בית"ר ירושלים ומכבי נתניה נפגשו שלשום (שני) במסגרת המשחק הנועל של המחזור ה-21, בידיעה שכל תוצאה תהיה משמעותית לגבי המאבק בצמרת. נתניה הגיעה אחרי ניצחון מרשים על חיפה, בית"ר אחרי ניצחון לא מרשים על בני יהודה, ולכולם היה ברור שרק ניצחון יחזיר את בית"ר לעניינים.

נתניה פתחה טוב יותר. היא ריווחה את המשחק ושיחקה על האגפים שלה. היא עלתה כהרגלה עם הרכב צפוף במרכז שהפעיל לחץ על שחקני בית"ר, ולמרות שלא הגיעה לשום הזדמנות בתחילת המשחק - שלטה במשחק המגנים ומנעה מבית"ר לעבור את החצי בתחילת המשחק. ואז, מבצע של איתי שכטר נגמר בעבירה, שנבעטה ע"י ביוואן פרנסמן. פרנסמן בעט חזק, קאלה התמקם רע והגיב נורא, ואחרי 17 דקות - 1-0 לנתניה העדיפה.

בית"ר התעוררה, והחלה ללחות בראשותם של ברוכיאן ו-ורד. בדקה ה-24 מהלך נהדר בין ברוכיאן ליצחקי נגמר בבעיטה של האחרון ובשער מריבאונד של עמית בן שושן - 1-1. בית"ר לא הורידה את הלחץ מהגז, והמשיכה להיות עדיפה, בזכות משחק טוב של האגפים. בדקה ה-42, כריסטיאן אלברז תירגם את היתרון ביכולת ליתרון בתוצאה, ושער אדיר שלו (יותר יפה משל אלירן עטר) קבע מהפך ויתרון לבית"ר אחרי מחצית טובה מאוד.

בית"ר של המחצית השנייה עלתה כדי להתגונן, מה שבלט עוד יותר בעקבות הלחץ של נתניה בהתקפה; הבעיה של נתניה הייתה שהיא שיחקה רק דרך הצד השמאלי של קלמי סבן, שהיה המצטיין בנתניה אתמול. גם כשהיא התגוננה בית"ר יצאה למתפרצות מהירות, שיחקה מהר מאוד ובמשחק של נגיעות, ובכדורגל מצויין הצליחה מצד אחד לשמור על היתרון בהגנה - ומצד שני להיות מסוכנת לעיתים בהתקפה. חוסר ניצול של המצבים מבחינתה של בית"ר מנע ממנה לגמור את הסיפור, אך עטר חיפש הגנה והכניס למשחק את שמואל קוז'וקין. נתניה המשיכה לשחק יותר מדי על הבלם (פרנסמן) והמגן (סבן), אבל בלי שום התקפה. היא הגיעה להזדמנות מסוכנת בדקות הסיום, הזדמנות אותה כריסטיאן אלברז הרחיק ברגע האחרון - וזהו. בסיום 2-1 מוצדק לבית"ר, שהחל מהדקה ה-20 הייתה עדיפה, והציגה משחק טוב בשני צדדי המגרש. עכשיו הליגה מעניינת מתמיד.

בית"ר ירושלים:

בית"ר לא פתחה טוב: היא התקשתה לעבור את החצי, הרבה בגלל הלחץ שנתניה הפעילה על הנעת הכדור הבית"רית. היה חסר לה שחקן יצירתי שיפתח את ההגנה הצפופה של נתניה. היא חטפה שער באשמתו של קאלה, אבל נראה שהגול הזה העיר אותה: היא התחילה ללחוץ, שיחקה טוב בשני האגפים,  והשער בדקה ה-24 הוסיף לקבוצה ביטחון. בית"ר הייתה עדיפה עד סיום המחצית הראשונה, בזכות יכולת טובה של השחקנים היצירתיים במשחק ההתקפה. הניצול הטוב של המצבים במחצית הראשונה שיבש לחלוטין את תוכנית המשחק של האורחים, שמתבססת על ההגנה שלה. ברגע שההגנה של נתניה חטפה שני גולים - תוכנית המשחק שלה הלכה לאיבוד. בית"ר התבססה במחצית הראשונה על חילופי מקומות בהתקפה ומשחק קבוצתי מאוד, שכלל הרבה עזרות ושימוש בכלים השונים של ההתקפה הבית"רית.

בית"ר עלתה למחצית השנייה כדי להתרכז בהגנה. המשחק של נתניה היה מאוד צפוי - כולו הלך לצד השמאלי של סבן, ובית"ר הגיבה נכון: עידן ורד עשה בעיקר הגנה בצד הימני אלברז כהרגלו היה מצויין בהגנה ובנאדו בא ימינה לעיתים תכופות כדי לעצור פריצות של היריבה. בית"ר המשיכה עם המשחק המתואם והקבוצתי, שבלט בהגנה מעובה בצד הימני של בית"ר וביציאה מהירה קדימה, שהתבססה על משחק של נגיעות. בית"ר הייתה גם אז מסוכנת יותר מנתניה, והיכולת הטובה של ברק יצחקי, והמעבר המהיר דרך המרכז איפשרו לבית"ר להגדיל את התוצאה, אבל שתי החמצות גדולות של ברק יצחקי השאירו את המשחק צמוד; ולמרות זאת, בית"ר הצליחה לשלוט במשחק במחצית השנייה, הגיבה וקראה נכון את המשחק של נתניה, שלא יכלה לכבוש בלי יכולת טובה של מישהו משחקני ההתקפה. דווקא ההתגוננות של בית"ר הייתה סיכון לא קטן - בכל רגע נתניה יכלה לכבוש ולהרוס הכול עבור בית"ר, אולם בית"ר עשתה הגנה טובה מאוד, שמנעה מנתניה להגיע להזדמנויות, על אף שהיא הייתה בפיגור.

