ההבדל היחיד בין סדרות הריאליטי לחיים של כולנו, הוא בכך שבשעת הפריים טיים איש אינו צופה בנו במסך ושולח מסרון של תמיכה והזדהות עימנו. אה, יש הבדל נוסף והוא שאצלנו, התכנית ממשיכה תמיד ואין רגע שבו אנו מסיימים את תפקידנו וזוכים לפרסום וכסף בעקבותיו, כפי שקורה אצל משתתפי התוכניות השונות. מלבד זה, הכל אותו דבר.

גם אנחנו בהישרדות, באי בודד, משוכנים בתוך וילה גלובאלית אחת יחד, צריכים להתחיל לחיות כמו משפחה אחת, להבין שכולם קשורים ותלויים זה בזה באופן מוחלט, אך במקום זאת מנסים להדיח האחד את השני. גם אנחנו נאלצים להסתדר עם תקציב מוגבל תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול" וגם אנחנו, בסופו של יום, שמחים שנשארנו בתכנית והאחרים לא. רוצים או לא, זו המציאות שבה אנו חיים והיא מורגשת כעת יותר מאי פעם בעקבות המשבר הכלכלי הפוקד את העולם. כולנו שחקנים, כולנו שורדים וכולנו מבינים שהווילה זקוקה לעזרה לפני שהיא קורסת.

אך הסיוע והרגולציות הממשלתיות המוצעות כעת, אינן תחליף לשינוי הגישה המהותי שדורשים החיים בווילה הגלובאלית. מדוע? מפני שקשה מאוד לעשות רגולציה לפרפרים. רבים וטובים כבר כתבו שמשבר ה"סאב פריים" הוכיח את כוחו של פרפר אגואיסטי אחד לחולל טורנאדו פינאנסי כלל עולמי. אך כיצד נוכל למנוע ממנו לנופף בכנפיו החמדניות בכל פעם שיתחשק לו, ולהעיף את העולם לכל הרוחות? לא נוכל. לפחות לא בשיטות שנקטנו עד כה. יש רק דרך אחת לעשות זאת: חינוך. 

וכשאני אומר חינוך, איני מתכוון רק לבתי ספר, כיתות וספרי לימוד. חינוך זו גם שטיפת המוח של הוליווד, העיתונים, וסדרות הריאליטי בטלוויזיה. חינוך זה הלך המחשבה השולט בעולם, אותה תפיסה שהובילה לפרוץ המשבר הנוכחי. ואם הסב-טקסט העיקרי היום, הוא שלנצל ולהרוויח אחד על חשבון השני זה הדבר הכי "קוּל" שיש, אז אל תתפלאו שוול-סטריט הפך לרחוב בלי מוצא. ומצד שני, אפקט הפרפר, יכול לעבוד גם בכיוון ההפוך: כשם שפעולות אגואיסטיות הובילו לקריסת המערכת, כך יכולות פעולות חיוביות להביא לשגשוגה מחדש.

כצעד ראשון, כל אחד מאיתנו צריך לשים את הציניות בצד ולהבין שאנחנו, כלומר עם ישראל, מחזיקים בידינו את המפתח שכל הדיירים בווילה הגלובלית מחפשים. ולא, איני מתכוון ל"כבדהו וחשדהו, ואם לא בא לך שפדהו" של בובליל, אלא לעקרון הקבלי שעליו נבנה העם הזה, "ואהבת לרעך כמוך".

העוגן של החינוך הגלובאלי החדש, חייב להתבסס על הרעיון שדאגה לזולת היא דאגה לעצמי, ולנו יש כאן זכות יוצרים מיוחדת. את העיקרון הזה לימד ראשון השורדים בהיסטוריה האנושית - אברהם אבינו. לימים נקראה השיטה שלימד חכמת הקבלה, ואילו הקבוצה שהלכה בעקבותיו ומימשה את השיטה נקראה עם ישראל.

כשנתחיל לשלב את המסר שכולנו קשורים ותלויים זה בזה, ושעלינו לדאוג לאחרים כאילו הם חלק מאיתנו, ברשתות התקשורת ובתכניות הלימוד שלנו, נוכל לשמש כמודל חיובי לכל העולם. אפשר למשל להתחיל מתכנית ריאליטי חדשה, שבה האתגר הוא לחיות ביחד בהרמוניה ובהסכמה, במקום להדיח ולרמוס זה את זה באכזריות. תכנית שבה האגו עצמו הוא זה שעולה כל יום על הגריל, והמנצחים האמיתיים הם אנחנו.

נשמע אוטופי? אולי. אבל האם לא הגיע הזמן לנסות?