אם הייתי חייב, הייתי אומר שהיא יותר דומה לגרסא קטנה ומעודנת יותר של הודו, אולי בגלל ששתי המדינות היו תחת שלטון בריטי תקופה לא קצרה.  אפשר למצוא גם לא מעט קווי דמיון בין בורמה לישראל. שתי המדינות קיבלו עצמאות באותה שנה וקיימו בעבר קשרים ביטחוניים (השמות פרס וויצמן דיי מוכרים שם ונאמרו לי כמה פעמים ע"י שוטרים מקומיים שיצא לי לדבר איתם קצת), בערים הגדולות בבורמה רואים חיילים בכל פינה. למרות הדמיון בנסיבות, נראה שההתפתחות של המדינה נעצרה באיזה שלב והיא נשארה תקועה בעבר תחת משטר צבאי דיקטטורי שמצנזר את כל אמצעי התקשורת ולא מאמין באופוזיציה.

יחסית לתאילנד המדינה נמצאת כמה שנות דור בעבר, והמצב הפוליטי כאן סבוך משהו - היו בחירות לפני כמה שנים, וכשהפסידה מפלגת השלטון היא שמה את מנהיגת האופוזיציה במאסר וביטלה את הבחירות. מאז יש גורמים שקוראים להחרים את המדינה ולא לטייל בה, וגורמים אחרים (כולל מנהיגת האופוזיציה הנמצאת במעצר בית) קוראים כן לטייל במדינה, כי התיירות היא מקור פרנסה חשוב לאזרחים. כל אחד והשקפתו האישית...

תיירות בבורמה היא דבר דיי חדש, אין הרבה תיירים (עד כדי כך שפגשתי רק עשרה בכל החודש שהייתי שם) וגם לא הרבה תשתית. האכסניות ריקות ומאוד בסיסיות, חשמל יש רק ביום, אמצעי התקשורת מינימלים (טלפונים עם שיחות חוץ או אינטרנט כמעט שאין), כסף מחליפים בשוק בחנויות תכשיטים (כי תעריף הבנקים הממשלתיים הוא פחות מחצי מהערך האמיתי של הכסף) ואוכל מלבד אורז קשה מאוד למצוא. כל זה עושה את מיאנמר לאחד המקומות היותר מבודדים ומסתוריים בעולם, אך גם אחד היותר קשים לתרמילאי המתחיל, המרגיש מנותק מציוויליזציה. נכנסתי למדינה בטיסה דרך תאילנד (אין אפשרות להכנס יבשתית כי הממשלה חוסמת את הגבולות בגלל בעיות עם מבריחי סמים ומיליציות מקומיות), עם שני חבר`ה (בחור ובחורה) שהכרתי יום לפני בבנגקוק.

ההתנסות הראשונה עם המדינה היתה קצת מפחידה למישהו שראה קודם רק את תאילנד -רחובות מלוכלכים, הומי אדם, עם תעלות ביוב שעוברות באמצע המדרכה, מאות אנשים לובשי חצאיות יושבים על הרצפה לצד הכביש ואוכלים את ארוחת הבוקר (אורז וירקות), המון אבק וריח לא נעים באוויר. ניווטנו לפי המפה בספר ה"לונלי פלנט" ודיי מהר הגענו לאכסניה שנקראת daddy`s house. אכסניה דיי גדולה, 5 קומות - ריקות לחלוטין. בעל האכסניה קיבל אותנו בפנים מחייכות, אפילו קצת נבוכות, וביקש את המחיר המגוחך של 2$ ללילה (כולל ארוחת בוקר!).