חייבים להגיד שאפו לבית"ר ולראובן עטר. אתמול בית"ר נראתה מתואמת ומחוברת מתמיד, ואין ספק שבלי התרגול ואימונים של עטר דברים כאלה לא היו עובדים. המשחק שלה התבסס על חילופי מקומות בין שחקנים, כשלדוגמא באגף השמאלי לא היה קשר שמאלי מובהק: פעם עידן טל שיחק ליד דנין, פעם יצחקי שיחק על הקו, ופעם אחרת אפילו ברוכיאן בא לעזור מהצד השני. היה אפשר לראות שיש הבנה ויש חיפוי בין השחקנים, כשלדוגמא ברק יצחקי ידע לחזור למרכז הרחבה כשעמית בן שושן שיחק על הקו. המשחק של בית"ר כלל המון תנועה של שחקנים, גם בלי כדור, ובעצם מעורבות של שחקנים רבים. גם בהגנה אריק בנאדו יצא פעם אחרי פעם מהעמדה שלו כדי לפחות בצד הימני.

גם במחצית השנייה, כשבית"ר התגוננה, ראינו אותה מצליחה לצאת קדימה ולייצר כמה הזדמנויות בזכות משחק של נגיעה-שתיים. השילוב הנהדר בין יצחקי-ברוכיאן-ורד-בן שושן היה מתואם, וניתן היה לראות ששחקנים ידעו איפה למצוא את שותפיהם. למרות הבונקר, הכלים ההתקפיים של בית"ר הצליחו לצמצם פערים ובמהירות לרוץ קדימה. בית"ר ניצלה חורים במרכז השדה של נתניה. פעם אחרי פעם בית"ר יצאה למתפרצות דרך המרכז, כמעט בלי שום התנגדות של מרכז השדה של נתניה.

בית"ר כבשה שני גולים, אך דווקא ההגנה הרשימה יותר. נתניה הגיעה כל המשחק להזדמנויות בודדות, והכול בזכות ההגנה הקבוצתית באגפים והמשחק המצויין של הבלמים וכריסטיאן אלברז, כשגם הגול של פרנסמן הגיע בגלל מצב נייח מקרי. ההגנה שלה במחצית השנייה ניצחה לה את המשחק.

ראובן עטר ראה כמה מסוכן קלמי סבן, וכמה כדורים עוברים דרכו, והיה ניתן לראות שהוא הדגיש להגנה את האיום של סבן. השמירה של בית"ר עליו במחצית השנייה הייתה הכי טובה שיכולה להיות: בנאדו כגיבוי אחרון מהרחבה, אלברז על הקו מחכה ליציאה קדימה של סבן, ועידן ורד רץ אחרי סבן, לוחץ אותו באזור קו החצי ומונע ממנו להיות חופשי. בית"ר שמרה באגף בשכבות, עם גיבויים אחד לשני, כך שגם אם סבן פרץ ועקף את ורד - מול אלברז הוא נתקע, ומקסימום מול בנאדו. הבעיה היא שלנתניה לא היו חלופות, ומשום מה היא לא ניסתה להפתיע ולתקוף יותר דרך הצד השני. בית"ר אומנם לקחה סיכון והיתרון שלה היה נזיל - אבל היא הצליחה להוציא את נתניה מהמשחק, להכריח אותה להחזיר בכדור ולתקוף, למרות שנתניה מעדיפה להתגונן ולצאת למתפרצות. קצב המשחק והכיוון שלו היה נוח מאוד לבית"ר, ולכן היא לא שילמה מחיר על ההתגוננות המוקדמת, למרות שנראה שבית"ר כן הייתה צריכה לתת כמה דקות טובות בהתקפה, ללחוץ חזק ולנסות לסגור את הסיפור. הרי ברוכיאן, יצחקי ושות' היו ביום מצויין, ואם הם רק היו תוקפים באופן קבוע במחצית השנייה - בית"ר הייתה כנראה כובשת את השלישי.

מרכז השדה של בית"ר היה פחות טוב - דריו פרננדס נקלע ליום בינוני, אך למזלו היה את ברוכיאן, שבמחצית השנייה עבר לשחק במרכז ואת יצחקי, שבא אחורה כדי לתמוך בקישור, והם הצליחו לצאת להתקפות מתפרצות דרך המרכז. במחצית הראשונה בית"ר שיחקה דרך האגפים, וגם במחצית השנייה התרכזה בהגנה שם, אבל כמובן שלמתפרצות קשה לצאת מהצדדים, בד"כ המגנים ל מספיקים לעלות להתקפה, ולכן צריך לתקוף יותר מהמרכז ולנצל את חטיפות הכדורים במרכז הצפוף. למרות שפרננדס לא פגע, היצירתיות של ברוכיאן והיכולת הטובה של ניר נחום אחרי שעלה למגרש איפשרו לבית"ר לייצר מצבים דרך המרכז. צריך גם לזכור שבמחצית השנייה נתניה יצאה קדימה ובעיקר הלכה שמאלה, ולכן ההגנה שלה הייתה הרבה פחות צפופה, ובית"ר יכלה לתקוף דרך האמצע.

