התכנית המדינית המתגבשת לסיום הלחימה בעזה, מובילה גם לעיצוב השלטון הכלכלי ברצועה ולהנצחת משטר השקל והשוק המשותף עם ישראל. זה כולל גם מגבלות כלכליות, המופעלות בהתאם לאינטרסים כלכליים ישראליים ולא בהכרך לפי טובת האוכלוסיה המקומית. 

בעוד הצרכים הבטחוניים של מדינת ישראל מחייבים שליטה על המעברים ומניעת הברחת כלי נשק ובעיקר מניעת העברתם של הטילים ארוכי הטווח, הרי שמבחינה כלכלית עדיף שתושבי הרצועה ינהלו את עניניהם הכלכלים עם מצריים וללא הגבלות ואינטרסים ישראלים.

המיליארדים שעומדים להגיע לתכנית השיקום של רצועת  עזה  ושיבואו מיד עם סיום הלחימה, צריכים להיות בסיס לצמיחה כלכלית ברצועה ולא לגידול דור חדש של ראיסים מקומיים ולסיוע עקיף עבור הטיקונים הישראלים והאפנדים בעלי בריתם.  

עזה חייבת לכונן קשרים כלכליים חזקים יותר עם מצרים, על מנת להתנתק מישראל - כך אמר לפני כמה חודשים ראש ממשלת חמאס ברצועת עזה, איסמעיל הנייה. האם הוא יחזור על דברים אלו גם היום? 

פתיחת הגבול בין רצועת עזה למצריים, רק לפני כמה חודשים הביאה לסיום את איחוד הגבולות הכלכליים בין רצועת עזה ומדינת ישראל. הניסיון הישראלי לכפות גבולות מכס משותפים בין ישראל לבין הרשות הפלשתינאית שימש את האוליגרכים משני צידי הקו הירוק והזיק לכלכלות המשותפות ובעיקר לכלכלה הפלשתינאית. הוא גם הביא בעקיפין לעלית משטר החמאס ברצועת עזה .

בעת ובעונה אחת נותרו ברוני הפשע והטרור בדרום הרצועה עם אוטוסטרדות תת קרקעיות, שאין בהם שימוש  וישראל נשארה עם מדיניות כלכלית שאבד עליה הכלח וללא אמצעי הרתעה כלכליים. התכנית הבטחונית הישראלית שנלחמת במעברים עם המצרים, עלולה להביא לחידוש אוטוסטרדת התעלות והחיאת המאפיה של רפיח והסביבה. 

מעטים יודעים איך "ישראל הנאורה" עשקה את כלכלת השטחים לפני תקופת אוסלו ואחריה. יורם גבאי כתב בדה מרקר על המניפולציות הכלכליות של ישראל בשטחים, אבל נמנע מלרדת לפרטים.

בתקופה של טרום אוסלו, המדיניות הכלכלית של ישראל בשטחים ונתוני התקציב היו חסויים וסודיים רק ברמה אחת מתחת "לעימעום הגרעיני" של ישראל. בורות, רשלנות וקונצפציה מוטעית הביאו אסון כלכלי על השטחים הנתונים למרותנו,  ויצרו חלק גדול מהסממנים הפוליטיים שהיום מביאים עלינו  קסאמים וטרור. השנה ימלאו 42 שנים למלחמת ששת הימים. מה היה קורה אם היינו נוהגים אחרת?

בתקופה של לפני הסכם אוסלו שירתתי בתפקיד בכיר במכון היצוא הישראלי ונקראתי לשירות מילואים מיוחד במפקדת התאום עם השטחים (יהודה ושומרון ורצועת עזה). המודיעין ומפקדת התאום לשטחים כנראה כבר ידעו  שמתנהל תהליך לקראת שלום ורצו לשפר את המצב הכלכלי של האוכלוסיה.

התבקשתי לבדוק מספר נושאים כלכליים ששיפורם  יביא להעלאת רמת החיים של תושבי רצועת עזה ויהודה ושומרון ולהמרצת הפעילות הכלכלית . להלן מספר דוגמאות:

יצוא: בדקתי את נושא היצוא ולהפתעתי גיליתי שיצואני השטחים מחויבים ברשיונות יצוא, נושא שבוטל עשרות שנים קודם לכן בישראל. התענינתי לפשר הענין והתברר לי, כי המטרה היא מניעת פגיעה בתעשיני האבן בממלכה הירדנית. הודעתי לממונים על היצוא כי אין לנו כל ענין להגן על תעשית האבן בירדן ואם צריך הגנה, הרי  הנושא מוטל על כתפי ממשלת ירדן. בתוך חודש ימים ביטלנו את נושא רשיונות היצוא מהשטחים.

