רק אישה מלאת רגש, אהבה, פטריוטיות, שחקנית ובמאית היודעת את רזי הבמה ומקרה הנוגע לה אישית יכולה לכתוב הצגה כ"סיפור אהבה ארץ ישראלי" וכזו בדיוק ועוד יותר פנינה גרי שכתבה וביימה הצגה זו. זאת הצגה מיוחדת, חריגה במובן הטוב של המילה, אם משוים אותה עם רוב ההצגות המוצגות כעת. זהו תיאטרון מרשים, הצגה חזקה, דרמה מאוד אינטימית אך גם כללית -אוניברסלית.  

פנינה גרי ביימה את המחזה בהכניסה בה את תולדות חייה בצורה עדינה המעוררת הערצה והתפעלות מבלי שהדבר מורגש כלל. בבימוי מוקפד לא להכנס לנוסטלגיה, ליגון. "הבנים שלנו לא רוצים שנבכה. . . איש לא הרשה לעצמו לבכות. . . זאת אהבה המתחילה בשמחה, בחדוה, בנעורים ומסתימת בעצב ביגון וגם בנעורים". הבימוי מבריק, מרתק וקיצבי ביותר.  

זה סיפור אהבה המעביר גם בצורה שונה ומתומצתת תקופה שלמה החל מטרום המדינה, הפלמ"ח, פרוץ מלחמת השיחרור וערב הקמת מדינת ישראל -שנות 1942-1948. זאת תקופה שהדור של היום אינו יודע עליה הרבה, אינו מתענין בה כמעט. זאת תקופה שבה חי דור אחר השונה מהדור העכשוי שהיה חדור רעיונות, מטרות, הקרבה, אהבת מולדת, חלוציות ועוד.  

למרות השוני במנטליות, בשאיפות אחרות, בהתנהגות אחרת, בצורת החיים השונה מדור הפלמ"ח, המחזה רלונטי, אקטואלי ונוגע ללב גם היום. הדור השתנה אך האהבה נשארה ללא שינוי. זאת דרמה מלאת רגש ואהבת ארץ ישראל.   המחזה הוא על פגישה מיקרית באוטובוס בין מרגלית(פנינה גרי במציאות)לבין עמי(עלי בן צבי במציאות)המציתה אהבה שנקטעה ביום החתונה אך נמשכת וירטואלית, לדברי גרי, עד עצם היום הזה. זאת הצגה שיש בה מהרגש, האהבה, הפטריוטיזם, השמחה, העצב, ההומור, הצער והתקוה.  

זה מחזה יחיד בו עדי בילסקי מגלמת מעל ל 10 דמויות אפיזודיות שונות בצורה נפלאה ואותנטית. הביצוע שלה מלא מרץ, חן נעורים וכריזמה. יש בה במילוי תפקידה מהתמימות שחסרה היום.  

עדי בילסקי- מרגלית משחקת משחק מעולה, מלא גוונים של שחקנית מוכשרת עם נוכחות בימתית מרשימה היודעת לרתק את הצופים ולעבור מגילום דמות אחת לשניה במהירות הבזק מבלי להכנס לחדגווניות ושיגרה- גילום טיפוסים שונים במבטא שונה ותנועות והבעות משתנים.  

לראות או לא לראות: מחזה שיגרום חוויה לכל בעל רגש, לכל אוהב תיאטרון טוב.