1) אחרי 3 ניצחונות רצופים ריאל מדריד ואחרי התפטרותו של הבעלים קלדרון אירחה את סוגרת הטבלה אוסאסונה והוציאה 3 נק' חשובות עם לא מעט עזרה מהשופטים.

המשחק נפתח עם הזדמנות של היגוואין, אבל משם ריאל נעצרה ואוסאסונה היא זאת שהחלה לתקוף. חואן פראן לא קיבל פנדל שהגיע לו, אבל שתי טעויות בהגנה של גאגו אפשרו לחבייר פלאניו להרים הגבהה לרחבה ונקונם האיראני קבע 1-0.

ריאל לא התאוששה מהשער ומשם התקיפה שלה לעבר השער של היריבה במחצית הראשונה הייתה חסרת יציבות. לצד דקות של תקיפה היא גם הלכה כמה פעמים אחורה ואוסאסונה הייתה לא פחות מסוכנת. ריאל שיחקה על הגבהות מהצד השמאלי, אך לא הראתה כמעט שום משחק יצירתי על הקרקע. שיפור בדקות הסיום במשחק של גאגו, שסידר את המשחק בקישור והתחיל לשחק יותר לעומק, איפשר לריאל לייצר אולי עוד הזדמנות, מה שלא שינה את תוצאת המחצית - 1-0 לאוסאסונה.

לחצי השני ריאל לא עלתה טובה בהרבה או תקפה יותר, אך כן הפכה למסוכנת יותר, מוחצת יותר, בזכות הכישרון ההתקפי שעלה מהספסל במחצית, וזאת למרות שלא נראה שהחילופים של ראמוס היו נכונים באותו הזמן, ועל כך בהמשך. אחרי מס' דקות סרחיו ראמוס בעט כדור מקרי ויצא לו בעיטה לא רעה, רק שבטח לא משהו שמצדיק מצד השוער רוברטו להדוף את הכדור המקרי לתוך שערו שלו. 1-1 משום מקום. ריאל לא ניצלה את השער כדי לתקוף והתרכזה בלסגור את האגף הימני של אוסאסונה. מתפרצת של נגיעות של ריאל נגמרה באחד על אחד מעולה מבית היוצר של אריאן רובן, שהוסיף כדור רוחב להיגוואין, שמקרוב עשה מהפך לא מוצדק.

אחרי שריאל הפכה את התוצאה היא הרגיעה את המשחק וניצלה את הכישרון ההתקפי, שכמעט כולו היה במשחק של ריאל, כדי להמשיך לסכן את השער. הפריצות של רובן וניסיונות הבעיטה שלו פעם אחרי פעם, המחץ בהתקפה, הבלגן בהגנה אוסאסונה בחצי השני ובעיקר עזרה מהשופט, שפעם שנייה במשחק גנב לריאל פנדל ונתן צהוב שני לחואן פראן (כשהראשון היה בפנדל הראשון שנפסל) אפשרו לריאל לנצח, כולל שער של רובן (שהכי הגיע לו לכבוש בדקות הסיום) ועוד טעות מביכה של רוברטו, שוער אוסאסונה. 3-1 בסיום, שתי הקבוצות יוצאות בתחושה מעורבבת.

ריאל הציגה כאמור משחק רע, בעיקר בחצי הראשון זה מתחיל אצל חואנדה ראמוס, שפתח בהרכב הגנתי מדי, שכלל את גאגו ודיארה כקשרים אחוריים ובלי שום קשר שיכול לתקוף ולסכן ממרכז השדה; שניידר הוצב משום מה בשמאל ולא כקשר מרכזי עם נטייה שמאלה, מה שהוא עושה הכי טוב; וכל החצי הראשון ריאל שיחקה בלי חלוץ מטרה של ממש, כשיאן הונטלאר על הספסל. התגובה של ראמוס במחצית הייתה מבוהלת מדי, והוא שלח למגרש שני שחקנים התקפיים (יאן הונטלאר ו-ואן דר וארט), הוציא את המנהיג שלו בקישור (שניידר) והוציא בלם (קנבארו). הפאניקה שלו לא עזרה לכדי שינוי מהותי במשחק של ריאל וטקטית נראה שהחילופים היו הזויים למדי, אך עם זאת זה הוסיף דבר חשוב למשחק של ריאל: הכישרון ההתקפי גדל, במקום ששלושה-ארבעה שחקנים יתקפו ולא יותר - תקפו לפחות חמישה שחקנים, כשבדרך כלל אפילו יותר. המחץ עלה והמצבים הפכו לרציניים ומסוכנים בהרבה. ריאל של החצי השני השתפרה במעבר להתקפה, קצב המשחק, אבל לא שיפרה את מרכז השדה החלש.