כאמור, לעטר יש חלק גדול במשחק של בית"ר, שהיה הכי קבוצתי שלה העונה. היא ידעה להשתמש ולנצל את הכלים ההתקפיים שלה כדי לכבוש פעמיים ואחרי היתרון להמשיך לסכן מפעם לפעם; השחקנים הבינו אחד את השני, וניתן לראות שהגול הראשון, לדוגמא, הגיע אחרי מבצע מבריק וקבוצתי, שכלל בעיקר את יצחקי וברוכיאן; מעבר לכך, עטר עשה חילופים נכונים, למרות שייתכן שהם באו מעט מאוחר מדי: מיכאל זנדברג היה צריך להיכנס לפחות 10 דקות קודם (האמת שהוא בכלל היה צריך לפתוח בהרכב), ורק בדקה ה-70 בית"ר עשתה את החילוף הראשון (נחום). ועדיין, צריך לשבח את עטר, שהכין טוב את שחקניו (הוא ידע שנתניה תתקוף דרך הצדדים ותסתמך על המגנים שלה, ובית"ר הגיעה מוכנה לזה) והצליח לגרום לכל הקבוצה לעשות הגנה, ואפילו לשחקנים התקפיים כמו עידן ורד וברוכיאן לעזור מאחור. ברגע שגם הם עשו הגנה גם היה קל הרבה יותר לבית"ר לעלות להתקפה במהירות ולייצר משחק תכליתי של נגיעות., כי השחקנים שיחקו קרוב אחד לשני.

למרות זאת, לא בטוח שתמיד זה יעבוד. העובדה שהסגל של בית"ר רץ הרבה זמן ביחד עזרה לבית"ר היום, אך לא תמיד הבלבול הזה יסתדר: כשאין לך קשר שמאלי של ממש וכל הזמן יש שינויים זה עלול להקשות מאוד על המגן, שלא יכול ליצור תיאום עם שחקן מסויים. בית"ר צריכה להציב באגף השמאלי את מיכאל זנדברג, שהוא שחקן שמאל מובהק וכשהוא יהיה על המגרש המערך יהיה ברור יותר, ושחקן כמו טל ישחק כחופשי יותר כאמצע-שמאל, ולא כקשר שמאלי של ממש; מעבר לכך, למרות השער שכבש, עמית בן שושן היה הכי פחות טוב בהתקפת בית"ר, ונראה שבמקומו צריך לשחק טוטו תמוז.

בסה"כ, מדובר באחד המשחקים הטובים של בית"ר העונה, כי אסור לשכוח שהיא הגיעה למשחק תחת לחץ עצום, בידיעה שהיא חייבת ניצחון, נגד קבוצה טקטית עדיפה שגם עלתה ליתרון. בית"ר ניצחה בזכות המוטיווציה שקיבלה דווקא אחרי שספגה וניצול המומנטום של שער השיוויון. אומנם השער השני של בית"ר היה מקרי למדי - בעיטה משום מקום של אלברז - אולם לאורך 18 הדקות בין שני הגולים שכבשה הייתה עדיפה והציגה משחק התקפי טוב מאוד (להגנה לא היה תפקיד במחצית הראשונה).

בית"ר ניצחה כי היא שיחקה פשוט, היא שיחקה את המשחק שלה. אפשר לבנות משחק לחץ וכדורגל צפוף כמו שעושה מתיאוס, אך זה לא יעבוד ברגע שהכישרון ההתקפי של בית"ר נכנס לעניינים ובית"ר משחקת פשוט. בית"ר ריווחה את המשחק ושיחקה בצורה הכי פשוטה, תוך כדי ניצול נכון של היצירתיות של משחק ההתקפה. גם כשבית"ר שיחקה משחק של נגיעות, לא היה מדובר במשהו מתוכנן ומורכב - אלא דבר שנוצר בעקבות ההתלהבות של בית"ר והתיאום בין השחקנים ההתקפיים.

בעוד המחצית הראשונה הייתה של ההתקפה - בית"ר כבשה במחצית הזאת שני גולים, תקפה וחיפשה לאורך כל המחצית שער, במחצית השנייה בית"ר הרשימה דווקא בגלל ההגנה. היכולת לעשות סוויץ' ולהתחיל לחשוב בצורה הגנתית, המשחק החכם והמאורגן, היכולת של הקבוצה להגיב נכון לנתניה ולבטל את האופציות שלה בהתקפה - כל אלה ראויים להערכה. השחקנים של בית"ר ידעו להגן ולרוץ מהר להתקפה למתפרצת, ובעצם שיבשו לחלוטין את הסגנון של נתניה: בית"ר הצליחה להעביר את הלחץ לנתניה. היא הצליחה לעשות מהפך עוד במחצית הראשונה, וככה לעלות למחצית השנייה כשהלחץ לא עליה ונתניה חייבת לתקוף באופן קבוע.

