תוצאת התיקו 2-2 בין מילאן לוולפסבורג הייתה משקפת; שתי הקבוצות לא היו ראויות לניצחון, אך כן שוות כל אחת שער-שניים לכל הפחות. מילאן ניסתה לייצר משחק איטי ומסודר. השער של אמברוסיני אחרי רבע שעה איפשר לה לשלוט במשחק ולהוריד לחץ. מנגד, וולפסבורג התבסס על כדורים לעומק והתקפות מעבר מהירות.

אחרי שברוב דקות מחצית השעה הראשונה היה קצב מהיר עם תקיפה מרובה של וולפסבורג, מילאן הצליחה ברבע השעה-עשרים הדקות האחרונות של החצי הראשון להאט את המשחק, לשלוט במרכז השדה ולהבליט את הקצב שהיא רצתה. מילאן שיחקה מסודר וחכם, אבל שקוף: כל התקיפות היו דרך האמצע, כמעט בלי תמיכה של המגינים, כשרק סיידורף מנסה לייצר מצבים מהאגף. כל המצבים של מילאן, ובחצי הראשון לא היו הרבה כאלה, היו מבוססות על כדורי עומק ארוכים מאוד - ואף פעם לא על משחק על הקרקע. מילאן התבססה על החלוצים שלה, אבל ההגנה של היריבה הייתה מספיק חכמה כדי לעצור את חלוצי מילאן בנבדל כמה פעמים. בסה"כ היה קצב טוב למחצית, כששתי הקבוצות משחקות כמו שהן רצו, אבל מילאן שלטה במשחק והצליחה לעצור את ההתלהבות של וולפסבורג בתחילת המשחק.

במחצית החליט אנצ'לוטי לעשות חילוף משמעותי מאוד: הוא הוציא את אנדראה פירלו ממרכז השדה, העביר את אנטוניני וסיידורף לאמצע, הכניס את פאטו לימין, העביר את שבצ'נקו מהמרכז שמאלה ועבר ל-4-3-3. חילוף בעייתי בהתחשב לעובדה שהוא חסר במנהיג של ממש במרכז השדה. 

בחצי השני המשחק היה הרבה יותר מהיר, וכלל הרבה יותר מצבי הבקעה רציניים; המשחק המסודר שהוביל פירלו בחלק מדקות החצי הראשון נעלם והמשחק של מילאן הפך לחכם פחות, עם הרבה יותר איבודי כדור - אבל עם הרבה יותר מצבים; הרבה פחות משחק קבוצתי וטקטי - הרבה יותר יכולת אישית. ועדיין, מילאן לא הצליחה לשנות את הגישה שלה והעדיפה לנוח על זרי הדפנה של היתרון הקטן; היא לא הבינה שבסן סירו, מול קבוצה פחות טובה, היא הייתה חייבת לנסות לגמור את המשחק. גם בלי רונאלדיניו וקאקה יש לה כישרון התקפי עצום, ולשחק הגנתי עם כזה כישרון, ועוד בהרכב התקפי מאוד בחצי השני, זאת טעות גדולה מאוד. מילאן לא זלזלה ביריבתה, אבל חשבה שעם היתרון ואולי גם הביתיות היא לא צריכה לדאוג לגבי הניצחון.

וולפסבורג עשתה עבודה טובה. היא לא שלטה במשחק, אבל כן הצליחה להפעיל קצב מהיר ומלא מצבים - כמו שהיא רצתה. הנעת הכדור מצד לצד פסקה ומילאן התבססה על סיידורף כפליימייקר. הגרמנים כבשו ומיד חטפו, ורק יכולת נהדרת של דידה בשער מילאן מנעה שוויון.

אבל בסופו של דבר, מילאן שילמה את המחיר. הלחץ השתלם והגול נכבש, גם אם הוא לא היה באשמת ההגנה. בסיום 2-2. וולפסבורג הוציאה את התיקו שנתן לה את המקום הראשון וגם הרשימה, כשמנגד מילאן הוביל כמעט כל המשחק אבל איבדה את הניצחון כי לא לחצה מספיק על הדוושה והסתמכה יותר מדי על כדורים ארוכים לפיפו אינזאגי - ולא ניסתה ללחוץ על השער עם עוד שחקנים ועם עזרה מהאגפים שלה - שפשוט לא היו קיימים. 

לאנצ'לוטי יש חלק גדול בתיקו. להציב את שבצ'נקו ופאטו באגפים זה על גבול הפשע. שבצ'נקו היה לא רע בחצי הראשון, אבל בשני בוזבז שבצ'נקו לא שחקן שמייצר מצבים מהצדדים, שמגביה לרחבה או מביא יכולות אישיות ופריצות לאמצע - אלא שחקן שאמור לחכות לכדורים, להתמקם נכון ובעיקר בתזמון טוב - ולנצל כמה שיותר מהמצבים שלו; הוא חלוץ מטרה, לא חלוץ שני. אין לו את הניידות עם הכדור כדי לשחק באגף. סיידורף שיחק על עמדה שבה הוא פחות טוב, והאחריות והמנהיגות של פירלו הוחלפה בבלגאן ואיבודי הכדור של סיידורף. סיידורף שחקן מאוד מהיר עם יכולת אישית טובה, ולכן הוא צריך באגף, ליד עושה משחק אמיתי - ולא להוביל את המשחק.

