גוש הימין זכה ביתרון מוחץ על גוש השמאל.  מאידך, סחרירני מפלגת קדימה עובדים קשה לשכנענו כי לא כך הוא.  בעזרת מניפולציות חשבואיות שמקורן בחנות המכולת השכונתית מוליכים הם את הציבור באפו להאמין כי גוש הימין מפולג ומסוכסך ודרכו האידאולוגית אינה שלמה וברורה בעוד שגוש השמאל מאוחד ונאמן לדרך אחת, דרך השלום.  סחרירני קדימה נוקטים בדרך פשוטה ובדוקה, "שקר אשר חוזרים עליו פעמים רבות, הופך לאמת בעיני המאזין", או אם תרצו "הכמות הופכת לאיכות חדשה".

המדיה כמדיה, שנאת מרדכי, כתמיד, מעלה בציבור כתבלביו את השיטנה הפתולוגית (שמא נאמר אף זאולוגית) לגוש הימין והעומד בראשו בנימין נתניהו.  כלל עם ישראל שואף ורודף שלום ללא הבדל השקפה פוליטית.  הפרטים בו נחלקים בדעתם באשר לדרכים להשגתו.  אך המדיה במרוצתה ליצור דמוניזציה של הגוש שאינו "שלה" מנכסת את השאיפה לשלום, אמור: "היונה הצחורה מבעד לחלון" בעבור גוש השמאל בלבד בעודה מציגה את האחר כמחרחר מלחמות.  זהו אינו שקר קל.  זוהי גנבת דעת הגרועה משקר.

סחרירני קדימה (ארד את אדלר וליבני) בתאום מופלא עם גנבי הדעת מהמדיה עמלים לחסום את רצון הבוחר כפי המתבטא מתוצאות הבחירות.  לפתע ליברמן ומפלגת ישראל ביתנו שלו, הימנית להלל הופכת ברת גישור, ליברמן הופך לאמא תרזה, רחמן בן רחמנים, בעיני רוחם 'המשופצת-ימי-הרכבת-הממשלה'.  לפתע ניתן לגשר על ההבדלים ופער העמדות, לפתע תפקיד "ההנהגה" הוא להגיע להבנה עם מתנגדים גם אם דעותיהם ומצעם שוכנים בקצווי ארץ.  מה לא יעוותו אלה על מנת להישאר בשלטון ולשמר את מוקדי כוחם בו.  כבר ראינו עד כמה גמישה וניתנת לעיוות הדמוקרטיה שלנו ובלבד שמהלך הדברים יתקון לגישת המעוותים.  נישאלת השאלה המתבקשת מאליה: "מתי משקרים לנו סחרירני קדימה?", אז? עתה? כל הזמן?

כמובן אין רע בהתיחסותנו במאמר לליברמן ומפלגתו.  זו מפלגה ציונית פרגמטית ובוודאי שאינה מחרחרת מלחמות.  אך באם ניזכור כי רק לפני כשבוע עדיין הוצג הוא בפירומן אשר יעלה את המזרח התיכון, כדור הארץ וגלקסית גוש החלב באש עיוועים הרי שינוי הטון בקרב גוש השמאל וצפונה עד למדיה, ניראה נילעג, בזוי ומאחז דעת.

גם לגבי ליברמן ומפלגתו יש להעיר.  פרגמטיזם הוא דבר טוב ונכון בהתנהלות פוליטית אך כפי כל דבר חייבת גם זו במידתיות.   אין רע, נהפוך הוא זו חובתה, בניסיונה של מפלגה להשיג את התנאים המיטביים להצטרפותה לקולאליציה.

מאידך, התנהלותה של "ישראל ביתנו" והעומד בראשה בימים האחרונים יוצרת תחושה כבדה של אי נוחות.  דומה ומפלגה זו חוצה את הקו הדק האדום בין התנהלות לגיטימית לשאינה כזאת.  התנהלות המפלגה מעלה חשש להתנהלות סחטנית ברמה של גנבת שילטון או למצער מנעמיו.  התנהלות זו יכולה אולי לעמוד לה לטווח קצר אך בטווח הארוך תתנקם בה קשות, הדבר לא ישכח לה.  

ישראל ביתנו הינה מפלגה ימנית המיוצבת מבחינת השקפת עולמה ומצעה מעט ימינה ממפלגת הליכוד.  אנו כבר חזינו בכניסת ליברמן לממשלת אהוד א' תוך וויתור וכיפוף עקרונותיו למען "טובת ישראל".  נכון, ועל כך יש להעריכו, הוא הודה ועזב משהוברר לו כי המסע למסירת שטחים תמורת נזיד עדשים גובר ומתעצם ויוצא משליטה.

