להיט חדש בא למחוזותינו, כל פעם קמה לה איזו סיסמא חדשה ומעטרת את כל העיתונים, פרשנים, ובעיקר את הפוליטקאים. הסיסמא החדשה היא "שתי מדינות לשני עמים", היום על פי אימרה זו יקום ויפול דבר במדינת ישראל, תקבל את הסיסמא תהיה ממשלת אחדות , יבוא על ציון גואל, ויגור זאב עם כלב, אם לוא שהשם ישמור אותנו מהתחזית האפוקליפטית שתנחת עלינו כאן.

מי שזוכר את האמנה הפלשתינאית ההיא, יודע שזהו השלב הלפני האחרון למחיקתה של מדינת ישראל והקמת פלשתין מהנהר ועד הים, זה כתוב שם שחור ע"ג לבן, טרור,הסכמים מדינים,והשלב האחרון מחיקת הישות הציונית, תוכנית השלבים שאנחנו הולכים כמו צאן לטבח צעד אחרי צעד עד אובדננו.

נניח שנסכים להקמתה של אותה מדינה פלשתינאית ביהודה ושומרון ,שתקום בבוא הימים מה בדיוק יהיו גבולותיה? האם היא תכלול את הבקעה או שנקבל ציר פילדלפי מוגדל ורחב ידיים? האם נוכל לישון בשקט שהגבול יהיה במרחק מטרים ספורים מכפר סבא, ורעננה? איך נתמודד עם טילים לעבר גוש דן? .

המשמעות להקמתה של מדינה שכזו, אומר שלאותה מדינה יהיה צבא, שדה תעופה בינלאומי ללא בקרה ופיקוח מי נכנס ומה נכנס פנימה, לרצועת עזה יהיה נמל בינלאומי שגם שם לא תהיה לנו שליטה ופיקוח מה יכנס פנימה, מנשק,טילים,לוחמי ג'יהאד והשד יודע מה.

היום במצב שאנחנו שולטים לכאורה על המעברים ומונעים הקמת נמל בעזה ושדה תעופה בינלאומי, אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם חבורת מטורפים ששולטת בעזה, ומפקירים חבל ארץ שלם לגחמותיהם של שליטי הרצועה , לא מאמינים לי תשאלו את תושבי שדרות ואשקלון ושאר ישובי עוטף עזה, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להביא את זה מעפולה בצפון ועד באר שבע בדרום?

ואם לא נסכים לדברים הללו ונמשיך לשלוט על המעברים כפי שקורה היום, זה מצב שהפלשתינאים לא יקבלו (ובצדק) ונגיד שכן, אזי העולם עדין יראה בנו כאחראים לרווחתם ושלומם של תושבי אותה מדינה.

ונגיד שנחליט ללכת עד הסוף עם הסיפור הזה מה יהיה לנו מיני מדינה בדרום בדמות עזה, נצטרך למצוא איזה פתרון למעבר בטוח בינה לבין הגדה, משהו כמו הפרוזדור שהוביל למערב ברלין בימי המלחמה הקרה ושגרמניה היתה חצוייה,מדינה לאורך מרבית הגבול המזרחי שלנו, ומיעוט לא מבוטל של פלשתינאים ע"פ דבריהם (כ2.000,000) שיבוא היום וירצה להתאחד עם אחיו מדרום וממזרח, טבעי לגמרי מבחינתם, זה מה שאני הייתי רוצה.

כל זה עוד לפני הפלשתינאים בפזורה שאחד התנאים בהסכם שכזה הוא שנקבל את זכות השיבה שהוא תנאי בל יעבור ואני רוצה לראות את הפלשתינאי שיחתום על הסכם ללא לקיחה בחשבון את הסטטוס שלהם, ונגיד שיסכימו לוותר על זכות השיבה לישראל לא נוכל למנוע מהם לתת להם לשוב לשטחים וגם אם ישובו רק מחציתם לשטחים, נמצא עצמנו עומדים אל מול 10 מליון פלשתינאים מבית ומחוץ.

יקומו עכשיו כל החוכמולוגים ויספרו לי שכאשר תקום מדינה שכזו תהיה לנו כל הלגיטמציה לתקוף ולהגן על עצמנו כפי שעושה כל מדינה חפצת חיים, האומנם?

לא למדנו לקח ממה שקרה אחרי שעזבנו את לבנון? לא למדנו לקח אחרי עזיבת רצועת עזה? האם עד כדי כך אנחנו עיוורים ותמימים? מזכיר לי תקופות אפלות מההיסטוריה שלנו הרחוקה והקרובה.

לצערי וזה כבר בלתי נמנע שתקום מדינה שכזו, ומי שחושב שאז יסתיים הסכסוך ביננו לבינם חי באשליות ולא מבין עד כמה אנחנו תקועים כאן כקוץ שלא שייך ואינו חלק מהאומה הערבית שמעיזה אפילו לתבוע חזקה על חבל אנדלוסיה בספרד, הלוואי ואתבדה.