בעיר יש פגודות ענק מצופות בזהב, כנסיה, מקדשים רבים ואפילו בית כנסת ישן. היום כבר אין קהילה יהודית בבורמה אבל המקום עדיין נשמר ע"י המקומיים. יצאנו להחליף כסף בשוק, מרגישים קצת קרימינלים לשבת ולספור חבילה ענקית של שטרות בפינה של הרחוב, אבל ככה מקובל שם. באופן מפתיע, לא ניסו לרמות אותנו. בכל הזמן שהייתי בבורמה הפתיעו אותי שני דברים - האנשים מאוד ישרים ואפילו נדמה שהם לפעמים נאיבים כמו ילדים (טוב חוץ מנהגי מונית, שהם scums of the earth בכל מדינה), והרמה המצוינת של האנגלית שהמקומיים מדברים, זכור לי אפילו מקרה שעמדתי והסתכלתי במפה בהיספאו, ואיכר שעבד בשדה ליד הגיע ושאל אותי באנגלית מושלמת לאן אני רוצה להגיע ואם הוא יכול לעזור לי.

בדיעבד, מאוד מומלץ להתחייל לטייל בבורמה מהחלק המערבי . אנחנו התחלנו דווקא במזרחי, ומינגון עברנו ישירות לעיירה בגו. בגו נראית כמו מחנה פליטים גדול ומזכירה את עזה ביום גרוע במיוחד. בלילה אפשר לראות אלפי (!) יתושים מתעופפים בנחיל עצום לעבר האור (באותו שלב התחלתי לתהות האם הכדורי מלאריה האלה באמת עובדים), כלבים מורעבים נלחמים זה עם זה, זבל זרוק ברחובות, האכסניות שם במצב ממש גרוע (ואומר את זה מישהו שלא היה איכפת לו לישון בעליית גג בסייגון ובמחסן של חנות ציור בהונג-קונג, כדי לחסוך כמה דולרים). בעיר יש כל כך הרבה אבק שממש קשה לנשום. באותו שלב אחד משני החבר`ה שטיילתי איתם החליט ש-he had enough וקנה כרטיס חזרה לינגון ומשם לבנגקוק. אני חשבתי שעוד מוקדם לפסול את המקום, ואחרי יום המשכתי לאזור הצפוני יותר של Inle Lake.כבר אמרתי שבמזרח הצפון הוא תמיד יותר טוב? :-) לגבי בגו, העיר עצמה, אם מתעלמים מאיך שהיא נראית, דווקא דיי מעניינת.

תחבורה בבורמה, גם היא נושא לא ממש מאורגן. בין ערים גדולות יש אוטובוסים במצב סביר יחסית (משהו כמו האוטובוסים של אגד שרואים בתמונות משנות ה-60), אבל כדי להגיע למקומות הפחות מרכזיים צריך לקחת pickups. כלומר לוקחים טנדר ומעמיסים עליו המון שקי אורז. אחר-כך מוסיפים ארגזי ירקות, בין הארגזים מכניסים כלובים עם תרנגולות. כשהרצפה מרופדת, מכניסים בין 15-20 אנשים. אם נדמה לכם שמצאתם פינה לשבת, דיי מהר תופתעו שלאחר כמה "תחנות" (עצירות אקראיות במקומות לא מסומנים) יעלו לרכב גם שתיים-שלוש עיזים וכמה נשים זקנות. עכשיו כשסיימנו למלא את הרכב, אפשר לשים אנשים על הגג, לפחות משם רואים את הנוף. בסוף התהליך נוסעים על כביש עפר מלא בורות, אחרי משהו כמו 10 שעות במהירות ממוצעת של 40 קמ"ש מגיעים ליעד (בדרך עוצרים כמה פעמים להחליף גלגל). תוך כדי נסיעה נחשפים גם לפלא הטכנולוגיה הבורמזית - טרקטור שעבר הסבה למכונית ונוסע בכבישים תוך כדי פליטת סילוני פיח לכל הכיוונים :-)

