המשחק בין ארסנל לליברפול הבטיח לא מעט. מצד אחד, המארחת בעונה לא משהו, אבל אחת הקבוצות הצעירות והתוססות בליגה. מצד שני, ליברפול מוליכה את הליגה האנגלית והמשחק היווה הזדמנות להבטיח את המקום בפסגה לפחות עד יום שישי. בפועל, קיבלנו כדורגל רע מאוד, איטי וחסר אנרגיות. בשורה התחתונה, ליברפול נכנסת לשבוע העמוס של חג המולד מודאגת - לא בגלל התוצאה, בגלל היכולת. גם ארסנל לא הרשימה, אבל בהחלט הייתה עדיפה.

ליברפול פתחה טוב יותר; היא התבססה על מתפרצות מהירות של נגיעה. היא לא באה כדי להניע את הקצב, אבל ברבע השעה הראשונה הייתה עדיפה, מה שלאט לאט התמוסס ונגמר בשער של ואן פרסי מהעבר השני בדקה ה-23.

ליברפול לא התאוששה וארסנל נכנסה למומנטום חיובי, שנעצר בהמשך, אבל היתרון נתן לה הרבה אוויר. ארסנל המשיכה לצאת קדימה ולהחזיק יותר בכדור, אבל אולי זה מה שגרם לה להיות לא מוכנה בדקה ה-42 - והתוצאה היה 1-1, משער של רובי קין. ליברפול יכלה לרדת למחצית עם יתרון אחרי עוד שתי הזדמנויות בדקות הסיום של המחצית, אבל בסיום המחצית 1-1 מאכזב.

נראה שליברפול חטפה על הראש במחצית, כי בחצי השני היא נראתה טוב יותר, שלחה יותר שחקנים קדימה והתחילה להחזיק יותר בכדור, אבל שיפור בהגנת ארסנל וחוסר יציבות ביכולת של ליברפול גרמו לליברפול להפסיק את התקיפה אחרי רבע שעה טובה. בחלק השני של המחצית ארסנל חזרה לתקוף, ויחד עם נאסרי ואבו דיאבי התחילה להראות הרבה יותר ברק, אבל זה היה מאוחר מדי ומעט מדי כדי להתחיל לשחק כדורגל טוב. בסיום 1-1, תוצאה סבירה עבור שתי הקבוצות, אבל היכולת צריכה להדאיג את שתיהן, בעיקר את ליברפול.

ליברפול הייתה כאמור לא יציבה ביכולת שלה; בחצי הראשון סטיבן ג'רארד שימש כמוציא לפועל היחיד. ליברפול הצליחה לשלוח כמה כדורי עומק שפתחו את הגנת ארסנל, אבל היכולת של החלשה של קין וקויט, להוציא את דקות הסיום של החצי הראשון, פגעה מאוד בקבוצה. ארסנל שלטה בקצב המשחק, למרות שהקצב האיטי והטקטי מתאים יותר לליברפול בד"כ.

ליברפול נרגעה במחזורים האחרונים. במבחן התוצאה 1-1 נגד ארסנל באמירויות זה לא רע בכלל, אבל בהתחשב במשחק השבלוני וחסר הברק זה לא נראה טוב עבורה;  ארסנל ניצחה אותה טקטית, כשהייתה עדיפה כמעט בכל עמדה. ליברפול באה כדי להתגונן ולשחק על מתפרצות והמון כדורים ארוכים לעומק, אבל להוציא חלק מהחצי הראשון - היא לא הצליחה לשבור את מלכודת הנבדל של ארסנל, שנראתה מתואמת יותר בחצי השני. היא לא הגיעה למספיק מצבים, וחוסר המחץ של הקבוצה קרוב לשער מנע ממנה לכבוש יותר משער אחד, שגם הוא היה מקרי, בהתחשב לקצב המשחק. לגיטימי שליברפול טקטית, אבל היא לא נראתה אתמול כמו קבוצה שבאה כדי לנצח. והיא עוד רוצה להיות אלופה?

