מחאות ציבוריות כנגד התנהלות עיתונאים כבר היו במקומותינו, אך הזעקה הציבורית כנגד שדרנית החדשות יונית לוי דומה ושברה כל שיא.  כ-35,000 איש ואשה חתמו בתוך ארבעה ימים בלבד על עצומה אינטרנטית כנגד התנהלותה של לוי.  ללא ספק נפל דבר בישראל.

 

למי המשווה בנפשו כי יונית לוי היא הסיבה למחאה כנגד יונית לוי הרי ראוי כי ישקול הדברים שנית.  לא הגב' לוי עמדה במוקד המחאה הציבורית אלא המדיה הישראלית והתנהלותה המופקרת לאורך שנים היא הפועלת על עיצבי הציבור.  מסכנה יונית, היא ניקלעה לעין הסערה שלא בטובתה מפאת ששימשה כולא-הברק של טינת הציבור לעיתונאי ישראל.

 

אין הכוונה לרמוז כי יונית נקיה מהתנהלות שאינה תקינה, שאינה הולמת בעל מיקצוע עיתונאי במדינה דמוקרטית,  כמובן שאשמה היא בזלזול ובהתנשאות מחפירה על ציבור אליו מגישה היא חדשות מדי ערב.  מאידך, לתלות את כלל התנהלות המדיה הישראלית באדם אחד, ביונית, הוא מופרך.  יונית, מפאת החשיפה לה היא זוכה ספגה את תיסכולו של כלל הציבור מההפקרות המתמשכת בתחום העיתונות.

 

איננו באים להתיחס במאמר זה ישירות ליונית לוי האדם אלא כמייצג בלבד.  לטעמנו יונית הינה אדם חביב המגלה כישרון בהגשת חדשות אך הלוקה חמורות בהבנת מיקצועו אשר נפל במלכודת הפתאים המזומנת לרבים מהם.  אדם אשר אינו מסוגל להבדיל בין ידיעה לדעה ואינו מפנים כי "עת לכל חפץ", אינו עיתונאי, לטעמנו.  ההופך עיתונאי לכשכזה לעומת כלל הציבור היא יכולתו להגיש ולבדל חדשות ואף דעות באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים בעודו מתגבר על ייצרו להטיף דעותיו האישיות תוך ניצול בוטה של המדיה שהועמדה לרשותו.  רבים מדי במדיה הישראלית כושלים כאן דהיינו, אינם בעלי מיקצוע העיתונות כהגדרתו אלא חבורת אינטרסנטים משרתי עצמם בלבד.  אין פסול בתחושות השתתפות עם סבלו של האחר, נהפוך הוא, אך "עת לכל חפץ" וזה שאינו מפנים זאת מוטב לו שיפנה למקצוע אחר התואם יותר אופיו.

 

מזה שנים שהציבור, אשר עיתונאינו טורחים לספר לו השכם והערב כי אנו חיים במדינה דמוקרטית בעוד הינם מקעקעים כל חלקה טובה בדמוקרטיה הישראלית, מאס בסיפורי שרלטני-הבדותות הללו.  נקעה נפשו של הציבור מאחיזת העינים, מיחס הזילזול, מהתנשאות עיתונאים ושדרנים ואולי יותר מכל, ההבנה החלה מחלחלת כי מספר קטן של תושבי מדינת ישראל, שטופי אג'נדה חד צדדית ורדיקלית, אשר התמזל מזלם וקיבלו מקרופון לידיהם או טור בעיתון זה או אחר, עושים עבודתם קרדום לחפור בו על מנת להפיץ, אמור לכפות רצונותיהם האישיים ודעתם, דעת מיעוט זניח בלבד, על הרוב. 

 

מאסנו בעיתונאים הקטנים הנושאים שם הדמוקרטיה לשוא בנוסך התבטאויות מופרכות בסגנון "זה רע לדמוקרטיה" אך מכוונים למעשה אך לפגיעה אפשרית ברייטינג אשר יאדיר את שמם ופירסומם.  ראה מאמרו מהיום של יוסי מלמן מ"הארץ" המלין כי האיפול העיתונאי על מלחמת עזה טוב לצה"ל אך רע לדמוקרטיה, משל כי צה"ל הוא צבא מטימבוקטו העוסק שם בגרוש יתושי אנופלס.  וזאת עוד מ"עיתונאי" הנחשב למאוזן, רחמנא ליצלן.

