1) יואב זיו עזב השבוע את בית"ר ירושלים לטובת לוקרן הבלגית, וחתם על חוזה לשנתיים וחצי. טעות או לא?

זיו לא עשה נכון. הוא לוקח הימור גדול, שיכול להציל לו את הקריירה ולהחזיר לו את חולצת ההרכב בנבחרת - אך כזה שגם יכול להמשיך את המומנטום השלילי של הקריירה שלו.

זיו הגיע בקיץ שלפני עונת 2006 לבית"ר על תקן קשר התקפי, שכבש 9 שערים בנצרת עילית בעונה שלפני. מהר מאוד הוא הועבר לעמדת המגן ע"י גיא עזורי; מאז עוברים בבית"ר מאמנים שונים ובבית"ר ובנבחרת זיו מחליף את האגף בתכיפות גבוהה מאוד. אחרי עונה מעולה כמגן שמאלי/ימני, בה הוא הופך לסמל להשקעה על המגרש ולמרות ציפיות לא גבוהות ממנו בעמדה לא טבעית הוא הפך לחביב האוהדים.

בעונה שאחרי זיו התקשה לשמור על אותה יכולת מעולה, אולם עדיין נשאר קבוע בעמדה שלו.

הנסיגה החלה בעונה שעברה. הסטנדרטים הגבוהים שהציבו הגעת הצוות המקצועי החדש (שום & שפיגל) גרמו לאוהדים להבין שזיו לא יהיה פתרון במפעלים האירופים. משחקן שנותן את הנשמה הפך זיו למחורר סדרתי בחלק ההגנתי. בסופו של דבר, לקראת סיום העונה המצב השתנה, זיו כבש שני שערים מכריעים בגביע בד"כ לזכייה בסופו של דבר ובסיבוב האחרון הציג יכולת התקפית טובה בהרבה. ההצלחה הקבוצתית הנהדרת חיפתה על בעיות, כך שהבעיה החלה בקיץ האחרון.

אבל משהו השתבש. מחלוקת כספית עם המועדון, חורים באגף ואולי תחושה של האוהדים שזיו הופך לשכיר חרב הפכו אותו לשעיר לעזאזל. הקהל ירד עליו כל פעם שעלה למגרש העונה הזאת, זיו פתח את העונה רע מאוד, וכשהיכולת של הקבוצה השתפרה - זיו כבר ישב עמוק בספסל, מסתכל איך אלירן דנין תופס לו את המקום. וזיו? הוא הפך לסותם חורים או לסתם מחליף במקרה הטוב. עטר ניסה אותו מספר פעמים בעמדת הקשר הימני ההתקפי, אך זיו חסר הביטחון התקשה להשאיר חותם.

נראה שהקהל של בית"ר התפנק. הוא התרגל לשתי אליפויות, ופתאום זיו לא היה מספיק טוב בשבילו: אם בעונה הראשונה של זיו בקבוצה לבית"ר עוד לא הייתה מנטליות של אלופה והקהל התרגש מנוכחות של אוהד הקבוצה על המגרש והייתה הסתפקות במלחמה על המגרש - ברגע שבית"ר הגיעה לאירופה, התרגלה לפסגה וזיו כבר לא קיבל את הנחת ה"אני לא רגיל לתפקיד הזה, אני פשוט סותם כל חור אפשרי", פשוט כי כולם כבר התרגלו לתפקיד שלו כמגן - המצב השתנה. גם הדיבורים על עזיבה לאירופה עשו את שלהם. הקהל התחיל להסתכל בצורה מקצועית נטו ועזב את ההשקעה של השחקנים על המגרש, מה גם שכשחקן מקבל קילוגרמים של כסף השקעה לא מספקת. ניתן להוסיף לזה את העובדה שכחלק מתפקידו, זיו משחק הכי קרוב ליציע מכל שאר השחקנים והוא הכי קרוב - ותראו למה זיו הפך לשעיר לעזאזל.

