מילאן (מקום שלישי, 48 נק') ואטלאנטה (מקום עשירי, 36 נק') נפגשו אתמול בסן סירו במסגרת המחזור ה-27 של הסרייה a האיטלקית, ועל פי המשחק נראה ששתיהן יכולות להיות מרוצות מהיכולת. מהתוצאה רק מילאן.

מילאן פתחה טוב, שיחקה קבוצתי, ומהלך קבוצתי מרשים כלל את בקהאם, זאמברוטה וינקולובסקי נגמר בשער של פיפו אינזאגי מקרוב. מילאן המשיכה ללחוץ, אך פיספסה הזדמנויות להכפיל את התוצאה. החל מאזור הדקה ה-20 אטלאנטה החלה לראשונה ללחוץ בהתקפה, אך מילאן יצאה למתפרצות ובראשותו של דייויד בקהאם המשיכה לסכן את השער. לאט לאט אטלאנטה הצליחה לייצר מצבים, והגיע לכ-5 הזדמנויות ברבע השעה האחרונה, כשפעם אחרי פעם אביאטי מעופף והודף נהדר ניסיונות של סרג'יו פלוקארי. מילאן התגוננה טוב, אך בחלק השני של המחצית הראשונה אטלאנטה הייתה ראויה לשוויון, אחרי שפעם אחרי פעם הצליחה להכניס הגבהות לרחבה ולנצל את הגובה של פלוקארי כדי לאיים על מילאן. אחרי מחצית של כדורגל מצויין, רק 1-0 בגלל ניצול מצבים חלש של שתי הקבוצות.

מילאן פתחה מעולה גם את המחצית השנייה, כשמעל כולם אנדראה פירלו מנקה מאחור ומוציא קדימה, וגם דייויד בקהאם המשיך לבלוט, אך ככל שעבר הזמן מילאן סוף סוף הבינה מה הכיוון שלה וחיפשה לשמור על התוצאה. אטלאנטה המשיכה לתקוף, וקיבלה יכולת טובה מהקשר ואלדס, אך התקפה מקרית של מילאן (71) נגמרה במסירה מדהימה של אלשנדרה פאטו וסיומת מרשימה של אינזאגי סידרה לחלוץ האיטלקי הבלתי נגמר צמד ולמילאן יתרון מבטיח. אטלאנטה לא הצליחה להתאושש, וכבר הייתה עם השלישי ברשת (74), בזכות דאבל פס בין יאנקולובסקי וזאמברוטה ועוד גול של אינזאגי, שעלה לשלושער. עד הסיום התוצאה יכלה לעלות ל-4-0, אך אנצ'לוטי נתן לכוכבים לנוח ובסיום 3-0 אדום, אחרי משחק כדורגל טוב עם יכולת טובה של שתי הקבוצות. מילאן ממשיכה להיות לא יציבה, אטלאנטה יכולה להתעודד מהיכולת עד הדקה ה-71.

מילאן:

המארחים פתחו טוב; שער מוקדם של אינזאגי נתן לה יתרון, אך מעבר לכך - המשחק הקבוצתי חגג: דייויד בקהאם היה הפליימייקר במרכז השדה, יאנקולובסקי ניצל את החופש בתפקידו החדש כקשר, זאמברוטה עלה להתקפה וחזר בזמן להגנה, והפערים הקטנים בין השחקנים איפשרו למשחק של מילאן לזרום. פאטו הוסיף יצירתיות, והשער המוקדם של אינזאגי חיפה על יכולת בינונית ומטה  שלו ברוב הדקות. גם כשאלאנטה החלה לתקוף, המתפרצות שהובילו פאטו ובקהאם איפשרו למילאן להמשיך להגיע למצבים.

מה שהיה חסר למילאן זה להחליט מה היא רוצה מעצמה: לתקוף ולחפש לגמור את המשחק או להתגונן ולשמור על התוצאה? בסוף היא החליטה, ושלחה להגנה גם את הקישור ההתקפי. הצפיפות באמצע הקשתה עוד יותר על החלוץ המרכזי של אטלאנטה, מה שהקשה על אטלאנטה לייצר את המצבים המוחצים של המחצית הראשונה. דווקא אחרי רבע שעה של התגוננות, מילאן יצאה למתפרצת, ומסירה גדולה של פאטו, לצד תזמון מושלם של אינזאגי סידרו למילאן את ה-2-0 וגמרו את המשחק. השלישי של פיפו היה רק המסמר האחרון בארון של אטלאנטה.

