מאת: מאור דוויק 

ישנם מס' רב של גורמים המשפיעים עלינו בקבלת החלטות יומיומיות במצבי אי וודאות לכן הייתי ממליץ לכל מי שסוחר בשוק ההון (מניות, חוזים עתידיים ואופציות), לשים לב לתופעות הבאות, המפריעות לנו בקבלת החלטות.

 
- אפקט הבעלות (Endowment Effect) והטיית הסטאטוס-קוו (Status Quo Bias). שתי התופעות מתארות את הנטייה של אנשים להערכת-יתר של חפצים או מצבים הנמצאים ברשותם, והקושי הרב המלווה בוויתור עליהם.

1.  Endowment Effect -"אפקט הבעלות" - אפקט המתאר עליה בערכם הסובייקטיבי של חפצים הנמצאים בבעלות הפרט והמוביל לכך כי אנשים דורשים יותר כדי לתת אובייקט שנמצא ברשותם מאשר היו מוכנים לשלם עבור אותו אובייקט  האפקט תורגם על ידינו ל- "אפקט הבעלות" על מנת להדגיש את הערך המוסף שהפרט מקנה לחפץ כאשר הוא בבעלותו.  חשוב לציין שאחד השימושים של המילה endowment בכלכלה הוא "הקצאה". מילה זו חשובה שכן היא מדגישה שאנשים מעלים גם בערכם של חפצים שהוקצו להם בניסוי בצורה מקרית, ולא רק בערכם של חפצים שהם פעלו מרצון חפשי להשיגם.

2.  Status Quo bias - "אפקט הסטאטוס קוו" - העדפה להישאר במצב העניינים הנוכחי. הטיית ה"סטאטוס קוו" מציעה כי הבסיס לשימור המצב הקיים ואי נקיטת צעדים לשינוי נובעת מהערכת יתר של ההפסד בגין שינוי המצב.

 
כפי שנראה בהמשך, אפקט ה"סטאטוס קוו" פועל גם כשנכפה על הפרט לבצע שינוי. במקרה כזה, האפקט יבוא לידי ביטוי בבחירה בין השינויים המוצעים, הפרט  יבחר את השינוי המכיל מינימום  הפסדים ביחס למצב העכשווי.

3.  Loss aversion - "שנאת הפסד" - התועלת הסובייקטיבית מהשגה או רכישה של חפץ כלשהו נמוכה מחוסר התועלת או מהכאב הנגרם מוויתור או מכירה על אותו חפץ. במילים פשוטות, אנחנו פחות מרוצים מרווח של 1000 ₪ מאשר אנחנו מפסידים 1000 ₪.

בתיאורית הפרוספקט מבוטאת תופעה זו בפונקצית הערך, בה השיפוע של  הפונקציה בתוצאות המקוטלגות כהפסדים  תלול יותר בצורה משמעותית מהשיפוע של הפונקציה בתוצאות המקוטלגות כרווחים. פונקצית הערך תלולה יותר אם אנחנו מפסידים ושטוחה יותר אם אנחנו מורווחים.

אפקט הבעלות - The endowment effect - דוגמה

 
הדגמה קלאסית של הניסוי  במעבדה (Knetsch & Sinden, 1984): ניסוי שנעשה נערך כך: נבדקים מקבלים כרטיס הגרלה או 2$, ואת הזכות לבצע סחר חליפין: כרטיס הגרלה תמורת 2$, או להיפך. מה תיאוריה כלכלית קשיחה הייתה מנבאת במצב זה?

 
אם הערך של כרטיס הוא מעל 2$ אלה שקיבלו כסף אמורים להחליף, אם הערך של כרטיס מתחת ל- 2$ אלה שקיבלו כרטיס אמורים להחליף, ואם הערך של כרטיס הוא אכן 2$ אז לא ירצו להחליף. יש לזכור שהכרטיסים חולקו מקרית, ולכן היינו מצפים שלפחות חצי מבעלי הכרטיסים או בעלי הכסף ירצו להחליף.

 
בפועל מעט מאוד נבדקים רצו להחליף את המתנה שקיבלו. על פי החוקרים זוהי הדגמה של  "אפקט בעלות" הנבדקים שקיבלו כרטיסים "התאהבו" בהם, והעריכו אותם יותר מהנבדקים שקיבלו כסף.