לקהל יש חלק גדול בירידה ביכולת שלו, וגם זיו אמר את זה השבוע, כשטען שהקהל היה חלק מהעזיבה שלו. זיו הוא דוגמא מעולה לאיך שמהללים שחקן/קבוצה כ"כ מהר רק כדי להפיל אותו/אותה כ"כ מהר.

בחזרה להחלטה של זיו לעזוב את בית"ר. יואב זיו כאמור הימר, אך לפחות לקח הימור מחושב, כשבחר בקבוצה בה יש כבר שני ישראלים שיעזרו לו להתאקלם ובליגה שמקבלת כמויות של ישראלים בשנים האחרונות. עכשיו ללוקרן יש כבר שלושה ישראלים, שזה מזכיר את ראסינג סנטאנדר של לפני כמה שנים, שכללה בשיא שלושה ישראלים.

אם זיו רצה להגיע לאירופה מתישהו בכל מחיר - הוא עשה נכון; זיו כבר בן 28 וזה עניין של זמן עד שגם לוקרן לא תרצה אותו. אסור לשכוח שרוב הישראלים (משה אוחיון, גל אלברמן, תמיר כהן, יוסי בניון, אליניב ברדה, עומר גולן, עומרי אפק, דודו אוואט, פיני בלילי, בן סהר, והרשימה עוד ארוכה) יוצאים לאירופה בגיל מוקדם יותר. בד"כ רצוי ששחקן ישראלי יגיע לשיאו באירופה. זיו כבר בגיל של אחרי השיא. מי שהגיע לבית"ר כשחקן צעיר, מוכשר וסימפטי יוצא ממנה מבוגר, מתוסכל ואחרי השיא. וגם לא מאוד אהוד, בלשון המעטה, לפחות בירושלים. ייתכן שזאת הפריצה המאוחרת, אבל בשורה התחתונה היחס שהיה לזיו כשהגיע לקבוצה היה לשחקן צעיר, למרות שהגיע כבר בגיל 24.

זיו התעקש לצאת לאירופה, אולם במצבו כיום היה נכון עבורו פשוט לוותר על התענוג. זיו צריך להחזיר את עצמו לעניינים בישראל, ולא בטוח שרחוק מהבית, במקום שהוא לא מכיר ולא יהיו לו הרבה ימי חסד הוא ימצא את הפתרון. אם זיו היה הופך לשחקן בכיר כבר בגיל 21-22, כמו רוב השחקנים הישראלים של בית"ר, זיו היה יכול להיות היום בגיל 25 ואז זה היה זמן מתאים יותר למעבר לאירופה, וגם אם היה נותן לו יותר זמן לחזור לעצמו. זיו הגיע לגיל שעוד עונה לא טובה והוא כבר לא יחזור להיות אותו הזיו. הוא אומנם רחוק מפרישה, אך גם הוא יודע שהוא מתקרב לגיל בו כבר לא יהיה לו יותר מדי מה לשאוף.

לא חסרים דוגמאות לשחקנים שלא יצאו לאירופה או לא השאירו חותם באירופה, אולם בישראל הפכו לכוכבים ושחקנים בכירים. וואליד באדיר לא הצליח בווימבלדון, אבל בתחילת שנות האלפיים היה גורם משמעותי ממכבי חיפה של גרנט ושל רוני לוי; מיכאל זנדברג הפך לקשר ההתקפי הטוב בליגה, תואר אותו כבר איבד, ורשם 5 אליפויות ברצף - למרות שמעולם לא שיחק בחו"ל; אבי נמני לא הצליח בחו"ל ולא החזיק שם מעמד, מה שלא מנע ממנו להפוך לאחד הסמלים הגדולים והשחקנים הדומיננטיים בכדורגל הישראלי; ומה עם איציק זוהר, שהפך לבועט מדופלם, לקח אליפויות ושיחק בקבוצות הכי גדולות בישראל, מה שלא מנע ממנו לקבל את התואר המפוקפק "השחקן הזר הכי גרוע ששיחק בקריסטל פאלאס"?