השיפור של ריאל לא התבטא רק במשחק ההתקפה. מבחינה הגנתית, ריאל חסמה את ההתקפות של אוסאסונה הרבה לפני: אם בחצי הראשון אוסאסונה הרימה כדורים לרחבה בקלילות, ומשם זה היה קל בהרבה, בחצי השני ריאל הפעילה לחץ על שחקני האגף הימני של אוסאסונה, ומשחק הגנה אגרסיבי וקשוח של היינצה, שגם קיבל עזרה מהשחקנים שלצידו שיבש את ההתקפות בשלב מוקדם יותר. התוצאה: בחצי השני לקסיאס לא הייתה כמעט עבודה, וגם כדור שנכנס לרחבה נעצר אצל פפה, שנתן חצי שני מרשים. דווקא בלי קנבארו לצידו הוא הבין את האחריות שמוטלת עליו, ניקה כל ניסיון והרחיק מצוין, כשאף כדור לא עובר אותו.

מרכז השדה של ריאל היה הגנתי מדי; דיארה וגאגו הם קשרים אחוריים שלא מסוגלים לייצר התקפות. גאגו, אחרי פתיחה הגנתית רעה, השתפר וייצר כמה התקפות לעומק - אבל לא מסוגל לנהל את המשחק הקבוצתי. שחקן יצירתי עם ראיית משחק כמו של שניידר היה צריך להיות במרכז השדה, רק שבמקומו שיחקו שני קשרים אחוריים ושניידר הוצב בשמאל ומסיבה תמוהה הוחלף במחצית. זה הספיק לניצחון, אבל כדי לנצח את אוסאסונה לא צריך הרבה, והניצחון הזה לחלוטין לא של סניור חואנדה.

בחצי הראשון זה היה משחק של הגבהות: שתי הקבוצות התבססו על הגבהות מהאגפים - וככה גם הגיעו כל המצבים של ריאל והשער של אוסאסונה. שחקני אוסאסונה עברו בקלות את גאגו בתחילת המשחק בדרך להגבהות, ובעצם המשחק הזה היה לטובת אוסאסונה. בחצי השני רובן הפסיק להיות תלוי בשניידר והתחיל לכפות את המשחק היצירתי שלו, וריאל אומנם המשיכה להישאר בהגנה חלק גדול מהדקות - אבל השיפור במעבר מההגנה להתקפה, והמהירות המדהימה בה ריאל עברה מההגנה לריאל אפשרו לריאל לצאת להתקפות על הרצפה, ואז גם הגולים הגיעו. מעבר לכך, ריאל הגינה חכם, כשסגרה שחקנים עם שמירות כפולות והרבה תנועה של שחקנים בהגנה משחקן לשחקן. ריאל שמרה בקבוצות, עם הרבה עזרה קבוצתית אחד לשני, וככה גם ביציאות קדימה שחקנים היו קרובים אחד לשני, ובדברים מסויימים, כמו רצף של מסירות מהירות, שחקנים שקרובים אחד לשני זה יתרון.

בסופו של דבר, אחד המרכיבים החשובים בכדורגל הוא ניצול מצבים. בחצי השני המצבים של ריאל היו רציניים בהרבה. המחץ של ריאל בהתקפה איפשר לה לכבוש שלושה שערים בחצי השני ולנצל את רוב המצבים הרציניים שלה.

