1) 13 מנדטים. זה מה שיש למפלגת העבודה להציע לנו. עכשיו היא נמצאת בצומת: האם ללכת עם הליכוד לממשלה ימנית, שהשליטה שלה בה היא חלשה בהרבה מהשליטה שהייתה לה בכנסת הקודמת, אך מנגד, זאת הזדמנות שלה, אם הממשלה תצליח, לחזור לכיוון ה-20 מדנטים, או ללכת לאופוזיציה, מה שירחיק אותה מהכותרות ובעצם התמונה הפוליטית כבר לא תהיה תלויה בה בכלל, אך אם הממשלה תיפול - המרוויחים העיקריים יהיו העבודה וקדימה.

אהוד ברק צריך להסתכל על האופק: האם הוא רואה מצב שהציבור הישראלי יהפוך את עורו, וייתן לעבודה בבחירות הבאות, או באלה שאחריהן, כמות מנדטים שיהפכו אותה למפלגת השלטון? האם הוא חושב שהציבור, שאחרי הממשלה האחרונה ימני מתמיד, ייתן את קולו למפלגת שמאל מובהקת?

אם ברק מאמין בסיכויים שלו לא רק לשקם את מפלגתו, אלא גם להפוך לאלטרנטיבה לקדימה ולליכוד, הוא צריך לשבת באופוזיציה ולשתוק; למה? כי אם הוא ידבר זה עדיין לא ישכנע את הציבור; הוא יצטרך לשתוק, ואז, כשהוא יראה שלעם מתחיל להימאס מנתניהו - פתאום להתעורר, כביכול לקפוץ על העגלה המנצחת ופתאום לגרום לאנשים להתגעגע אליו. ואז הציבור יילך שמאלה והעבודה תחזור לעניינים.

אבל אם ברק ריאלי יותר, הוא יודע שקשה לראות בתמונת המצב של היום את מפלגת העבודה מגיעה לשלטון. רוב העם מעדיף או את הימין (הליכוד) או את מפלגת המרכז ה"שפוי". גם אם העם יחזור שמאלה, קשה להאמין שהוא יצביע למפלגה שמאלנית מובהקת.

ופה נמצא עניין המסורת. אנשים חיים מאז ומעולם בתודעה שהליכוד זה ימין והעבודה זה שמאלה. וכמה שברק ינסה ליטות ימינה, להצהיר שהוא מרכז או פשוט ללכת עם ביבי - העם מעדיף ללכת ימינה, או לכל היותר למרכז. הם פשוט יודעים שעבודה זה שמאל, זה בא באופן אסוציאטיבי - ולכן הסיכוי של העבודה לחזור לשלטון נראה אפסי כרגע.

לפיכך, ברק צריך ללכת לממשלה. הוא יודע שביבי רוצה אותו בפנים כדי שתהיה לו ממשלה מאוזנת יחסית, ושלא יחשבו בעולם שישראל הופכת לימנית מדי, ולכן ברק צריך לסחוב את הזמן, קצת מלחמה פסיכולוגית ולשמור על סבלנות. בסופו של דבר, נתניהו יצטרך לקבל החלטות מהירות לפני שזמנו נגמר, ואם יהיה מו"מ עם העבודה - הוא יסכים לתת לא מעט לעבודה, ואולי גם לשכנע את "המורדים" של העבודה.

כמובן שזה האינטרס של מפלגת העבודה. מבחינת האינטרס האישי של ברק, הוא צריך להישאר בחוץ, אחרת הוא רק יערער עוד יותר את מעמדו. נראה שרוב סיעתו רוצה להישאר בחוץ, ואחרי הבחירות האחרונות, שנחשבות לכישלון אישי שלו, אם הוא ימשיך לעצבן אותם - בסוף מי שיישאר בחוץ זה הוא. לפיכך, האינטרס האישי שלו הוא דווקא להישאר בחוץ ולשמור על מעמדו; אם הוא ייכנס לממשלה, זה אולי מה שהוא רוצה כרגע - אך בסופו של דבר זה עלול לעלות לו ביוקר, והאינטרס האמיתי של העבודה, לדעתי לפחות, הוא לא באמת האינטרס של יחימוביץ' ופינס - אלא להיכנס לממשלה, וככה העניינים יהיו יותר בידיים שלה.