זיו היה צריך לעבור לקבוצה אחרת בישראל, אולי מכבי ת"א, שתתן לו מקום בהרכב. מכבי ת"א והפועל פ"ת חסרות במגן שמאלי, ומכבי אף רצתה את זיו. הוא היה צובר ביטחון, אולי חוזר להרכב הנבחרת ומתחיל דף חדש. דווקא המעבר לאירופה עזר להרבה שחקנים לקבל מקום קבוע בסגל הנבחרת ולעיתים בהרכב (תמיר כהן, משה אוחיון, אוואט, ברדה, סבן, סטרול וגולן), אבל מה יקרה אם זיו לא יצליח בלוקרן? מה הוא יעשה אז? מכבי ת"א עשויה למצוא פתרון, בית"ר תמשיך לתת את הצ'אנס לדנין, וגם אם לא לדנין אז לשי חדד המוכשר וזיו עשוי להידחק לקבוצה קטנה ולא רצויה, מה עוד שהוא יבוא במומנטום שלילי ברור.

קבוצת ספורט שתקועה ולא מצליחה להעביר אליה את ההגמוניה בשליטה בליגה יכולה ולעיתים אף צריכה להמר; כי לפעמים דווקא כשמהמרים, כשלוקחים סיכון - יש רענון, ויוצאים מהכבדות של המערכת קודם לכן. לעומת זאת, ספורטאי שהקריירה שלו תקועה לא יכול להמר, כי בעוד אצל הקבוצה עוד שנה חלשה לא תשנה בהרבה - אצלו עוד שנה עשויה לגרום לו לאבד את מקומו כשחקן מוביל ולפגוע לו קשות בקריירה. זיו לא היה צריך להמר, הוא היה צריך להישאר בליגה, לנסות לעשות דברים פשוטים ולהתחיל דף חדש - ולא לעזוב למקום לא מוכר, בו הוא יהיה זר שלא מכיר את המערכת ויצפו ממנו להצלחות מיידיות. זיו הוא אפילו לא שחקן צעיר שנותנים לו זמן, הוא שחקן שידרשו ממנו הצלחה מיידית. ומי אמר שהוא יהיה שחקן הרכב? אפילו אם זה מה שאמרו לו, בד"כ זרים שלא מצליחים לא מקבלים יותר מדי צ'אנסים כי לא מכירים את היכולות הטובות שלהם מהעבר.

 2) מכבי ת"א קיבלה השבוע החלטה סופית לשלוח את מרכוס פייזר הביתה. אחרי חודשים של טיפולים, תוכנית אימונים שמן הסתם בנו לו ומאמצים רבים להכשירו במהרה ראתה בשבועות האחרונים מכבי שהבחור מתקשה לחזור לעניינים והזמינה לו כרטיס לארה"ב. לכיוון אחד.

אחרי הפציעה הקשה שעבר בעונה שעברה, מכבי הייתה צריכה לקבל החלטה: להשאיר אותו או לשלוח אותו הביתה? מכבי קיבלה בקיץ החלטה לשחרר אותו, ובצדק: היא הבינה שגם כשפייזר יחזור לכשירות, ייקח לו זמן להיכנס לכושר. מכבי לא רצתה להיות תלויה בשחקן שלא בכושר, מה גם שהיא העדיפה לא לשלם את משכורתו השמנה. בדיקות שהוא עבר הוכיחו שייקח לו זמן לחזור לכושר, אז הוא שוחרר.

אחרי כחודשיים, בעקבות בעיות משפטיות וצורך בגבוה זר, פייזר חזר. כבר אז זה לא נראה הגיוני שמכבי בונה את עצמה על שחקן פצוע, שיחזור רק בינואר ולא ברור כמה זמן ייקח לו להיכנס לעניינים, אולם מכבי החליטה לתת לו עוד צ'אנס, כשכחלק מההסכם שנחתם בין הצדדים מכבי תוכל לסגת מהחתמתו, אם תראה לנכון לעשות כן.