נוסף לכך, אנצ'לוטי היה צריך גם לגרום למילאן לעלות לחצי השני במטרה לגמור את הסיפור. מילאן אומנם הגיעה להרבה מצבים, אבל זה רק בגלל הקצב המהיר שנוצר, קצב שכלל מעט מאוד משחק דרך האגפים, הרבה מצבים ובלי מרכז שדה. מילאן עיבתה את מרכז השדה שלה כשהעבירה את שחקני האגף בחצי הראשון למרכז - אבל סיידורף לא שיחק כמו ששחקן בעמדה שהוא שיחק בה אמור לשחק. למילאן היו כלים התקפים נהדרים בחצי השני, אבל פאטו ושבצ'נקו נעלמו, במיוחד שבצ'נקו ולא התקרבו לשער. פיפו אינזאגי? בחצי השני הוא שיפר מאוד את המיקום, אבל הסיומת המחרידה שלו, זאת שמנעה ממנו להיות חלוץ גדול בהרבה, מנעה ניצחון ממילאן. עם קצת יותר ריכוז מול השער פיפו היה מנצח למילאן את המשחק; הוא מתמקם נהדר, מגיע למצבים הכי טובים שיש, וזאת גם אומנות להגיע למצבים האלה - אבל מול השער הוא מסוגל להחטיא החטאות מדהימות.  

מבחינה הגנתית מילאן הייתה בסדר, אבל שוב היא חטפה יותר מדי שערים (2 מול פורטסמות', 4 מול יובה בליגה, 2 אתמול). מעבר לכך, יותר מדי כדורים היא איבדה בחצי שלה - וזאת אשמת ההגנה, אבל בסה"כ מילאן עמדה בסדר על המגרש, וגם כשטעתה - רוב המקרים היה את דידה שהיה במקום. דידה, שנחשב בשנים האחרונות לשער שקשה לסמוך עליו, מזדקן וחסר ביטחון רשם כמה הדיפות גדולות עם תגובה מהירה מאוד שלו.

בחצי השני ג'יאנלוקה זאמברוטה השתפר והציג הרבה יותר מהלכים לעומק והשתמש במהירות ועלה למעלה, אבל המגן השני, יאנקולובסקי, סגר משחק רע מאוד. שני המגינים יכלו לתת הרבה יותר.

מילאן לא משחקת רע וגם נגד פורטסמות' לא שיחקה גרוע בכלל, אבל הבעיות בהגנה כמעט גרמו לה להפסיד.

בסה"כ, יש למילאן את אחד הסגלים ההתקפיים הטובים בעולם, אבל היא מנצלת מעט מאוד ממנו. קאקה פצוע ורונאלדיניו גם מפסיד הרבה מאוד משחקים, והשילוב קאקה-ראונלדיניו-שבצ'נקו יכול להוציא מעצמו הרבה יותר. מילאן פייבוריטית לזכייה בגביע אופ"א, אבל תלויה מאוד בכושרם של כוכביה. מילאן הייתה קבוצה מצויינת במשחקי נוק אאוט בשנים האחרונות באירופה, לכן היא הגיעה לשלבים האחרונים בליגת האלופות (חצי גמר, גמר ושתי זכיות). מעבר לכך, על הנייר היא הקבוצה הכי טובה במפעל, ולכן היא צריכה לזכות. ועדיין, גם אם היא תפספס את הזכייה זה לא יהיה אסון עבורה: הרבה יותר חשוב שמילאן תתבסס מחדש כאחת משתיים-שלוש הגדולות באיטליה, תחזור לליגת האלופות ותעצור את ההידרדרות בליגה. אחרי שנים טובות באירופה וגרועות בליגה - הגיע הזמן שהיא תתרכז במסגרת המקומית.

קשה מאוד לסמוך על אירופה, ובכלל קשה לבנות קבוצה למסגרת אירופית: משחק אחד גרוע יכול להרוס עונה שלמה. כדי לחזור להיות קבוצה מסוכנת באמת מילאן חייבת לחזור להיאבק על האליפות, וגם אם לא השנה הזאת - לנסות לשמור על הכוכבים, ולתקן את הבעיות: להצעיר את הקבוצה ולשפר את ההגנה (יש פערים גדולים בין ההתקפה שלה להגנה שלה) ואת משחק האגפים. למילאן יש מרכז שדה מצויין, עם גאטוסו המכסח ופירלו האחראי, ולמרות ששניהם כבר לא צעירים - על שניהם מילאן צריכה לשמור. הזקנים שכן צריכים ללכת הם בעיקר בהגנה. מה שבטוח: מתישהו אינטר תישבע ותאבד את האליפות - מילאן חייבת להיות מוכנה לזה ולהתרכז בזה. בשורה התחתונה, מילאן עשתה שינויים עם הבאת שחקנים גדולים כמו שבצ'נקו ורונאלדיניו - אבל לא עשתה רענון מספיק חד משמעי - היא עדיין לא הצעירה את הסגל, לא עשתה שינויים מהותיים בהגנה, נשארה עם אותו מאמן שנכשל איתה בליגה בעונות האחרונות ולא שינתה את החשיבה. לקראת העונה הבאה היא תצטרך להתחדש, להחליף מאמן - ואז אולי היא תוכל להישאר צמודה לאינטר יותר מכמה מחזורים בפתיחת העונה.