אכזבת המשחק הוא ראול. גם כשהוא שיחק כחלוץ הראשי וגם כקיצוני הוא לא תרם כלום למשחק. מאחר ואין לו יכולת אישית ויכולת להיות מועיל כשהוא רחוק מהשער ובצדדים - אי אפשר להאשים אותו על היכולת בחצי השני, אבל לא ייתכן שבחצי הראשון הוא לא מגיע כמעט לשום הזדמנות.

אז מי האנשים הבולטים במשחק של ריאל אתמול?

1) רובן. הקשר היצירתי הוא אחד הפספוסים הגדולים של הכדורגל העולמי. הפריצות שלו על הקו מתובלות במהירות מסחררת, יכולת אישית מדהימה ואחד על אחד קטלני. אתמול הוא הצליח פעם אחרי פעם להיכנס לרחבה ולייצר פריצות מסוכנות על קו האורך. היכולת הטובה הספיקה כדי לבשל להיגוואין, על מנת לכבוש לעצמו, ועוד כמה פעמים הוא סיכן את השער, בעיקר בחצי השני.

רובן היה דינאמי ואנרגטי מהרגע הראשון, כשעזב בתנועה ללא כדור את האגף הימני וניסה להתקרב לאזור שמקבל את רוב הכדורים במשחק של ה'מקצפות'. הבעיה היא ששניידר בוזבז בעמדה לא לו ומשחק הגובה, המתבסס על מצבים נייחים והגבהות משמאל מנעו ממנו לעשות משהו. בלי תמיכה של מרכז השדה שייתן פוש קדימה ברוב הדקות (רק בדקות הסיום של החצי הראשון גאגו נכנס לעניינים) הוא התקשה לנצל את הדומיננטיות וההתלהבות. בחצי השני החלק הקדמי קיבל דגש, ריאל התבססה על משחק יצירתי ורובן הרוויח. הוא לא המנהיג של ריאל, אבל היכולת האישית שלו מאפשרת לו לרוץ למתפרצות, להוביל את רוב ההתקפות ובסופו של דבר גם לבשל.

2) היגוואין. לא משחק ענק שלו, אבל 3-4 מצבים טובים, שער ופעלתנות לאורך כל המשחק הספיקו. בהתחשב למשחק הרע של ראול, ואן דר וארט וההתבצרות של ריאל לאורך יותר מדי דקות (גם בחצי השני) - אי אפשר לבוא אליו בטענות.

3) יאן הונטלאר. חלוץ הרכש של ריאל עדיין לא כבש בליגה ולא היה מהגורמים שהביאו את הניצחון, אבל אחרי כ-20 דקות על המגרש הוא הבין שהוא יהיה חייב לעשות הרבה יותר תנועה, לעזוב את העמדה ולבוא אחורה כדי להגיע למצבים. השיפור שלו באמת הורגש בחלק השני של המחצית השנייה. תחליף לואן ניסטלרוי? זה כבר סיפור אחר, לפחות כרגע.

4) פפה. כאמור, הבלם השתפר בחצי השני בלי קנבארו.

5) היינצה. הוצב בהרכב כי ראמוס מעדיף שחקן שייתן לו הגנה, מה שלמרסלו אין. היינצה הוא המגן השמאלי היחיד של ריאל שיש לו הגנה והוא ראוי למקום בהרכב בגלל משחק ההגנה שלו. היינצה חזק בהרבה ממרסלו, וכשהוא על המגרש הוא נשאר מאחור ובהתקפות הוא בעיקר נותן כדורים ארוכים לשחקני ההתקפה של ריאל. בסה"כ, בתחום הזה בחירה נכונה של ראמוס. היינצה שיתק את שחקני צד ימין של אוסאסונה, למרות משחק נהדר של פונאטו מאוסאסונה, ואף פעם לא עברו אותו וכמעט ולא הצליחו להגביה מולו במחצית השנייה.