פייזר חזר למגרשים כשהוא כבד מתמיד. הכושר הגופני היה על הפנים, ובמשחק מול מלאגה הוא נאלץ לקחת זריקות קשים מטווחים שהם לא הטובים שלו, פשוט כי הוא לא הצליח להשתמש במסה ובמשחק הגב לסל כדי לחפור בצבע.

מכבי לא רצתה לחכות יותר מדי, ושוב, בפעם המי יודע בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, קיבלה החלטה חסרת סבלנות. פייזר הולך הביתה, במקומו מגיע צ'ארלס גיינס.

מכבי מתנהלת כמו ילד בן 5, שחייב לראות תוצאות כאן ועכשיו. סבלנות? חזרה הדרגתית לכושר? לא בבית ספרנו.

מכבי בנתה על חזרתו של פייזר. זה היה נראה תמוהה שמכבי מחכה לשחקן שכבר קרוב לשנה לא ראה פרקט, אבל לפחות הייתה תקווה שלקראת השלבים המכריעים של העונה פייזר ייכנס לכושר.

אבל למכבי לא הייתה סבלנות. פייזר התקשה להיכנס לכושר במהרה ומכבי התעצלה לבנות לו תוכנית הדרגתית, כלומר חזרה הדרגתית למגרשים, דקות משחק שעולות לאט לאט לפי כושרו והכנסתו למשחק ברגעים ספציפיים, בניסיון להכשיר אותו ל-25 דקות משחק לקראת סוף הטופ 16.

זה לא רק פייזר; בזבזנות ובעיקר שינויים תכופים בסגל הם מנת חלקה של מכבי בעונות האחרונות ובעיקר העונה. רודני וויט, אלטון בראון וג'ייסון וויליאמס כבר שילמו את המחיר, והשבוע גם פייזר הצטרף לרשימה. קבוצה שמצרפת שחקנים במהלך העונה ומשחררת אותם במהלכה זאת קבוצה שלא מתנהלת נכון ולא יודעת מה היא רוצה מעצמה. מילא מקרה בודד, אבל זה נראה שמכבי פשוט בונה את הסגל שלה תוך כדי העונה. למכבי אולי יש תקציב גבוה (הגבוה ביותר של הקבוצה מעולם) וקבוצת יורוליג, אבל התנהלות מביכה. ככה זה כשיש כסף, הפיתויים גדולים וההתנהלות יוצאת מפרופורציות. אם מישהו חשב ששינויים במהלך העונה עושים כדי לסגור בעיה מסוימת - הוא יכול ללכת לשאול את מרכוס פייזר ושותפיו אם זה נכון לגבי מכבי. קבוצה ששולחת הביתה ארבעה שחקנים תוך כדי העונה ומביאה חמישה (כולל פייזר ואלטון בראון) זאת קבוצה שאין לה יציבות והמשכיות, קבוצה שלא יכולה למצוא תיאום קבוצתי. וגם אם יש לה תיאום קבוצתי, הוא בא לידי ביטוי נגד אבלינו ואלבה - אבל יתפרק מול ברצלונה ואולי גם ריאל מדריד.

3) המחזור ה-18 במסגרת ליגת העל ייצא לדרך מחר, כשבמוקד בית"ר ירושלים תפגוש את מ.ס. אשדוד. הנה שלושה מהמשחקים הבולטים של השבת:

בני יהודה - הפועל ת"א:

 שתי הקבוצות שנמצאות בכושר הכי טוב בליגה. לוזון בונה את עצמו כחדש כמאמן בני יהודה ומשקם את הקריירה שלו, כשפדרו גלבאן (5 שערים ו-5 בישולים) מתגלה כפליימייקר נהדר, אסי בלדוט ואלירן עטר (6 גולים) מציגים יכולת טובה וההגנה נראית טוב. אחרי 6 ניצחונות ב-8 משחקים בני יהודה פוגשת את הפועל ת"א, היריבה העירונית, שמגיעה אחרי 3 ניצחונות רצופים ועם ההגנה הטובה בליגה. הרבה אופי, שליטה ברורה במרכז השדה ויתרון מוקדם היא הצליחה לנצח בצדק את מכבי נתניה, תוך כדי שילוב מעורר קנאה מצד יריבותיה של מהירות בהתקפה ושימוש טוב בכלים היצירתיים לצד הגנה טקטית. היא שלטה מהרגע הראשון במשחק, ולאורך רוב דקות המשחק נתנה למשחר להתקדם כרצונה. גוטמן אולי רחוק מלשחק כדורגל יפה (לא, הפועל לא משחקת הכי יפה), אך הפועל ת"א הפכה לקוטלת גדולות, כשניצחה את כל הגדולות חוץ מחיפה, וגם נגדה היא הייתה שווה ניצחון. דווקא בני יהודה המשתפרת היא מוקש לא קטן. הפועל מחזיקה בחלוץ הכי מהיר והכי עוצמתי כרגע בליגה, יבואה, יש לה יתרון ברור על בני יהודה, ומשלבת בין יצירתיות להגנה. זה קרב בין שתי קבוצות עם בועטים טובים מרחוק - אצל הפועל אבוטבול וידין, אצל בני יהודה, קובצ'ביץ', ראדי וגם קובי מויאל בועט טוב.

ההרגשה שלי היא שבסיום יהיה תיקו, תוצאת שמשרתת את המארחים הכתומים.

מכבי פ"ת - הפועל פ"ת:

הדרבי השני של המחזור מפגיש את הפתח תקוואיות, כששתי הקבוצות מגיעות אחרי הפסדים, אך במצב שונה: הפועל עם 4 הפסדים ברציפות, בעוד מכבי חסרת יציבות במרכז הטבלה.

זהו קרב סגנונות. הסגל של מכבי יעיל, מבוגר בהגנה והגנתי, בעוד להפועל אין הגנה, והיא מבוססת על סגל צעיר מאוד ויצירתי. הפועל התחילה את העונה טוב מאוד, כנ"ל מכבי, אבל מכבי נעצרה והפכה לאלופת תוצאות התיקו, בעוד אצל הפועל זה בא מאוחר יותר, רק שאם הפסדים.

הפועל טובה יותר בצד הימני, שכולל את אורי אוזן, מאשר השמאלי, שחסר מאוד במגן - בנאיני התגלה ככישלון בעמדה הזאת, וגם אבי ריקן לא מגן. שווה למכבי לתקוף לא מעט דרך הצד הימני שלה.

מנגד, להפועל יש יתרון במרכז השדה. ויזה, עם הכדרור המעולה, ומאחוריו דג'קרידג'ה הפיזי יוצרים יתרון על בוקסנבוים החלש פיזית ועל אורי לוזון. העזיבה התמוהה של סטבאנוביץ' פגעה מאוד בדומיננטיות של מרכז השדה של מכבי, שבד"כ טובה יותר כשהיא מתבססת על מתפרצת וכדורים ארוכים לאסולין. קשרי האגף של מכבי צריכים לרווח את המשחק וככה לבודד את אסולין מול מרכז ההגנה החלש של הפועל. זה המפתח לניצחון של מכבי.

מנגד, הפועל צריכה לכפות משחק מהיר, של יציאה מהירה קדימה ויותר משחק על הקרקע. ויזה נוטרל במשחק האחרון ע"י דריו פרננדס מבית"ר, אך מול מרכז השדה החלש של מכבי יהיה לו קל יותר. ויזה, עם 4 בישולים, מחזיק את המשחק של הפועל השנה, ואם מכבי לא תעצור אותו - היא תתקשה לנצח.