אכזבת המשחק הוא אלברט ריירה. הקשר השמאלי הוא אחד מתגליות העונה של ליברפול. בעיטה טובה, יכולת טכנית וטאץ' טוב בכדור לא עשו את שלהם אתמול. הוא נעלם באגף והסתפק בסחיטת כמה עבירות מיותרות ולא משמעותיות. הוא לא חיפש את השער וכמעט לא הורגש במשחק. רובי קין לפחות כבש, דירק קויט לפחות ניסה להיכנס לאמצע - אבל ריירה לא תרם אפילו את הדברים האלה.

מי ששוב הרשים מאוד זה סטיבן ג'רארד, שנתן חצי ראשון פנטסטי. הוא אחד השחקנים הכי יציבים שיש, וגם כשליברפול לא טובה הוא עושה את העבודה. ג'רארד שחקן חכם, עם אופי והרבה גיוון במשחק, המאפשר לו לשחק בכמה עמדות. אתמול הוא שיחק על משבצת התקפית מאוד - לפני שני קשרים אחוריים, לוקאס ואלונסו, והיה הכתובת לחלק גדול מאוד מכדורי העומק של ליברפול. אני חושב שהוא צריך לשחק בעמדה מעט יותר אחורית, על תקן האיש שבועט מרחוק ומנווט את משחק ההתקפה במרכז השדה, ולא ממש מאחורי החלוץ, עמדה המתאימה יותר לשחקנים עם יכולת אישית וכדרור יותר טובים משל ג'רארד. מצד שני, שהוא משחק קרוב לשער לפחות הוא מחפה על יכולת חלשה של שאר שחקני ההתקפה, כמו אתמול.

נראה שהמאמן החלופי של הקבוצה הפסיד בהכנה למשחק ובמשחק עצמו לונגר מארסנל. החילוף הראשון הגיע מאוחר מדי, ליברפול לא הצליחה לכפות את המשחק שלה על ארסנל, שנראה ששלטה בקצב וגם ההגנה, ה'באנקר' של הקבוצה, ספגה שער. האגפים לא תפקדו (איזה הבדל יש בין המגנים של ארסנל לאלה של ליברפול) והגישה הייתה פחדנית מדי לקבוצה שרוצה לקחת אליפות. בניטס מאמן טקטי ולא אחד שאוהב דריסות וכדורגל פתוח, אבל לפחות הוא מאמן מסודר, קפדן וחכם, אחד המאמנים הטקטיים הטובים בעולם. בלעדיו ליברפול הפסידה טקטית, ואפילו מרכז השדה המעולה התקשה מול סונג מארסנל. המשחק התבסס יותר מדי על כדורים ארוכים לעומק, מה שלא איפשר לשחקני האגף להיכנס למשחק. מעבר לנאמר לעיל, לא ברור למה ליברפול לא לחצה אחרי הרחקתו של אדבאיור - עם 10 שחקנים של ארסנל, גם אם השחקן שיצא הוא חלוץ, היו לה הרבה יותר סיכויים לכבוש.

ליברפול יכולה לפחות להתעודד בכך שבניטס עומד לחזור לפעילות מלאה כמאמן. אומנם הוא היה בקשר עם המחליפים שלו כל הזמן, אבל אני מעריך שהוא היה מנהל את המשחק טוב יותר מהם, מה שעדיין לא מסביר את העובדה התמוהה שהוחלט להאריך את חוזהו לעוד כמה עונות, למרות שעונה אחרי עונה הוא לא הביא אליפות ולא נראה שגם השנה הוא יזכה בזה. לדעתי, ליברפול הייתה צריכה לחכות עד סוף העונה ובהתאם לתוצאות שהוא היה מציג בליגה (ואך ורק בליגה!) לקבוע את עתידו.