מילאן יכולה להיות מרוצה: המשחק הקבוצתי טוב מתמיד, ושיתוף הפעולה בין בקהאם-פאטו-פיפו-יאנקולובסקי-פירלו נראה טוב מתמיד. הם שיחקו כאמור קרוב מאוד אחד לשני וחלוקת התפקידים הייתה ברורה: פירלו סידר מאחור, בקהאם בנה את ההתקפות ושיחק על תקן השחקן הקבוצתי והמוסר, פאטו הוסיף יצירתיות ומחץ להתקפה - ואינזאגי שימש כחלוץ המטרה שמחכה לכדורים ומסיים אותם מקרוב. הקצב של המשחק שלה היה מהיר, האגף השמאלי פרח וגם היה אפשר לראות חילופי מקומות בין שחקנים ומסירות עם הרבה הבנה ותיאום בין שחקני הקישור - הכדורים של בקהאם לעומק היו מדויקים מתמיד, פירלו לא איבד כדורים, וגם לפאטו הייתה הברקה שהובילה לשער השני של מילאן. גם בהגנה המשחק היה קבוצתי מאוד, ומילאן שמרה עם כל הקבוצה ובצורה סבלנית שהקשתה מאוד על האורחים.

מה שניצח למילאן את המשחק זה בעיקר מרכז השדה: אנדראה פירלו ניקה כדורים בהגנה וחילץ אותם, והוציא התקפות קדימה, בעיקר במסירות רוחב לבקהאם; בקהאם אמור לשחק בימין, אך היום עשה מה שבא לו על המגרש והיה עושה המשחק של מילאן, ושיחק בחופשיות בקישור. עם מוסיפים לזה עבודה טובה של הבלם פיליפ סנדרוס, אנחנו מקבלים שליטה של מילאן במשחק המרכז במחצית הראשונה. פירלו ובקהאם שיחקו קרוב ובנו את המשחק המילאנזי כשפירלו מחפה מאחור ובקהאם מסדר מסירות לשחקני ההתקפה. למרות זאת, יותר מדי פעמים במחצית הראשונה הם חיפשו את החלוצים בכדורי אורך גבוהים, אך שכחו שהחלוצים הם בעצם חלוץ, ואינזאגי היה לבדו בחוד, מה גם שהסיכויים שלו להשתלט על כדורי אורך הם לא גבוהים - הוא לא גבוה, הוא לא חזק פיזית, וגם מי שיש לו גובה וכוח יתקשה להסתדר עם כדורים גבוהים מ-20-30 מטר מאחוריו.

אנצ'לוטי יכול להיות מרוצה מההגנה שלו. אם בד"כ מדובר בחולייה הבעייתית של הקבוצה, הזקנה, האפורה, היום העבודה שלה מול החלוץ של אטלאנטה, פלוקארי, הייתה טובה מאוד. סנדרוס נצמד אליו, הכריח אותו להישאר עם הגב לשער ומנע ממנו לעשות את הסיבוב, ההגנה הייתה צפופה מאוד, במחצית השנייה הייתה גם הרבה עזרה מהקישור ההתקפי. מעבר לעובדה שמילאן לא ספגה, חייבים להדגיש את הוצאתו מהתמונה של פלוקארי: מדובר במלך השערים של אטלאנטה, וכשהוא מתקשה כל ההתקפה משתנה. למרות שפלוקארי היה מסוכן מאוד ברבע השעה האחרונה של המחצית הראשונה, בשאר הזמן הוא לא בא לידי ביטוי. רק כשהוא קיבל כדורים ישר לראש הוא הצליח ליצור יתרון על ההגנה הנמוכה ממנו של מילאן. מילאן נמנעה מטעויות, והיה מרשים לראות את העבודה ההגנתית של המגנים: זאמברוטה, למרות העבודה ההתקפית, חזר תמיד בזמן להגנה, ובונרה שיחק ממש על הקו של הבלמים. שניהם סגרו חזק ואישית את אגפי היריבות, מה שהיה חשוב במשחק בו מילאן בעיקר צופפה את ההגנה.

