בפרקים הקודמים:

♦ דרום לאוס

♦ תאילנד, ארץ החיים הטובים

♦ ביקור במדינת סיקים

♦ ורנאסי, עיר על גדות הגנגס

♦ על החיים ועל המוות בנפאל

♦ טרק רע? יש חיה כזאת

♦ יומן מסע למזרח - הפרק הראשון

שקיעה על נהר נאם-סונג, בעיירה ואנג-ויאנג. ואנג-ויאנג, בעבר כפר שקט עם נוף מהמם של רכסי גיר ומערות קארסטיות, הפכה להתגלמות כל הדברים הרעים בעולם התרמילאות. מסעדות המקרינות סדרות אמריקאיות מבוקר עד ערב, ינוקאים אוסטרלים ששותים יותר מדי ומתנהגים פחות מדי, ומקומיים שאיבדו מזמן את ההגינות. מי שמגיע לכאן בכדי לראות את המזרח הרחוק, מוזמן לחפש אותו במקומות אחרים. למרות הנוף המדהים, האווירה בואנג-ויאנג מזכירה מסיבת קולג' אמריקאית גרועה. זהו ללא ספק אחד המקומות המבוזבזים ביותר בדרום-מזרח אסיה.

פונסבאן היא אי של שפיות בצפון לאוס, ולשם שינוי יש בה תמימות ורוגע. זוהי דוגמא חיה לעברה של לאוס כמדינה המופצצת ביותר בהיסטוריה.  בין השנים 1964-1973 הנחיתה עליה ארה"ב שני מיליון טונות (!) של פצצות, בכדי לפגוע במקומות בהם הסתתרו הכוחות הקומוניסטים של צפון-וייטנאם. כיום, כמעט כל בית-עסק בעיר מפאר את חזיתו בתרמילי-פגזים מן הימים העליזים ההם.

מישור הכדים, סמוך לפונסבאן. זהו אתר ארכיאולוגי מסקרן, בו פזורים מאות כדי-אבן עצומים שגילם עולה על אלפיים שנה. תכליתם של הכדים טרם הובנה כראוי, אך הסברה המקובלת קושרת אותם לפולחן קבורה עתיק.

תצפית על העיר לואנג-פרבאנג. עיר זו, אתר מורשת עולמי, מרכזת בתחומיה כמה מן המקדשים הבודהיסטים החשובים בלאוס. למי שמשוטט ברחובותיה של לואנג-פרבאנג, נדמה כי התיירים עולים במספרם על התושבים המקומיים.

דוכן גריל, מעורר תיאבון בהחלט, בשוק האוכל הלילי בלואנג-פרבאנג.

פטושאי, שער הניצחון בוייאנטיאן, בירת לאוס. פטושאי נבנה בשנת 1969, בכדי להנציח את חייליה של לאוס שנפלו בשדות-הקרב.

פא-טאת-לואנג, פגודת הזהב המרשימה של וייאנטיאן, היא הסמל הלאומי של לאוס: שילוב בין הדת הבודהיסטית ובין הריבונות של לאוס. המסורת המקומית מספרת שכאן הונחה עצם מעצמות החזה של בודהה, אי-שם במאה השלישית לפני הספירה. המבנה הנוכחי הוקם בשנת 1931.