ליברפול לא תיקח אליפות, ואני מוכן לחתום על זה. לשחקנים שלה אין מנטליות של אליפות (אסור לשכוח שמדובר בסגל דומה לזה של העונות הקודמות, ובעוד שחקני צ'לסי והיונייטד רגילים למאבקי אליפות - שחקני ליברפול כבר כמה עונות מדשדשים במקומות 3-4), ובמשחקים המכריעים הם יהיו בעמדת נחיתות. אין לה את החיבור, המתפרצות והשילוב בין צעירים ומבוגרים, פועלים שחורים ודריבליסטים, אגפים מעולים וכישרון טכני מדהים להגנה פיזית וחזקה שיש למנצ'סטר, את הרעב להחזרת התואר, המחץ (המתבטא במאזן השערים) ריבוי האופציות במרכז השדה ובחוד והסגל האיכותי של צ'לסי, היא לוזרית ידועה ואין לה את הברק והיצירתיות שיש ליריבות שלה. המשחק אתמול הראה שיש לה עוד המון עבודה, שהיא לא בעמדת יתרון אמיתי בצמרת. ליברפול קבוצה עם טונה אופי וסדר, אבל כמעט כל היכולות האישיות והיצירתיות בקבוצה נמצאים אצל שחקני הספסל, ממש לא השחקנים שמביאים אליפות. היא אפורה מדי כדי להיות אלופה.

ארסנל לא הרשימה הרבה יותר, אבל לפחות עניינה קצת, הראתה קצת התלהבות. הבעיה היא שזה קרה מאוחר מדי, רק מאזור הדקה ה-70. סאמיר נאסרי בישל את הגול, כדרר בצורה מרשימה והראה הרבה מאוד מהירות ומשחק אחד על אחד טוב. הוא שיחק על שטחים רבים והיה טוב בהרבה מקויט בליברפול, ששיחק על משבצת דומה. גם המחליף אבו דיאבי הציג כמה פריצות מרשימות משמאל, נכנס לאמצע ונכנס טוב לעמדה שלו במחצית השנייה. היא סיימה בתיקו נגד המוליכה למרות שבחלק מהחצי שיחקה ב-10 שחקנים בגלל הרחקה פתטית של אדבאיור. היא שלטה במרכז השדה, אבל הייתה עדיפה בעיקר בצדדים - סניה, המגן הימני, שיחק מאורגן מאוד, אבו דיאבי היה טוב מאוד, כאמור גם נאסרי. אלמוניה היה טוב יותר מריינה, וברוב המקרים הוא היה ערני מאוד.

מאמני כדורגל נמדדים הרבה מאוד במחצית. אומנם היה להם שבוע שלהם להתכונן למשחק, אבל הכול היה באופן תיארוטי. המחצית היא ההזדמנות היחידה של המאמן לדבר עם השחקנים בצורה מסודרת ולאורך 10 דקות-רבע שעה. ונגר הצליח לייצב את ההגנה, שבחצי הראשונה נראתה מבולבלת ולא מבינה שליברפול משחקת על כדורים ארוכים ובזה היא צריכה להתרכז; מעבר לכך, אומנם החילוף במחצית היה חובה עבור ונגר, אבל הוא הצליח - אבו דיאבי הצעיר היה טוב בהרבה מפברגאס.

לארסנל היה יתרון ברור ביכולת החלוצים, אבל הבעיה היא שכדי לבלוט נאלצו חלוצי ארסנל לבוא אחורה כל הזמן. לא מספיק פעמים הם קיבלו כדורים לעמדתם הטבעית קרוב לשער. כמה פעמים בחצי השני סגרו את אדבאיור שניים-שלושה שחקני הגנת ליברפול שלא נתנו לו לזוז. גם ואן פרסי בלט רק כשהוא עזב את העמדה ליד השער. חלוץ אמור לקבל כדור קרוב לשער, בעמדה בה הוא יכול לגמור את המהלך בנגיעה-שתיים. אתמול זה לא קרה בארסנל, מה שגרם לחוסר מחץ, מה שבלט גם אצל ליברפול, במטרים האחרונים. גם בשער שארסנל כבשה ואן פרסי היה חייב לסדר לעצמו מהלך נהדר, שכלל שני טאצ'ים מדהימים ומדויקים שניערו את אגר והובילו לשער, כדי לכבוש.