 

הציבור החל להפנים כי המנטרה המופרחת תדיר, בהקשרה הישראלי, הטוענת כי עיתונאינו הינם "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" הינה פיקציה, סיפור בדים עיתונאי הבא להרדים את צרכני המדיה (אנו, הציבור) להאמין כי עליו לברך מזלו על שהמדיה קיימת כלל ועיקר.  אין עוררין על כך כי עיתונות חופשית מהווה חיזוק לדמוקרטיה ומחסום בפני מתנכליה אך כאשר במקומותינו רוב הפרטים במדיה אוחזים באג'נדה חד צדדית זהה ומבטאים זאת בחוסר הגינות בולט הרי שהופכים הם למסכלי הדמוקרטיה ממש כפי שקודקודה של מערכת המשפט הישראלית הנגועה באותו עיוות חד-אג'נדי גורמת להרבה מאותו הדבר.

 

העדויות לעיוות החדשותי החלו מצטברות והולכות, בפרט משך 15 השנים האחרונות, בהם הציבור החל מפנים כי מופעלת עליו מערכת הונאה ללא גבולות לשכנעו להאמין כי הסכם אוסלו הוא הצלחה בעוד העובדות מלמדות על היפוכו של דבר, על כישלון נחרץ.  פינוי לבנון המוצג כהצלחה אך ביצועו הפך לכישלון מחפיר.  קרבנות מיותרים יקרים הפכו לפתע ל"קרבנות השלום" ובכך מזככים כשלי מנהיגים נכלוליים, נירפים ומדשדשים מיקירי המדיה.  גרוש גוש קטיף אשר הוצג כהצלחה מכוננת לקיום ישראל, אך במבחן המעשה הינו כישלון קולוסלי אשר המיט על ראשינו את "מלחמת עזה הראשונה" והרשימה הולכת ומתארכת.  עצם מסע הדיס-אינפורמציה הזה מעיד בבירור על הזילזול וההתנשאות של המדיה מעל צרכניה, זילזול באינטיליגנציה הטיבעית של הפרטים בציבור, אשר עולה בכישוריו ובהבנתו את המציאות הסובבת אונו, מונים רבים על אלו המתכנים "עיתונאים".  רבים מהמדיה מחליפים כישרון כתיבה והגשה, הקיים בהם, בחוכמה, הסקת מסקנות לוגיות והגיון פשוט וישר, אשר נעדרים מהם.

 

חשוב לחדד את נושא הדיווח העיתונאי בזמן מלחמה.  העיתונאי הישראלי אינו מהאו"ם, בתוך עמו הוא יושב וגורלו של העם יהיה גורלו הוא.  השתתפות בסבל האויב בניגוד להתעלמות מסבל פנימי בתוכנו הינה שלילית, עניי עירנו קודמים זהו מוסר מקובל, יהודי ואוניברסלי.  הפלסתינים ברצועת עזה חיו אמנם חיי דלות אך בהחלט ניהלו חיים החופשים יחסית מאימת רקטות ופגזי צה"ל משך שמונה שנות הסבל שעבר על תושבי עוטף עזה הישראלים כתוצאה מרקטות ופגזי החמאס בלא תגובה הולמת ישראלית. 

 

לא ראינו עדות לכך כי גורלם של תושבי שדרות נגע עמוקות בליבות חברי החונטה העיתונאית.  לבוא כעת ולהתיפיף בסבל הפלסתיני הינו סר טעם וחסר יושרה ומידתיות בסיסית.  לא ראינו עדות לביקורת עיתונאית ישראלית ענינית בנוגע לתמיכתם המסיבית של תושבי רצועת עזה במחבלי החמאס, תמיכה שהעלתה אותם לשלטון וגררה אותנו למלחמה רצחנית כנגד רצוננו.  נהפוך הוא, מרבית הברנג'ה העיתונאית היללה את תושבי הרצועה על שבחרו בארגון טרור בבחירות "דמוקרטיות".   אמנם איננו מצדיקים רע ברע אחר אך מידת האיזון כאן לא תזיק.

