מעולם לא התקשיתי להתבטא בכתב. חייתי בתקופה של תמורות מדיניות ומלחמות עקובות מדם, משפחתי התנסתה בתהפוכות רבות והתגלגלה למספר ארצות. אני גם סקרן מטבעי, מתבונן סביבי, מבחין בדברים, רושם אותם במוחי ובבוא הזמן יכול לתארם בפרטי פרטים. לספר על זיכרונות ילדותי, על נסיעות לחו"ל, על סרט, או הופעה שראיתי, אינם מהווים קושי עבורי. משימה הרבה יותר קשה היא להסביר כיצד הגעתי לעמדות שאני מחזיק בהן ואיך לדעתי הצנועה צריך לנהוג אזרח הרוצה לנסות ולהשפיע בקולו הבודד על עתיד משפחתו ועתידו הוא, בבחירות שתערכנה בשבוע הבא.

אינני מסתיר את השקפותיי. אלה המכירים אותי, יודעים מה הן. הן מופיעות גם בפרופיל שלי באחד הבלוגים, אבל אם יש דבר אחד שלמדתי בחיי הוא, שאין כל אפשרות לשכנע יריב פוליטי בנכונות עמדתך. חבל על זמנך, על גרונך שייצרד. אני גם לא מנסה לטעון, כי צדקתי היא הצדק האבסולוטי היחידי, עמדתי היא ההגיונית ביותר וכל מי שחושב אחרת, הוא מטומטם, או עוכר ישראל. אני מאמין ברצונם הטוב ובכנותם של רוב בני ארצי. הם אולי טועים בגדול, אבל עושים כן בתמימות ולא מתוך כוונה להרע.

כל מה שאני מנסה לעשות הוא לתהות על התהליך המחשבתי שאדם שאין לו זהות פוליטית ברורה, המתלבט למי לתת את קולו היקר, צריך לעבור.

אם הוא אדם מאמין, לכאורה אין לו בעיה. יש מספר רשימות המזוהות עם הציבור הדתי והוא יכול לברור ביניהן את האחת המייצגת בצורה הנאמנה ביותר את השקפת עולמו ותפעל למען האינטרסים המיוחדים שלו. נכון? לא נכון! לדעתי, המפלגות הדתיות הן המקור המרכזי לחוסר יציבותו של השלטון במדינה, באשר הן מתמקדות באספקט הדתי בלבד ומתעלמות מהבעיות המשותפות לציבור שלהם ולכלל הציבור.

במדינת ישראל קיימים שלושה גושים, שני גדולים, ימין ומרכז וגוש שמאלי קטן יותר, הנבדלים ביניהם בעיקר בנושא היחס לעם הפלסטיני החי בקרבנו ובשכנותנו. בנושאים כלכליים וחברתיים, ההבדלים מטושטשים יותר. מצעי המפלגות אינם משקפים הבדלים אלה. עיקר תפקידם לסבר את העין. אם תשוו ביניהם, תגלו שמלבד נקודות מהותיות מרכזיות מסוימות, בכולם מצויות אותן מילות המפתח, כגון החינוך הנמצא בראש סדר העדיפויות הלאומי, הקטנת מימדי העוני, קידום תעסוקה מלאה ומלחמה באבטלה, העלאת רמת החיים, דאגה לאיכות הסביבה, וכו'.

המפלגות הדתיות כאילו ניטרליות ואינן משייכות את עצמן לאף לא אחד מהגושים האלה. מדוע? האם נושא השלום אינו מעניינו של הציבור הדתי? האם המלחמות התכופות, הסכנות הקיומיות האורבות לשלומה של המדינה מסכנות רק את הציבור החילוני? האם בעיות התעסוקה, שכר ירוד, יוקר המחיה, מפולות פיננסיות, אינן נוגעים לחרדים? המפלגות הדתיות אינן נוקטות עמדה ונוהגות כזונות פוליטיות, המעניקות את חסדיהן לכל המרבה במחיר ונענה יותר לדרישותיהן בנושא הדת.

יש דתיים אמיצים מעטים בלבד שהצליחו להתעלות מעל האינטרס הסקטוריאלי הצר והצטרפו למפלגות 'חילוניות'. בליכוד חברים דתיים רבים, למפלגת העבודה יש שותפה דתית בשם "מימד", ששומעים עליה בעיקר בימי בחירות ובראשה עומד רב ואפילו ברשימת מועמדי מרץ לכנסת מופיעה אישה חרדית.   

המצב דומה אם הקורא המזדמן של רשימתי הוא בן העם הערבי. יש בארץ מספר מפלגות ערביות, ברובן קיצוניות לאומניות, המצליחות בעיקר לייאש את הציבור היהודי ובכך משחקות לידו של אויבם המושבע, ליברמן. קולות רוב הציבור הערבי - שאינו נמנה על אלה המחרימים את הבחירות -  מתחלקים בין אלה. הערבים יצביעו לרוב עם המרכז והשמאל, אם כי מפלגות אלה, בהיותן ציוניות, אינן ששות לתמיכה זאת.