למרות זאת, ברור לכולם שההגנה הזאת לא תוכל לתפקד באופן קבוע - בעונה הבאה מילאן תהיה חייבת לצרף שוער צעיר, בלם (דניאל אגר הוא אפשרות לא רעה) ואולי גם מגן שמאלי.

למילאן היה הרבה אופי במשחק שלה היום, ולמרות היתרון השברירי והמצבים הרבים של היריבה - היא הצליחה לשמור על היתרון ובסופו של דבר גם להגדיל אותו בעוד שני שערים. למרות זאת, נראה שהגישה שלה הייתה מוטעית: היא הייתה חייבת לנצל את היכולת הטובה והמומנטום מהשער הראשון כדי לגמור את המשחק. היא הגיעה להזדמנויות מצויינות, אותן היא לא ניצלה, אך גם בלעדיהן היא הייתה צריכה לעלות למחצית השנייה כדי לתקוף חזק כמו בתחילת המשחק ולגמור את הסיפור. במקום זה, היא החליטה בסופו של דבר להתבצר, למרות שזה סיכון גדול, ורק מתפרצת מקרית בדקה ה-71 שיחררה אוויר, עם השער השני של אינזאגי.

מילאן שיחקה, בעיקר במחצית הראשונה אך גם בשנייה, כמעט רק דרך הצד השמאלי. יאנקולובסקי וזאמברוטה שיחקו שם, פאטו התחיל את כל הפריצות שלו במחצית הראשונה משם, וגם בקהאם בא הרבה שמאלה. משם גם הגיעו שניים משלושת השערים וכל המצבים התחילו מהצד השמאלי, אך היה חוסר איזון. בונרה, המגן הימני, נשאר מאחור ולא תקף, פלאמיני, שהיה אמור לתרום לאגף הימני, לא הופיע למשחק, ונוצר מצב בו מילאן תוקפת רק דרך אגף אחד במחצית הראשונה. גם במחצית השנייה פלאמיני לא התעורר, בקהאם שיחקה באמצע-שמאלה ובונרה התרכז בהגנה, והמגמה לא השתנה.

גם ההתקפה הייתה רחוקה מלהיות שווה שלושה שערים: היא ייצרה מצבים בזכות הקישור שלה, אך פעם אחרי פעם החמיצה הזדמנויות, לא ניצלה מצבים והיה חסר נוכחות של עוד חלוץ בהתקפה. הכדורים הארוכים שנשלחו לעבר ההתקפה היו מיותרים מאוד ועם חלוץ אחד, שלא טוב בלהשתלט על כדורי אורך, ברור שהרבה כדורים הלכו לאיבוד.

אם חוזרים לשבחים, חייבים לציין שיפה לראות כ"כ הרבה שחקנים במילאן שבגיל 35 ומעלה מציגים יכולת כמו שהציגו היום (אינזאגי, אביאטי, מלדיני). כמובן שאי אפשר לסמוך על זה ואם מילאן מחפשת נוסחת אליפות - לא מפה תבוא הישועה, אבל מילאן חייבת את הניצחון שלה הרבה מאוד לזקנים שלה.

ניהול המשחק של אנצ'לוטי לא בא ממש לידי ביטוי, מאחר והחילופים שהוא ביצע היו רק בדקות הסיום, אך נראה שצריך לבקר אותו מכמה סיבות:

1) הוא עלה במערך ובהרכב מאוד בעייתי. המשחק של מילאן היה מאוד לא מאוזן, ובעוד במחצית הראשונה כולם הלכו שמאלה - לא היה מי שיעשה את העבודה בימין. ההרכב היה מאוד מבולבל, אינזאגי לא קיבל מספיק עזרה בחוד ולא בדיוק היה ברור איפה משחק כל אחד. אומנם היו חילופי מקומות, השחקנים הבינו אחד את השני ושחקנים עשו הרבה תנועה, אך היה קשה מאוד לרווח את המשחק כשאין עמדות ברורות. למרות זאת, יש לציין שאגף שמאל, עליו מילאן שיחקה, היה מצויין - ממנו הגיעו שניים מהגולים (הראשון והשלישי), יאנקולובסקי וזאמברוטה שיחקה מרחבה לרחבה, ושיתפו פעולה כמו שצריך, ועם היצירתיות של פאטו כקיצוני שמאלי - כל הניסיונות של הרוסונרי במחצית הראשונה הגיעו משם.

