה למתפרצות מסוכנות, למעט ניסיונות בודדים. ואלדס אוים פה ושם וכך הגנת בארסה, אבל לא באופן שמסכן אותם באמת. דווקא בארסה, שהמשחק שלה לא התבסס על מתפרצות, אלא תקיפה קבועה, כבשה שער בתוספת הזמן במתפרצת. ייתכן שבלי הכלי הזה, של המתפרצות, כלי שבארסה משתמשת בו רבות, הפער בין הקבוצות לא היה כמו שהוא היום.

ריאל שיחקה כל המשחק על האגף השמאלי, האגף של דרנטה. דרנטה שחקן מהיר מאוד עם פריצות נהדרות לעומק. המהירות שלו כמעט הובילה לגול מדרידאי בחצי הראשון - אבל יציאה גדולה של ואלדס מנעה את זה.

מבחינת היכולת שהציגה - ריאל עשתה את המקסימום ביחס למצבה; בהתחשב לעובדה שראמוס מאמן את הקבוצה 4 ימים היא לא יכלה לעשות יותר. ריאל נראתה בהגנה כמו מסודרת מאוד וקבוצה מחוברת ממצבה האמיתי. המחוייבות של המשחק, הדגש על הבונקר, מה שגרם לכל השחקנים לשפר את משחק ההגנה שלהם, והצפיפות עשו את שלהם. רק עצוב לחשוב שזאת האלופה - האלופה לא אמורה לבוא למשחק ליגה כדי להתגונן ועוד לשמוח מזה. ובכל זאת, במצב שנוצר לריאל לא הייתה ברירה. בטח כשהמשחק בקאמפ נואו.

ראול עשה הגנה טובה וגם עלה להתקפה לעמדתו הטבעית בפעמים הנדירות שריאל תקפה; הוא היה בד"כ בסביבת הכדור ועשה פעולות טובות; מנגד, היגוואין הלך ראש בקיר, נעלם מאוד ולא שיחק עם השכל בפעמים הנדירות שיכל לסכן את השער. דווקא משחקן צעיר ורעב כמוהו אפשר לצפות ליותר אנרגיות והתלהבות במשחק כזה. ולמרות זאת, ברור שההתקפה של ריאל לא הייתה פונקציה במשחק כזה.

מיצ'ל סלגאדו התאמץ ורץ הרבה מאוד, אבל לא הצליח לעמוד במהירות של הנרי באגף. הנרי התקשה להיכנס לאמצע, ואולי ויתר על כך בכוונה בגלל הבונקר של היריבה, אבל מהאגף הצליח לבעוט לשער כמו כלום בלי תגובה של סלגאדו, שרק מכת הפציעות של ריאל נותנת לו מקום בהרכב.

ריאל עשתה מה שהיא יכולה, אבל צריכה להרגיש פספוס. היא הייתה קרובה 7 דקות מלהוציא תיקו, שהיה גם משאיר את הפער מבארסה רק על 9 נק', ובעיקר - היא עוזר מאוד מוראלית לקבוצה והיה מראה את פגיעותה של בארסה; אבל ריאל לא הצליחה להחזיק מעמד, ומעבר להגדלת הפער בין הקבוצות הניצחון הזה פגע בביטחון של ריאל וכמו שזה נראה כרגע - חיסל את סיכויי האליפות של ריאל. זה המשיך את המרוצה של בארסה וכמו שזה נראה כרגע הדרך היחידה שבארסה תאבד את האליפות היא שהיא תיעצר משמעותית, כי האליפות תלויה רק בה. לסביליה, ולנסיה והאחרות אין את הסגל לקחת אליפות וגם שיפור משמעותי של ריאל, ועם הבאת המאמן החדש ייתכן שריאל תפתח דף חדש (למרות שפיטוריו של שוסטר תמוהים), לא יעזרו - אלא אם כן בארסה תתרסק. אבל כל עוד בארסה סופגת פחות מעשרה גולים - זה נראה רחוק מאוד בינתיים. לריאל אין כרגע כמעט שום הרתעה, והמשחק אתמול הוא דוגמא טובה: ריאל שיחקה טוב, אבל אם המקסימום שהיא מסוגלת כיום נגד בארסה זה בונקר כזה, גם אם זה היה נכון עבורה אתמול, אז איך היא תיקח אליפות? אליפות לוקח מי שיש לו הרתעה, שלוחץ בכל הכוח על היריבה וכל הזמן מחזיק את הכדור ושולט בקצב. אליפות לא לוקחים בבונקרים.

סיכום: מחצית ראשונה איטית וטקטית, הפוך ממה שקורה בד"כ במשחקים של ריאל ובארסה, בהם נכבשים הרבה מאוד שערים, אבל איכותית, כשריאל עמדה מצויין על המגרש ומנעה מבארסה להגיע למצבים, וגם בארסה עשתה מה שהיא יכולה, וניסתה ללחוץ על שערה של ריאל. החצי השני לא נפתח טוב, אבל בהמשך המשחק הפך להיות דרמטי יותר (הרבה בגלל הבנתה של בארסה שהמשחק עומד להיגמר והיא חייבת ללחוץ בכל הכוח) וקצבי יותר, כשברבע השעה-עשרים הדקות האחרונות המשחק כלל גם פנדל שלא נכנס - וגם שני גולים. בסה"כ סופר קלאסיקו בינוני מבחינת עניין, שהשתפר לקראת הסיום, אבל כדורגל איכותי של שתי קבוצות שעשו מה שהן יכולות ומבחינת היכולת עמדו פחות או יותר במטרותיהן, אבל במבחן התוצאה כמובן שבארסה ניצחה.