באם נעניק שטחים לסורים, לפלשתינים, לחיזבאללה ולחמאס הרי שללא ספק יבינו הם כי חובתם לתת משהו בתמורה ושלום אמת ישרור בינינו לעולם ועד.  אופס, רגע אחד, מהו שאינו תקין בתמונה זו? מדוע אין גופים אלו מבינים את "תפקידם" ומוכנים להעניק שלום או יתרונות אסטרטגים לישראל בתמורה לוויתורי שטחים?  ובכן אין כל דבר ניפרץ בהתנהלותם של אלו, אנו הם הקלוקלים ומעוותי המחשבה וההגיון כאן.  סוריה, איראן, חיזבאללה וחמאס מתנהגים בדיוק כפי שמכריזים ומתכוונים הם מקדמת דנא דהיינו, כל וויתור מצידנו הינו אך שלב נוסף בהשגת מטרתם המוצהרת להשמדת ישראל.  הם אינם מכוונים להדדיות "מערבית" בנוסך "אני מנצח, אתה מנצח", הם מכוונים לקבלת כלל השטח ממערב לירדן כאשר התמורה תהיה חיסולה של מדינת ישראל והגליית / חיסול היהודים בשטח זה.

אירגוני החבלה ומדינות אויבות לישראל אינם מדברים בשני קולות, הם מתכוונים לנאמר ואומרים אשר הינם מתכוונים, מדוע אנו איננו שומעים הדברים כפשוטם?  מדוע איננו מסוגלים לקבל כי חלקים בנו, אנו בני התרבות המערבית, הפכנו לאחר שתי מלחמות עולם עקובות מדם (ואלפים שנות גלות) לבעלי תסמינים המגיעים מכוכב נוגה בעוד האיסלמיסטים אשר בעיקרם לא חוו את מוראות מלחמות העולם מגיעים אלינו מכוכב מרס (מאדים)? שלא להזכיר את הבדלי התרבות הקיצוניים בינינו. עובדתית אנו פונים לאויבינו ב"מערבית" בעוד אלו שומעים ועונים לנו ב"מזרחית".  אנו כפשוטו איננו נימצאים במישור שווה, לטוב או לרע, עם אויבינו.  זוהי הסיבה המרכזית לסיכסוך המתמשך ביננו.

לדוגמא, הובא היום מאמר (קישור מצורף) מאת נפתלי רז המצטט את ד"ר איאד סראז', ראש שרותי בריאות הנפש בעזה ופעיל זכויות אדם ידוע (מטעם מי?), אשר כל שיכול היה לאמר על מתקפת הקסאמים המתמשכת של החמאס כנגד ישראל ותגובת ישראל בעיקבותיה הוא כי החמאס אינו צריך לירות קסאמים על ישראל באשר אלו נותנים תרוץ בידי צה"ל לתקוף את הרצועה (זהו הדיבור "המזרחי").  אין עולה בדעתו, או על דל שפתיו, כי התקיפה הצהלית הינה תגובה על שמונה שנות הפגזת הצד הישראלי (ז הדיבור "המערבי").  אכן כאלו הם, אינם רואים את הצד הישראלי הסובל והמאופק הסופג שמונה שנות הפצצה כנגד אזרחים  (וזהו פשע מלחמה מובהק) אלא שטופים ב"תסמונת הקורבן" הרואה כל המתרחש מצידו בלבד וזהו נשווה בנפשנו פעיל זכויות אדם.  גם "הנאור" בצידנו, נפתלי רז, אינו רואה כל פסול או כשל לוגי בהתבטאות זו ומעלה על נס כ'נאורה'.

זכור אותו ראש ממשלה קנדי אשר היגיע לביקור בארה"ב לפני כ20 שנים ונאמר לו כי האמריקאים והקנדים חד הם ותשובתו היתה "אנו דוברים אותה השפה, אנו לובשים את אותם הבגדים, אנו אוכלים את אותו המזון, אנו צופים באותן תוכניות הטלביזיה אך אנו כל דבר חוץ מדומים לכם".  כוונתו היתה לנהנתנות האמריקאית אשר אינה דומה כלל להתנהלות הקנדית, והוא צדק כמובן.  כעת נתאר לעצמנו את השונה ביננו לערבים הן בישראל והן מחוצה לה אשר מנהגיהם כמו גם תרבותם שונים מהותית, לטוב אם לרע, משלנו.