- אחת הביקורות של כלכלנים לניסויים מעין אלו הייתה כי האפקט מדגים פער הקיים בהרגלי הצריכה של נבדקים בין הנכונות לשלם עבור מוצר (WTP -Willingness to pay) לבין המחיר המינימאלי בו  היו מוכנים למכור את המוצר (WTA -Willingness to accept) . בכל מקרה, לפי הכלכלנים שהציעו הסבר זה, הפער נעלם בתנאי שוק המאפשרים לפרטים למידה.

 
Khaneman, Knetsh & Thaler (1990) ביצעו סידרה של ניסויים כדי לבחון  את ההשערה כי סימולציית  שוק המאפשרת למשתתפים למידה תעלים או תפחית  את אפקט הבעלות.

דוגמה לניסוי:

 
הניסוי הראשון כלל שלושה תנאים : שוק אסימונים, שוק ספלי הקפה, ושוק העטים. התנאי הראשון (אסימונים)  מהווה מעין תנאי ביקורת: במקום להשתמש בסחורה ממשית  אשר מעוררת  תחושת בעלות השתמשו החוקרים בשוק  של אסימונים (induced value tokens) אשר ערכם נקבע שרירותית עבור כל משתתף.

 
באופן כללי שיטת הניסוי בכל שלושת התנאים כוללת סבבי שוק בהם מחצית מקרית של הנבדקים  מקבלת את הסחורה (אסימונים, ספלי קפה, עטים) והם נחשבים ל"מוכרים", והמחצית השנייה מקבלת כסף מזומן והם נחשבים ל"קונים". בכל סבב שוק רושמים הקונים את המחיר המקסימאלי שאותו היו מוכנים לשלם עבור הסחורה ((WTP - Willingness to Pay, ולעומת זאת המוכרים רושמים את המחיר המינימאלי עבורו היו מוכנים למכור את הסחורה ( WTA - Willingness to Accept). לאחר כל סבב אוספים הנסיינים את תשובות שתי הקבוצות ומכריזים  על מחיר שווי המשקל של השוק Market - Clearing Price) The), זהו המחיר שמתקבל כנקודת החיתוך של עקומת הביקוש וההיצע (ראה מיקרו כלכלה). מחיר שווי המשקל מאפשר בעצם לקונים ולמוכרים לקבל משוב לגבי הצעותיהם ולתקנם בעזרת השוק ( במילים אחרות, בעזרת מחיר שווי המשקל אמורה להתבצע הלמידה שעשויה להרוס את "אפקט הבעלות"). בנוסף,  חלק מהעסקאות שהוצעו יוצא אל הפועל על פי חוק שנקבע מראש, זאת על מנת להקנות לנבדקים תחושה של שוק אמיתי.

 
עקב ההקצאה המקרית לתנאי הקונים והמוכרים התיאוריה הכלכלית מנבאת כי לאחר מספר סבבים השווקים "יתנקו" כלומר ההיצע ישתווה לביקוש , וכמות העסקאות בשוק תהיה לפי המצופה מהמודל הכלכלי (במקרה זה 50% מהעסקאות האפשריות).

 
התוצאות שהתקבלו מצביעות על הבדל ניכר בין שוק האסימונים ושני השווקים האחרים אשר עסקו כאמור בסחורות ממשיות.  בשוק האסימונים אין הבדל בין המחיר החציוני  של הקונים והמוכרים, וכמות העסקאות הפוטנציאליות שווה לכמות העסקאות הצפויה. תוצאה זו מלמדת כי לנבדקים אין קושי בהבנת המניפולציה ובשימוש יעיל במנגנוני שוק. לעומת זאת, בשני השווקים האחרים, הן עבור ספלי הקפה והן עבור העטים, המחיר החציוני  של המוכרים, גבוה פי 2 מהמחיר החציוני שהקונים מציעים, וכמות העסקאות הפוטנציאליות בכל אחד מהשלבים היא נמוכה בהרבה מכמות העסקאות הצפויות על פי התיאוריה הכלכלית.
תוצאה זו מלמדת על החוזק של אפקט הבעלות ו"עמידותו" אל מול מנגנוני השוק, שכן לא נמצאה  כל עדות לעלייה במספר העסקאות מסבב לסבב, ולצמצום הפער בין מחירי המוכרים למחירי הקונים.