 אוסאסונה: אחרי חצי ראשון טוב, שוער הקבוצה רוברטו התפרק וחטף שני שערים מביכים שעברו לו בין הידיים; מיגל פלאניו הקפטן הגביה כדורים טובים לרחבה והציג משחק אחראי עם הרבה הצטרפויות להתקפה, וגם חבייר פלאניו בישל את השער ותרם עם הרבה כניסות למרכז, אבל וולטר פנדיאני רשם משחק רע, עזב יותר מדי את העמדה שלו ובאזורים בהם הוא אמור לבלוט, ברחבה הוא כמעט ולא הורגש - והגיע רק לחצי הזדמנות בתחילת המשחק. בחצי השני היא פשוט התפרקה בהגנה, וחטפה שלישייה אחרי כמה טעויות מביכות: שני גולים באשמת השוער, טעות של תיאום בין הבלמים שכמעט נגמרה בשער של מרסלו ודריבלים וכדרורים קלים של שחקני ריאל בחצי השני.

מבחינה התקפית, ריאל מנעה ממנה לייצר מצבים בחצי השני, ויחסית למצבים שהיו לה והשיפור בהגנת ריאל אז שער במשחק כזה זה לא רע, אך עם זאת לא ברור מה הייתה ההתעקשות שלה בחצי השני לשחק על אגף ימין. הרי ריאל סגרה לא את הימין, שמאל של מדריד, אז למה לא לרווח את המשחק? המשחק של אוסאסונה בחצי השני היה שקוף, וההגנה הקבוצתית הטובה של ריאל ניצלה את זה.

מה הלאה? אוסאסונה יכולה להיות מרוצה מהיכולת, ושבוע שני ברציפות כמעט מפתיעה קבוצה גדולה. בשורה התחתונה, לא ריאל ולא בארסה הן היריבות האמיתיות שלה ולכן השאלה היא איך היא תצא מהמשחק הזה: האם היא תנצל את היכולת במשחק האחרונים כדי לנצח קבוצות שיותר קרובות לרמתה, או שהמשחקים האחרונים היו טובים עבורה כי הייתה לה מחויבות מיוחדת? ביכולת הזאת היא תישאר בליגה, השאלה היא האם היכולת הזאת במשחקים האחרונים הייתה בגלל היריבות הגדולות או כי באמת יש בקבוצה הזאת שיפור אמיתי.

ריאל לא הרשימה, אך עם כל הבלגן שמסביב הניצחון הזה היה הכרחי; אליפות היא כבר לא תיקח העונה, אף על פי כן ארבעת הניצחונות הרצופים העלו אותה למקום השני וייצבו אותה. רובן והיגוואין נראים טוב, כשהיגוואין (12 גולים העונה) הוא אחד היציבים והמצטיינים העונה אצל ריאל. בסה"כ, דיארה ויאן הונטלאר רק הגיעו ועוד ישתפרו בהמשך, כשאסור לשכוח שיאן הונטלאר הוא סקורר ענק, ואז המצב יהיה טוב בהרבה עבור ריאל.

ההרכב האידיאלי של ריאל (לתשומת לבו של חואנדה ראמוס): קסיאס, ראמוס, פפה, קנבארו, היינצה, גאגו, שניידר, ואן דר וארט, דרנטה (רובן צריך להיות השחקן ה-12), ראול, יאן הונטלאר.

2) קאקה לסיטי?

כמה צדדים יש בסיפור:

1) מילאן - עבור מילאן שחררו הוא דבר נכון; מבחינה כלכלית היא יכולה להרוויח עליו סכומים מטורפים, כסף שבעדו היא תוכל לקנות כמה שחקנים ברמה גבוהה; מבחינה מקצועית, מילאן לא עשתה רענונים נכונים בקיץ, והעדיפה להשקיע בשמות וכוכבים (רונאלדיניו, למרות שבמקרה שלו בקיץ היה נראה נכון להביא אותו, ושבצ'נקו) מלהצעיר את הקבוצה. מילאן תצטרך לעשות בקיץ רענונים גדולים יותר ולבנות את הקבוצה מחדש, כולל החלפת מאמן, כי עובדה שהבסיס הנוכחי לא מאיים בצורה רצינית על האליפות כבר כמה עונות. מילאן צריכה לחכות לקיץ, ואז לשחרר אותו, אבל אם הסיטי יתעקשו להחתימו עכשיו - מילאן לא צריכה להכשיל את המהלך. שחררו של קאקה הוא סימן לשינויים גדולים והריסת מילאן של השנים האחרונות. מילאן צריכה לבנות את עצמה מחדש, ולבנות קבוצה צעירה יותר עם פאטו ככוכב העתיד, ובכסף של מכירת קאקה ורונאלדיניו, שלא פתח דף חדש למרות טורניר טוב באולימפיאדה, להחתים את דרוגבה, או אנלקה (זה כבר תלוי במאמן של צ'לסי; אם סקולארי יישאר הסיכויים להחתמתו במילאן יהיו לא רעים), כששבצ'נקו יישאר ויהיה על תקן החלוץ שעולה מהספסל.