השחקן המצטיין של בית"ר היה כריסטיאן אלברז. הוא היה טוב לאורך כל המשחק, סגר טוב את בן דיין במחצית הראשונה ובמחצית השנייה ידע לא להשתגע ולצאת מהר לסבן - אלא חיכה שזה ישתלט על הכדור, ינסה לעבור את הקשר שלפני אלברז (ורד) - ורק אז אלברז עלה עליו. אלברז אחד השחקנים החכמים והאחראים בליגת העל, ואין הרבה שחקנים עם יכולת האחד על אחד שלו בהגנה - היכולת להיצמד לשחקן, ובאגרסיביות לעצור אותו. הדרך היחידה להתמודד עם אלברז ובכלל מול הגנת בית"ר היא לשלוח כדורים ארוכים לשחקן התקפי מהיר, ואז האיטיות של ההגנה תעלה לבית"ר ביוקר - אבל כשאתה מול הגנה קבוצתית של קבוצה שלמה, אפילו אם עברת את אחד השחקנים יש לו גיבוי. בנאדו נשאר מאחור וכמעט לא יצא מ-20 המטר הראשונים, וככה היה קשה לעקוף אותו.

בחזרה לאלברז. מעבר לעובדה שיש לו חלק קריטי מהוצאתו של קלמי סבן מהמשחק, הוא כבש שער נדיר שנתן לבית"ר את הניצחון בדיעבד. אלברז הוא לדעתי השחקן המצטיין של בית"ר העונה: הוא השחקן הכי יציב בהגנה, ולמרות שהוא כמעט לא עולה להתקפה - כל פעם שהוא עולה להתקפה זה נגמר בהזדמנות מסוכנת אל עבר שער. לאלברז יש העונה שלושה שערים, מספר נהדר למגן ושחקן השדה הכי הגנתי של בית"ר, חוץ מהבלמים.

בנאדו שיחק ממש כמו בלם ימני. שיתוף הפעולה בינו לבין אלברז היה כמו שצריך, ובנאדו שוב הוכיח שיש לו גם הרבה אומץ במשחק, והוא לא מהסס, גם בגילו המתקדם, לעזוב את העמדה שלו ולרדת לגליץ' מול השחקן שבא מולו. היכולת שלו לצאת מהמקום בתזמון הכי נכון ולהוציא את הכדור החוצה לפני שהיריב נכנס לרחבה ומגיע להזדמנות מסוכנת כל פעם מחדש. אומנם ההרחקות שלו בינוניות ומטה, אבל זה פחות משנה - העיקר שיעיף את הכדור החוצה ויעצור את התקפת היריבה. למרות גילו ובעצם דווקא בגלל גילו לבנאדו יש מקום בנבחרת. לא כשחקן הרכב, אולם הניסיון שלו והיכולת שהוא מציג בגיל 35 יכולה להוות דוגמא ומודל לחיקוי עבור כל שחקן ישראלי. בנאדו עדיין טוב יותר כמעט מכל הבלמים בליגה ובהחלט יש לו מקום בסגל. ברגעי האמת הניסיון שלו יעזור, אפילו מהספסל.

גם שמעון גרשון היה טוב. הוא לא יורד לגליצ'ים, ובניגוד לבנאדו לא אוהב לצאת לשחקנים שמגיעים מולו, ונראה שפה הבעיה של גרשון: הוא מודע לאיטיות שלו ופוחד לצאת לשחקן שמגיע מולו, אך הגובה, הרגליים הארוכות וההרחקה הטובה מחפים. אתמול הוא חילץ מספר כדורים ואולי גם מנע מנתניה להגיע למצבים טובים. בניגוד לבנאדו הוא נשאר כל הזמן באמצע, וכל פעם שהייתה לו עבודה הוא עצר אותה ובסה"כ חטף הרבה כדורים במשחק ביום ראשון.

עבור אלירן דנין, נראה שהעונה הזאת מצילה לו את הקריירה. אם בתחילת העונה היה נראה שלמרות שהוא כבר כמעט באמצע הקריירה הוא בעיקר יישב על הספסל העונה - הוא הפך למגן קבוע, והעזיבה של זיו הפכה אותו לבטוח בהרכב. הוא לא נותן עונה גדולה, אך לפחות הוא חזר למרכז הבמה. מבחינה הגנתית, הוא היה חלש שלשום במחצית הראשונה, עשה כמה חורים בהגנה ושכח את סבן המסוכן, שהיה יותר מהיר ויותר חזק ממנו. מבחינה התקפית הוא לא היה מאוד מסוכן אל עבר השער, אך הציג שיתוף פעולה טוב עם יצחקי ועם טל, הרבה כדורים במחצית הראשונה עברו דרכו וגם הגיע להזדמנות אחת טובה.

אבירם ברוכיאן היה איש המחצית הראשונה במשחק: הוא היה הגורם העיקרי בשער הראשון, הרבה דברים הגיעו מהאגף שלו, ועשה המון תנועה בשטחים רבים בקישור. הוא נכנס לאמצע, התקרב לשחקני ההתקפה האחרים, אולם כל הזמן חזר לצד הימני. המשחק הקבוצתי שלו היה מעולה, מה שהתבטא גם בגול הראשון וגם בעוד כמה מסירות עומק במהלך המחצית. במחצית השנייה הוא עבר למרכז, ועידן ורד שיחק יותר כקשר אגף בצד ימין. ברוכיאן הוביל מתפרצות קדימה, ולמרות שלא כבש והיה פחות טוב במחצית השנייה - שיתוף הפעולה הנהדר בינו לבין יצחקי, שכלל משחק מהיר ונגיעות מהירות דרך העומק, המשיך לבלוט. ברוכיאן היה בכושר רע עד אתמול ונראה שהעונה הקשה השפיעה עליו וגמרה לו הרבה פעמים להיעלם על המגרש, מה גם שהחיסרון בשחקן שייקח אחריות במרכז השדה היה לא קטן וזה העלה את הלחץ  שיש על ברוכיאן והקשה עליו מאוד, אבל אתמול הוא הזכיר את ברוכיאן של תחילת העונה.