באם עדיין ליברמן לא הבין זאת היטב הרי מסעו כנגד ערביי ישראל (אשר אינו נטול הצדקת מה) הינו קצר ימים, הציבור לא ינהה אחריו לאורך זמן על בסיס זה.  פעם אחת של שבירת מצעו בעבר והצטרפות לאהוד א' אפשר ויסולח לו, פעם שניה של הצטרפות לקדימה ימצב אותו כזגזגן חסר עקרונות ללא תקנה והתוצאות העתידיות לגורלו, בהתאם.

ציבור בוחרי קדימה הינו ימני ברובו הגדול, באם ליברמן יסטה מקו זה, יפנה לו ציבור הבוחרים עורף על בסיס נטישתו את הימין (כולל בוחריו הסקטוריאלים), וחלום 30 המנדטים שלו יתפוגג לתוך תוצאה עתידית חד סיפרתית.

יתרה מזאת, אין המדובר אך בנפילתה האפשרית של ישראל ביתנו בבחירות הבאות.  נציגי ישראל ביתנו בכנסת אשר חלקם למצער חברו למפלגה זו מטעמים ימנים אידאולוגים לא יניחו לליברמן לתעתע כרצונו ובאם יתעקש, ינטשוהו מטעמים אידאולוגים ויחברו לגוש הימין ואפשר ויפרקו את מפלגת ישראל ביתנו במדה ועתיד ארץ ישראל יעמוד על כף המאזנים.  למעשה, הציבור בישראל הנוטה כעת בבירור ימינה יצפה, יחבק ויתגמל פוליטית כל פורש אידאולוגי ממפלגה זו במדה ויחליט ליברמן לחבור למפלגת קדימה.

סטיה נוספת של ליברמן, על זו שכבר עשה בעבר, תביאו למשפט הבוחר עד שגם "שליטתו הסקטוריאלית" לא תעמוד לו ביום פקודה.  המגזר הרוסי הוא אומנם עדיין הומוגני אך לא לזמן רב, גם בו נובעים סדקים עם חלוף השנים וחיבורם הגובר לישראליות הוותיקה, כך שליברמן חי על זמן שאול בכל הנוגע לרוסים "שבכיסו".

עד עתה לא "טיפל" גוש הימין בליברמן מתוך תיקוה כי יחבור לגוש הימין כפי המצופה ממנו.  במדה ויטרפד הקמת ממשלה ימנית בישראל מפאת שיקולים אינטרסנטים צרים , יש לצפות כי יחל המסע, המוצדק, כנגדו בכל האמצעים הדמוקרטים האפשריים.  על מפלגת ישראל ביתנו להחליט היכן היא עומדת, ומה הם השיקולים המדריכים מהלכיה.  כבר חזינו במפלגות השמאל אשר בגדו בעקרונותיהן וראו מה עלה בגורלן.

מנגד בנימים נתניהו מבצע בעצם ימים אלו טעות אסטרטגית שעלולה לעלות לו ביוקר.  צריך הוא ללמוד ממסעו של נפולאון בונפרטה לכיבוש מוסקווה בשנת 1812 .  כך יעשה לאיש המפקיר את קווי האספקה הארוכים שלו ובסיסיו מאחור, הוא יוצא קרח מכאן ומכאן.  הפרי הניכסף, הוא כיבוש רוסיה ויהלומה מוסקווה, עיוור את עיני נפולאון וגרם בסיומו של יום לשקיעתו וחורבן האימפריה שלו (שנת 1942-3 לא נפלה מקודמתה ב-1812).

כאז כן עתה.  אסור לו לבנימין נתניהו להזניח את "קווי האספקה שלו", אלו מפלגות גוש הימין.  עליו לטפחן וללכדן באשר אלו הם מקור כוחו אשר לא יכזיבנו גם לעת צרה ומצוקה ואלו בוא תבואנה.  נהייתו אחר "הפרי הנחשק", מפלגת קדימה, אינה פסולה אך יכולה לבוא אך ורק משייצב את חומות הבית לפנים ולחוץ.

אין גם פסול בהליכים לאיחוד בין הליכוד לבין מפלגת ימין קטנה על מנת שיתרונו על קדימה יהיה ברור ונהיר.  בכך ימסד הליכוד את זכותו הבילתי מעורערת להרכבת ממשלה ויוכל לצרף את מפלגת קדימה, אם יחפץ, בתנאיו הוא.  גם הכרזותיו ונהייתו של נתניהו בימים אלו אחר מפלגת קדימה אפילו והדבר אפשר נעשה כתרגיל פוליטי אינה משרתת בסיומו של יום את הליכוד.  במוקדם ולא במאוחר יוברר מהות התרגיל הפוליטי הזה ונתניהו יתתפס, הפעם בצדק כזגזגן שאין לסמוך עליו.  זעקותיו כי לא "התכוון" כבר לא ישכנעו איש.