ניסוי נוסף אפשר לחוקרים לבדוק האם כמות העסקאות הנמוכה נובעת מסירוב למכירה או סירוב לקניה. בניסוי הוקצו 77 סטודנטים לשלושה תנאים . קבוצה ראשונה כונתה "המוכרים", חברי הקבוצה קיבלו ספל קפה והתבקשו לדרג מ- 0.25$ ל- 9.25$ את המחיר אותו היו מוכנים לקבל עבור מכירת הספל. קבוצה שנייה, "הקונים" התבקשה לדרג על אותו סולם את המחיר שהייתה מוכנה לשלם עבור הספל, וקבוצה שלישית "הבוחרים" התבקשה להחליט עבור כל סכום האם הייתה מעדיפה את הספל או את סכום הכסף.

 
 אחד ההסברים האלטרנטיביים לאפקט הבעלות הוא העובדה שאנשים פשוט אינם אוהבים להיפרד מכסף שברשותם. התוספת של הניסוי  החדש המערב קבוצה שלישית מאפשרת לנטרל הסבר זה, שכן קבוצת הבוחרים  היא באותו מצב אובייקטיבי  כמו קבוצת המוכרים אשר צריכה לבחור בין ספל קפה לכסף, ומה שמבדיל ביני הן זה רק הבעלות על הספל  (לעומתן, קבוצת הקונים צריכה לשלם כסף שיש ברשותה וזה מערב אפקט מתחרה של פרידה מכסף שבבעלותך).
בכל מקרה התוצאות הראו כי המחיר החציוני שציינו ה"בוחרים" (3.12$) היו קרוב יותר למחיר שנקבו ה"קונים" (2.87$) מאשר למחיר שנקבו ה"מוכרים" (7.12$). תוצאה זו מציעה כי מספר העסקאות הנמוך נובע בעיקר מסירוב של המוכרים להיפרד מרכושם, ולא מסירוב של הקונים להיפרד מכספם.
 
מפגש בין עקומות אדישות.

 
בפרק זה מראה החוקר את "אפקט הבעלות" בעזרת עקומות אדישות. קבוצה אחת קיבלה 5 עטים (M for P)  וקבוצה שנייה קיבלה 4.5$ . לאחר מכן קיבלו הנבדקים בכל קבוצה שורה של הצעות, למשל: האם היית מוכן לתת את אחד העטים עבור: 1$, 2$ וכו'.. לכל נבדק צויר גרף אדישות כלומר חיבור הנקודות בהן היה אדיש בין סכום כסף  שיהיה ברשותו למספר עטים.

 
איור 6-1 בעמוד 67 מראה את עקומות האדישות הממוצעות (מעבר לנבדקים) לשתי הקבוצות. הקבוצה שקיבלה את העטים (M for P) מתחילה מ- 5  עטים ו- 0$. הקבוצה שקיבלה את הכסף  (P for M)  מתחילה מ- 4.5 $ ו- 0 עטים. קבוצת ה"עטים" הייתה מוכנה לוותר עליהם, אולם תמורת הרבה כסף (ב- 10$ עדיין נשארים עם עט אחד ביד) לעומתם קבוצת ה"קונים" מוכנה לוותר על דולר אחד בלבד תמורת יותר מ- 10 עטים. כלומר בהתאם לניבוי של "אפקט הבעלות" העטים היו שווים הרבה יותר כסף לאלה שקיבלו בתחילה עטים. עובדה זו גורמת לחיתוך בין עקומות האדישות של שתי הקבוצות המנוגד לאחת האקסיומות הבסיסיות במיקרו-כלכלה לפיה עקומות אדישות לא יכולות לעולם להיחתך, שכן אז הן מפרות את אקסיומת הטרנזיטיביות.

מה יצר את אפקט הבעלות? האם נבדקים שקיבלו מתנה אוטומטית מעלים את הערך שלה?

 
 בניסוי שערכו כהנמן ולוונסטיין (1991) הם חילקו לחלק מהנבדקים עטים ולאחר מכן התבקשו להעריך את הערך של 6 מתנות פוטנציאליות שישמשו בניסויים הבאים. לאחר מכן התבקשו לבחור בין עט לחבילות שוקולד. התוצאות הראו כי התקבל "אפקט בעלות" בבחירה אך לא כאשר הנבדקים היו צריכים להעריך את המתנות הנוספות. לדעת החוקרים ניסוי זה מציע כי האפקט העיקרי של בעלות אינו נובע מהרצון להאדיר את הדברים שברשותי, אלא מהכאב לאבד אותם - כלומר, שוב אנחנו רואים כי כל ההסברים מובילים לשנאת הפסד.

