מאז תום הבחירות כולם משגרים סיסמאות לאוויר, אני מודה שגם אני חשבתי שאי אפשר להמשיך ככה וחייבים לשנות את השיטה.

במחשבה יותר מעמיקה ויותר לעומק ואחרי שקראתי על השיטות המוצעות, גמלה בליבי ההחלטה שפשוט אין שיטה אחרת מלבד זו הקיימת, אני אומר את זה בכאב, אבל לדעתי זו האמת העצובה ובעיקר זו הדרך היחידה שמשקפת את המבנה החברתי בישראל במתכונתו הנוכחית.

החברה בישראל היא חברה שסועה שבנויה רבדים רבדים, יש כאן ציבור חרדי שחלקו אפילו רואה בישראל רעה חולה, יש כאן ציבור ערבי שמתקשה להזדהות עם סמליה של הישות היהודית וליבו מפוצל עם אחיו שמצויים בעימות איתנו, יש כאן ציבור דתי לאומי שמאד קנאי לערכיו, יש כאן ציבור חילוני שחלקו הפך להיות פוסט ציוני ורוצה להפריד דת ומדינה ולהפוך אותנו למדינת כל אזרחיה מה שיעמיד את קיומנו כאן בספק, זה יהיה רק ענין של זמן וישחק לידיהם של אויבנו, יש לנו ציבור ספרדי שחלקו עוד נושא את צלקות הקיפוח (שהיה), יש ציבור גדול של עולים ממדינות חבר העמים שחלקם עוד מתקשים בהתאקלמות והתערות בחברה, יש ציבור שעלה מאתיופיה שעובר קשיים לא קלים והיריעה עוד רחבה.

הבעייה שלנו היא שמה שלציבור אחד הוא הדבר החשוב ביותר, לציבור האחר הוא נמצא בתחתית סדר העדיפויות והמכנה המשותף בין כולם הוא נורא שברירי ולעיתים לא נראה בר איחוי.

כל המצב הזה משקף את ריבוי המפלגות שחלקן סקטוריאליות שכל עניינן הוא לקדם ולדאוג לאותו ציבור שאותו הן מייצגות, וזו מהות הדמוקרטיה.

מעל לכל אלה אנחנו חייבים לזכור שהמציאות שלנו היא קשה ולא נורמלית, וגם אחרי 61 שנות קיום אנחנו עדין נלחמים על הבית שלנו, על עיר הבירה שלנו ונשמעים גם הקולות שמעמידים בספק את הדגל שלנו וההמנון, הבעיות איתם אנחנו מתמודדים הן קיומיות ולעיתים ההחלטות שמתקבלות הן הרות גורל עם השלכות לדורות הבאים, ולכן הויכוח כאן הוא כ"כ יצרי,קולני ומתלהם.

ניסינו כבר שיטה אחת של הבחירה הישירה ומה קיבלנו? שברי מפלגות וראש ממשלה נבחר שצריך לבנות קואליציה מרסיסים  ולהיענות לסחטנות של כל ח"כ על שגיונותיו.

האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו משטר נשיאותי? בו אדם אחד יקבל החלטות שלעיתים הן קיומיות מה שעלול להוביל אותנו לקרעי שעלול להוליד רצח פוליטי או חלילה מלחמת אחים, אני מדבר על החלטות כמו ההתנתקות, הסכמי אוסלו או שלום עם סוריה במחיר ירידה מרמת הגולן והרשימה עוד ארוכה.

בחירות אזוריות? אין לנו עוד את הפריבלגיה הזו כי הדברים שאיתם אנחנו מתמודדים הם ברמה הלאומית קיומית, שלא לדבר על הייצוג המועט של הפריפריה מול המרכז שגם ככה הוא מופקר ולא זוכה ליחס המגיע לו.

או ההצעה המגוחכת שהמפלגה שזוכה למירב המנדטים היא זו שמקימה ממשלה, תארו לכם מצב שציפי ליבני מקימה ממשלה וכל החלטה שלה עוברת רק ע"י 28 נציגים אל מול 92 מתנגדים, אם ניקח לדוגמא את המצב שהיה בבית הנשיא אחרי הבחירות האחרונות.

בשיטה הנוכחית שהיא גרועה אבל הכי פחות גרועה משלל השיטות המוצעות, בשיטה הנוכחית יש ייצוג לכל הרבדים בחברה ובמציאות בה אנחנו חיים זה המצב וצריך ללמוד לחיות עם זה ולקבל את זה.