לעומת זאת, ברק יצחקי הגיע למשחק בכושר טוב, אחרי שכבש נגד קריית שמונה שני שערים ואת שער הניצחון נגד בני יהודה. גם שלשום ראינו אותו בא הרבה אחורה, יותר משוחרר מבעבר, והשילוב בינו לבין ברוכיאן הניב גול. גם במהלך המחצית השנייה ניתן היה לראות בכל חטיפה של בית"ר בהגנה יציאה קדימה וכל פעם שראינו משחק של נגיעה - יצחקי היה קשור לזה. הוא גם הזין טוב את בן שושן, סידר לו הזדמנות טובה במחצית השנייה ובעצם חצי בישל לו את השער הראשון. יצחקי הוא נקודת אור לצד חוסר היציבות של בן שושן ובעיקר ברוכיאן, בתקופה האחרונה הוא חזר לכבוש, ובסה"כ העונה הוא מלך השערים של הקבוצה (9 שערים) ויחד עם זנדברג מוביל את רשימת המבשלים (4 כ"א).

עמית בן שושן מצוי בעונה חלשה. הוא לא יציב ולא הוכיח שהוא עדיף על פני טוטו תמוז. לא פעם העונה הוא בעצם היה מיותר - הוא נתקע בין הפטיש (ברוכיאן) לסדן (יצחקי). אתמול הוא היה חיוני יותר -  הוא שימש על תקן חלוץ רחבה, וההתמקמות שלו ברחבה איפשרה ליצחקי לעזוב את העמדה שלו ולהיות חופשי יותר. בן שושן התמקם טוב, מה שבלט בשער הראשון, בו הוא כבש את השער מריבאונד וכבש כמו חלוץ מטרה. למרות זאת, הוא היה הרבה פחות טוב משאר שחקני ההתקפה, לעיתים לא הורגש ולא ברור למה הוא צריך לשחק לפני תמוז, נחום וזנדברג.

המחליפים של עטר היו לא רעים, למרות שלא היה להם הרבה זמן להוכיח את עצמם. נחום סידר ליצחקי הזדמנות ענקית לכבוש שער, הצטרף מאחור להתקפה ונכנס מהר לעניינים; וגם שמואל קוז'וקין עלה בדקה ה-82 והכניס כוח ולחץ בהגנה.

עידן ורד לא הוכיח את עצמו העונה, ונראה היה שהלחץ גדול עליו, והוא עדיין לא מוכן להיות שחקן הרכב בבית"ר, ובתפקיד חשוב מאוד במרכז השדה. אתמול הוא נתן מחצית שנייה מצויינת. דווקא באגף, ודווקא כשהיו לו משימות הגנתיות גדולות מתמיד - הוא היה מצויין. הוא הפעיל לחץ על האגף השמאלי של נתניה והיווה שכבה ראשונה באגף, הוא לא הפסיק לרוץ בהגנה, ועדיין ידע להוציא כדורים קדימה ולהצטרף למתפרצות, אך מה שבלט אצלו זה משחק ההגנה.

בית"ר קרובה כבר 5 נקודות מהפסגה, כשהמומנטום אצלה. היא עדיין בתמונת האליפות, אך כדי לסגור את הפער תצטרך לנצח את חיפה במשחק ביניהם בסיבוב האחרון, ואולי גם לנצח את הפועל ת"א. לדעתי, היא לא תצליח לקחת אליפות, יש יותר מדי בעיות מסביב לקבוצה, חוסר וודאות, מה גם שהיכולת עדיין לא מספיק טובה - בית"ר אומנם ניצחה אתמול אחרי משחק טוב מאוד, אך זה היה אחרי לפחות ארבעה משחקים רצופים בכל המסגרות בהם הקבוצה לא שיחקה טוב. גם בניצחונות על קריית שמונה ובני יהודה היא לא הרשימה וניצחה בקושי, באופן דרמטי ועם הרבה יותר אופי מיכולת. בכל מקרה, ברור שאם איכשהו בית"ר תיקח אליפות מהעונה הזאת זאת תהיה האליפות הכי פחות מרשימה, אבל הכי מפתיעה והכי מרגשת עבור המערכת, כי בית"ר עוברת את העונה הכי קשה ומלחיצה שלה בשנים האחרונות.

מכבי נתניה:

נתניה פתחה טוב, ומערך שלושת הבלמים עבד טוב: מרכז השדה היה צפוף, והלחץ של בלאנקו ושות' במרכז השדה הקשה על בית"ר אפילו לעבור את החצי. למרות שלא ייצרה מצבים, היכולת המרשימה של המגנים עשתה את ההבדל, וגם במרכז השדה נתניה שלטה בתחילת המשחק. בדקה ה-17 פרנסמן גם הפך את זה ליתרון, אך משם נתניה איבדה את השליטה במשחק. הרבה אופי ומוטיווציה של בית"ר, לצד שיפור במשחק היצירתי והשתחררות של המשחק ההתקפי בכלל והאגפים בפרט, שינו את קצב המשחק, בית"ר כבשה שני שערים, ואילצה את נתניה לרדוף אחרי בית"ר.

