לפני שבועות אחדים הזדמנו עם אשתי לרחוב אלנבי בתל-אביב ונדהמנו ממראם העלוב, המוזנח של חלק מהבניינים. הם התאימו יותר לקובה, או לשכונת-עוני במדינת העולם השלישי, מאשר לאחד הרחובות המרכזיים של "העיר העברית הראשונה". אחר כל הרעש התקשורתי סביב הכרת העולם ב"איכויות האדריכליות המיוחדות" של הבניינים בתל אביב וקביעת אונסק"ו ב-2003, כי אזורי העיר הלבנה מהווים אתר מורשת עולמית, בזמן שההכנות לחגיגות 100 שנים לעיר נכנסות להילוך גבוה, לא תיארנו לעצמנו, כי נמצא מראות מדכאים כאלה במרכז העיר.

כאשר סיפרתי לידידים על התרשמותנו השלילית מהנוף העירוני התל אביבי, הגיבו אחדים מהם בנוסח: "אלנבי? שנים לא עברתי בסביבה!"

אינני יודע מתי אתם הייתם באזור לאחרונה, אני דווקא נקלע אליו לעתים מזומנות, אם כאשר אני מציג בפני אורחים מחו"ל את רחוב שיינקין האופנתי, את שוק הכרמל הפולקלוריסטי, את יריד האמנים והאומנים הצבעוני המתקיים במדרחוב נחלת בנימין מדי ימי שלישי ושישי, או כדי לאכול ארוחה עסקית במסעדה בפרויקט המגורים היוקרתי הנקרא `רובע לב העיר`.

לפני נישואיי התגוררתי במשך שנים באזור, ערכתי קניות בחנויות בשיינקין, עבדתי במשרד ברחוב ברנר, קרוב לפינת אלנבי, אני מכיר כמעט כל בניין, אבל עד עתה לא שמתי לב, כי המצב התחזוקתי שלהם התדרדר במידה מחרידה כל-כך. נראה לי, כי בביקוריי התרכזתי יותר בתצוגות חנויות האופנה, במבחר המוצע במסעדות, קונדיטוריות והקיוסקים הפזורים לאורך הרחוב, בחלונות הראווה של חנויות הספרים ולא עלה בדעתי להרים את מבטי ולהתבונן בנעשה ממעל.

ככל הידוע לי, אישרה מועצת העירייה ב-2007 חוק המחייב את שיפוץ חזיתות הבניינים בתל-אביב. חוק זה מבוסס על ההנחה, כי הזנחת מבנים גורמת לא רק לירידה בערכם ומכערת את העיר, אבל היא גם בעלת השפעות תברואתיות, בטיחותיות וחברתיות. מהנדס העיר מוסמך לדרוש את שיפוץ חזיתות הבניינים מדי 15 שנים וניתן לאכוף את השיפוץ גם על המחזיקים בנכס ולא רק על בעליו. לתושבים שיקיימו את דרישת השיפוץ, "יסייעו באופן חסר תקדים במימון השיפוץ באמצעות הלוואות ל-60 חודש, ללא הצמדה וללא ריבית".

לעומת זאת, במקרה של סירוב לדרישה, תשפץ העירייה את הבניין על חשבונה, תרשום הערת אזהרה בטאבו ועם מכירת הנכס, תגבה את עלויות השיפוץ.

יתכן, כי בארצות עשירות יותר ממומנים מבצעים לשיפור המראה החיצוני של פני העיר ישירות על-ידי העיריות. בתחילת שנות ה-60, כאשר הגעתי בפעם הראשונה לבירות מערב אירופה, חזיתות הבתים היו שחורות מפיח, בכל שררה אפרוריות מדכאה (אם כי לא נתקלתי בהזנחה דומה לזאת שראינו באלנבי). אינני מומחה לנושא, אבל נדמה לי, כי חזיתות הבתים נוקו באמצעות סילוני קיטור בלחץ גבוה והיום מראן של לונדון, או פריז, עליז הרבה יותר. (לת"א כמובן לא יועילו סילוני קיטור, היא זקוקה לטיפול דראסטי יותר). גם בבודפשט, הענייה יחסית, בחלק מהבתים עדיין ניכרים שיני הזמן והמלחמות שעברו על העיר הזאת, אבל ברחובות המרכזיים רוב הבניינים שופצו, אחרים נמצאים בתהליך חידוש, היפים שבהם מוארים בלילות והמראה בכללותו מרהיב.

מדוע אם כן עיריית ת"א אינה אוכפת את החוק שהיא עצמה יזמה? האם מופעלים עליה לחצים מצד בעלי הבתים? האם קיימת תוכנית רב שנתית ותורו של רחוב אלנבי עדיין לא הגיע? לא אדע. אני בסך הכול אזרח העיר הרוצה להתגאות ולא להתבייש בה. הרחבת רחוב קפלן ושימור בתי הטמפלרים היה מבצע מרשים, אינני מזלזל בחשיבותם של שבילי האופניים וריהוט רחוב. הפייס-ליפטינג לו זכו שדרות רוטשילד ובן גוריון, מרשים ותענוג לטייל בהן, אבל לדעתי, כל זה מתגמד כאשר אתה נתקל בחורבות עלובות מראה במרכזה של העיר. לא בדקתי את הנושא באזורים אחרים בעיר, אבל נראה לי, כי גם לבניין בפינת פרישמן-דיזנגוף למשל, לא יזיק שיפוץ כלשהו.

לפני יומיים נסעתי העירה וערכתי סדרת צילומים על החזיתות המוזנחות של בתים אחדים במרכזו של רחוב אלנבי. לא ארבה מילים, אתן לצילומיי את רשות הדיבור. באלבום המופיע בבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/personagrata  צילומים רבים, דפדפו בו והתרשמו בעצמכם.