באת העתיקה האמינו היוונים הקדומים בקיומו של אל מלחמה, ארס שמו הם האמינו כי מעשיו של ארס הם אלו המעוררים את מלחמות האדם, עוד הם האמינו שכאשר ארס ביחד עם בניו, דמוס ופובוס (פחד ואימה), נמצאים במסע, נשמע קול גניחה עמוק של כאב וגסיסה והאדמה עצמה זבה דם ואילו בני האדם הם אלו המשלמים את המחיר, כאמור הדרך היחידה להשביע את אריס היא בקרבות עזים ומוות גיבורים בשדה הקרב, בעיני הלוחמים העתיקים מוות בכל דרך אחרת נחשב כלא ראוי, חסר כבוד וחסר תהילה.

ארס, אשר לו הוקדשו כל המיתות בשדה הקרב והיה פטרונם של החיילים, אף השתדרג בעת הרומית (ושונה שמו למארס) ונהפך לארק לאל אלה גם לכוכב לכת, אשר מוכר לנו כמאדים, הסברה הייתה כי הכוכב אדום מדמם של הלוחמים שנפלו בשדה הקרב.

עברו חלפו מאות שנים האל נשכח, מקדשיו נקברו תחת חול ואפר והפנתיאון העשיר של האלים, שחלקו איתו את הר אולימפוס, הורדו בדרגה מאלים רבי עוצמה, לכדי פסלים מכובדים במוזיאונים וסיפורים לפני השינה לילדים קטנים.

האמנם?

האם באמת ובתמים האל צמא הדם ארס נח על משכבו? נדמה כי גם בעת המודרנית האל עדיין חיי וקיים, הוא עדיין משוטט על פני כדור הארץ וגובה קורבנות בעבור שמו המפואר, עדיין הארץ שוטטת דם וכאב ממסעותיו על שטחי המחלוקת המצולקים בזוועות.

אני תוהה אם הקריאה העתיקה שהשמיעה הקונסול הרומי, אשר היה צועק"MARS VIGILA","מרס התעורר!!", לא השתנתה לקריאות כמו "אללה הוא אכבר", "יטבח אל יהוד", ו"מוות לערבים"? האם מות הקדושים, אינו אלא קורבן לארס הקדום?

במה אנו שונים מתרבויות עבר? האם אנו שונים בהצדקות שאנו נותנים ללחימה? בטענות כי אנו יותר הומנים, כי אנו "כובשים "נאורים"? או פשוט שהשוני מתבטא בטכנולוגיה? שכן בעבר ההרג נעשה פנים לפנים בשדה הקרב, והיום הכל נעשה דרך כוונות, לחיצות כפתור וצגי מחשב משוכללים?

חיי אדם הם ממהותם ברי חלוף, החיים על פני כדור הארץ הזה הינם אלא רגע חולף במסע להארה (לפחות לפי דעתו האישית של כותב זה), אז מדוע אנו שבים וחוזרים למלחמה, מודע אין אנו מסוגלים ללמוד מהעבר?. נדמה לפעמים כי האדם הינו חיה משונה, כזאת שמתרוצצת לכל עבר מנסה להוכיח את עליונותה המחשבתית וגאה בהשגיה האדירים, אך לא משכילה להשתמש באותו משאב יקר, התבונה, על מנת לשפר את מצבם של בני האדם. כמדומני שאנו כזן, מתגאים בהשיגנו המדעיים בכל אימת שהיא כשימפנזה החובט על חזהו, אז מדוע, אני שואל, לא לקחת את אותה נחישות תשוקה ותבונה ולהוסיף להם את הדבר החשוב מכל, חמלה?

עד כמה יטב לנו עם נפסיק להסתכל אחד על השני בעינים עוינות, לו רק נוסיף חמלה ואנושיות אחד כלפי השני נוכל לחיות עבור עצמנו, לא נקריב עוד לארס ובניו המשוטטים על פני הארץ, כוחם יאזל רק עם נבחר להשתמש בתבונה ובחמלה שבנו.

המלחמה הזאת אינה הראשונה, היא גם לא האחרונה, היא פשוט עוד מלחמה, ועד שלא נבין שהמציאות יכולה להיות אחרת לא נדע ימים של נחת, ארס יסתובב ביננו דשן ומאושר, מתרחץ בדם קורבנותיו. אם אנו רוצים לחיות "איש איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ובאמת לחיות בשלום, אנו צריכים להבין שלחימה אינה הדרך, אלימות מולידה אלימות ומהמעגל הזה ניתן להישתחרר רק על ידי חמלה ותבונה, סובלנות וסבלנות, ומתוך ההבנה שכולנו בני אדם בעלי זכויות שוות.