האיסלמיסטים מזהים את חולשתנו בדיוק נימרץ.  הם מזהים את עייפותנו ונירפותנו אשר עברה אלינו בתורשה מאבותינו בדורות גלות קודמים, הם מזהים את התרופפות הנרטיב הציוני בינינו בתוך זמן יחסי קצר להפליא.  העם בישראל עובר תהפוכות יסוד בימינו אלו אשר מביאתהו לרפיון היד והרצון, גם במחיר קיומו כעם ריבוני בארצו.   רובו  של הציבור החילוני החסר אמונה ושורשים יהודיים מוצקים, עייף ממלחמות, "עייף מלנצח".  עקרונות עבר אשר הביאו ל"התפרצותה" החד פעמית של הקמת מדינת ישראל הותמרו בשאיפה עזה לנהנתנות ולנירוונה מקומית ועולמית.  האמונה היהודית- ציונית בציבורים החילונים אשר הקימו את מדינת ישראל התחלפה, עם כלותם, בידי ממשיכיהם בסיפה של המאה הקודמת, באמונה פסבדו-נוצרית הלניסטית, כמו גם אמונות בכתות מוזרות מהמזרח כמו גם מהמערב אשר למצער מתאימות לאומות אשר אין סכנה קיומית מרחפת מעליהן אך בכל האמור לנו מהוות סכנת מוות למדינת ישראל באשר מקעקעות הן במשתמע את עצם זכותינו למדינה ריבונית יהודית בארץ ישראל.

אין רע בסיסי בשאיפות אלו באם מושגות הן במינון המתאים ובאיזון הנכון בין צרכי הפרט למדינה ומטרותיה, אך אלו במתכונתן ד'היום אינן עולות בקנה אחד עם מצבה הקיומי של ישראל וכך מהוות הם מותרות שאיננו יכולים להרשות לעצמנו.  ומכאן, מדוע שלא נחזיר שטחים מספר לאויבינו וניפנה "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"?  הסיבה כבר נאמרה, הזאב הערבי אינו מסתפק אך בכבשה, הוא רוצה את חלקת המרעה כולה יחד עמה.

הבה וניפנה לנושא המאמר והוא שאיפותיהם הלאומניות-איסלמיסטיות של ערביי ישראל.  יטעה הקורא להאמין כי עסקנו עד עתה בדיון שאינו שייך לנושא המאמר, שייך הוא גם שייך.  כל הנאמר ברישא לעיל מתאים ככפפה ליד לערביי ישראל ומעמדם כאזרחים השוכנים ביננו.

הבה נסייג מעט.  ערביי ישראל אינם עשויים מקשה אחת כפי שמוצאם אינו הומוגני.  ההתישבות הערבית בארץ ישראל "פרצה" והתבססה במחצית השניה של המאה ה19 בה היציע השולטן התורכי אדמה באורח חופשי לאותם אלו שיהיו מוכנים להגר לפלשתין הקודחת להתישב בה ולעבד אדמתה.  אכן היו שנענו לקריאה מארצות הגבול עם "פלסתין" ויצרו כאן ערב רב השונה תרבותית האחד מהאחר וכולם ביחד שונים בתכלית שינוי מהמתישבים היהודים אשר החלו ליישב את הארץ.  עם התבססות היישוב היהודי כאן החלו גלי הגירה ערבית מוגברת לשטח "פלסתין" אשר באו לשבור שבר ולשפר מצבם בהשוואה לקיים בארצות מוצאם.

יש לציין כי הגירה מסיבית זו דומה, אפשר וגם הושפעה ישירות, לאשר היציע הצאר הרוסי במחצית המאה ה19 למתישבים גרמנים שיהיו מוכנים לישב את אדמות דרום אוקראינה השוממות ד'אז ובתמורה יעניק זה להם אדמה חופשית ובנדיבות.  כחצי מיליון גרמנים נענו אז להצעה והיגרו למערב אוקראינה, גם יהודים גרמנים ניצלו הזדמנות זו בהתאמה.  יצויין עוד כי היטלר וסטלין (כן, אפילו שני הפנאטים הלאומנים הקיצונים הללו) היסכימו ב-1941 על חילופי אוכלוסין נירחבים אשר בהם כמיליון ומחצה גרמנים, צאציהם של המתישבים המקוריים, הועתקו חזרה לארץ מולדתם זמן קצר לפני מבצע "ברברוסה" (למעט כמובן מהגרים יהודים ממוצא גרמני, אלו נירצחו).  סטלין לא היה מוכן להסכין לגייס חמישי כה כבד משקל לקראת מלחמה צפויה עם הגרמנים.