הטיית הסטאטוס קוו - דוגמה

 
אחת ההשלכות של שנאת הפסד היא כי לאינדיבידואלים יש נטייה חזקה להישאר במקום מפני שהחסרונות כתוצאה משינוי "מאירים" חזק יותר מאשר היתרונות בשינוי.

 
אם נחשוב למשל על עבודה נוכחית מול הצעות עבודה הקימות בשוק, הטענה של אפקט הסטאטוס קוו שאנשים רואים באור חזק מדי את מה שיפסידו אם יעזבו את העבודה לעומת מה שהם אמורים להרוויח.

 
Samuelson & Zeckhauser  (1988) ביצעו ניסוי בו בישרו לנבדקים  כי ירשו במפתיע סכום כסף נכבד מדוד עשיר ועליהם לבחור בין מספר אפיקי השקעה פוטנציאליים, לעומתם הנבדקים בקבוצה אחרת קיבלו את אותו המידע, אלא שהסכום בירושה היה מושקע באחד מאפיקי ההשקעה שקיבלה קבוצה 1 והיה ניתן להעבירו לאפיקים אחרים ללא תשלום עמלה.

 
לאחר מספר רב של ורסיות נמצא כי כל אפיק ש"הוכנס לסטאטוס קוו" כלומר שניתן לנבדק כי הדוד היה מושקע בו זכה לפופולאריות ושכיחות הבחירה או ההשארות בו היתה גדולה במובהק משכיחות הבחירה בו כאשר היה אחד מחמשת אפיקי ההשקעה הפוטנציאלים. בנוסף, ככל שהיו יותר אופציות לבחירה היתרון של סטאטוס קוו גדל, כלומר יותר אנשים נשארו בו.
סטאטוס קוו יבוא לידי ביטוי גם בתנאי שדה, למשל בואו נבצע את הניסוי הבא:

 
נציע שני סוגי ביטוחים, ביטוח זול שמגביל את אופציית התביעה וביטוח יקר שאינו מגביל את גובה התביעה. עתה, לקבוצת נבדקים אחת נציע את הביטוח היקר כברירת מחדל עם אפשרות לפיצוי עבור מעבר לזול, ולקבוצה שניה נציע את הביטוח הזול כברירת מחדל עם אפשרות לתשלום תוספת עבור היקר. היכן לדעתכם יקנו יותר את הביטוח היקר?

 
לאחר שעניתם את התשובה הברורה, נסו לחשוב על סיטואציות בחיי היומיום שבהם משתמשים במניפולציית הסטאטוס קוו כדי לגזול מצרכנים כסף. (במכירת מכוניות - האם תוספת מסוימת (חלונות חשמל) מוצגת כחלק מהמחיר ואפשר לקבל פיצוי כדי להוריד אנשים לא יורידו, אם מוגדר כתוספת חלק מהאנשים לא יקנו).

שנאת הפסד     

              
נראה כי סטאטוס קוו ושנאת הפסד פועלים גם כאשר מתחייב שינוי. טברסקי וכהנמן (1991) אם כן, המשמעות של "שנאת הפסד" היא שאדם שמרוויח למשל 1000 ₪  ממסחר במניות יהיה מאושר במידה מסוימת, אך במידה ויפסיד 1000 ₪, הוא יעשה הכל כדי להחזיר אותם , הוא לא מסוגל לקבל את העובדה שהפסיד . כל כניסה חדשה של אותו אדם תתיחס לאותו הפסד מהפעם או הפעמים האחרונות. שנאת ההפסד פועלת ללא תלות בטעמים האישיים של אדם זה או אחר.

המשמעות של רעיון "נקודת ההתייחסות" היא שלכל צעד בחירה בחיינו למשל בעבודה, בלימודים, בבן הזוג וכדו' יש השפעה מכרעת על בחירת הצעדים הבאים, גם אם בחרנו משהו זמני או אפילו מקרי הוא יהווה נקודת התייחסות לבחירה הבאה. תחשבו על זה!

(נקודה למחשבה - ההתמקדות אך ורק בשנאת הפסד אינה מסבירה כל תופעה. לפי הטענה הזו וכן תיאוריה  "תיאורית החרטה" אנשים יבצעו שינוי רק כאשר יש פער משמעותי לטובת הרווחים המחפה על הערכת היתר של ההפסד. אך לעיתים, יש לאנשים גם דחף לא מובן לשינוי והחלפה, הלא כן? ראו למשל את השלטון בישראל שמתחלף כל הזמן, או אנשים שמחליפים הרבה בני-זוג).

לאתר מרקט פלייס