'מפלגת אחדות רחבה' חדלה להיות מנטרה ריקה והופכת למסד עליו יכולה המדיניות הישראלית לשרוד אך ורק כאשר קיים גרעין קשה וחזק ומלוכד של מפלגות ליבה המתעל את כל השאר אחריו.  במקרה לפנינו, גוש ימין חזק, מלוכד ויציב הוא שיהווה את ליבת 'מפלגת האחדות הרחבה' בראשות נתניהו באם אכן תקום.

למה הדבר דומה, לבנין מגורים אשר מרכזו בטון מזויין (פירי מעליות ומדרגות וכו') והוא המהווה את עוצמת השלד אשר כלל הקומות והקירות החיצוניים נישענים עליו.

ואם בהרכבת הממשלה עסקינן הכיצד לא נגיע לשימון פרס נשיא המדינה.  ניתן להניח כי בגילו המופלג של שימון אנשים לא משתנים דהיינו, פרס מיודענו אינו שונה מאותו אחד השימון אשר רבין זיהה בו את האדם "הבילתי נילאה".  במה הדברים אמורים?  שימון משדר ממלכתיות אך קשה להניח כי לא נחזה בשימון הישן והמוכר (ולא לחיוב) הצץ לפתע מתוך הפרס.

האפשרות כי הנשיא שכח לפתע תלמודו רב השנים (ראה ערך רבין) שואף לאפס.  מאז ימי רבין (ז"ל) העליזים הספיק פרס להוליך שולל מדינה שלמה בעקבות הסכם אוסלו הכישלוני, לערוק, מעשה כלנתר-להתפאר ממפלגתו "העבודה" ולעלות על גלי הביקורת כנגד הנשיא קצב למשרת הנשיא בזכות היותו חלק מקדימה.  מי שחושב שפרס לא יגמול למיטיביו שיקום.  קיימת אפשרות לכך אך היא קלושה. 

קריצתו של נתניהו לפרס בדבר צרוף מפלגת קדימה לקואליציה בראשותו אין לה על מה לסמוך, זוהי לחיצה על דוושת הגאז בהילוך סרק, פרס לא יהפוך עורו.  יכולתו של נתניהו "לשכנעו" להטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה תלויה בכושרו להציג גוש ימין חזק ומלוכד מלכתחילה.

הלא כבר נאמר, "הילכו שלשה (2) בילתי אם נועדו?".  ה"לחץ" המתוזמר והמתוזמן של האיחוד האירופי וארה"ב על פרס להציב ממשלת "קדימה" בתואנת הצורך ב"ממשלת שלום" בראש מדינת ישראל מעלה ריח כבד של לחץ מוזמן ע"י לישכת פרס כך שיתן לו את התרוץ והסיבה למנות את ציפורה-ל' לראשות הממשלה או למצער להציבה בעמדת רוטציה.  האפשרות כי אך תזוויג מיקרים הביא את העולם המערבי (צרכן הנפט הערבי) לדרישה כה מתואמת מנשיא מדינת ישראל הינה למצער נילעגת.  לוואי וניתבדה.

העובדה כי לכאורה נעשה כאן ניסיון בוטה, בילתי נאות, בילתי מקובל של התערבות חיצונית, אנטי דמוקרטית, בידי הדמוקרטיות היחידות בעולם (ואיך לא, גם נסראללה), בעניניה הפנימיים של מדינת ישראל הריבונית אינה טורדת כניראה את מנוחת נשיא המדינה, המסמל -הפלא ופלא-- ריבונות זו.  בוודאי שאינה מפריעה כלל לארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי האמונות מזה שנים לבחוש ברגל גסה בענינינו הפנימיים באמצעות הזרמת תקציבי עתק לאלפי עמותות ישראליות חוץ פרלמנטריות ולמלחכי הפינכה (תרתי משמע) הישראלים המועסקים בהן, העמלות ללא לאות, כסוכנים זרים לכל דבר וענין, בקידום חיסולה של מדינת ישראל כמדינת לאום ריבונית יהודית.

הימים הבאים יגידו באם אנו מהווים מדינה ריבונית כהילכתה, או רפובליקת-בננות נירפה כפי שרבים וטובים החלו מכנים אותנו.  האנשים הטובים בנו, הציבור, מוזמן וחייב להביע פומבית דעתו, השגותיו ומחאתו בנושאים הנידונים לעיל במסרונים, תגובונים, מאמרי תגובה, מצגות, סרטונים וכדומה.  אין כמו האינטרנט להפיץ דבר לקהל הרחב.  זו מהות הדמוקרטיה ואין בילתה.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/