 

לבוא כיום, ב"חוכמה שלאחר מעשה" ולנוד ל"מסכנים העזתים" אינו ראוי לבוז אמנם ובתנאים אחרים ראוי היה להערכה, אך בהחלט מערער את האמון בשיקול דעתם הרציונלי ויושרם האנושי של "עיתונאינו".  גם הגזרה השווה הנעשית לבקרים בין פעולתו של צה"ל הנילחם בחמאס ראש וראשון כאשר הלה מצידו נילחם באוכלוסיה האזרחית שלנו ובכוונת מכוון, אינה מוסיפה נקודות לאלו מעיתונאינו.  מכאן שאנו בהחלט מערערים על קביעת אותם אנשים אשר "העניקו" לעצמם תואר עיתונאי בעוד יש בידם אך אך מושג קלוש באשר למחויבויות ולאיכויות הנידרשות והכרוכות במושג זה.

 

איננו באים לטעון כי קיים גוף על, חתרני, מטעם עיתונאי ישראל, המתכנס מדי שבוע במרתפים אפלים ומתכנן מהלכיו, בנוסך "הפרוטוקולים של זיקני ציון" להשתלטות על מדינת ישראל תוך נקיטת מהלכים בילתי דמוקרטיים (ראה הסתיגות בסוף המאמר ב"הערות"), לא מניה ולא מקצתה.  ומשום שתאור זה כה מופרך, עלינו לתמוה מהו שמכוון פרטים, לכאורה בילתי קשורים או תלויים האחד בשני לפעול כמשובטי דולי, ככלבי פבלוב, ללא ייחוד, ללא אישיות ייחודית, ללא ניואנסים, כולם כאיש אחד, באופן כה מעליב את האינטיליגנציה הפרטית והציבורית של רוב רובם מצרכני המדיה?  קשה להשתחרר מן הרושם כי מששמעת איש אחד מהם כמוהו ושמעת את כולם, עד אחד.

 

דוגמא לנאמר מהווה תחנת השידור גלי צה"ל.  אין אפשרות להשתחרר מהרושם שהותיר ספרו של ג'ורג' אורוול "1984", בכל האמור למתרחש בתחנת שידור זו.  נערים תמימים סמוקי לחיים, נקיי ותמימי נפש ולבב ניכנסים למערבל התחנה וזמן קצר בלבד לאחר מכן יוצאים ממנה כחיילי בדיל, במסדר, כולם חושבים באחידות מפחידה, כולם פועלים במתכונת מתואמת.  למי שמאמין כי תרסיס מסויים בחלל תחנת השידור הוא הגורם לכך, שיבושם לו.

 

אהה, עיקר שכחנו, גלי צה"ל הינה תחנת שידור ממלכתית צה"לית.  הרי כבר הזכרנו את נושא ה"קרדום לחפור בו".  

אנו לא נוכל לתת הסבר רציונלי לאמור לעיל מפאת שדומה והנושא עיקרו נעוץ בתחום התורשה או הנפש ואנו איננו סמכות בתחום.  לאמיתו של דבר אין זאת מעניננו.  כל שעלינו להסכים עליו הוא כי אמצעי המדיה השונים יעבירו לנו את המידע הנחוץ לנו כמידע, את הדעות--המענינות או נוגדות דעתנו--כדעות ואת הבידור החביב עלינו כבידור.  אנו איננו רוצים את הערוב המרעים הזה המאפשר קיום תאוות אישיות אסורות של ציבור אינטרסנטים קטן וזניח. 

 

אנו איננו רוצים במשרתי עצמם, אלו החדורים תחושת עליונות אינטלקטואלית מופרכת ונילעגת, לבוא ולהטיף לנו מוסר בעודם מתעטפים באיצטלה אובייקטיבית לכאורה.  אנו חשים כי התנהלות זו באה לסחרר ולתעתע דעתנו, להפכנו גם אנו ל"משובטי דולי" כפי אותם הניבטים אלינו מהמסך, להפכנו לזומבים חסרי דעה ורצון חופשי משלהם במתכונת בוגרי תחנת השידור הצה"לית.   אנו איננו רוצים לשחק תפקיד בסרטיו של ג'ורג' אורוול "1984" ו"חוות החיות".  אנו אנשים חופשים, בעלי רצונות אינדיבידואלים משלנו הגאים בחופש הדעה והביטוי שניתן לנו בזכות ולא בחסד במדינת ישראל החופשית והריבונית.