חלק מסוים קטן יחסית של ערביי ישראל אכן רואים עצמם כאזרחי המדינה ומעונינים להשתלב באוכלוסיה היהודית.  חלקם האחר שוטם המדינה אך ד'לית ברירה מכיר בעובדה כי ישראל הינה מדינה יהודית וחלקם עדיין יושב על הגדר.  לא באלו עסקינן.  בהערכה גסה, כשליש עד מחצית מערביי ישראל מחזיקים באידאולוגיה איסלמיסטית לאומנית קיצונית.  חלקם מתריסים כנגד מוסדות המדינה בגלוי וחלקם רוקמים מזימות חבלניות בחדרי חדרים.

ערבים לאומנים קיצונים אלו מחרים ומחזיקים אחר אחיהם מעבר לגבולות המדינה כאשר הסיכוי כי תיושב שינאתם כלפי שילטונות ישראל רחוקים עד בילתי קיימים.  להוותנו, כל הממשלות האחרונות בראשות ברק, שרון ואולמרט מגלגלות את תפוח האדמה הלוהט הזה לבאים אחריהם ומקווים לטוב.  ובכן רבותינו, טוב לא יצמח מכל זאת.

ישראל מגלה רפיסות יד ורצון תמוהות בהתנהלותה כלפי ערביי ישראל.  אפשר כי הסיבה לכך נעוצה בעובדת התרחקותו של הציבור החילוני ממורשת ומסורת ישראל ובכך קישרו לאדמה הזו הולך ומתרופף, הולך ומתמוסס, כאשר בהתאמה הולכת וגוברת התנצלותו על ישיבתו בארץ בפני הערבים בתוכנו ומכאן הוותרנות הגובלת בטיפשות בכל יחסינו למגזר הערבי.  ציבורים בתוכנו מאמינים כי פשענו ועווינו כלפי ערביי ישראל ומכאן, בשם הצדק, עלינו לפנות מקומנו להם, זכותנו וחזקתנו על הקרקע עקב קושן אבות (התנך כהיסטוריה) אינו מהווה גורם משפיע ונחשב לטעמם של אלו.  

ברי הוא כי אותה מחצית שוטמת יהודים וישראל מבין ערבייה לא יהפוך עורו ולפתע יגלה אהבה לשכניו היהודים.  ברי הוא כי חלק זה מהווה למעלה מכל ספק 'גייס חמישי' בתוכנו ו"במדה ותיפרוץ מלחמה, ונוספו גם הם על אויבינו".  רק נשער בנפשנו מצב בו יש להעתיק אוגדות טנקים ואספקתן מהצפון לדרום וחוזר חלילה בעוד הכבישים חסומים ע"י משתפי פעולה ערבים איסלמיסטים.  הם בהחלט יגרמו לתבוסה ישראלית בשדות הקרב מעבר לגבולות בלא שיירו ולו יריה אחת, חסימת הכבישים תיקבע את גורל המערכה וברור לכל מה משמעות הדבר עבורנו .

באורח פרדוכסלי, אפשר ו"הישועה" תגיע דווקא מצד ערביי ישראל.  באם יפתחו אלו באינתיפדה פנים ישראלית כנגד היהודים, יחייב הדבר תגובה הולמת מצד שילטונות ישראל אשר תיגרום הן באורח ישיר והן בעקיפין מציאת פתרונות מתחייבים.  לדוגמא, חוסר השקט הערבי בישראל עקב מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, במדה ויביא לפרוץ אינתיפדה ערבית בישראל, הינו קרקע נוחה לפעולה מצד שלטונות ישראל באשר המחאה הערבית נישענת על מקורות לאומניים, אנטי ישראלים גרידא ומכאן ש"נוח" פוליטית לטיפול.