2) הוא לא ביצע חילוף במחצית או בשלב מוקדם יותר של המחצית הראשונה, למרות שזה היה יכול להוסיף למחץ ההתקפי שלקה בחסר של מילאן ולהוסיף התקפיות שהייתה יכולה לגמור את המשחק עוד יותר מוקדם. רק אחרי שכבר היה 3-0 הוא עשה חילופים של גארבג' טיים.

רוב השחקנים של מילאן רשמו משחק טוב מאוד, ולצד מי שהיו טובים (מאלדיני, בונרה) היה גם מי שרשם פשוט משחק נהדר (אינזאגי, בקהאם, פירלו, אביאטי ויאנקולובסקי - בערך חצי הרכב):

אינזאגי, חייבים להודות, ממש לא הציג יכולת טובה ברוב הדקות: הוא הפסיד להגנה בכל כדור שנמסר לעברו, נתפס פעם אחרי פעם בנבדל ובהחלט היה חסר לידו עוד חלוץ במחצית הראשונה. אבל חייבים להודות שלהתמקם ברחבה הוא יודע תמיד. בשער הראשון הוא התמקם מצויין, בשער השני הוא גם הציג תזמון, מה שלעיתים חסר לו: הוא הצליח לברוח מנבדל, לעבור את השוער ובאין סוף קלאסה לגמור את המהלך בשער השני שלו המשחק. ניצול המצבים במחצית הראשונה (שני שערים בשני מצבים) הכריע את המשחק, וחייבים לזכור שבסופו של דבר, חלוץ מטרה נמדד במספרים שלו: רוב המשחק הוא לא עושה הרבה ומחכה לכדורים בהתקפה, השאלה היא מה הוא עושה כשהוא מייצר מצבים. אינזאגי הוא שחקן שמסתבך הרבה בנבדלים ומסוג החלוצים המתמחים בלהגיע במשחק לכמה מצבים הכי מסוכנים שיש (כך שהוא יכול גם לכבוש, אבל "לחפות" על זה ב-2-3 שלוש החטאות בלתי אפשריות) ובד"כ מעמיד סיומת רעה, שכוללת החטאות בלתי אפשריות, אך היום הוא הצליח לברוח בשער השני מנבדל ולנצל את רוב ההזדמנויות שלו. פיפו כבר 35, אך נראה שגם כשהוא יהיה בן 70 הוא לא ישתנה - לתפקיד שלו לא צריך מהירות, כושר גופני ותנועה, אלא בסה"כ לחכות ברחבה, וכשהכדור מגיע להתקפה להתמקם ברחבה, לחכות לכדורים - ופשוט להיות המוציא לפועל - וזה דבר שאו אין לך או יש לך, לא משנה הגיל והכישרון; זה נראה פשוט, אך זה כ"כ לא: צריך לדעת להתמקם בזמן הנכון ובכל רגע לשמור על ערנות. מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת וכמה שנגיד שהוא שחקן מוגבל, עם כישרון בינוני, שאתה יודע מה תקבל ממנו והוא לא מסוגל להפתיע יותר מדי במהלכים ובהברקות לא צפויות - כל אחד היה רוצה בגילו להיות סקורר ברמה שלו.