 

אלו מהמדיה המערבים ידיעות בדעות (דוגמת יונית לוי ומאות ממשובטיה) אינם עושים זאת בבלי משים.  הם מודעים היטב לכך כי עוברים הם על תקנון אתיקת העיתונות והמוסר הציבורי.  מאידך, יודעים הם היטב כי כל רע לא יבולע להם.  הרי אלו האמורים לפקח על התנהלותם נימנים עליהם וכך "החתול שומר על השמנת" וכולם חוגגים בצוותא את הילולת אפסותם.

וכי ניצרכים אנו לעדות נוספת?  וכי לא ראינו את ההתגיסות הטוטאלית של כלל המדיה (לא רובה ככולה, כולה...) לתמוך במעשיה של יונית לוי וזאת כנגד כלל הציבור, המשלם את משכורותיהם המנופחות מעבר לכל פרופורציה והגיון כלכלי. 

 

לא קם ולו איש מדיה אחד ויחיד אשר "חטא" בהרהור שני שמא יש שמץ של ממש בזעמו של הציבור. שמא דעתם של צרכני החדשות במדינת ישראל ובפרט בעיצומה של מלחמה אינה פנויה לנכלולי המדיה וכל חפצם הוא לקבל לבתיהם חדשות ברורות אמינות ללא צדיה אשר אינן כוללות את דעתו האישית (הזניחה) של המגיש / מגישה.

 

וכי ניצרכים אנו לתזכורת על התהום הפעורה ובדין בין הגשת חדשות לבין תוכניות דעה?  וכי היה ולו צרכן חדשות אחד שהיה מביע תרעומת עקרונית (להבדיל מדעה על הנאמר לכאן אם לכאן) לו לדוגמא מקבלת היתה יונית הגשת תוכנית דעה, המוגדרת ככזו, בניפרד מהגשת החדשות ומביעה בה את דעותיה? אך לא, כאילו להכעיס, לאמיתו של דבר כנובע מהתנשאות מעלינו הפלבאים, נוהגים מגישי חדשות לנצל את המדיום שבידם לצרכים אשר לא לשמם נועדו.

 

ניראה כי בטווח זמן סביר לא יהיה מנוס מהטלת רגולציה על כלל המדיה הישראלית.  לוואי ולא צריך היה לכך, לוואי והמדיה היתה מטילה הרגולציה על עצמה, לוואי, אך לא כך הווה.  עלינו להכיר בהבדלים הקיימים בין זכות וחופש הדיבור לבין אנרכיה תיקשורתית ולבטאם באמצאות ספר החוקים.  

 

במקומותינו שוררת האנרכיה, כל שדר ועיתונאי גבר (על משקל כל דאלים גבר), אנו צרכני החדשות יוצאים מבולבלים, איננו מסוגלים יותר לבור התבן מן הבר, ניבצר מעמנו לאמר באם החדשות המובאות לפנינו הינן חדשות אמת או אך הירהורי ליבו ההזוהים של השדר למולנו.  הלכה ולמעשה הופכים שדרנים ועיתונאים למעצבי דעת קהל העשויה להמיט אסון על קיומה של מדינת ישראל.  15 השנים האחרונות תומכות ומאששות הנחה זו.  רבות מההחלטות הקיומיות למדינת ישראל ניקבעו על ידי מקבלי החלטות שטופי תקינות פוליטית מזויפת מפאת שידורי חדשות וכתבות עיתונים מוטות באורח חריף לכיוון אג'נדה אשר אך מיעוט זניח בעם מעדיפה.