אחד המצטיינים אצל ארסנל היה סונג. הוא שחקן חזק מאוד עם המון נוכחות ודומיננטיות. הוא שלט במרכז השדה, שיחק לעומק והוביל את המשחק של ארסנל. הוא החזיק את המשחק שלה במרכז השדה. ביום בו פברגאס היה פצוע וכששיחק הוא לא הצליח לתרום למשחק ארסנל הייתה צריכה מישהו אחראי שיחפה על היכולת שלו. סונג לא שחקן התקפי מסוכן, אבל הכול התחיל ממנו. הוא משחק על העמדה הכי חשובה בכדורגל - ואתמול הוא עשה את העבודה מצויין.

ארסנל היא אחת הקבוצות הצעירות באנגליה. הבעיה היא שההגמוניה שלה באנגליה כבר מזמן נגמרה; כשהיא לקחה אליפויות היו לו את הנרי, ויירה וכד', כלומר שחקנים צרפתיים בכירים שהביאו לה את השליטה בליגה. אי אפשר לשלוט בליגה עם ילדים בני 20 ועם מעט מדי ניסיון בקבוצה. יש לה קבוצה סופר מוכשרת ועם כישרון התקפי מרשים, הכולל את אגף ימין אולי הטוב בליגה - סניה המגן ונאסרי לפניו, אבל זה לא מספיק לאליפות, מה גם שיש לה הרבה פחות כוכבים בסגל. למנצ'סטר וצ'לסי יש שחקנים מהטובים בעולם, בעוד אצל ארסנל יש את פברגאס ואדבאיור ולא הרבה מעבר בשביל אליפות. רוב השחקנים המוכשרים שלה עדיין צעירים מדי. הגישה הזאת בעייתית. אם ארסנל תחכה עד שהסגל יהיה בשל מספיק יעברו עוד שנתיים לפחות עד שהיא תחזור לעניינים. היא לא צריכה לוותר על הכישרונות הצעירים, אבל היא כן צריכה לחפש שחקנים מנוסים יותר. סיכויים גבוהים מאוד שאם לארסנל היה סגל מנוסה יותר היא הייתה מצליחה לא להתרגש ולהישאר בפסגה עד הסוף. הבעיה היא שהשחקנים שלה לא היו רגילים למעמד ולכן הם פספסו את זה. הבעיה היא שהיא ממשיכה לחפש צעירים, וגם בקיץ המשיכה להביא שחקנים צעירים כמו סאמיר נאסרי.   

בשורה התחתונה, גם ארסנל וגם ליברפול הן לא אלטרנטיבות אמיתיות לאליפות. המשחק אתמול הפגיש את שתי הגדולות שאיבדו את מעמדן בעונות האחרונות. אחרי 4 שנים של שליטה של צ'לסי ומנצ'סטר - לא נראה שמשהו עומד להשתנות, וזה לא רק בגלל המשחק אתמול. ארסנל סופגת יותר מדי (21 גולים), ליברפול לא מספיק טובה התקפית; בשורה התחתונה, למנצ'סטר וצ'לסי היה בשנים האחרונות שילוב טוב בהרבה בין הגנה להתקפה (בשנה שעברה מנצ'סטר כבשה הכי הרבה וחטפה הכי מעט, השנה צ'לסי בינתיים כובשת הכי הרבה וחוטפת הכי מעט). ליברפול לא מצליחה לשלב בין אירופה (שם היא כמעט כל שנה מגיעה עד השלבים המכריעים) לליגה (מאז 1990 בלי אליפות, כבר כמה עונות בלי אפילו מקום שני), ארסנל בונה את עצמה אבל חושבת לטווח ארוך מדי - הרי את האליפויות שלה בתחילת שנות האלפיים הכי לקחה עם שחקנים מבוגרים בהרבה: הנרי היה בן 27 לערך, ויירה מבוגר עוד יותר, כנ"ל להמן, פירס, ברגקאמפ - כל אלה שחקנים ששיחקו אז בארסנל וכבר אז היו מבוגרים בהרבה מגיל הממוצע של שחקני ארסנל כיום. זה אומר הכול.