ערכנו כנסים ליצואנים ביהודה ושומרון ורצועת עזה והודענו על ביטול הגזרות . בנוסף סיפרנו להם שהסכם הסחר החופשי של ישראל עם אירופה חל גם עליהם במסגרת הסכם נפרד, שאף אחד כמובן לא טרח לספר להם עליו.

מע"מ: חברות ממשלתיות ישראליות התקשו בגביית מיים וחשמל מתושבי השטחים וביצעו את הגביה באופן מרוכז דרך מלכ"רים שהיו בדרך כלל העיריות. העסקים בשטחים שילמו את המע"מ ולא יכלו להזדכות כפי שעושים כל העסקים בישראל.  מדינת ישראל הרוויחה עשרות מיליוני שקלים(אולי מאות) על חשבון תושבי השטחים. 

מיים: החקלאות בשטחים ובעיקר ביהודה ושומרון התכווצה מאוד בגלל מחסור במיים. במשך עשרות שנות השלטון הישראלי הוקפאה מכסת המיים עבור החקלאות המקומית וכל  תוספת מיים הלכה לאזרחים ישראליים.  טיפלנו בקידוח בודד נוסף עבור החקלאות ביהודה ושומרון שיכול היה  לשפר משמעותית את מצבם.

תקשורת: ביהודה, שומרון ורצועת עזה היה פחות מטלפון אחד לכל מאה תושבים, זו היתה חדירה כה נמוכה של טלפונים  עד שרק מדינות כמו מונגוליה היו יכולות להתחרות בנו בשיעור הנמוך. ברצועת עזה פעלה מרכזיה אחת וביהודה ושומרון שתיים בלבד. שירותי נתונים כמובן לא היו קימים. רשת התקשורת הרעועה גרמה נזקים כלכליים לתושבים וגם הביאה עסקים מצומצמים לחברות הישראליות יצרניות הציוד. מיד לאחר הסכמי אוסלו התחילה הרשות הפלסטינאית בתכנית חירום לתוספת קווים וחברות ישראליות לקחו חלק נכבד בתהליך.

כבישים: תקציב הכבישים היה ירוד וכך גם מצב הכבישים ולא ניתן תקציב מתאים  לתחזוקה. בדקתי את מדדי התקציב בישראל לתחזוקת כבישים וגיליתי שמע"צ מקציבה לכל כבישי יהודה ושומרון  תקציב המספיק בקושי  למספר כלי הרכב היהודים הנוסעים בשטחים, אך מתעלמת מעשרות אלפי כלי הרכב בבעלות המקומיים. מצב הכבישים היה כמובן בהתאם.

בנק הדואר ובנקאות: בשטחים לא פעל אף בנק. כל הבנקים נסגרו. אמצעי התשלום היה מזומן בלבד.

ערבי תושב השטחים שרצה לנהל פנקס צ'קים, היה צריך לפתוח חשבון בבנק ישראלי בשטחי הקו הירוק. התחלנו בפעילות מזורזת להביא את בנק הדואר לסניפי הדואר, שבודדים מהם פעלו בשטחים.

כשאולמרט ברק ולבני יתכננו את תגובותיהם על תוצאות מלחמת הדרום, הם כנראה יתעלמו מהתייחסות ליחסים הכלכליים עם רצועת עזה עצמאית. האם יש לנו  מפת דרכים כלכלית המדברת על שתי מדינות, או על שלוש מדינות עם עצמאות כלכלית.

תושבי הרצועה מצאו שמצריים היא  המקום המתאים לקניות התואמות את כח הקניה שלהם  והם אפילו היו מרוצים מהפתיחה הזמנית של הגבולות, שלא לדבר על הצורך הנפשי בהתאווררות ובאיחוד משפחות.   

במקום שתתפתח ברצועת עזה ובשטחים כלכלה ליברלית שהיתה משרתת את התושבים המקומיים וגם את ישראל, ללא הגנות מיותרות ותוך מתן סדר עדיפויות התואם את הצרכים של כלכלה מתפתחת ותעשיה צעירה , נכפה על הרשות הפלשתינאית להסתייע בעטיני המכס והבירוקרטיה הישראליים, שהיטיבו עם התעשינים הישראלים ועם מקורבים, אבל גם עם המיליציות השונות והאפנדים המקומיים.

ישראל לא למדה  את לקחי שלטון המוכתרים וביססה את השלטון הכלכלי בשטחים על כספי המיסים מישראל, על תרומות מהעולם ועל עבודה זולה של כח אדם פלשתינאי.  

