לעיתים נראה לי שבארץ שלנו יש איזה מן מנגנון השמדה עצמית, שלא ניתן לשליטה. יום אחד אנחנו מחוברים, ונושאים את חיילי צה"ל על כפיים, ויום אחרי אנחנו כבר מחפשים פגמים ובעיות בהתנהלותם ותפקודם. נראה כאילו "הכושי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת" כל הארץ רועשת וגועשת על דברי מג"ד גדוד 51 של גולני, בה הוא אמר בתדרוך לפני הכניסה לעזה לחייליו שעליהם לעשות לכאורה כל דבר ע"מ למנוע את נפילתם בשבי, גם במחיר חייהם.

חברים יקרים כאשר הייתי חייל צעיר בסדיר, בעוונותי גם אני שירתתי בחטיבת גולני (גדוד 13), את מרבית שירותי עשיתי בלבנון, ואחת ההתרעות הקבועות שנאמרו כל ערב וערב בתדריך המוצב , זה נושא חטיפת חיילים מה שנקרא בעגת הצבא  "נוהל חניבעל".

באותו תדריך הפקודה היתה מאד חד משמעית מה מתבצע באותו נוהל. כאשר חייל צה"ל נחטף או מנסים לחטוף אותו, אז דובר על חטיפת בעזרת רכב בעקבות חטיפתם של חיילי גבעתי יוסף פינק ז"ל ורחמים אלשייך ז"ל שנחטפו בבית יהון ע"י החיזבאללה בשנת 1986 במארב רכב מתוכנן ומתוזמן. הפקודה היתה לירות על רכב המילוט של החוטפים והשבוי גם במחיר חייו של חטוף צה"ל!!! אני זוכר את הויכוח שהתנהל בפלוגה בפעם הראשונה, שהייתי בין הזועקים הגדולים וטענתי שאין מצב בעולם שאני ירה על רכב בו יושב אחד מחבריי לפלוגה (למען האמת היו כאלה שכן), ואגרום למותו ע"מ למנוע חטיפה.

אני זוכר שאף טענתי שזו פקודה שסביר להניח שאסרב לה והשתיקו אותי בטענה שאם לא אשתוק אעמוד לדין בטענת "המרדה".

כולם מתרעמים על התאבדות לכאורה, רק שוכחים שהפקודה הופכת חיילים אחרים לרוצחים בפוטנציה. אין ספק שאחד התרחישים הנוראים ביותר של צה"ל הוא ענין החטיפה, ולו מהסיבה שכאשר הממשלה מרפה את ידיו וקובעת בעבורו את הכללים, אין ביכולתו של הצבא לעשות כל שבידו ע"מ להשיב את אותו החטוף. החייל החטוף הופך להיות נתון לחסדיהם של הפוליטיקאים, ענין שאני מאמין שמרבית חיילי צה"ל היום יודעים שלא ניתן לסמוך עליהם בכלל ובממשלה הנוכחית וחבריה בפרט.

רק להביט על התנהלותה בענין גולדוואסר ורגב ז"ל וכל מה שקורה בענינו של גלעד שליט. שר הבטחון הנוכחי בכלל בעל היסטוריה מרשימה כפי שעשה לחייל מדחת יוסוף ז"ל בקבר יוסף, שם הוא דימם למוות במשך 8 שעות ועל שלושת חטופי הר דב שחזרו כעבור מספר שנים בארונות. אני מכיר את האווירה בגולני ואת סגנון הדיבור בחטיבה זו, אני בטוח שהחיילים הבינו בדיוק את דברי המג"ד ומה רצונו מהם, אני גם מכיר את התחושה של חיילים צעירים ששי אלי קרב שבטוחים שהם אדוני העולם ולהם דבר לא יקרה בפרט שלא עמד מולם צביא סדיר וחיילים אמיתים, לכאורה ניתן לאכול אותם בלי מלח (את החמאסניקים), ואל השאננות הזו והבטחון המופרז דיבר אותו מג"ד ולרגע לא היה בכוונתו לדרוש מהם להתאבד.

הלוא אותו מג"ד יהיה זה שיצטרך ללכת ולבקר את משפחתו של אותו חייל, ולא אף אחד אחר. ותאמינו לי שזו אחת המטלות הנוראיות והקשות ביותר שיכול מפקד בצה"ל לעשות. בסופו של דבר אם זה חטיפה או הרג של חייל זה או אחר, האחריות נופלת על כתפיי המג"ד וזה ילווה אותו לאורך כל חייו, וזו מעמסה לא קלה. ביננו אם אתה נחטף וגורלך נתון בידיה של הממשלה הנוכחית, הסיכוי שתחזור בחיים או שפוי שואף לאפס, אז אולי בעצם עדיף כן להתאבד ואני אומר זה בלב קשה, ואולי זו התובנה שהגיע אליה המג"ד.

מכאן אני מחזק את ידיהם של חיילי גולני ומפקדיהם ושאר חיילי צה"ל ומפקדיו איחולי החלמה לפצועי צה"ל, ולשובו המהיר של גלעד שליט. אמן.