במשך שנות הקמתה של המדינה ועם כל גל של עליה, ייעדו לקבוצות גדולות כקטנות של אזרחים , ברובם עולים חדשים, תפקיד כלכלי מסוים. כל זאת תוך כדי הקמת עיירות פיתוח, מושבי עובדים ושכונות פועלים סביב מפעלים.. כל עוד הדבר נעשה במרכז הארץ, היה ויש לרוב התושבים אפשרות להסית את משאבי הכלכלה שלהם לכיוון אחר. פחות או יותר, תלוי בגיל ובהשכלת העובד.

כך בלי רעש ובלי מהומה , נעלמו להם מפעלים גדולים לייצור מקררים ומזגנים ואפשר בוודאי לסמן עוד מיני פעילויות יצרניות, אשר בין היתר , שמרו על עצמאותה של המדינה מבחינה לוגיסטית במקרה ויפילו עלינו חרם כלכלי מחדש, דבר אשר במצב הפוליטי של היום , לא דמיוני כל-כך..

אולם כאשר מדברים על אוכלוסיות אשר נשלחו גם ליישב את הפינות הרחוקות של המדינה וגם לחיות ממקור די מוגבל של פרנסה כמו גידול ביצי עופות, חקלאות ירקות ובלי מקור הכנסה אחר כפי ואנו רואים עתה עם עובדי מפעל פרי-גליל, אשר מרכז סביבו את כלכלתה של אוכלוסיה אזורית שלימה על כל מרכיביה, {אם תירצה אוכלוסיה זו אוטונומיה, היא תוכל להתקיים זמן רב מהייצור העצמי שלה}, אך לא זו הייתה מטרתם ואפשר בשקט לומר כי המוצרים אשר אותה אוכלוסיה עוסקת בהם , מגיעים כמעט לכל בית בישראל וזה לא לוקסוס גדול. זה לא לוקסוס גם כאשר שומעים כי כל אותה אוכלוסיה , מייצרת עבורנו מרכולת זו בעבור שכר מינימום ומטה, בלי פרופורציה לאשר אנו משלמים עבור מוצרים אלו בחנות, וכל בקשתם זה להמשיך כך, לפחות עתה כאשר חרב חדה מונחת על צווארם ולא בגלל כשל שלהם או אי רווחיות , אלא בגלל גחמנות של בנקים ואנשי עסקים אשר שיחקו "פוקר" על פרנסת אזרחים אלו.

הפתרון הכי נראה לעיין כרגע הוא , הלאמת המפעל תוך הכרזה כי הוא נחוץ לביטחון המדינה וליציבות כלכלתה. הלאמה נשמעת מילה גסה, כבר לא כל-כך, עתה כאשר על העולם עובר משבר כלכלי , אפילו אמריקה מתנהגת כקומוניסטית לכל דבר, כאשר המצב מכתיב תנאים, ממשלות וכלכלות , צריכות לשנות ממנהגם ולעשות , דחוף, את הנדרש על מנת לשמר את הקיים , בייחוד כאשר מדובר גם בעתיד אוכלוסיה שלימה וגם מול כלכלת המדינה עצמה.

אז מה אם כמה בנקים יבלעו רוק, אז מה עם הסכסוך עם ויטה יתקיים מחוץ לתחום המפעל, הרי אם יסגרו את המפעל זה במילא יסגור את מקור ההכנסה. למה הדבר דומה? לבעל מחרטה אשר יש לו קו ייצור מרוויח, אך לא הצליח לעמוד בתשלומי ההלוואה אשר הבנק נתן לו לקנייתה, בא הבנק והחרים את המחרטה , הכניסה למחסן גרוטאות ובעל המחרטה נשאר עם חוב אשר אף אחד לא יכול לגבות והמחרטה הפסיקה לייצר כסף. זו צורת התנהגות שגויה מאז ימיי בראשית ומראה עד כמה כסף יכול להיות מזוהם ע"י אלה המשחקים בו וכמה יש זילות בעמל כפם של אלו המייצרים אותו.