לכולם נוצרה סיבה להתרגז בעיקר (כן כן)... בעיקר, כי לא נתנו להם ל'התערבב' במלחמה כהרגלם, ולנווט את מהלכיה על פי 'הגיון האמוציונאל'. לא שמענו כאן על ברכיות, ושקי שינה מתפוררים.  אוכל שתיה ובמבות עוד יש אל חמדלאללה,

מצד שני קיים אצלי חשש שמפקדינו עוד לא מספיק מבינים את רחשי לבו של החמאס, ובכלל הטרוריסט המצוי ברצועת עזה. הקורבנות אינם משחקים אצלם תפקיד, ודין 1000 הרוגים כדין 10. חייבים לשבור בידיים כמעט את חוט השדרה החמאסי ברצועה ובעקרון לחנוק את העיר עזה באופן מוחלט,  זה הראש! אחר כך צריך גם לשלוט בכוח  על  מנהרות 'פילדלפי', זה הזנב!  ראש זנב קוראים יקרים, זה לב הענין.

אבל יש כאן גם ענין משמעותי של זמן, לא בשל אי היכולת לשבור את כוחו ורוחו של החמאס, כמו חזרת כושר התפקוד התעמולתי שלו, ככל שיש זמן בידו 'לתקן את יכולותיו'.  כוהניו בשטח כבר ידעו להעלות על נס, את ספורה הטראגי של משפחת דייגים ענייה מרודה משאטי, שנכחדה בשניה אחת על-ידי פגז ציוני אחד שירה סטי"ל מהים. או, לחילופין יצולם מגרש החנייה של ביה"ח שיפא עם עשרות גופות מסודרות עליו במסדר זהוי, מכוסות סדינים מוכתמי דם וקטשופ.  ואז, אנחנו  עשויים אפילו לקבל את אובמה על גבנו.

חשוב על-כן לנהל מלחמה מסוג זה בניחותא, תוך שיקול דעת, אבל בהחלט לשלב בה מרכיב של לוחמה פסיכולוגית מאד אפקטיבית, ובעיקר להשתדל בכל הכוח "לקנות את לב העם בעזה" והיום אין בעיה לעשות כן. שיירוצו הם ל"בסטיליה" ויהרגו את קלגסיה.