עם תחילת ארועי "פירל הרבור" וכניסת ארה"ב למלחמת העולם השניה, לא לקחו האמריקאים סיכון וכלאו את היפנים-האמריקאים במחנות.  באותה המלחמה כלאו האנגלים את הגרמנים-האנגלים במקומות מבודדים.  אנו שנימצאים במלחמת קיום כנגד הערבים יוצאים מגדרנו להוכיח לאומות המערב כי "אנו טובים מהם", כי איננו ראויים ליחס אנטישמי, כי אנו "יהודים טובים", כי אנו "היהודים הכנועים משכבר" באשר אנו "שונים".  נעלם מאיתנו כי בחולשתנו כנגד אויבינו גורמים אנו לאנטישמיות כנגדנו. 

העולם מכבד את החזק ובז לחלש.  פרדוכסלית, ככל שעם חלש ונידכא יותר ידרכו על ראשו יותר ויותר, זהו טבעם המגעיל של בני אנוש (ולאו דווקא ערבים).   אנו מאפשרים לדורשי רעתנו לחרוש מזימות להשמדתנו בעודם יושבים בינותינו.  באם היה בהתנהלותנו שיוויון לוגי, שאנו.  אך אנו הוצאנו את קיצוני הרב כהנה מחוץ לחוק ואנו מדירים את מתישבי איו"ש מקהלנו.  אלו הם הדורשים את טובת ישראל, אמנם תוך אמונה באידאולוגיה קיצונית אך עדיין יהודים משלנו הנילחמים למען האינטרסים של כולנו.  באותה הנשימה אנו מאפשרים לדורשי חורבננו לפרוח בכנסת, באקדמיה, בתהלוכות יום האדמה, בפירסומי שיטנה אשר אינם רחוקים מרחק רב מרוח "הפרוטוקולים של זיקני ציון", בהסתה גלויה ובוטה במסגדים וברחובות, בתמיכה במחבלים, בהוצאת פיגועים ובהשתלטות מסיבית על אדמות מדינה.  האם התבלעה עלינו דעתנו?  מה זאת קורה לנו?  הלא ישנם דרכים פחות כואבות להתאבד הלא כן?

יפיופי הנפש בינינו קפצו על הפיתרון האולטימטיבי: תן להם, החניף להם, פמפם אותם, בקיצור שחד אותם ובא לציון גואל, הם, הערבים, ללא ספק יהפכו לציונים אדוקים.  ובכן, כתר נא זעיר.  במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, וותרנות פרושה חולשה, חולשה פירושה כניעות, וכניעות פירושה אובדן הזהות הלאומית.  ככלל, איננו יכולים לשחד בשלמונים ודברי חלקות אותם בעלי אידאולוגיה ואג'נדה ברורה ומוצקה כאיסלמיסטים בינינו, הדבר לא יתכון, לעולם לא, לא כאן ולא בכל מקום אחר בעולמנו.  נכון, האשמה היא בנו, אנו במו ידינו יצרנו ועודדנו את האג'נדה הפלשתינית אך משאך יצא השד מהבקבוק אין סיכוי להכילו בנוסך "שב ואל תעשה", כעת עלינו לעסוק בבקרת ופיתרון הנזקים.

דוגמא לכשל ישראלי מובהק: חוקי הבניה והקרקעות לא נאכפו משך עשרות שנים במגזר הערבי, הדבר הוביל לבניה ללא רשיון וגזל פרא של קרקעות המדינה על ידי המגזר הערבי.  לפי הערכות שונות מצויים במגזר זה כ-150,000 בתים בילתי מורשים.  אך לחלקם המזערי הוצאו צווי הריסה ואך לגבי חלקם המזערי של אלו נאכפו הצווים.  מאות אלפי דונמים נישללו מהעם היהודי וכבר אינם בשליטתו אלא בשליטה ערבית, לא ישראלית, לא ישראלית- ערבית אלא ערבית גרידא.   יהיו אלו בינינו אשר בצדק יראו במגמה זו כיבוש ערבי זוחל של ארץ ישראל, כהכנה ל"זכות השיבה" הערבית.

