הרבה כבר נאמר על המאבקים הפנימיים בליכוד, וחלק ניכר מהדיבורים הוקדש למאבקו של ביבי נתניהו במשה פייגלין. לא חסרה נימה סרקסטית מלגלגת בסיקור המאבק הזה, על המשמעות האלקטוראלית שלו הן בתוך הליכוד פנימה והן בהקשר של ההתמודדות על הקול היהודי בבחירות הכלליות המתרגשות עלינו לרעה. לא מעט שמחה לאיד הייתה בנימת הדברים - חלק ניכר מהכותבים ראו בזה את "הימין המתון" נאבק בגולם שקם על יוצרו.

כמה מאיתנו בדקו מהי באמת "תנועת מנהיגות יהודית"? האם אנחנו באמת יודעים במה ביבי נאבק? או שהשארנו את הבדיקה הזו לידיהם של עיתונאים, שגם הם לא בדיוק בודקים עד הסוף אלא נשענים על אמירות קצרות לצורכי תעמולה. אני לא תמים עד כדי שאניח שביבי נתניהו מנהל מאבק עקרוני-אידיאולוגי מול פייגלין, או שהוא חרד לדמותו הדמוקרטית-ליבראלית של הליכוד. אבל אולי, במקרה ושלא לשמה, הוא מנהל מאבק שחשוב לכולנו? האם אנחנו באמת יודעים מיהו משה פייגלין ובמה הוא מאמין?

ב-18.4.1997, בסיומו של כנס פעילים שנערך בירושלים, פרסמה תנועת "מנהיגות יהודית" את עקרונות היסוד שלה. אלו לא השתנו עד היום והם מהווים מעין מצע עקרוני של התנועה. להלן כמה שאלות על סעיפי הצהרת העקרונות.

1. מציונות של "קיום" - לציונות של "יעוד"!

תנועת 'מנהיגות יהודית' רואה ב'שיבת ציון' את חזרתו של עם ישראל לארצו, ומתוך כך לעצמו, על-מנת להגשים את ייעודו ההיסטורי, את 'חזון הגאולה' במלואו. מטרותיו של העם בארצו אינן רק זכות, אלא חובה וצווי אלוקי, אינן רק גורל אלא ייעוד. מטרות אלו, המלאות את התורה שבכתב - תורת חיי העם בארצו - ומוגדרות היטב בתורה שבעל-פה הן: הקמת משטר יהודי ממלכתי, שחרור ארץ ישראל והכנעת אויבי ישראל, יצירת תרבות יהודית ממלכתית חיה שממוקדת בשלמותה בבית הבחירה והשלמת תהליך קיבוץ הגלויות. 'שיבת ציון' מהווה בשורה כלל אנושית שהעולם כולו מצפה לה והשלמתה היא בתיקון העולם כולו במלכות שדי.

כמובן שאין זכר לקיומם של לא-יהודים, אם כיחידים ואם כקבוצות מיעוט, אפילו לא כאלו שקשורים בקשרי משפחה עם יהודים, כמו למשל ילדיהם של בני-זוג שנישאו באחת ממדינות חבר העמים. המדינה של "מנהיגות יהודית" היא יהודית בלבד.

יתרה מזאת - האם "הכנעת אויבי ישראל" כוללת גם את ערביי ישראל? ואם בהכנעה עסקינן - צורתה מהי? כליאה? מחנות ריכוז? שמורות טבע כדוגמת אלו של האינדיאנים? או שמא "סיכול בלתי ממוקד"?

ולסיום קריאתה של הפסקה הזו: תרבותה של המדינה אמורה להיות "ממוקדת בשלמותה בבית הבחירה" - מרכיבים אוניברסאליים בתרבות לא באים בחשבון?

2. מוכוונות (אוריינטציה) יהודית למדינת ישראל

הגשמתו המלאה של 'חזון הגאולה' בפועל, מחייבת תהליך של התחדשות ויצירה רוחנית-תרבותית בהיקף לאומי כולל ולכן מגדירה תנועת 'מנהיגות יהודית' את מטרתה באופן מעשי (אופרטיבית) ביעד ביניים: מדינת ישראל כמדינה יהודית לא רק בשמה אלא באופייה ובתכניה - מדינה הפועלת לאור השראתה של תורת ישראל ו'חזון הגאולה'. התנועה מקבלת כנקודת מוצא את המסגרת הפורמלית והחוקית של מדינת ישראל כפי שהיא היום. התנועה רואה במדינת ישראל את מדינת העם היהודי כולו, לרבות בני העם שעודם בתפוצות.

