אומנם כבר התייחסתי לנושא הזה לפני מספר ימים, אבל כשאני קורא מה מתרחש בפרי גליל, וככל שאני חושב על זה אני משוכנע יותר ויותר שהממשלה חייבת להזרים כספים על מנת להציל את המפעלים האלה.

המפעל הזה, פרי גליל הוא מפעל עם רווח תפעולי חיובי, הוא לא אשם שחברת האחזקות שהוא נמצא בבעלותו נקלע לקשיים. המפעל עבד יפה, לעובדים הייתה עבודה והמפעל הרוויח. אם כך, למה הוא צריך להסגר ולשלוח את כל העובדים הביתה? הרי אין הגיון בדבר. מה גם שעיר שלמה, חצור הגלילית, מתפרנסת מהמפעל הזה. אז מה הם אמורים לעשות? לסגור את העיר?

מדובר כאן בבעייה לאומית ממדרגה ראשונה. כולנו הבנו שחוקי המשחק השתנו. אפילו ארה"ב הגדולה הבינה שהשיטה הקודמת לא עובדת, מפעלים וחברות קורסות, בנקים קורסים, מה יותר מזה, והאזרח משלם את המחיר. בארה"ב הבינו שהאזרח איננו יכול לשלם המחיר, זהו מחיר כבד מידי ויש בו חוסר צדק משווע. על כן הם החליטו לעשות מעשה, דבר שהממשלה שלנו עדיין לא החליטה. טוב, נכון שאין לנו ממשלה....

הדבר הנכון לעשות, ואני לא יכול להדגיש את זה יותר, זה להזרים כספים למפעלים/חברות הללו, למנוע בכל דרך אפשרית סגירת מקומות עבודה, דבר שיעלה למדינה עוד יותר כסף, ולקנות חלק במפעלים האלה. אחר כך ולאחר תקופת הבראה ויציבות תוכל הממשלה למכור את המניות הללו חזרה לציבור או לגורמים פרטיים ולהחזיר את המפעלים לידיים פרטיות. אבל עכשיו זה לא הזמן לשחק משחקים, יש לנו כאן מצב חירום לאומי והממשלה חייבת לנהוג בהתאם.

אם לא הבנתם נציגי ציבור יקרים, אנחנו במלחמה, במלחמת קיום. הבעייה העיקרית שאני רואה זה שמי שהולך להנהיג אותנו עכשיו לא בדיוק תומך בשיטות הללו וזאת בלשון המעטה.