היה לי לראות בערוץ 1 את תשדירי הבחירות מלפני עשרים שנה ולהשוות אותם להיום. אז היה להט של מנהיגים שאותו הפגינו בכיכרות. בגין, עם האצבע המנופפת באיום על סוריה והבטחה "עוד מעט לא יאיימו קטיושות על קריית שמונה". העם יושב ומתלהב "בגין...בגין... ובגין ממשיך ופונה אל העם שפרס קרא לו אספסוף ודודו טופז קרא לו צ'חצ'חים ומסתכל לעם ישר בעיניים והעם יודע כי בגין יקיים את ההבטחות כי על בגין ניתן לסמוך משום שבגין הוא מנהיג.

מח"ל איננה קיימת מאז. מח"ל התפרקה לכמה מפלגות. המפלגות התפרקו לכמה מפלגות נוספות וצבע חדר לצבע והיום יש לנו כמה מפלגות אנמיות שאין בהן לא הבטחה לשלום העם ולא שום דאגה לשלומו של העם. בגין הבטיח וגם קיים וכאשר ההבטחה חרגה מהגבולות הוא לקח על עצמו אחריות ופרש מתוך שיברון לב. אחרי זה הוא מת.

מאז שבגין איננו, העם מתפרק לאיטו. היה יצחק שמיר שהיום מאושפז במוסד עם אלצהיימר ואפילו הוא לא מקבל עזרה מהממשלה כדי שיוכל כמו שרון להמשיך לחיות חיי צמח אומללים. רק אשתו סועדת אותו בזמן מחלתו והעם שכח ממנו.

גורל דומה פקד את אריאל שרון. אריאל שרון עדיין חי בתוך עצמו. מתקיים על מכונות שנושמות עבורו ומזינות אותו. אריאל שרון פרש ללא הכרה והשאיר שאריות של ממשלה לאולמרט שעשה בה כבתוך שלו. נאחז בכסא ושום דבר לא מצליח לנתק אותו מהכסא. לא חקירות משטרה הבלתי נגמרות, לא כתב האישום שבפתח ואפילו לא ההתפטרות שלו מהממשלה. אני מאוד רוצה להאמין שהבחירות הקרבות ינתקו אותו סוף סוף מהכסא והוא ימשיך לשבת באיזה כלא (אולי עם איציק אברג'יל) שגם שם, אני בטוחה הוא יצליח להפעיל את המניפולציות שלו ולעשות כסף ולקנות דירות יוקרה.                                               

נתניהו היה כבר ראש ממשלה והוכיח לעם כי התענוג שבשלטון ניתן לו כדי להתענג על השררה שתפקיד ראש ממשלה מקנה לו. ביבי בחר כבר את הקבוצה שבעזרתה הוא ידרוס את העם. אני לא אשכח את ויקי כנפו שצעדה מביתה לירושלים לאות מחאה ויקי כנפו, אישה פשוטה וקשת יום ממצפה רמון. אם חד הורית שהכסף שהיא הרוויחה והשלמת ההכנסה שהיא קבלה מביטוח לאומי, לא הספיק לה כדי לשים אוכל על השולחן עד סוף החודש. אישה שלא יודעת להתנסח בצורה מלוטשת ולא מכירה מילים של גדולים כמו "מומנטום" אישה שהפוליטיקה זרה לה ובתמימותה מקשרת את הפוליטיקה עם המצב הקשה שבו היא נמצאת יחד עם אחיותיה לצרה, נשים כמוה.

ויקי כנפו הצטלמה בעירום לאות מחאה נגד שר האוצר והגזירות הכלכליות שפגעו ביכולת הפרנסה שלה. היא לא ידעה להתנסח, אבל היא יודעת מה זה לכאוב. כאב של אם שלא מצליחה להאכיל את ילדיה. כאב של אישה שכבודה נרמס והושפל בגלל ראש ממשלת ישראל אז מר בנימין נתניהו המכובד.

ביבי שוב משקר לעם אם כי מאמין היום שהוא יקיים את כל מה שהוא מבטיח. גם אז הוא הבטיח ולא הבטיח לקיים. בזכות ביבי, העם, אלה שפעם דודו טופז קרא להם צ'חצ'חים ופרס קרא להם אספסוף נעשה עני יותר. בנימין נתניהו זה שבטוח שהממשלה מונחת בכיסו שוב יקצץ בכל קצבה נראית לעין, קצבאות ילדים, קצבאות זקנה, השלמת הכנסה והבטחת הכנסה וכל מה שביטוח לאומי משלם היום לעם שלא מסוגל לגמור את החודש, יקוצץ בחצי כדי שבנימין נתניהו יוכל להעשיר את הקבוצה שאיתו ולהתעשר בעצמו כי בנימין נתניהו לא רואה את העם ממטר.

לכל מי שרוצה לשים פתק עם השם של בנימין נתניהו לראש הממשלה,  כדאי שיזכור את התמונות של ויקי כנפו תמונות העירום שלה הגיעו לאי מיילים וזכו לתפוצה רחבה. גם אני קיבלתי את התמונות. אותי הצלוליטיס שלה לא הגעיל. אני לא ראיתי את הצלוליטיס. אני שמעתי את זעקתה, אני ראיתי את מצוקתה. עוני הוא לא דבר קל. גם לעניים יש כבוד עצמי גם אם מתעלמים ממנו הוא עדיין קיים. עוני הוא חוסר היכולת להביא אוכל הביתה, להניח ארוחה חמה על השולחן. גופה של ויקי סיפר לי על מלחמה נואשת ברעב. על אוכל זול ומשמין. אוכל שקונים אותו באגורות בשוק ונועד כדי להתקיים.

אם בנימין נתניהו ייבחר יהיו עוד אלפי ויקי כנפו. המצב הרע של היום יהיה עוד יותר רע למחרת הבחירות. ביבי זה לא בגין. גם הבן של בגין שהצטרף לקבוצה כקישוט, הוא לא בגין. בגין שני לא יהיה כאן, והמדינה תמשיך להתדרדר במדרון התלול שנוצר מאז שתמו ימי השלטון של מנחם בגין ועד עצם היום הזה.  בגין כמו קודמיו בתפקיד ראש ממשלה, היה איש צנוע, חי בבית קטן, כל ההחלטות החשובות יצאו מחדר עבודה זעיר.

מנחם בגין היה מנהיג. מנהיג אמיתי. היה לו חזון הצדק החברתי, הייתה בו אהבה לעם, לעם עצמו לאספסוף כדברי שמעון פרס, לצ'חצ'חים לפי האיש המושלם דודו טופז. למנחם בגין היתה חשובה טובת העם וקירוב הלבבות. מישהו רואה את בנימין נתניהו בנעלי בגין?

אני לא!!!