אם מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו "לרבות בני העם שעודם בתפוצות" - האם חלקים אלו של העם גם רשאים להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות בה? האם יש בכך משום פתיחה של פנקס הבחורים ליהודי פלורידה? או שמא השותפות צריכה להישאר כפי שהיא - "אתם תכתבו את הצ'קים ואנחנו נשתמש בכסף כראות עינינו"?

מה פירוש "התנועה מקבלת כנקודת מוצא את המסגרת הפורמלית והחוקית של מדינת ישראל כפי שהיא היום"? ומה אחרי נקודת המוצא? לאן הולכים? מה סוגרים קודם - את מערך התמיכה בתרבות, את לימודי המדעים בבתי-הספר, את החוג למקרא באוניברסיטה העברית או את מערכת הבחירות הדמוקרטית?

3. משמעות חיינו ככלל וכפרטים

התודעה האמונית - החותרת להגשמתה המלאה של 'שיבת ציון' - היא שנותנת טעם, עניין ומשמעות מלאה לחיי העם בארצו ומתוך כך גם לחיי היחידים. במרכזה עומד הייעוד ולא הקיום כשלעצמו, והיא הנותנת לעם כוח, עוצמה ויכולת לעמוד ביעדיו.

התודעה האמונית ורק היא? יצירה תרבותית שאינה אמונית לא תתקיים - ספרות, שירה, תיאטרון, קולנוע? סוגרים את הפילהרמונית או שרק מבטלים קונצרטים של באך, שופן וסטרווינסקי (נורים כולם)? יהיה מותר לאכול סושי (שנותן טעם אבל אינו אמוני)?

4. בחירה חופשית

תנועת 'מנהיגות יהודית' מדגישה את העיקרים התורניים של אחדות ישראל והבחירה החופשית. מתוך כך היא רואה כל יהודי, באשר הוא, בעין טובה, ומתנגדת לכל כפיה תרבותית. תהליך השיבה לזהות ולתרבות היהודית אינו יכול להתגשם אלא מתוך רצונו החופשי של כלל-ישראל.

ומה אם "רצונו החופשי" של מי מאזרחי ישראל אינו כולל את "העיקרים התורניים של אחדות ישראל"? ומה אם התכנים של במאי תיאטרון הם מחזות של שייקספיר? צ'כוב? או חנוך לוין רחמנא ליצלן? ומה אם התכנים של צלם כלשהו הם מחווה למייפלת'ורפ? גם אז תנועת מנהיגות יהודית "מתנגדת לכל כפיה תרבותית"? או שהיא לא כופה דבר - פשוט כדאי למי שחושב אחרת ללכת מפה?

5. חילופי משמרות

התודעה הציונית, שעל-פיה הוגשם השלב הראשון של 'שיבת ציון', אינה מסוגלת עוד להתמודד עם הבעיות בפניהן ניצבת מדינת ישראל, והגיעה לסוף דרכה. מתוך הערכה עמוקה וכנה לפעולתה של הציונות ולמסירות נפשם של מגשימיה, מתוך הזדהות עם כוונתם הרצויה ומתוך רצון אמיתי להמשיך את פועלם, פועלת התנועה לשינוי עמוק בתודעה הלאומית, שינוי רוחני-ערכי יסודי. רק המעבר לתודעה אמונית, יאפשר את המשך התהליך ההיסטורי של 'שיבת ציון'.

כלומר, תנועת "מנהיגות יהודית" היא סוג של פוסט-ציונות?

6. ביטול המושגים - חילונים/דתיים

תנועת 'מנהיגות יהודית' היא תנועה יהודית, אמונית, כלל-ישראלית, החותרת לביטול המושגים 'דתיים' ו'חילוניים'. התנועה היא תנועת העם כולו, בארץ ובתפוצות, מחויבת לעם כולו, והיא פתוחה בפני כל מי שזהותו היהודית יקרה לו.