לגבי האוכל, מחוץ לערים הגדולות, מאוד קשה למצוא אוכל שהוא לא האוכל הסטנדרטי, להבדיל מהודו/סין זה לא כל כך מקובל שם שאנשים תמיד אוכלים בחוץ כל היום, לכן האוכל מאוד לא מגוון. בערים שהם מוקד תיירות (מנדלי/באגן) יש יותר מבחר שכולל גם אוכל הודי ואפילו קצת אירופאי.ברוב המדינה, יש רק שני סוגים - "אורז וירקות, או אורז ובשר". הרבה אנשים מעדיפים להתנזר מהבשר בבורמה (כמו בהודו) בגלל התנאים ההיגייניים הירודים שבהם הוא נשמר. אני דווקא אכלתי בשר, ואני עדיין חיי אז כנראה שזה היה בסדר, האמת שהפעם היחידה שהקאתי את נשמתי במהלך הטיול היה דווקא כשאכלתי בבורגר קינג בניו-זילנד....השותף שלי ניסה נואשות להזמין משהו אחר חוץ מאורז - potato, fried potato הוא ניסה להגיד בעזרת כל מני סימני ידיים. "האאאאא" אמר בעל המקום בהנהון ראש מבין עניין. אחרי רבע שעה הוא חזר עם פרצוף גאה וצלחת ועליה שתי עגבניות שרופות. חייכנו בנימוס וחזרנו לאורז.בכל אופן, ברוב האכסניות מקבלים גם ארוחת בוקר, שהיא הארוחה היחידה שכוללת גם דברים חוץ מאורז (לרוב ביצה ולחם או משהו באותו סגנון).

ב-Inle פגשתי לראשונה תיירים בבורמה - יפני וצרפתי, שניהם לא ממש ידעו אנגלית (למרות שאני חושד שהצרפתי ידע אבל סתם עשה את עצמו שלא, זאת סוג של קנוניה גלובלית שלהם כחלק מההתכחשות לזה שהם חדלו להיות חשובים מאז ימי נפוליאון). אגם אינלה הוא יותר כמו ים מאגם ויש עליו איים וכפרים שלמים שבנויים על המים. באגם יש המון סירות דייג, ובאותה תקופה (סוף אוקטובר) גם היה פסטיבל האורות ולקראת הערב היה אפשר לראות ספינות מוזהבות בצורות כל מני בעלי חיים משונים ששטות באגם.

כאן גם מצאתי את החנות אינטרנט היחידה שראיתי בבורמה, לא היה אפשר לגלוש כמעט לשום מקום (הכל היה חסום מאחורי firewalls של הממשלה), אבל הצלחתי לשלוח מייל דרך שרת proxy, ולהחליף כמה בדיחות עם בעל החנות המקומי שהראה לי את אוסף המוזיקה mp3 הגדול שלו :-)

מאינלה המשכנו עם הבחור הצרפתי (שבינתיים התרצה והסכים לדבר כמה מילים באנגלית), לטרק דרך shan hills אל kalaw, שהתגלתה כמקום מאוד מעניין.עיירת ממשל בריטית לשעבר, במהלך הטרק שמנו לב למשהו מוזר - ביערות שבדרך היו מבני אבן נמוכים, שנראו כמו כלובים, חשבתי שזה סוג של מלכודת לבעלי חיים ששמו ציידים, אבל מאוחר-יותר התברר שאלו מבנים דתיים שהמקומיים מאמינים שמשמשים כ"מלכודות לרוחות רפאים" שמסתובבות ביערות בלילה וגורמות למחלות ומזל רע.כשמטפסים מתוך היער אל הגבעה שמובילה לעיירה רואים כמות מדהימה של קורי עכביש שנתלים מחוטי החשמל בכניסה למקום. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה מהם והם נותנים לעיירה אווירה נוסטלגית משהו.בתוך העיירה, נמצאים אחוזות פאר, בתים שנראים מטופחים וחדשים - שבנו הבריטים לעצמם בעבר, ועכשיו שייכים לבכירי הצבא הבורמזי.

לבלוג של Dark sun