בעניין הזה אין כמעט ספק, מדינות ערב המתונות כמו מצרים, ערב הסעודית, ירדן, וכמובן כל נסיכויות המפרץ צריכות לחשוש מפני הגרעין האירני לא פחות, ואולי אפילו יותר מאיתנו.

דברי פייסל בכינוס הליגה הערבית בקהיר משקפים את המצב הזה. קודם כל, האירנים לא נחשבים ערבים כך שכבר יש למדינות ערב תירוץ למה הם לא חייבים להזדהות איתה. אבל הדבר החשוב ביותר זאת העובדה שמדינות ערב המתונות חוששות מאוד מהתפשטות האיסלם הקיצוני וממצב שהמדינות שלהם יהיו חשופות להסתה נגד השלטון המתון והחילוני. למרות שאי אפשר לטעון שהשלטון הוא כזה חילוני במדינות כמו ערב הסעודית למשל או הנסיכויות, עדיין, הכל יחסי. יש גם ענייני סונים ושיעים שלצערי קטונתי מלהכנס לזה כאן.

העובדה שאירן ובמיוחד הגרעין האירני הוזכר בועידה בקהיר, מוכיחה כי מדינות אלו רואות באירן איום ולא רק בנושא הגרעין, אלא גם בעובדה שאירן שולטת על חמאס וחיזבאללה, דבר המעצים את האיום ומביא אותו מאוד קרוב אליהן.

אין ספק שמדינת ישראל, אשר רואה עצמה כמטרתה הראשונה של אירן  מבחינת איום הגרעין, צריכה למנף את המצב שנוצר ולחבור למדינות ערב המתונות על מנת ליצור חזית אחידה אחת כנגד האיום האירני באיזור.

ההשפעה של אירן, או יותר נכון האיסלם הקיצוני, על האוכלוסיה במדינות ערב המתונות היא רבה, ועל כן נוצר למעשה משחק כפול. הממשל במדינות אלו משתף פעולה עם ישראל (כנראה עד גבול מסויים), ואילו כלפי חוץ הם משדרים היסוס משיתוף פעולה כזה. לצערנו זה המצב, כי אילו אפשר היה לאחד כוחות ולשתף פעולה כנגד הגרעין האירני באופן גלוי ומלא אזי להתנגדות הזאת היה כוח רב יותר, במיוחד כנגד הרוסים אשר באופן מפתיע, או לא, ממשיכים לחמש את אירן.