גם במקרהו של המצביע הערבי, אני מברך את בעלי התודעה האזרחית המפותחת, המודעים לעובדה שכולנו חיים במדינה אחת ומצאו את דרכם אל המפלגות העיקריות בארץ. אין כמעט מפלגה שלא תמצא בשורותיה ובין מועמדיה ערבים, או דרוזים.

קיימות גם רשימות סקטוריאליות אופורטוניסטיות, התופסות טרמפ על הבחירות, נוצרות זמן קצר לפניהן ואף אם הן מצליחות להשחיל נציג לכנסת, בד"כ אינן מחזיקות מעמד יותר מקדנציה אחת. גופים אלה מנצלים את תמימותו של הבוחר הבלתי מתוחכם, את אי-שביעות רצונם של חלקים מהציבור מהממסד ומוצאים להם נישה ייחודית, אינטרס מגזרי, אותו הם מבטיחים לייצג נאמנה. לעתים, הם נוהלים הצלחה מפתיעה, אבל מי שמצביע עבורם, שם את קולו על קרן הצבי. לא רק שהם שוכחים את הבטחותיהם ברגע שישבנם בא במגע עם כסאו המרופד של השר, אבל קשה לחזות מראש איזה מהרשימות הקיקיוניות האלה תעבור את אחוז החסימה. הסוקרים הנכבדים לא חזו את הצלחתה המפתיעה של "גיל", שככל הנראה תימחק עתה לחלוטין. בבחירות 2009 משתתפות לא פחות מ-33 רשימות! על רובן לא שמעתם מעולם ואף לא תשמעו יותר. לפחות 21 מהן לא תעבורנה כנראה את אחוז החסימה.

אף אם הנכם נכים, אזרחים וותיקים, צעירים שזה עתה סיימתם את שירותכם הצבאי, נאמני איכות הסביבה, או שייכים לקהילה ההומו-לסבית, חזקה עליכם, כי תמצאו אוזניים קשובות לבעיותיכם במפלגות הרגילות.

אם אינכם נמנים על בני הציבור שמניתי לעיל, ז.א. אינכם דתיים, ערבים ומאוכזבי הממסד, הרוצים להביע את מחאתם בהצבעה חריגה, או בהימנעות מוחלטת מהשתתפות בבחירות, לא נותרו בידיכם אופציות רבות. אם ההשקפות שלכם ימניות ברורות, יהיה עליכם להחליט רק באיזה מידה הן קיצוניות, או מתונות יותר ולתמוך ברשימה המתאימה לנטייה זאת. ליכוד, ישראל ביתנו, או האיחוד הלאומי.  

אם השקפותיכם שמאליות מובהקות, אבל יחד עם זאת אתם ציונים, המאמינים שישראל היא מדינת העם היהודי וצריכה להישאר כזאת, קיימת רק מפלגה אחת העונה לקריטריונים אלה והיא מרץ. איש אינו מאשים מפלגה זאת בשחיתות מנהיגיה, יש לה קבלות על הישגים מרשימים מעבר לכוחה המצומצם בכנסת, בנושאי זכויות אדם, חינוך, ההגנה על השכבות החלשות, אבל מזלה הרע הוא שהיא תמיד צועדת הרחק לפני המחנה ודוגלת בעמדות מדיניות שעדיין לא הגיע זמנן. מאוחר יותר, כל המפלגות מאמצות עמדות אלה. גישתם המדינית המעשית (להבדיל ממצעי מפלגותיהם), של רוב המנהיגים שהגיעו לכסא ראש הממשלה, כולל אלו של ביבי, מקורה במרץ.     

עתה אנו מגיעים לקבוצה הבעייתית של המתלבטים, הנוטה למרכז ואינה מגדירה את עצמה כימנית, או שמאלית. כל מעייניה הוא שלטון יציב, דמוקרטי, לא מושחת, שיביא סוף-סוף שלום על ארצנו החבוטה, ידאג לחינוך ילדינו ולשגשוגה של ישראל.

על הבכורה במקום טוב באמצע מתחרות שתי רשימות. הקטנה ביניהן היא מפלגת העבודה, שזנחה מזמן את יומרותיה להיחשב למפלגת שמאל ומנהיגת מחנה השלום (אם כי עדיין נמצאים בשורותיה אישים בעלי דעות שמאליות, שלא נעים לי לומר, אבל הסיבה היחידה להמשך חברותם במפלגת העבודה היא סלידתם מישיבה בשולי העניינים, רחוקים מהצלחת).                         