עבור הפועל הפסד יחסל את הסיכויים, לפחות כרגע, לחזור למרכז הטבלה, ימשיך את המומנטום השלילי - מה עוד שזה יהיה הפסד בדרבי. היא עשוייה לרדת עוד מקום במידה של ניצחון של קריית שמונה, אולם דווקא ניצחון של סכנין על הקריה יפתח את התחתית ויקרב את הפועל למבחנים. מכבי? היא רוצה אירופה, אבל כמו שזה נראה כרגע, בית"ר משתפרת, הפועל ברצף ניצחונות ונתניה טובה ממכבי פ"ת, כך שמה שנותר למכבי זה לשמור על המקום במרכז הטבלה ומעלה.

הימור: הפועל חייבת קודם כל לעצור את רצף ההפסדים, ותעשה את זה. תיקו 1.

  בית"ר ירושלים - מ.ס. אשדוד:

בית"ר מראה שיפור ביכולת, אבל מאוד לא יציבה בתוצאות; אשדוד? היא סמל לחוסר יציבות מתחילת העונה. לצד ניצחונות מרשימים ו-28 שערים שכבשה היא חטפה 30. או במילים אחרות: מקום 2 בכיבושים, מקום 12 בספיגות. כלומר, אפילו הכח ר"ג חטפה פחות גולים.

בית"ר שיחררה השבוע עוד שחקן, ובינתיים כנראה תצרף חלוץ ברזילאי, שלא ישחק בשבת; ניר נחום יעבור לבית"ר כחלק מעסקת העברתו של משה אוחיון לאשדוד, אבל יחתום רק אחרי המשחק.

בית"ר נמצאת במצב לא ברור, עם הרבה חוסר ודאות. מצד אחד, חיפה לא פוגעת, מצד שני האליפות נראית רחוקה מאוד. המטרות לא ממש ברורות, אנשי הקבוצה מתעסקים בצורה בולטת בנושאים אחרים והסגל מתקצר מיום ליום. זאת הקבוצה שבעונות הקודמות הציגה את הסגל הכי עמוק בליגה.

בית"ר צריכה לתקוף דרך הצד הימני שלה, גם כי הוא החזק העונה (מה עוד שעידן ורד, שכל הזמן בא ימינה ומחפש לתת כדורים לברוכיאן, פורח במשחקים האחרונים, עם שער נגד קריית שמונה ויכולת טובה נגד הפועל פ"ת), וגם בגלל רחמים צ'קול, ה"מגן" השמאלי. התקפית הוא שחקן מוכשר ומסוכן, שכבש שער גדול נגד בית"ר בעונה שעברה, אבל הגנתית מחריד. בסיבוב הראשון ברוכיאן עשה לו בי"ס ולצ'קול היה חלק משמעותי מאוד בגולים שאשדוד ספגה. צ'קול טכני, אבל פיזית רך מאוד, ולא אמור לעשות צרות לברוכיאן.

מנגד, לאשדוד יש את אחד השחקנים הלוהטים בליגה, דוד רביבו. הקשר מוביל ברשימת המבשלים עם 10 כאלה, ובנוסף להם יש לו 6 שערים. אין לבית"ר תשובה ליכולת הקבוצתית שלו, ראיית המשחק - ובעיקר יכולת הבעיטה המדהימה, מה גם שבשער של בית"ר עשוי לפתוח אריאל הרוש חסר הניסיון. רביבו הוא אחד הפלימייקרים היחידים שיש לכדורגל שלנו להציע, האיש שבזכותו יש לאשדוד מאזן כיבושים של יותר משער וחצי למשחק, והאיש שאחראי על הפריחה המחודשת של עידן שריקי העונה. יוסי מזרחי צריך להציב את רביבו במרכז: משם יותר קל לבועט טוב להגיע לבעיטה, לבית"ר יש בעיות במרכז השדה, ועדיף שדגו המהיר ישחק באגף. המספרים של דגו באשדוד לא טובים, אך בתחילת העונה שעברה דגו התעלל בכריסטיאן אלברז. דגו יתאים יותר מיוסי אופיר או קובי דג'אני כדי להציג משחק מהיר.