נתניה עלתה למחצית השנייה כדי לתקוף, אחרי שעשתה חילוף: אוראל דגני עלה במקום דדי בן דיין, מה שהעביר את סבן לצד השמאלי והציב את דגני בימין. סבן כבר הוכיח את עצמו באגף השמאלי, אבל אתמול זה פגע מאוד בנתניה בדיעבד: אם במחצית הראשונה הייתה שמירה לא מרשימה על סבן, שקיבל יותר מדי חופש מדנין וכל האגף השמאלי של בית"ר, במחצית השנייה הוא פגש את אלברז, ורד ובנאדו, משימה קשה בהרבה. נתניה לא הבינה שהיא שקופה והמשיכה לשחק על כדורים לסבן, מה שלא עבד. נתניה ביצעה חילופים מוקדמים, אך ימפולסקי המחליף לא הרשים והשינוי לא הגיע עבור נתניה, ובית"ר הייתה יותר קרובה ל-3-1 מאשר נתניה לשוויון. נתניה הגיעה להזדמנות אחת בדקות הסיום, אך הפסידה בצדק.

נתניה הפסידה קודם כל בגלל ההגנה - קבוצה הגנתית כמו נתניה לא יכולה להרשות לעצמה לרדת למחצית כשהיא סופגת שני שערים. ההגנה שלה הייתה סבירה ולא הייתה אשמה בשערים (הטריפל פס בין ברוכיאן ויצחקי בגול הראשון היה בלתי נמנע, ובשער השני שטראובר אשם שיצא מהשער - אבל גם אם הוא היה עומד על הקו הגול לא היה נמנע), אך בשורה התחתונה היא ספגה שני שערים, ועם טיפה יותר דיוק של ברק יצחקי זה היה נגמר גם בשלושה שערים לפחות. ברגע שההגנה התפרקה תוכנית המשחק של נתניה התפרקה, כי נתניה מתבססת על ההגנה - וברגע שהיא לא עובדת לנתניה אין סיכוי לנצח. נתניה באה כדי להיות זאת שמפעילה לחץ על היריבה ולא זאת שהלחץ עליה, אך לא הייתה לה ברירה ובמחצית השנייה היא הייתה חייבת לתקוף בכל הכוח.

גם מרכז השדה לא הרשים. הוא פתח טוב, אך בהמשך בלאנקו וגזל היו חלשים מאוד ויותר מדי כדורי עומק של בית"ר במחצית השנייה נגמרו בהזדמנות בהתקפה, בלי שום התנגדות מצד שחקני מרכז השדה של נתניה. בלאנקו, שהיה מצויין במשחק נגד חיפה, היה פאסיבי ברוב הדקות, ויותר מדי זמן היה זה פרנסמן שהחזיק את הכדור ולא בלאנקו. בלאנקו היה צריך להיות האיש שמניע את המשחק מאחור, אך במקום זה ראינו קבוצה שמשחקת רק על אגף אחד, במשחק לא מאוזן, בלי תמיכה של מרכז השדה מאחור.

הבעיה המרכזית של נתניה הייתה ונותרה שהלחץ ההתקפי הולך יותר מדי על שחקנים בעמדות ההגנתיות יותר, בעוד השחקנים ההתקפיים לא פוגעים. במה זה בא לידי ביטוי? בכך שפרנסמן כבש העונה כבש שלושה שערים ודדי בן דיין ארבעה; בכך שבמשחק אתמול קלמי סבן היה המטרה ההתקפית של נתניה. לנתניה יש את המגנים ההתקפיים הכי טובים בליגה, אבל מה זה יעזור כשהקשרים ההתקפיים לא פוגעים? מה עוזר שסבן ובן דיין רצים על הקו אם כנפו לא מסוגל לעשות שום תנועה עם הכדור, נ'קוסי לא משחק על העמדה שלו ואיתי שכטר, לחלוטין לא חלוץ מטרה, משחק על תקן חלוץ יחיד?

נתניה מאוד לא מאוזנת. לא יכול להיות שהמגנים תוקפים יותר מהקשרים הקדמיים. אי אפשר לבנות קבוצה על המגנים, וברור שאבי כנפו הוא לא פתרון בקישור ההתקפי.

ההכנה של מתיאוס הייתה כמו למשחק גדול רגיל: מערך של 3 בלמים, לחץ במרכז השדה. נוצר מצב שקשה להאשים בו את המאמן - ברגע שנתניה ספגה שני גולים והטקטיקה הלכה לאיבוד לחלוטין, המאמן לא יכול לעשות שינוי מיידי גדול. הפעם זה לא הלך, אך אסור לשכוח שאותה שיטה עבדה מצויין רק שבוע קודם לכן. למרות שעשה כמה טעויות ספציפיות - המערך של מתיאוס למשחקים האלה הוא טוב, ועובדה שהוא ניצח ארבעה משחקים העונה נגד הגדולות (כולל מכבי ת"א, שביום נתון עדיין חזקה בהרבה מקבוצות התחתית, אליהן היא קרובה בטבלה).