דייויד בקהאם ממשיך להרשים; את תקופתו במילאן הוא התחיל בשערים ובישולים (2 ו-2); במשחקים האחרונים הוא לא נרשם על הלוח במספרים, אך הוא הראה היום שוב שהוא במילאנו לא רק כדי למכור חולצות: הוא בנה את ההתקפות של מילאן, עשה תנועה כל המשחק, היה מעורב משמעותית בשער הראשון - ובעיקר הציג משחק יומרני, עם מסירות עומק מסוכנות. הכדורים שהוא סיפק לאינזאגי ובעיקר לפאטו היו טובים מאוד. בעוד פירלו שימש כקשר אחורי - היה צריך מישהו שיבנה את ההתקפות ויסדר מהלכים לעומק. בקהאם עשה את זה, והעזרה שלו בצד השמאלי שיפרה עוד יותר את היכולת של האגף הזה. אפשר לדבר בלי הפסקה על עסקת העברתו של בקהאם למילאנו, המו"מ עם הגלאקסי, לדבר על דברים שמחוץ למגרש - כל עוד הוא מוכיח את עצמו על המגרש כלום לא משנה. בקהאם בא למילאן כדי לקבל זימון לנבחרת אנגליה, ובכושר הנוכחי אין שאלה שלקראת המשך המשחקים של אנגליה במוקדמות מונדיאל 2010 מקומו בנבחרת.

ג'יאנלוקה זאמברוטה חזר העונה לאיטליה אחרי שלא הצליח בברצלונה, ולפחות לגבי המשחקים שאני ראיתי העונה את מילאן - הוא אחד השחקנים הכי יציבים והכי מצטיינים ברוסונרי. הוא סוגר למילאן את שתי עמדות המגן אם צריך, עולה כל הזמן להתקפה וגם יורד בזמן להגנה, יש לו מהירות ויכולת פריצה טובה, והשער השלישי אתמול של מילאן בא בעיקר בגללו: הוא פרץ על הקו, נכנס לאמצע, סידר מסירה ליאנקולובסקי, שהחזיר לו, ואחרי הדאבל פס ביניהם זאמברוטה השתלט על הכדור, מסר לאינזאגי מקרוב - ו-3-0, וכל זה תוך כמה שניות. זה לא הכל: גם בשער הראשון ההגבהה של בקהאם הורחקה ע"י ההגנה, הגיעה לזאמברוטה, שאומנם לא הצליח לבעוט לשער, אך הצליח להסיט את הכדור לרחבה, בד"כ לבישול של יאנקולובסקי - כך שהשילוב בין יאנקולובסקי וזאמברוטה עבד בשני שערים. אם מוסיפים לזה את ההגנה הטובה שלה והשמירה שלהם קרוב אחד לשני, מקבלים פה שיתוף פעולה מצויין בצד השמאלי של מילאן בין השניים האלה, ששיחקו קרוב מאוד אחד לשני וכך עזרו למשחק של מילאן לשטוף. למרות זאת, למען האיזון אנצ'לוטי יהיה חייב להעמיד מערך מסודר ולהחזיר את זאמברוטה לעמדתו הטבעית באגף הימני.

אנדראה פירלו משחק כקשר אחורי מאז פציעתו של גטוסו, מה שיוצר הרבה יותר מעמסה על הכתפיים של פירלו, אך זה לא הפריע לו היום להוסיף אגרסיביות בהגנה, לחטוף הרבה כדורים ולארגן את המשחק מאחור. רוב הזמן לא הייתה לו עבודה בפועל, אך הנוכחות שלו בקישור האחורי הייתה חשובה כדי להוסיף ביטחון להתקפה של מילאן. מה שבלט במשחק של פירלו הוא בעיקר הפתיחות שלו: בשתי המחציות הוא היה טוב יותר בעיקר בתחילת המחצית.

מילאן חייבת את הניצחון שלה לשוער שלה, אביאטי. ההצלות שלו במחצית הראשונה הגיעו בדקות הטובות של אטלאנטה ובעצם בלעדיהם מילאן הייתה מאבדת את היתרון - המניעה שלו משוויון בעצם הוציאה הרבה רוח מהמפרשים של אטלאנטה. הערנות שלו בכל ניסיון של אטלאנטה, היציאות לכדורי גובה והאינסטינקטים בזינוקים חיפו על כך שאביאטי התקשה היום להשתלט על כדורים, ובד"כ הסתפק בלהדוף אותם. כל עוד הוא דאג שהכדורים לא יעברו אותו וההדיפות שלו לא הגיעו לרגלי היריבה - זה בסדר.

