לפני כשבועיים סיפרתי לכם כאן על תחרות פרס איג-נובל שמוענק מידי שנה באוניברסיטת הרווארד למחקרים הטיפשיים והמיותרים ביותר שנערכו. הנה מתמודד ראשון לפרס הזה ב-2009:

 
באוניברסיטת אוקספורד, אי-שם באנגליה הקפואה, קפאו למישהוא כמה תאים אפורים במוח, מה שגרם לו להחליט לחקור את השפעות הטטריס על אנשים אחרי טראומה. אותו אדם (או ליתר דיוק: קבוצת חוקרים) לקח קבוצה של אנשים תמימים, והראה להם תמונות זוועה של דם, יזע ודמעות - או בעברית: גולגלות מרוסקות והרבה דם. מייד לאחר מכן, הוא ביקש מחציים לשחק טטריס, בעוד החצי השני כנראה הלכו לצפות בכדורגל אנגלי (תירגעו - בדיחה). אלו ששיחקו טטריס סבלו לאחר מכן הרבה פחות מזכרונות טורדניים של תמונות הזוועה.

 
ד"ר אמילי הולמס מהאוניברסיטה הסבירה כי ההיגיון פשוט: משחק טטריס "מתחרה" עם הזכרונות הטריים על משאבי-מוח (ברצינות!), וגורם לשיבוש באחסונם. המשחק הפשוט דורש, לדבריה, נתח משמעותי מפעולת המוח האנושי, וכך לא מאפשר לו להתעסק באחסון הזכרונות הטריים מהטראומה החושית.

 
כמובן שמשמעות הדברים היא שאם אתם רוצים לטפל בעצמכם - או בכל נפגע חרדה אחר - עליכם לשחק מייד לאחר האירוע הטראומטי. אז אל תשכחו להביא איתכם איזה טטריס למקלט שם בשדרות!

לבלוג של יאיר מור