פחות מחודש לאחר הוראתו של ביהמ"ש העליון לבחון שחרורה ממעצר של אולגה בוריסוב אשר רצחה את בנה בן הארבע בטביעה, מתרחש ניסיון רצח ילד נוסף ע"י אימו: "חשד: שיספה את גרונו של בנה בן ה-5".הכמות המחרידה של תקיפות ורצח ילדים על ידי אימם מצביעה ישירות על התנהלות משפטית סלחנית ומעודדת כלפי אימהות רוצחות. ולמעשה מערכת המשפט פמיניסטית-ישראלית נותנת לאימהות רישיון להרוג ילדים.

בלב כבד אני מבינה כי זהו אינו הרצח האחרון מסוגו ויהיו עוד רבים כאלה היות ולא רק שמערכת המשפט מגינה על נשים רוצחות, ועל אימהות רוצחות בפרט, אלא גם משום שלאחר כל רצח או תקיפת ילדים על ידי אימם מתנדבות עיתונאיות פמיניסטיות לכתוב מאמרים המצדיקים את מעשיהן הנפשעים. כך בילי מוסקונה-לרמן כותבת מאמר שופע תיאורים סוחטי דמעות בו מביעה את הזדהותה עם רגינה קרוצ'קוב - אימא נוספת אשר רצחה בטביעה את בנה בן ה-4 בתוך גיגית.

או לדוגמא טל רבינוביץ` - פמיניסטית ומורה בחינוך המיוחד, אשר כותבת מאמר בו מגינה על אימהות שמתעללות בילדיהן ואף תוקפת בחריפות את הדיווח העיתונאי אודות אימהות אלו:

"הטענה שלי היא כי הכתבה עצמה היא זו שמתעללת באמצעות הטעיית הציבור, מהטעמים הבאים:

הכתבה עושה נזק לכלל הציבור ופוגעת בו בהפצת מידע מוטה ומוטעה.

הכתבה עושה עוול לאמהות רבות בישראל."

ומה הפלא כי אלימות של אימהות כלפי ילדים ורצח ילדים ע"י אימם תופסת תאוצה ורוכשת עמדה מוצקה ואף כמעט מוגנת בחוק? עיתונאיות וכותבות פמיניסטיות לא טורחות לספר לקהל שלהן, שרובו אינו משפטן, את עובדת היסוד הבאה: אלימות ורצח אסורים בתכלית האיסור בלי הבדלי מין, גזע, דת ובשום תנאי, ומהווים פשע ועבירה פלילית חמורה על החוק! נציגות הפמיניזם לא לוקחות אחריות כאשר בקול מהדהד וסמכותי מספרות לנשים כי אין דבר פסול בהתעללות ורצח ילדים היות ולאימהות תמיד יש לכך סיבות מוצדקות טובות.

ולמעשה, לכתבות כאלה ישנה השפעה על הציבור יותר מאשר לפסק דין של בית משפט. כאשר בפסק דין של בית משפט נקבע כי פלונית פגעה באלמוני, לרוב הציבור אינו מודע לכך ולכל התיאורים העובדתיים וראיתים נגד פלונית, משום שהציבור אינו טורח לעיין בפסקי הדין הארוכים אשר נוצרו בין כותלי ביהמ"ש. אם הידיעה מופיעה בעיתון ניטרלי, לעיתונאי יש אחריות לשקף את שני הצדדים, או לפחות לכתוב מסקנות נחרצות אך ורק לאחר הכרעת הדין ע"י ביהמ"ש. לא כן בעיתונות ישראלית אשר נשלטת ע"י המאפיה הפמיניסטית עם כותבות ועיתונאיות פמיניסטיות בעלות אינטרס אישי ופוליטי להשפיע על דעת הקהל הרחב, על דעת הנציגים מתוך מערכת המשפט ולהגן על נשים פושעות לשם יצירת תמונה לקויה כי נשים לעולם נמצאות בחזקת קרבנות אומללות, אפילו כאשר הנפגע הוא ילד חסר ישע. תמונת מצב סלקטיבית וחלקית שמוצגת ע"י עיתונאיות פמיניסטיות נדמית כעידוד, תמיכה, הגנה, הזדהות, הבנה והצדקת נשים עברייניות, לרבות רוצחות.

הצדקת עברייניות, מתעללות ורוצחות נראית כדבר האכזרי ביותר שיכלה המציאות הפמיניסטית לייצר. כתבות ומאמרים פמיניסטיים כגון אלה נועדו, בין היתר, כדי להסיח את הדעת מעצם מזימת הפשע בקרב נשים, ולהעסיק את מוחותינו  בשאלה המשנית - מה יהיה גורלו של פמיניזם ושל מייצגותיו, אשר מתקיימות על חשבונו, לאחר שתינטל מנשים הזכות הבלעדית להיות קרבנות וחפות מפשע? ומחזקת את דבריי פמיניסטית מפורום "פמיניזם ומעמד האישה" בפורטל "צדק חברתי" bsh באומרה כי לדווח על נשים רוצחות ופושעות זאת שנאת נשים:

"09/01/2009 11:17

נשלח ע"י:  ליה          

לגבי שרשורים על ידיעות שעוסקות בנשים שרצחו ו/או אנסו נשים אחרות, ילדים או גברים - אני באמת חושבת שהם לא שייכים לפורום פמיניזם ומעמד האישה אלא לפורומים אחרים שהנושאים שלהם הוא שנאת נשים ושנאת פמיניסטיות".

ניתן לראות בבירור כי הזדהות פמיניסטית עם נשים פושעות היא טוטאלית. מכאן נובע כי מטרת הפמיניזם בעצם היא להגן על נשים אלימות, להצדיק אותן ולטייח את פשעיהן מאשר לדאוג לקרבנות האלימות.

תאוות הכסף ושליטה הצליחה למחוק את כל עולם הערכים של החברה הפמיניסטית אשר קיימת משלהי שנות ה-60. התנהלות של נציגות הפמיניזם מציירת אותן כנשים קרימינאליות העוסקות בגריפת רווחים כספיים ובהשתלטות על מוקדי כוח שלטוניים. התגייסות שוטפת המוח הזאת של תנועה או משטר או אג'נדה כלשהי מזכירה את אחת התקופות האפלות בתולדות האנושות - תקופת השלטון הנאצי או הקומוניסטי. לתנועה הפמיניסטית יש תפקיד מרכזי בבלימת תהליך הענישה של נשים עברייניות: הודאה בכך שנשים אלימות ורוצחות לא פחות מגברים מפרה את ה"סטטיסטיקות" וה"מחקרים" פמיניסטיים מנופחים ומפוברקים לפיהם נשים ורק נשים ניתנות לאלימות, וגברים ורק גברים תמיד נמצאים בחזקת האלים. ועל סמך "סטטיסטיקות" ו"מחקרים" אלה מתעשרים ארגונים פמיניסטיים ע"י קבלת תקציבים ותרומות בסכומי עתק.

אין ספק כי מדיניות "שוויונית" של פמיניסטיות הבלתי שוויוניות בעליל, אשר מצטיירת בגסות לב, חוסר יושר ודרדורם מאות אלפי אנשים - נשים, גברים וילדים - לתהום החברתי, הביאה להרס מדינת הערכים, מדינת הצדק, מדינת השיתוף ולשינוי חלוקת הרווחים במשק לטובת הפמיניסטיות בעלות אינטרס אישי בלבד.

diamond

מאמר זה מופיע גם בבלוג של diamond "אגרוף ברזל בכפפה של משי"