מאידך ישנה הצדקת מה להתנהלות ערבית-ישראלית זו.  מאז קום המדינה גדלה האוכלוסיה הערבית פי ארבע אך הקצאת הקרקעות עבורם נישארה בעינה.  מכיוון שנוהלי החיים הערבים מחזיקים בבניה צמודת קרקע ואינם מכירים בבניה לגובה הרי שיישובם של ערביי ישראל עקב ריבויים הטיבעי הינו "בזבזני" ביותר בהשוואה למגזר היהודי.  מגמה זו תלך ותחריף באורח אקספוננציאלי עם חלוף הזמן.  סביר להניח כי בתוך שנים מעטות יהוו צרכי הקרקע הערביים בישראל שווים לצרכי הקרקע של היהודים בה למרות נחיתותם הדמוגרפית הברורה.

המגזר הערבי דומה לאריה אשר לעולם אין להשביעו, ככל שניתן להם יותר קרקעות ירצו הם עוד ועוד אם בצדק ואם כפעולה מתוזמנת עם "אחיהם" מעבר לקו הירוק לסילוק היהודים מהמזרח התיכון כליל.  בענין זה איננו צריכים לנחש דבר, אלפי פירסומים מהצד הערבי, כולל הערבי-ישראלי, מאששים כוונות אלו.  ברי הוא כי עבור ערביי ישראל, נושא הקצעת הקרקעות למגזרם הינו ענין פוליטי-לאומני.

לתוך משוואה זו עלינו להכניס כמובן את מעורבותם של האיחוד האירופי ו"הקרן החדשה לישראל" וזרועה הביצועית "שתי"ל", אשר באורח גלוי מטיפים, מממנים, מכוונים ופועלים באמצאות מאות עמותות חוץ-פרלמנטריות בישראל המנוהלות בידי ישראלים (אוי לאותה בושה), למסירת אדמות הלאום היהודי לערבים.  גופים אלו, אשר חלקם פועל באופן בילתי חוקי, קיימים ופורחים ללא תגובה ישראלית כלשהי כנגדם מפאת היותם נימנים על "הצד הנכון" של אנ"ש המקדמים את רעיון המדינה הדו-לאומית תוך התרת "זכות השיבה" וביטול 'חוק השבות' (ראה מאמרי-מחקרי "משנאי החינם בינינו" בקישור המצורף).

המסקנה המתבקשת, במדה וחפצי קיום אנו ולאור התנאים הגאופוליטים השוררים כעת ולעתיד הניצפה באזורנו, כי היהודים והערבים החיים בישראל חייבים בהפרדת אוכלוסיות מוחלטת, ממש כפי שמדינת ישראל חייבת באותה הפרדה בינינו לבין ערביי המדינות השכנות לנו.  מכיוון שקיימת אך מדינה יהודית אחת ועשרים ושתיים מדינות ערביות הרי שהמסקנה ההגיונית הנובעת מכך היא כי על רובם המכריע של הערבים-הישראלים לעבור לאחת ממדינות האחיות הערביות, אשר אחת מהן אפשר ותהפוך למדינת פלסתין, באשר ליהודים אין כמובן לאן ללכת.

חייבת לקום ממשלה בינינו אשר תקבל החלטה אסטרטגית להפרדת אוכלוסיות בין יהודים לערבים.  ככל שנקדים להחליט ולנקוט באמצעים לכך כן ייטב לשני הצדדים.  חוסר המעש בענין זה הוא אם כל חטאת אשר אפשר כי ימנע פיתרון כלשהו בעתיד הניראה לעין.

ישראל חייבת לפתוח במדיניות הגירה לערבים משטחה באמצעות תמריצים מתאימים.  בהחלט ניתו להפנות את אותם רעיונות "מקוריים" ומקורות כספיים אשר תוכננו לפיצוי מתישבים יהודים מאיו"ש (תוכנית פינוי-פיצוי) על מנת שיתישבו חזרה בתחומי הקו הירוק, לפיצוי ערבים לאותה מטרה בדיוק, רק בכיוון ההפוך.  ישראל צריכה לפנות לערבים בתוכה ולהגיש להם הצעות שיוכלו לחיות עמן המשולבות עם הצעות שלא יוכלו לסרב להן.