כאמור, לא ראינו כמעט כלום מבחינה התקפית מהאגף הימני של מילאן, אבל מבחינה הגנתית בונרה עשה עבודה טובה; בונרה הוא בלם מטבעו, ולכן הוא שיחק כמעט באותו הקו עם מרכז ההגנה והתרכז בעבודות ההגנתיות. צריך להחמיא לו מאחר ורוב ההתקפות של אטלאנטה היו מהצד השמאלי שלה והימני של מילאן, והייתה לו יותר עבודה הגנתית מאשר לשחקני האגף השמאלי של הרוסונרי.

אלשנדרה פאטו הוא המושיע של מילאן העונה, עם 12 שערים, ובניגוד לקאקה הוא גם משחק באופן קבוע; הוא סוגר למילאן את עמדות הקשר ההתקפי והחלוץ, ובעצם מביא את כל היצירתיות שיש למילאן בהתקפה, להוציא את רונאלדיניו וקאקה. היכולת הטכנית שלו, המהירות ויכולת הכדרור, האחד על אחד והטאץ' הנהדר - כל אלה בולטים מאוד במשחק שלו. הטאץ' שלו בא לידי ביטוי בשער השני, בו הוא סידר לאינזאגי את השער. התנועה הכי בולטת במשחק של פאטו היא פריצה לרוחב ואז ניסיון הכנסת כדור פנימה. לעומק הוא כמעט לא משחק, ולכן המשחק של מילאן הלך כל הזמן שמאלה ואז מסירות פנימה - וכמעט שום הגבהות מהצדדים. צריך לציין שבמחצית השנייה פאטו נכנס יותר לאמצע, עשה יותר תנועה בלי כדור לרחבה, ושיחק יותר כמו חלוץ שני ולא כמו קיצוני שמאלי. זה עשה טוב למילאן ולפאטו בפרט, שהיה מסוכן יותר, הגיע לכ-3 הזדמנויות טובות וביצע פעולות תכליתיות יותר מבמחצית הראשונה.

בסה"כ, היכולת של מילאן בעונה הזאת מאוד לא יציבה עבור מילאן; שבוע אחרי שהיא הפסידה, היא מביסה. לא אחזור על השינויים שמילאן צריכה לעשות, אך הכי חשוב כרגע מבחינתה זה לסיים במקום השלישי לפחות, לנסות איכשהו לסיים במקום השני, מה שעוד אפשרי, כך שלקראת העונה הבאה לפחות תהיה התקדמות בטבלה מהעונה שעברה. מה שבטוח, מילאן תצטרך לבנות הרכב יעיל יותר עם יותר אופי - ופחות מוכשר. מעבר לכך, מגוחך לראות כמה כסף מילאן שילמה על רונאלדיניו, בשביל כלום - ברוב המשחקים הוא לא משחק בכלל. אחרי עוד עונה כושלת, שחקנים כמו רונאלדיניו צריכים להידחק החוצה, ובמקומם מילאן צריכה להביא שחקנים נוצצים פחות - אך רעבים יותר, שנמצאים לפני שיאם או באזור שיאם.

אטלאנטה:

האורחים מבגרמו לא פתחו טוב, אך באיזשהו שלב התעשתו. הם התחילו לתקוף, ייצרו מצבים ובעיקר הציגו משחק טוב של החלוצים: פלוקארי איים על השער בזכות משחק הראש, וגם קיבל הרבה עזרה מהחלוץ שלידו - אדריאנו פינטו. המחצית באה בזמן לא טוב עבור האורחים, שגם את המחצית השנייה פתחו לא טוב והשתפרו עם הזמן. הבעיה היא שבמחצית השנייה פלוקארי התקשה עוד יותר להסתדר עם הגנת מילאן - והמחץ ההתקפי של אטלאנטה ירד משמעותית. השער השני ואחריו השלישי הוציאו באופן סופי את האוויר מהמפרשים של אטלאנטה, אך חייבים לציין שתוצאת הסיום משקרת: אטלאנטה הייתה צריכה לרדת למחצית עם שוויון, וברוב דקות המשחק היה משחק שקול, כששתי הקבוצות משחקות מהר, מייצרות מצבים ועוברות מהר להתקפה. ייתכן שאם כדור אחד היה עובר את אביאטי ונכנס לשער של מילאן - התוצאה הייתה מקבלת כיוון שונה לחלוטין.