קאקה דורך במקום כבר הרבה זמן, מאז שנבחר לשחקן השנה אחרי עונת 2007.

הסיטי - עבור הסיטי קאקה הוא לא החתמה נכונה. לסיטי יש את אחת ההתקפות הטובות בליגה (כבשה יותר מליברפול והיונייטד). רוביניו מתברר כהחתמה גדולה וגם שון רייט פיליפס מספיק. הסיטי צריכה בדחיפות חיזוק הגנתי, וכמו שזה נראה החתמה של קאקה היא פשוט פנטזיה של אנשי הקבוצה או סתם רצון לעשות שרירים.

הבעלים של הסיטי מאבו דאבי לא למדו ממיליארדרים אחרים שקנו קבוצות בעבר. אברמוביץ' הוציא סכומים אדירים על צ'לסי - ומה הפלא שבסוף נמאס לו ומדברים על בעיות כלכליות שיש לו? גאידמק שפך כספים ואחרי זה מתפלא שלא נשאר לו כסף; ניהול נכון זה לא לשפוך כסף, אלא לעשות שינויים במקומות הנכונים, לחזק את הקבוצה בנקודות מסויימות ובעיקר לברר מה הבעיה - כי הסגל של הקבוצה מספיק טוב כדי להיות במקום גבוה בהרבה. קודם שהסיטי תתברג בצמרת ואז שידברו על אליפות. כל עוד הסיטי לא יראו התוצאות הם יתקשו להביא בקלות כוכבים - והתוצאה תהיה הצעות מטורפות מצד הסיטי כדי לכפות על העובדה שמקצועית היא לא מתקרבת לרמה של היונייטד וצ'לסי. יש בסיטי בעיה, ועובדה שגם בעונה שעברה הקבוצה לא מצליחה להתברג בצמרת - אז הפתרון הוא לברר מה הבעיה בתוך במערכת ולא לשפוך עוד כספים להבאת שחקנים מבחוץ. כוכבים וכישרון ענק לא יחפו על בעיות מקצועיות עמוקות יותר שיש בקבוצה. 

קאקה - קאקה כבר אמר בעבר שהוא רוצה אנגליה, ואפשר להבין אותו. מעבר באמצע העונה זה אף פעם לא טוב, ובד"כ שחקנים שאין להם קבוצה, שלא מסתדרים בקבוצה שלהם וכד' הם שחקנים שעוברים בינואר. לעשות שינוי כזה לא טוב לו עכשיו. הוא צריך לחכות לקיץ, לעזוב את מילאן, בה הוא לא מצליח להתקדם, ולעבור לאנגליה. כלכלית לסיטי, מקצועית כרגע לא נראה ששווה לו. עדיף לסיים מקום שלישי באיטליה, שזה מצבה של מילאן כרגע, ולא להיאבק בתחתית.