2) ממשלה רחבה או צרה? אחדות של נתניהו ולבני כבר לא תצא, פשוט כי לבני באה מראש כדי להגיד לא. הפגישות בין נתניהו ללבני היו רק הזדמנות נוספת עבור לבני להגיד עוד כמה קלישאות ולהיכנס קצת בביבי, מה גם שאם לא הייתה נפגשת איתו היא הייתה עלולה להיראות לא רצינית ועקשנית.

ממשלת ימין תהיה, ואין סיבה שלא. פחות בגלל שכך העם קבע, יותר בגלל שכדי שתהיה יציבות שלטונית צריכים ממשלה שהמפלגה הגדולה תשלוט בה, אחרת זה עניין של זמן שאנחנו שוב נהיה בבחירות.

שתי האופציות כרגע הן או ממשלת ימין צרה (61-65 מנדטים, תלוי אם כצל'ה וחבריו הקיצוניים יהיו גם חלק מהממשלה) או ממשלת ימין של ש"ס, הליכוד, ישראל ביתנו והעבודה, וכנראה גם הבית היהודי/ יהדות התורה, אך ייתכן שכדי לשכנע את העבודה להיכנס - היא תצטרך לוותר עליהם.

האפשרות הראשונה בעייתית: מדובר בממשלה קיצונית מדי, גם בלי האיחוד הלאומי, שהיא המפלגה הכי מסוכנת לישראל שנמצאת בכנסת, קלישאתי ככל שזה יהיה, שלא תיראה טוב בארה"ב ובארץ, ותהיה ממשלה חלשה מאוד שתיפול מהר. בסופו של דבר, עם העבודה וקדימה בחוץ יהיה לה קשה לשרוד, מה גם שגם לציבור יימאס מהממשלה הזאת.

האפשרות השנייה טובה יותר: ימנית, אך לא מדי. העבודה תאזן את הממשלה, נקבל בממשלה פרלמנטרים טובים - דבר שיש הרבה לעבודה, אך כמעט ואין למפלגות הימין הקטנות, וזה יאפשר לנתניהו להשאיר בחוץ את יהדות התורה והאיחוד הלאומי.

מה שבטוח, הכי חשוב שהממשלה הבאה תחזיק מעמד. אפילו אם היא לא תהיה טובה, כל עוד היא לא תהיה גרועה באופן קיצוני - לפחות תיווצר איזשהי יציבות שלטונית. עוד בחירות בשנתיים הבאות פירושן שוב טרארם פוליטי, שוב מתחילים את כל העניינים המדיניים מההתחלה.

3) מי ראוי לתיקים? איזה תיקים נתניהו צריך לתת לליברמן ולאחרים?

- פרלמנטרים משקיענים כמו גלעד ארדן וגדעון סער צריכים להיות בפנים, ולקבל את התיקים ה"קטנים", אך כאלה שהם בעיתיים לעיתים לא פחות מהתיקים ה"גדולים": תיק החינוך, תיק הספורט, תיק התרבות. אנחנו צריכים אנשים צעירים ומלאי אנרגיות בראש המשרדים האלה.