סרג'יו פלוקארי (מס' 9) הוא חלוץ המטרה של אטלאנטה, ובעצם כמעט כל הכדורים במחצית הראשונה הלכו אליו. הבעיה היא שכשהוא מקבל כדור לרגל, על הקרקע, אין לו סיכוי לעשות כלום: יש לו משחק גב לשער טוב, אך הסיבוב שלו מסורבל. מבנה הגוף שלו מזכיר את זלאטן איברהימוביץ' - רגליים ארוכות, כוח שמתבטא במבנה הגוף ומשחק ראש מעולה. כשהוא קיבל כדור לרגל הוא התקשה לייצר משהו, כי הוא לא מסוגל לייצר הזדמנויות, ועוד נשמר על ידי שחקן חזק ששמר צמוד וחזק - פיליפ סנדרוס. לכן, ההזדמנויות של פלוקארי הגיעו אחרי הגבהות מהאגף השמאלי, שכוונו אליו, ובהן הוא ניצל את יתרון הגובה והכוח כדי להתרומם לנגיחה, והצליח להגיע לכמה הזדמנויות מסוכנות מאוד במחצית הראשונה, למרות השמירה החזקה, אך בשנייה הוא שוב נעלם - וברגע שהוא לא תיפקד לכל הקבוצה היה קשה.

אדריאנו פינטו עזר לא מעט לפלוקארי והגיע גם הוא לכמה הזדמנויות עם הראש, אך מי שבלט במחצית השנייה אצל אטלאנטה היה הקשר ההתקפי ואלדס, שבא הרבה אחורה, הוציא מתפרצות קדימה, ואז רץ להתקפה. הוא שיחק מאחורי החלוצים, ובמחצית השנייה הגיעה לכמה הזדמנויות מרחוק. השלישייה הזאת (ואלדס, פינטו ופלוקארי) היא האחראית לכך שברוב הדקות ההתקפה של אטלאנטה הייתה לא פחות טובה משל מילאן. היתרון המרכזי של מילאן בסה"כ היה מרכז השדה, ובסופו של דבר ההגנה - ההגנה של אטלאנטה לא הייתה גרועה (ועל כך בהמשך), אך יצאה עם שלישייה ברשת, כשדווקא ההגנה של מילאן, שהיא בעייתית בד"כ - לא ספגה.

בסה"כ, בלט במשחק של אטלאנטה בעיקר האגף השמאלי, שייצר את רוב המצבים מהאגף. כשאטלאנטה הרימה כדורים מהאגפים, וכאמור בעיקר מהאגף השמאלי, יצא מהמהלך משהו מסוכן, שבד"כ נגמר בהדיפה של אביאטי.

מרכז השדה של אטלאנטה לא היה טוב במחצית הראשונה ובעזרת בקהאם ופירלו, לצד המשחק הצפוף של מילאן - מילאן שלטה במרכז, אך במחצית השנייה ראינו יותר חטיפות כדורים של הקבוצה מברגאמו במרכז השדה, בדרך ליציאות למתפרצות; משחק ההגנה ספג שלושה שערים, מה שצריך מעט להדאיג את אטלאנטה, אך אסור לשכוח שפיפו נתן יום כיבוש מדהים, ובעצם באף שער ההגנה לא הייתה אשמה. ברוב הזמן ההגנה עמדה בקו טוב, הקדימה את אינזאגי כמעט לכל כדור שהגיע אליו, הרחיקה את כל כדורי האורך של מילאן ו-71 דקות ספגה רק שער אחד.