במהלך הסכמי אוסלו  הקימה ממשלת ישראל את וועדת בן שחר לבדיקת המבנה הכלכלי המשותף של השטחים ומדינת  ישראל.  הוועדה קבעה את עקרונות הגבולות הפתוחים בין מדינת ישראל והשטחים, כמו גבול מכס משותף בישראל וגביה מרוכזת של המכס והמסים ובכך גרמה באופן ישיר ועקיף  לבולשביזים של כלכלת השטחים, להנצחת  האוליגרכיה והשחיתות הפלסטינאית, שהביאה למעשה לאינתיפאדה החמושה ולהשתלטות  החמאס על רצועת עזה.

יוסי גינוסר ז"ל אמר לי במהלך שנת 2003 , מספר חודשים לפני פטירתו ממחלת הסרטן: "אתם עוד תתגעגעו ליאסר ערפאת . יוסי גינוסר היה מעורב בניהול כספי הרשות הפלסטינאית . אדם ברוך כותב עליו במעריב ומתיחס לנושא: על "ניהול כספי הרשות" גינוסר דיבר איתי דרך הדגמה: "כמעט כל מי שאתה מכיר בצמרת הבטחונית-צבאית, כולל הטהרנים והפטריוטים הנעלים ביותר, היה מתחלף איתי, וחלק מהם ינסו להחליף אותי מחר. . . זה נקי. . . אני נקי. . . זה חלק בלתי נפרד מהמורכבות של הסיטואציה, ומהפשטות שלה.  ישראל הרוויחה מזה שאני הייתי שם באותו זמן.

יאסר ערפאת היה כבר חולה, אבל עדיין תיפקד חלקית ופעילותו הוגבלה לתחומי המוקטעה ברמאלה. סגנו והמועמד להחלפתו היה אבו מאזן.

ישראל תמיד התנגדה לכח רב לאומי. זה היה אחד המאבקים שלנו עם ערפאת. היום הפכנו את הכוחות הרב לאומיים לפתרון בלבנון והצעה לפתרון בעזה. מענין שמי שמתנגד היום לכח רב לאומי בעזה זה החמאס והם יודעים כנראה למה.

העובדות מצביעות על  חלקנו  בעליית החמאס. ממשלת אולמרט נכנעה ללחץ אמריקאי והסכימה להשתתפות החמאס בבחירות, למרות שהשתתפות בבחירות של מפלגה שאינה מכירה בישראל מנוגד להסכמי אוסלו. מאז נצחון החמאס, התהליך היה בלתי הפיך. המצור הכלכלי על הרצועה נתן לחמאס ולמצריים אליבי לביצוע תכנית ההתנתקות מישראל, במינימום חיכוך עם ישראל והעולם המערבי. מי שעדיין חושב שבג"ץ לא צדק בהסתיגותו מהמצור הכלכלי, שיקום.  

הרחקתו של  ערפאת מהשפעה ופעילות, תרמו להתחזקות החמאס ולעליית אבו מאזן החלש, שמעולם לא עשה דבר.

אבו מאזן מצר על אובדן ההכנסות ממעברי הגבול עם ישראל ומתעלם מהתועלת הכלכלית שתצמח  לכלכלה הפלשתינאית.

ממשלת החמאס שסבלה מסגירת המעברים  נאלצה לבקש  עזרה מאיראן ,סוריה, רוסיה ואפילו מסין . הקשר הזה הביא גם טילים ארוכי טווח שמאימים על נמל אשדוד ובירת הנגב. התבססות החמאס והקשר בין החמאס למצריים  הגביל מאוד את יכולת התגובה שלנו. אריאל שרון פחד מהתסריט הזה כל הזמן , אבל היה מאבות תכנית ההנתקות וההבלגה שתרמה למציאות הנוכחית.

אריאל שרון הרחיק את ערפאת. מחלתו של אריאל שרון הביאה לסוף כהונתו. המנצחים האמיתיים במאבק בין שרון לערפאת היה החמאס.

השתלטות החמאס על רצועת עזה ונפילת החומות הכלכליים מוכיחה כי שגינו בניסיון לכפות משטר כלכלי משותף לישראל והרשות הפלשתינאית. המלחמה ברצועת עזה איננה

מנותקת מהתסריט הכלכלי.  חובה לחשוב גם על תסריט כלכלי לסיום הלחימה בעזה ולגיבוש תכנית השיקום העצומה הנדרשת ברצועה. חשוב שהנהנים מהתכנית הכלכלית יהיו תושבי הרצועה . כדאי  שלא נחזור על שגיאות העבר.

לא יזיק אם מדינת ישראל תתרום גם  איזה בית חולים למען שיקום הרצועה. זה יהיה סכום לא גדול לעומת מה שנאלצנו להרוס. גם תכנית מרשל האמריקאית סייעה לאויבים מיד

עם סיום הלחימה.  הגיע הזמן לנהל מדיניות כלכלית נבונה יותר עם שכנינו כחלק מהתכנית לרגיעה ושינוי המצב הבטחוני.

לבלוג של רפי גליק