הגוף הגדול יותר שהנהיג את המדינה בשנים האחרונות הוא קדימה, שאינה כל-כך מפלגה עם מצע מגובש, כי אם קבוצת אינטרסנטים שקצו בדרכו הקיצונית ובלתי מתפשרת של הליכוד ובהנהגתו של אריק שרון, ניסו להוביל את המדינה בדרך שקולה ומפוכחת יותר. ראש הממשלה הנוכחי והטוענת לכתרו, ציפי לבני, היו בשעתו אנשי ליכוד מובהקים, אבל הבינו, כי למען המשך קיומה של המדינה, יש לחתור לפשרות כואבות עם העם הפלסטינאי. הנושא המרכזי של הבחירות האלה הוא בעיית השלום ומי שאינו מסוגל לתת תשובות מספקות לנושא זה, לא ראוי, כי יעמוד בראש הממשלה, או יהיה חבר בה.  

מה היא עצתי (המשוחדת כמובן) לאותם המצביעים המתלבטים בקטגוריית הבלתי-מזוהים? להיות ריאליסטים. הסקרים אינם מדויקים לחלוטין, קרה אפילו, כי פספסו בגדול, אבל הם מצביעים על מגמות. איננו יודעים מי יזכה לרוב ועל מי מראשי הרשימות יטיל הנשיא את הרכבת הממשלה, אבל יש להניח שזה לא יהיה ברק ואף לא ליברמן המזנב בו, כי אם אחד משני אלה: ביבי נתניהו, או ציפי לבני. ברור לגמרי, כי גם אם הליכוד, או קדימה יזכו להרבה יותר מנדטים מאלה שהסקרים מעניקים להם, ראשיהם לא יוכלו להקים ממשלה ללא שותפים קואליציוניים. גם ביבי וגם לבני יראו ברצון את ברק, שהמלחמה בעזה חיזקה את מעמדו, מכהן כשר הביטחון בממשלותיהם, אבל צירוף מפלגת העבודה עדיין לא די בו, כדי לקבל ממשלה בעלת רוב יציב בכנסת. 

מכאן נובעת המסקנה המתבקשת, כי יש לחזק את השותפים הפוטנציאליים האחרים. השאלה היחידה שהמתלבט הנכבד שלנו חייב להחליט עליה, לאיזה כיוון הוא רוצה שממשלה העתידית תפנה.

בעיניי אין כל ספק, כי ממשלה שאביגדור ליברמן יכהן בה כשר, אף אם ציפי לבני תעמוד בראשה, תהיה ממשלה ימנית. ליברמן הוא גזען שמקומו אולי בדומה הרוסית ולא בכנסת, ממשיך דרכו באצטלה פרלמנטארית של כהנא, מתנקש פוליטי המצמיד אקדח לרקתו של התהליך הפוליטי, אבל כל זה נאמר כבר, על-ידי טובים ורהוטים ממני ואם המתלבט בכל-זאת מתעקש להעניק לו את קולו, שיבושם לו. רק שיידע, כי ממשלה שליברמן חבר בה, לא תהיה בעלת כושר החלטה בנושאים מדיניים. בעיית הסכסוך הישראלי-הערבי לא תיפתר, אלא תחמיר. ממשלה כזאת עלולה להמיט אסון על מדינת ישראל.

יש להניח, כי בכוחו של ברק לסכל הקמת ממשלה כזאת. ללא הצטרפותה של מפלגת העבודה, יתקשה ביבי להקים ממשלה יציבה, כיוון שהמפלגות הדתיות אינן מוכנות לשבת בכפיפה אחת עם ישראל ביתנו, אם כי אצל הדתיים אף פעם אי-אפשר לדעת. כמה מאות מיליונים שקלים יוזרמו לישיבות והם יתרצו.

לעומת זאת, אל ממשלה שתורכב מקדימה והעבודה, ניתן יהיה לצרף גם את ש"ס ויהדות התורה (במחיר דומה שציינתי לעיל). ממשלה כזאת תוכל להמשיך בקו הנוכחי, לנהל מו"מ לשלום עם הפלסטינאים וסוריה ואולי אפילו לסיימו בהצלחה. היא תיהנה מרשת ביטחון של מרץ ויתמכו בה גם המפלגות הערביות. אין זאת הממשלה האידיאלית שאני חולם עליה, אבל במציאות הפוליטית השוררת בארצנו, היא הרע במיעוטו.

אינני יודע אם שכנעתי מי מכם. מה לעשות, לפחות ניסיתי, אבל מסקנתי הברורה היא, כי חיזוקה של מרץ, משמעותו, חיזוקה של קדימה והחלשתה של ישראל ביתנו. חיזוקה של מרץ הוא מתן סיכוי סביר לשלום, המדינה זקוקה למרץ חזקה.