ההבדל בין הקבוצות בלט במחצית השנייה: מילאן לא הגיע ליותר מצבים מאטלאנטה, וחוץ מפאטו אף אחד במילאן לא סיכן את שער היריב במחצית השנייה עד הדקה ה-71, אך בשני מצבים תוך 3 דקות הצליחה מילאן לעשות פעמיים את מה שאטלאנטה לא הצליחה לעשות ב-90 דקות. מילאן לא הגיעה ליותר הזדמנויות מסוכנות מאטלאנטה (חוץ מ-20 הדקות הראשונות), אך היא ידעה לנצל את ההזדמנויות שלה.

בסופו של דבר, מישהו היה צריך לצאת נאיבי מהמשחק הזה: או שמילאן הייתה סופגת, ובגלל חוסר היכולת לשמור על היתרון או פשוט לנצל את היתרון כדי לכבוש עוד שערים - לא הייתה מנצחת - או שמילאן הייתה מנצחת בקושי (או בתבוסה, מה שקרה בסופו של דבר) והנאיבית הייתה אטלאנטה - שלא ניצלה את הדקות הטובות שלה כדי להשוות ולמחוק את היתרון של הרוסונרי. בסוף אטלאנטה יצאה הנאיבית.

אטלאנטה מרוחקת כרגע 12 נק' מהמקום ה-18 שיורד ליגה, כשאנחנו רחוקים 11 מחזורים מסיום העונה. זה פער מבטיח, ולמרות שאתמול המשחק שלה נגמר בתבוסה - היא צריכה להיות מרוצה מהיכולת. היא לא אשמה בשערים שספגה, וברוב המקרים הצליחה לעצור את אינזאגי בנבדל. ההתקפה שלה הייתה טובה יותר ברוב הדקות של מילאן, ואטלאנטה חיפשה במשך לפחות 50 דקות של המשחק (החל מהדקה ה-20 עד השער השני, שגמר את הסיפור באופן מעשי) את השער של מילאן. המשחק היה שקול וצמוד, ורק מתפרצת אחת של מילאן ואחרי זה עוד מהלך מבריק של זאמברוטה, יאנקולובסקי ואינזאגי הפכו את המשחק לתבוסה לטובת מילאן. לגביע אופ"א היא לא תגיע וגם לא לסרייה b, אך אם היא תשמור על היכולת מהיום - היא תמשיך להתבסס במרכז הטבלה ובעצם לשמש אולי כקבוצה הכי נוחה בליגה - בלי הלחץ של התחתית, אך גם בלי הלחץ לסיים במקומות מסוים בצמרת.

השופט:

היה משחק קשה לשיפוט, שנעצר הרבה ואם לא מעט ספק נבדלים וספק עבירות. למרות שהמשחק היה מהיר וכשהוא שוחק היה קצב ושתי הקבוצות עברו מהר להתקפה - לא מעט פעמים הוא נעצר. למרות זאת, לשופט יש אחריות, ולפחות במקרה אחד הוא פישל: הוא שרק ליד של פאטו, למרות שהצילום הראה שהכדור פגע בחזה של פאטו, ובעצם אם השופט לא היה שורק - פאטו היה כובש בקלות מקרוב. מעבר לכך, הוא שפט באופן סביר, ולמרות שהיו כמה מהלכים שאין לגביהם תשובה ברורה (האם היה נבדל בשער השני של אינזאגי? האם סנדרוס עשה עבירה על פלוקארי?) השופט מזוכה מחמת הספק.

נקודה מעניינת נוספת לגבי המשחק: מבט אל הסטטיסטיקה מראה לנו שמילאן ספגה העונה 27 גולים ב-27 משחקים (שער למשחק), כשהיא מדורגת שלישית, בעוד אטלאנטה במקום העשירי ספגה 31 שערים ב-27 משחקים, וזה אחרי שספגה שלישייה אתמול. מסקנה: למרות שהמשחק אתמול היווה ניצחון ברור לטובת הגנת מילאן - בד"כ ההגנות שלהן ברמה כמעט זהה (מה ששוב מראה את הבעיות בהגנת מילאן), כשההבדל ביניהן ומה שנותן למילאן יתרון של 15 נק' על פני אטלאנטה הוא משחק ההתקפה: מילאן כבשה העונה 46 שערים, מקום שני בליגה, בעוד לאטלאנטה יש בסה"כ 31 שערים.