אשדוד צריכה לבוא כדי לשחק מהר. יש לה התקפה מוכשרת בצורה מדהימה ואת אחת הקבוצות היצירתיות בליגה. היא צריכה לשחק על הגבהות של רביבו - ובעיקר של צ'קול, שיבוא מהאגף, מאחר ומקרייב ושריקי שחקנים גבוהים עם משחק ראש טוב, ונתח גדול משעריהם, בעיקר משל מקרייב, בעיקר מנגיחות אחרי הגבהות מהצדדים. בחצי הראשון אשדוד כבשה בסופו של דבר אחרי הגבהה והייתה קרובה לעוד שער מהגבהה.

בית"ר תהיה חייבת להימנע מלבצע עבירות ב-25 המטרים האחרונים. באמצע השבוע אשדוד התעללה בסכנין, בדרך ל-4-0, בגלל שערים ממצבים נייחים. לבצע עבירות מול בועט כמו רביבו ונוגחים כמו שריקי ומקרייב זה מזוכיסטי על גבול השיגעון המוחלט.

למרות שאצל בית"ר הבעיה היא במשחק ההתקפה ובסיומת ליד השער, נגד יריבה עם הגנה כזאת בית"ר צריכה לנצח ולכבוש לפחות שני שערים. הבעיה היא שלאשדוד יש את היכולת לכבוש מול כל קבוצה. זה מוקש עבור בית"ר, כי מצד אין את המחויבות לנצח כמו נגד הגדולות, אבל מצד שני זאת קבוצה שמסוגלת לנצח את בית"ר, ולא קבוצה שתבוא כדי להוציא תיקו. המשחק הזה קשה מאוד לניחוש, כי הוא יכול ללכת לכיוונים שונים. אף קבוצה לא תבוא לעשות בונקר. האוהדים שאוהבים קצב וגולים ייהנו, המנחשים פחות, בטח עם העונה המבולבלת הזאת של בית"ר.

הימור: ניצחון שני העונה בטדי לבית"ר.

4) בגיל 36.5 פאבל נדבד טוב מתמיד. הוא שחקן קבוע באגף השמאלי של יובנטוס, ובכל המשחקים שראיתי העונה של יובה הוא היה מהבולטים. ראיית המשחק הנהדרת, הנעת הכדור החכמה, האחריות ובעיקר המנהיגות שלא בכל מקום יש עושים את שלהם. נדבד מוסיף ליובנטוס ניסיון רב, וגם ביום רביעי נגד אודינזה, אחרי חצי ראשון חלש ברובו, בחצי השני הוא שיחק אחרת לגמרי. לנדבד את המהירות לרוץ על הקו כמו קשר אגף קלאסי - אז הוא משחק פחות לעומק ויותר לרוחב. מהצד השמאלי הוא מארגן את המשחק של יובנטוס, מסדר מצבים לאמאורי ושאר השחקנים ומרים הגבהות טובות מהאגף. דל פיירו נותר ווינר ענק ושחקן מצוין, ואולם ביום רביעי הוא לא שיחק, וגם טרזגה עלה מאוחר מדי (טעות של ראניירי. יובה הייתה בפיגור והייתה צריכה שינוי, וטרזגה יכל למצוא את הרשת, אחרי משחק גרוע של אמאורי), ונדבד עשה את המקסימום מבחינתו. שחקן מוכשר כמו ג'יובנקו מרוויח המון שיש לידו שחקן גדול כמו נדבד, ושיתוף הפעולה ביניהם ברביעי היה טוב מאוד. לג'יובנקו חסר תכליתיות במשחק, ומי שאולי יוציא ממנו את האגו שלו הוא נדבד, נקודת האור של יובה.