הבעיה היא יותר בפרטים בתוך ההרכב: למה שלו מנשה אפילו לא בסגל? 6 שערים ו-5 בישולים יש לו, ולא ברור למה הוא לא בהרכב. מנשה הוא דוגמא מצויינת למוזרות של מתיאוס: מצד אחד, מנשה נותן את העונה הטובה בקריירה שלו הרבה בזכות מתיאוס, שנתן לו את הצ'אנס להיות שחקן קבוע בהרכב; מצד שני, אותו מתיאוס עכשיו מוציא אותו לחלוטין מהעניינים. העבר מוכיח שהרבה פעמים מתיאוס מקבל החלטות שנראות תמוהות אך מצליחות בסופו של דבר - אבל לא ברור למה מתיאוס מעדיף את אבי כנפו על מנשה.

מעבר לכך, גם דדי בן דיין היה טוב אתמול, וזה שהוא לא קיבל עזרה באגף זאת לא אשמתו. לא ברור למה הוא הורד לספסל במחצית. הדבר האחרון שנתניה הייתה צריכה זה להוריד את אחד המגנים. במילים אחרות, קשה להאשים את מתיאוס על שהטקטיקה נכשלה, אך יש מקום להאשים בכמה בחירות מקצועיות ספציפיות בתוך ההרכב.

כאמור, קלמי סבן היה המצטיין בנתניה אתמול. הוא קרא טוב את המסירות של שחקני בית"ר וחטף כדורים בהגנה, ומיד רץ להתקפה. הוא הוסיף הרבה מהירות ויכולת פריצה על הקו, והיה מהיחידים שניסו לייצר הגבהות לרחבה במחצית הראשונה. הוא נצל שמירה לקויה של הגנת בית"ר במחצית הראשונה ושלט לחלוטין באגף, אבל בית"ר הגיבה נכון ובמחצית השנייה השמירה על האגף שלו לא איפשרה לו לעשות יותר מדי. בסה"כ, סבן נמצא בכושר הכי טוב העונה, ובשני המשחקים האחרונים הוא היה אולי המצטיין בנתניה. הוא יכול לשחק גם בצד השמאלי, הוא עושה הגנה טובה, ולמרות שזה לא בא לידי ביטוי במספרים - הוא מוסיף הרבה מהירות ויכולת התקפית.

אבי כנפו ממשיך את היכולת מהשבוע שעבר: הוא משוטט על המגרש, עושה לא מעט תנועה ונע הרבה בשני האגפים, אבל כל התנועה שלו חסרת תכלית. הוא לא עושה כמעט כלום עם הכדור, ובעצם לא מוסיף כמעט כלום למשחק ההתקפי.

מי שממשיך את מגמת השיפור זה לואיס מרין. אחרי שהיה לא יציב בתחילת העונה (לדוגמא: טעויות בולטות נגד בני יהודה ונגד בית"ר בסיבוב הראשון), הוא חוזר לעצמו בתקופה האחרונה ומזכיר שוב את מרין של העונה שעברה - פיזי מאוד, אחראי, השחקן כי טוב של הגנת נתניה. גם אתמול היו לו כמה תיקולים טובים במחצית השנייה, וקשה להאשים אותו באחד מהגולים או במהלכים מסויימים.

סיאבונגי נ'קוסי, שהצטרף לנתניה בחורף, היה אתמול טוב מחצית אחת. במחצית השנייה הוא השתלט על מרכז השדה, חיפה על היכולת החלשה של בלאנקו וגזל, חיפש את שחקני ההתקפה שמסביבו, חיפש מעט את השער ולקח אחריות על המשחק הקבוצתי. למרות זאת, הוא לא תיפקד במחצית הראשונה. נ'קוסי אמור לשחק באגף ימין, ולכן לא ברור מה הוא עשה אתמול באמצע לאורך כל המשחק. לנתניה אין קשר ימני, כשלעומת זאת במרכז השדה יש לנתניה מספיק אופציות - ולכן לא ברור למה נקוסי כל הזמן מושך לאמצע, למרות שהוא בעיקרון הקשר הימני. בסה"כ, בניגוד לבלאנקו, נ'קוסי הוא רכש חלש של הנתנייתים, ולא מספיק משחק על העמדה האמיתית שלו או לפחות העמדה בה הוא מוצב, וברוב המשחקים עד כה כמעט לא מורגש, בעוד שבלאנקו נכנס טוב לעניינים, מנהיג את המשחק הקבוצתי במרכז השדה ומביא עבודה הגנתית טובה.

לירן שטראובר היה חייב להיות בשער בגול השני. המבחן של שוער הוא תמיד להיות מוכן לבעיטה לעברו ולשמור על ריכוז. שטראובר עבר על זה, אך לזכותו ייאמר שכדור כמו שאלברז בעט הוא בכל מקרה לא היה עוצר, וחוץ מזה - הוא דווקא סגר משחק טוב, יצא בד"כ כמו שצריך ובתחילת המחצית השנייה הציל גול שיכל לגמור את המשחק.

נתניה שוב מפסידה לבית"ר, ועולה השאלה: איך נתניה כבר פעמיים פורחת נגד חיפה, אבל שבוע אחרי זה מפסידה לבית"ר? הנה כמה אפשרויות:

1) נתניה מגיעה למשחקים מול בית"ר בשאננות. כבר פעמיים העונה היא ניצחה את הפייבוריטית לאליפות, מה שאולי גורם לשחקנים לבוא רגועים מדי למשחק שאחרי.

2) לבית"ר יש את הקבוצה היצירתית בליגה. בעוד חיפה לא מתבססת על שחקנים כאלה, לבית"ר יש בשפע שחקנים כאלה, דוגמת יצחקי, ברוכיאן ו-ורד. לנתניה אין שום שחקן התקפי יצירתי חוץ משכטר ואולי מנשה, והתחום הזה עושה את ההבדל.