אז אין חילונים - אבל מה קורה עם "מיהו יהודי"? ההגדרה "דתיים" כוללת גם רפורמים מארצות-הברית? גם גֵרים שלא באמצעות גיור אורתודוקסי? גם פלאשמורה?

7. יוזמה ונטילת אחריות

תנועת 'מנהיגות יהודית' רואה בפיתוחה של התודעה האמונית אתגר מרכזי, והיא חותרת להתחדשות, יצירה ופיתוח של חלופה יהודית בכל המישורים: התרבותי, הרוחני, הרעיוני והמדיני. התנועה רואה ביוזמה, בנטילת האחריות ההיסטורית, בהצבת האתגרים והיעדים הלאומיים ובחתירה כנה להגשמתם, אבני יסוד להוויתה ולפעולתה.

מה זה? מישהו יכול להסביר לי את ה-newspeak הזה?

8. אמונה, תפילה וציפייה

התקשרותה המחודשת של התודעה הלאומית הישראלית עם אלוקי ישראל - הבוחר בעמו ישראל - היא תנאי הכרחי להמשך חיי העם בארצו. הצלחת היוזמה האנושית איננה אפשרית כלל בלי תפילה וציפייה להשלמתה ולהצלחתה מתוך ברכת שמים.

אז מה זה אומר מבחינה מעשית - הנהגת חובת תפילה בבתי-הספר? במקומות העבודה? הפסקת תפילה מובנית בהסכמי העבודה? או שמא הכוונה היא ש"השמאלנים והמתייוונים, המתגויים האלה, יודעים את האמת, המרה להם: אין להם עתיד בארץ. הילודה שלהם כמעט אפסית, אין להם בנים ובנות, וילדיהם שכן באו לעולם ריקים מכל תוכן יהודי וציוני כאחד. הם אחוזים הבל וריק, סמים ורוק, שאיפה להיות ככל הגויים ואם רק אפשר - לרדת מהארץ ובכך להיות שם בכל הגויים". (נאום מאיר כהנא בכנסת, 7.6.1988)

9. מנהיגות יהודית

תנועת מנהיגות יהודית חותרת להשלמתו של תהליך 'חילופי המשמרות' בחברה הישראלית ע"י הצבת הנהגה אמונית למדינת ישראל. הנהגה אמונית - הן במובן של שכבה ציבורית והן במובן האישי - היא הנהגה כלל-ישראלית, המקושרת באופן אמיתי ומחייב לתורת ישראל ופועלת בהשראת 'חזון הגאולה'. בהצבת מועמד אמוני בבחירות לראשות הממשלה, רואה התנועה מנוף ואמצעי מרכזי להשגת מטרותיה.

האם זה אומר שמבחינת התנועה מי שאינו חובש כיפה אינו ראוי להיות ראש-ממשלה? רמטכ"ל? מנהל הסוכנות? שר האוצר? מנהל בית-ספר? כל אלו גם יחד? או שמא "אם אתמול האויב של העם היהודי היה יאסון, היום שמו יוסי... דעו שנגד המתייוונים כמו השָׂרידים לחמו המכבים. יש רק לשאול, מה היו עושים מתתיהו ובניו היום?" (נאום מאיר כהנא בכנסת, דצמבר 1985)

10. גיבוש מדיניות כוללת

תנועת 'מנהיגות יהודית' חותרת לגיבוש וניסוח קווי מדיניות שיישמו את עקרונותיה אלו, וינחו את ההנהגה האמונית העתידה להנהיג את מדינת ישראל.

האם בכך יש הסכמה עם "לכן אין ולא תהיה חוקה חדשה, כאשר חוקת עולם כבר קיימת לנו ולדורותינו, והיא תורת משה"? (נאום מאיר כהנא בכנסת, 7.6.1988)

כמובן שהציטוטים מנאומיו של המתקרא רב מאיר כהנא אינם מקריים. נדמה לי שהדמיון בין משה פייגלין וחבורתו למאיר כהנא וכנופייתו אינו מקרי ויש לתת עליו את הדעת. משום מה אני חושב שאין צורך להצביע על הדמיון בין כהנא ופייגלין מצד אחד, או להסביר ולפרט את המשמעות הנוראה של עקרונות היסוד של "מנהיגות יהודית" מצד שני. אני מקווה שאני צודק. אם אני טועה - כנראה שאכן לכל עם יש נציגים שהוא ראוי להם.