3) הניהול של איציק קורנפיין יוצא מן הכלל. מעבר לאכפתיות הטבעית שיש לו כמי שעשה קריירה בבית"ר, הוא מנהל בצורה נכונה ושקטה. הוא מקצץ את התקציב, וניתן לראות אצלו מחשבה לטווח הארוך. קורנפיין רוצה להיות הכל חוץ מכזה שלא מודע למצב האמיתי - ובשום פנים לא רוצה לגלות בעונה הבאה שהמצב גרוע משחשב. הוא מנמיך ציפיות, מקצץ במה שהוא יכולה ועומד בעוז בתפקיד כמעט בלתי אפשרי; אסור לשכוח שקודמיו ניהלו את המועדון בימים טובים בהרבה עם הרבה פחות חוסר ודאות. אצל ולאדימיר שקלאר הקבוצה רצה לאליפות וככה גם אצל אלי ארזי, וגאידמק דאג להדגיש שלא יעזוב. בינתיים גאידמק נטש את אנשיו הקרובים, מתפרק כלכלית, שולח מסרים לא ברורים. אם בתחילת תקופתו בקבוצה זה היה חוסר ניסיון והיכרות עם התרבות הישראלית בכלל והתקשורת בפרט. עכשיו מדובר כבר באדם שלא ברור כמה אכפת לו ממה שקורה, ובכל המצב הזה קורנפיין צריך להתמודד עם גורמים שונים - השחקנים והמאמן שרוצים כמובן תשובות, התקשורת, לה צריך לשדר שקט, גאידמק, שלא ברור מה מצבו, ועכשיו מסתבר שגם לחץ מצד אנשים מפוקפקים.

קורנפיין אולי צעיר, אבל לא טיפש וקורא נכון את המצב. הוא דואג לשדר שקט ועסקים כרגיל, אך בעצם ההחלטה להקפיא את עסקת החלוץ הניגרי איגו אוטגרי מעידה על לחץ וחוסר ודאות שלא באשמתו. קורנפיין מנסה להיות הדובר של הקבוצה, ומנסה להזכיר שהוא בקשר קבוע עם גאידמק, אם כי עכשיו גם זה כנראה לא נכון. בתוך כל זה יש קבוצה שמשחקת ומראה שיפור מקצועי, שבינתיים לא בא לידי ביטוי בתוצאות.

קורנפיין מנסה לקצץ, רק שהוא נאלץ לבצע קיצוצים מינוריים שלא מורידים עול מהתקציב הבית"רי. מה הוא יעשה? לשחרר שחקנים או לקצץ בחוזיהם הוא לא ממש יכול, והוא בטח לא רוצה ליצור עוד רעש מסביב. הוא יודע שלפטר את השומר והשף לא ישנו הרבה - אבל עושה את המינימום האפשרי. התפקיד הכי קשה בכדורגל הישראלי כבר אמרנו?

4) נוצרת תחושה שגם אנשים ששנים לפני שגאידמק ידע איפה זה ישראל היו מזוהים עם בית"ר נמצאים בתקופת גאידמק תחת דילמה: מצד אחד הם אוהבים את הקבוצה, מצד שני הקבוצה העיפה אותם בבושת פנים. אז זהו, שלא. גאידמק פגע בשם של בית"ר. היחס שלו לאוחנה, יוסי מזרחי, אברהם לוי ובקרוב אולי גם קורנפיין לאורך העונות האחרונות היה מבזה, מה שמעמיד גם את הסמלים הכי גדולים של המועדון במצב בו הם מרגישים קירבה לקבוצה שלהם, אבל מרגישים שגורם זר השתלט עליה. גאידמק עזר לבית"ר בטווח הקצר בדרך לשליטה זמנית בליגה, רק שעל הדרך הוא גם פגע משמעותית בשם שלה.

5) האם המרוויח העיקרי מעזיבתו של דרק בואטנג הוא דריו פרננדז? במשחק הראשון של הקבוצה ללא הקשר הגנאי פרננדז שיחק כקשר אחורי של ממש. בלי בואטנג לפרננדז יש פחות חופש לייצר מהלכים, וזה מונע ממנו להתחיל את הדריבלים המיותרים. יש עליו הרבה יותר אחריות הגנתית, ובשני המשחקים האחרונים, בהם בואטנג לא שיחק, הוא לקח מנהיגות, שיחרר כדור הרבה יותר מהר, היה תכליתי יותר, וסוף סוף התחיל לבעוט לפעמים אל עבר השער. ימים יגידו, אבל נראה שדווקא כשיש עליו לחץ פרננדז טוב יותר. במשחק הבא שווה להמשיך לתת לו לשחק בעמדה הזאת, מה גם שמשה אוחיון הוא מסוג השחקנים הממושמעים שמקבלים ישיבה על הספסל ועולים למגרש כמחליפים כדי להוכיח את עצמם ומוסיפים התלהבות ונחישות למשחק.