ערבים שיחליטו לדחות את ההצעות לעיל יחויבו בבהצהרת נאמנות למדינה שכללים בצידה, הן הצהרתית והן מעשית (מושג רחב אשר יש לצמצמו ולכמתו).  ערבי אשר יפר את התחיבותו יוזהר בידי החוק ובמדה ויפר התחיבותו שוב, יגורש מגבולות המדינה.  חשוב להדגיש כאן כי חייבים אנו לנקוט ביחס זהה ליהודים השוללים את קיומה של מדינת ישראל ופועלים אקטיבית לשם כך.  ישראל אינה צריכה ואינה חייבת (והדבר אינו נכון מוסרית) ליצור מדינה נקיה מערבים, כל שנחוץ הוא לצמצם כוחם העולה של ערביי ישראל ל'כמות ניסבלת מבחינה לאומית-יהודית' (שוב, מושג מכליל החייב בכימות ובפרוט).  יש להפעיל את עקרונות "הדמוקרטיה האוטופית" על אותו חלק מערביי ישראל שיבחר בישראליות ונאמנות למדינת ישראל היהודית.   בסיומו של יום זה, חייבת ישראל לנקוט במדיניות הקצאת קרקעות מאוזנת עם המגזר הערבי בנוסף לרף זכויות וחובות מלא מצד מגזר זה כולל שרות לאומי מורחב.

לאותם אלו המבלבלים רצון ויצר קיומי עם גזענות ומיד ייקפצו כנשוכי נחש בטענה המתיפיפת כי מדובר כאן בגיזענות, בבקשה להרגע, מדובר כאן בפרגמטיזם לשמו, מדובר כאן בקיום נאות לשני העמים באורח תקין ומכובד, אין בין המתואר כאן לגזענות ולו דבר.

סביר להניח כי במדה והעימות המתגלגל בין המזרח למערב ייושב, כאשר "זאב יגור עם כבש" והמזרח התיכון הישן יהפוך ל"מזרח תיכון חדש", לא יהיה צורך בכל הפעולות לעיל.  להוותנו סיום הסיכסוך אינו ניראה באופק משום שכוחות גדולים מאתנו מעורבים ומלבים הסיכסוך בינינו לפלשתינים ועד שסיכסוכי הגושים ייושבו אין סיכוי לפתרון באזורנו בעוד מצבנו עם ערביי ישראל דורש פיתרון כאן ועכשיו.

ישראל חייבת לקבוע מסמרות חוקיות וחוקתיות אשר יגדירו מצבי דמוקרטיה כהלכתה ( מכונה גם אוטופית), כמו גם דמוקרטיה מתגוננת ודמוקרטיה התקפית בהתאם למצבים סביבתיים משתנים.  אנו מגדירים את ישראל כדמוקרטיה, אך ישראל אינה דמוקרטיה אוטופית אלא נעה בין מצבי הדמוקרטיה המתגוננת להתקפית.  משייקבעו כללים אלו לא ניהיה נצרכים אנו להעמדת פנים דמוקרטית שהינה בעיקרה אוטופית-מעוותת ואינה ישימה לסביבתנו ולצרכי קיומנו במרחב כיום ולעתיד הניראה לעין.  טמינת ראשינו בחול והתעלמות מהבעיה לא תסלקה.

רצוי גם כי ישראל היא שתיזום מהלכים בינלאומיים, כולל שיתוף האו"מ מאוחר יותר, להגדרות מצבי הדמוקרטיה כניזכל לעיל באשר בעיה הזהה לזו של ישראל הולכת וניכרת בכל אתר ואתר בכלל העולם המערבי.  במדה ותרבות המערב לא תדע להתגונן כיאות, היא תישמד ותוחלף על ידי זו האיסלמיסטית הקיצונית.   הקורה במדינת ישראל באשר לערבייה הינו אך מיקרוקוסמוס לאשר עובר ויעבור על כלל מדינות המערב בתוך שנים ספורות.  עמידתה וגורלה של ישראל כנגד גל עכור זה קשור אמיצות עם עמידותה של כלל הקהיליה המערבית הבין לאומית כנגד הפלישה האיסלמיסטית.

קישורים:

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing.pdf

http://www.news1.co.il/archive/003-d-34284-00.html?tag=06-36-20

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/