האם נתניה תיקח אליפות? כמו כל הארבע הראשונות, היא בהחלט מסוגלת לזה, אך יש לה כמה מכשולים בדרך:

1) נתניה עדיין לא למדה לנצח כפייבוריטית, והתוצאות שלה נגד היריבות שאמורות להיות קלות לא מספקות. כדי לקחת אליפות - צריכים ליצור הרתעה, וכרגע לנתניה יש הכי מעט הרתעה ביחס לשאר קבוצות הצמרת: לבית"ר יש עדיין את הסגל החזק ביותר ואת הישראלים המוכשרים ביותר, מה גם שהיא עדיין האלופה המכהנת; הפועל ת"א מחזיקה במאמן העונה וככל שהזמן עובר היא הופכת לקבוצה יעילה, שמשלבת הגנה מדהימה עם התקפה טובה, וההחתמה המוצלחת של יבואה עזרה מאוד בהגדלת ההרתעה ההתקפית של הפועל; וחיפה מוליכה את הטבלה והעובדה שלקחה את רוב האליפויות של שנות האלפיים עד כה מוסיפה לאיום שלה. לנתניה אין את זה, והעובדה ששנים ארוכות לא הייתה בצמרת מנעה ממנה להיחשב כקבוצת צמרת הרבה שנים.

2) היא מאוד לא יציבה, ושני המשחקים האחרונים הוכיחו את זה: משחק אחד יכולת נהדרת, במשחק הבא הטקטיקה שלה מתפוררת. וזה קרה בשני הסיבובים הראשונים - גם בסיבוב הראשון היא ניצחה את חיפה בצורה מרשימה, ושבוע אחרי זה חטפה מבית"ר.

3) העובדה שמתיאוס מאמן זר לא רק עוזרת לנתניה: קל מאוד לאנשי הספורט תקוף אותו, גם אנשים מתוך המערכת הנתנייתית וגם אנשים מהתקשורת, מאחר והוא זר ואין לו מקורבים או היכרות עם מפת הספורט המקומית. היחס בינו לבין השחקנים הוא בעייתי, ולא פעם ניתן לראות ולשמוע באמצעי התקשורת על דיבורים וביקורות מאחורי גבו.

4) לנתניה חסרה מאוד יכולת יצירתית ובכלל שחקנים התקפיים טובים מספיק כדי לקחת אליפות. סבן ובן דיין הם מגנים, ובהתקפה חסרים חלוץ מטרה וקשר יצירתי שאפשר לבנות עליו ולתת לו מקום בהרכב (בניגוד לעובד). גם הכלים היצירתיים שיש לנתניה הם ברובם שחקנים עם אופי בעייתי, שקשה לראות אותם מביאים את נתניה לאליפות. איתי שכטר, למשל, הוא שחקן סופר מוכשר עם יכולת טכנית מעולה, אך הוא לא יכול להחזיק את ההתקפה של נתניה לבדו, בלי עוד חלוץ, מה גם שהאופי והבגרות שלו הם טעוני שיפור.

5) לנתניה אין מסורת של אליפויות - הייתה לה, אך מעל ל-25 שנה היא לא לקחה אליפות, ולפיכך גם בתחום הקהל היא מפסידה. מעבר לכך, בניגוד לשאר קבוצות הצמרת - אין לה ניסיון במקומות האלה, והמערכת לא רגילה למצב שהיא מתמודדת ברצינות על האליפות. 

המשחק:

בסה"כ משחק כדורגל טוב, עם קצב מהיר כמעט לכל אורכו, כשמצד אחד לא מעט גולים, מרוכזים במחצית אחת, אך מצד  שני לא משחק המבוסס על טעויות או על בלגן. לא ראינו התפרקות של הגנת נתניה או טעויות שיכולות לפגוע באיכות המשחק - ושני הגולים של בית"ר לא היו באשמת ההגנה. שתי הקבוצות שיחקו בצורה די מסודרת, ריווחו את המשחק ולאורך רוב דקות המשחק חיפשו אופציות שונות וניסו לפתוח את המשחק ולשחרר אותו. צריך לזכור שמדובר בשתי קבוצות עם הגנה טובה בעיקר, שתי קבוצות שההתקפה היא החלק הפחות טוב,  ובכל זאת הן הצליחו להראות שלשום כדורגל התקפי לא רע, עם שלושה גולים, קצב מהיר ומצידה של בית"ר גם משחק עם מתפרצות מהירות.

 בסופו של דבר, התיאום הקבוצתי, גם בהגנה וגם בהתקפה, והיצירתיות ניצחו את המשחק. אולי שכחו, אבל הסגל של בית"ר הוא החזק בליגה, וכשהוא מתחבר - בית"ר תמיד תהיה פייבוריטית. בסופו של דבר, היתרון של בית"ר הוא בעיקר שהיא מאוזנת יותר. נתניה אומנת כבשה יותר מבית"ר, אך יותר מדי במשחק שלה נופל על המגנים ושחקנים הגנתיים בכלל ואין כמעט נוכחות של חלוץ.

בדבר אחד שתי הקבוצות דומות: לשתיהן חסר חלוץ מטרה. יש להן חלוץ שני, שחקן עם טכניקה ויכולת אישית, לנתניה את שכטר לבית"ר את יצחקי, אך חסר להן חלוץ רחבה שיוריד מהם את העומס.