 

מזה זמן רב במקומותנו אין עיתונאים מסתפקים בהבאת ודיווח החדשות, הם מייצרים חדשות.  לא ביכדי הוקדש לנושא זה סרטו של הסוכן החשאי ג'ימס בונד בסרט "לעולם המחר אינו מת" מ-1997 אשר בו איל עיתונות השולט על אימפרית מדיה חובקת עולם גורם לתקריות הרות אסון בין מעצמות (בריטניה וסין).  עלילת הסרט ניסמכה על הידוע היטב ליוצריו מהמתרחש בתחום.

 

1 ) עלינו ליצור מערכת קנסות וענישה על חברות החדשות המפירות את תקנון האתיקה של העיתונות. 

2 ) תקנון אתיקת העיתונות חייב להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל ולקבל שינים ומהלכי אכיפה ללא פשרות. 

3 ) יש לקבוע רף השכלה והכשרה עבור אלו השואפים להיכנס למקצוע העיתונות ולחייב כל הנימצאים כבר שם לעבור מסלולי הכשרה אלו בתוך פרק זמן סביר. 

4 ) עלינו לחייב כל עיתונאי במדינת ישראל בהשתלמות שנתית ובבחינות מחמירות בחוקי האתיקה של העיתונות, כישלון באלו ישלול רשיונו של הניכשל לשנה. כשלון חוזר בבחינה תוצאתו תהיה שלילת הרשיון לצמיתות. 

5 ) עלינו להשית עונשים כבדים על מפירי תקנון האתיקה (אשר הפכו לחוק) עד כדי קנסות, מאסר ושלילת רשיון עיתונאי לפרקי זמן אם לצמיתות. 

6 ) יש להפוך את מיקצוע העיתונות למיקצוע מורשה (בר רישיון) כפי אלו הקיימים בעבור עורכי דין, מתווכי דירות וקרקעות (כפי הנוהג בארצות הים) וכיוצא באלו.

7 ) יש להפריט את תחנת "גלי צה"ל" ולהפכה לתחנה מסחרית לכל דבר.  תחנה זו הפכה לעול על קיומו של עם ישראל ומסכלת-דמוקרטיה מובהקת.  כמו כן הפכה תחנה זו למקור השתמטות מוסווה משרות פעיל בעבור אנ"ש.

 

עלינו לשנות את מסלול התיחסותנו השגוי למקצוע העיתונות.  הנוהג הניפסד כי כל הזכויות שמורות עם העיתונאי ללא חובה ואחריות חוקית ולו אחת בעקבות "מיקצועו", הינו מקומם.  העתונאי מוגדר "ככלב השמירה של הדמוקרטיה" אך אין ולו חוק אחד המחייבו להיות שכזה תוך התנהלות כמתחייב ממקצועו, נוהג זה חייב להפסק.  אנו כבר היינו בסרט הזה הסומך בלעדית על טוב מזגו של טבע האדם, לכן יצרנו מערכות חוקים במסגרת מדינת החוק, הבאה להכילו.

העיתונאי נהנה מזכויות רבות המעוגנות בנוהל ושאינן כאלו אשר אינן בהישג ידו של אזרח מן השורה שומא עלינו להשית על ציבור זה את מסכת החובות המתבקשת מעצם תפקידו.

 

הערות

 

1 . אכן, קיים גוף חתרני המתואם הדוקות עם מפעיליו מעבר לים המתכנה "הקרן החדשה לישראל" (כמו גם אלמנטים אנטישמים באיחוד הארופי) המפעיל את אירגון "שתיל" בארץ וכל מטרתו לחסל את מדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית ולהפכה למדינת "כל אזרחיה" תחת שילטון פלסתיני.  מאמר זה אינו מכוון לקבוצה זו ולאלפי העמותות החוץ פרלמנטריות הפועלות מטעמו, במימונו ובהדרכתו הצמודה.  הקישור הבא מפרט את מעללי הקרן והאוזנים תצילנה.

2 . ראוי לציין כי ישנם מעטים הוגנים והגונים בעלי יושרה ואינטגריטי בין עיתונאי ישראל.  מה חבל כי קולם אובד בין המון השרלטנים המכלים כל חלקה טובה במקצוע חיוני לנו זה.

 

קישורים

 

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing.pdf

 

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/