- ליברמן צריך לקבל את תיק הקליטה, אולי התקשורת, אך כמובן שהתיק המרכזי שנמצא על הפרק הוא התיק של ליברמן: אוצר, ביטחון או חוץ? אם ברק יצליח לסחוב איתו את העבודה לתוך הקואליציה, נראה שתיק הביטחון סגור, ובכל מקרה עדיף איש ביטחון מטבעו עם ניסיון כמו בוגי יעלון על פני ליברמן; תיק האוצר הוא התיק הכי בעייתי בממשלה שתקום (בגלל המשבר הכלכלי), וסביר להניח שבתחום הזה נתניהו יעדיף מישהו מטעמו, מאחר שזה הנושא החזק שלו; לפיכך, עדיף לתת לו את תיק החוץ, אך בשביל זה ליברמן יהיה חייב למתן את אמירותיו הביטחוניות, אחרת קשה לראות אותו מסתדר באיזשהי דרך עם הילארי קלינטון או ברק אובאמה. אחרי המבצע בעזה, היחס לישראל בעולם ובייחוד בארה"ב הוא קריטי - ולפיכך ליברמן יהיה חייב להתחיל לחשוב בצורה שפויה ומתונה בהרבה.

- התיקים החברתיים צריכים ללכת או לעבודה (הרצוג או יחימוביץ') או לליכוד (ארדן, סער או מישהו אחר); התיקים המכוונים אל מגזר מסויים או כאלה שקרובים למצע של ישראל ביתנו וש"ס צריכים ללכת אליהם - למשל, תיק הדתות יילך לש"ס, תיק הקליטה יילך לליברמן.

4) נתניהו יכול להצליח כרה"מ, בייחוד מאחר ולעם נמאס מקדימה ויש לו הרבה תקוות מהליכוד; כדי שזה יקרה, הוא חייב להתחיל טוב את הכהונה שלו: לקחת חודש של למידת התפקיד, אך מהר מאוד להיכנס לעניינים, לפני שימי החסד נגמרים - ומאחר והמצב הכלכלי/בטחוני צריך טיפול דחוף. אם הוא ירשום לעצמו הישג משמעותי בחודשים הראשונים, נקודת הפתיחה שלו לארבע השנים כרה"מ (או כמה שתהיה הכהונה של נתניהו) תהיה טובה מאוד. אחד הנושאים שיכולים לעזור לא רק לישראל אלא גם לנתניהו כפוליטיקאי הוא נושא שליט. יש קונצנזוס בחברה הישראלית לגבי שליט, ואם נתניהו יצליח לשחררו בחיים זה לא רק יהיה הצלחה לאינטרס הציבורי/מדיני - אלא גם לשלו באופן אישי.

אז מה הוא צריך לעשות? קודם כל, לראות איפה הסוגייה עומדת, אך הוא צריך לפעול במהירות - שליט כבר כמעט שלוש שנים בשבי וכבר ראינו שלהוריד את חמאס מדרישותיו יהיה בלתי אפשרי, ולכן הוא יצטרך לבצע פשרות משמעותיות (כל זה כמובן בהנחה שלא ייסגר משהו בנושא שליט בתקופת כהונתו של אולמרט).

בניגוד לשאר הנושאים המדיניים, בנושא שליט אף מנהיג לא יכול להגיד שמוותרים על הנושא הזה. העניין המוסרי והלחץ הציבורי לא יאפשר לאף אחד לעשות כזה דבר, ולכן עלול להיווצר מצב בעייתי: מצד אחד, ישראל מתבצרת בעמדות שלו, אך מצד שני לא מורידה את הנושא מהגב שלו - פשוט כי היא לא יכולה להכריז שהיא עוזבת את שליט (ובצדק). ייתכן שנושאים מדיניים אחרים היו מתקדמים אם נושא שליט היה נסגר. אם ישראל תתפשר היא לא רק תקבל את שליט בחזרה, שזה כמובן הדבר המרכזי, אלא גם תוכל להתרכז בדברים אחרים. לכן, אין ברירה, צריך לשחרר את שליט בחודשים הקרובים (כמובן לדרוש קודם הוכחות לכך שהוא חי), אפילו אם זה יפגע בהרתעה הצבאית של ישראל, שמספיק התחזקה אחרי המבצע בעזה.