1) הדרבי התל אביבי היה חלש מאוד. שתי הקבוצות היו מבולבלות, ההגנות היו חלשות מאוד, ושתי הקבוצות לא הרשימו. כמעט ולא הייתה שליטה של מאמנים במשחק במחצית הראשונה, ונראה שבמחצית הראשונה ההתלהבות והמוטיווציה אומנם בלטו - אך לא השכל.

המשחק נפתח בשליטה של מכבי, שהאנרגיות שלה בתחילת המשחק נתנו לה יתרון; היא הגיעה יותר מדי בקלות למצבים, בלי התנגדות של הפועל. היא שלטה במרכז בשדה וניצלה את היום הגרוע של הגנת הפועל ע"מ לכבוש ראשונה בדקה ה-23. הפועל לא השתפרה משמעותית, אך לפחות הציגה משחק מסודר יותר בהמשך. היא ריווחה את המשחק, והשער של באדיר בתוספת הזמן שינה את המומנטום. הפועל ירדה למחצית עם הרבה יותר ביטחון. למחצית השנייה היא לא חזרה טובה בהרבה, ודווקא מכבי ייצרה כמה הזדמנויות, אך החילופים של גוטמן פגעו: ערן זהבי הכניס יצירתיות ורעננות, הכניס כדור עומק מצויין ובסופו של דבר גם כבש וקבע 2-1 להפועל. מכבי לחצה, אך בתוספת הזמן מתפרצת של טלקיסקי נתנה להפועל ניצחון 3-1.

אלי גוטמן היה צריך לעשות חילוף מוקדם יותר, אולי כבר במהלך המחצית הראשונה, אך קשה להאשים אותו ביכולת החלשה של קבוצתו:

- ההגנה של הפועל תפסה יום רע, זה לא מעיד על הכנה לקויה. השיטה של הפועל עובדת טוב בד"כ וההגנה הכי הטובה בליגה, אך במשחק שלשום יום רע של אניימה, אנטבי ודה סילבה הוביל לטעויות רבות. הלחץ של מכבי עבד ופגע מאוד בבטחון של ההגנה, ואלה דברים שלא מתכננים במהלך השבוע וקשה לשלוט בהם.

- כשגוטמן ביצע את החילופים - הם פגעו בינגו. הכנסתו של ערן זהבי עשתה שינוי גדול במשחק ואולי בלעדיה הפועל לא הייתה מנצחת; גם דימיטאר טלקיסקי, שגם הוא נכנס כמחליף, כבש.

- הפועל הגיבה נכון אחרי הפיגור, והתחילה לסדר את המשחק ולרווח אותו. היא נראתה רגועה יחסית, ובסופו של דבר עשתה את הדבר הנכון: שיחקה רגוע, ובעיקר הייתה סבלנית. זה השתלם לה. הפועל אחרי המחצית הייתה טובה יותר, ונראה שהדיבור של גוטמן עם השחקנים עזר. הפועל לא נראתה טוב בהרבה, אך עשתה את הפעולות הפשוטות שהספיקו.

החיסרון של שי אבוטבול היה קריטי. להפועל אין קשר הורס אמיתי חוץ ממנו; אביחי ידין לא מספיק אגרסיבי ואין לו את ה"רוע" שצריך. יותר מדי בקלות מכבי הצליחה במחצית הראשונה לפרוץ לעומק, לצאת להתקפות מעבר, בלי שום התנגדות. הפועל תצטרך למצוא פתרון, כי אבוטבול גמר את העונה והחיסרון שלו משמעותי מאוד. הפועל פתחה בהרכב יצירתי מאוד, אך היא הייתה מאוד רכה בלי אבוטבול. בלי קשר אחורי מסודר, שאפשר לסמוך עליו ומשמש כחומה וכגיבוי מאחור - קשה מאוד להסתדר. לידין את המנהיגות והאגרסיביות שצריך לעמדה הזאת. בדרבי ובמשחק חייבים אגרסיביות וכוח מאחור, והיה אפשר לראות הפועל רכה, שעשתה מאוד עבירות. מכבי הצליחה לשלוט במרכז השדה, בגלל משחק טוב של ג'ונסון וישראלביץ', ופעם אחרי פעם מגרלשווילי הצליח להיכנס לאמצע, לפרוץ עם המהירות שלו ולהגיע להזדמנות.

הפועל ניצחה בעיקר בזכות כמה סיבות מרכזיות, שהיו לה ויש לה - ולמכבי פשוט חסר:

1) אופי - להפועל היה אופי; היא נקלעה לפיגור מוקדם, אך הצליחה לצאת ממנו בזכות משחק מסודר יותר, פחות איבודי כדור וקור רוח. השער של באדיר היה קריטי. הפועל ידעה לרדת למחצית בצורה אופטימלית בהרבה, שהעלתה לה את הביטחון. למכבי לא היה אופי ולא ידעה להתמודד עם הלחץ ועם זה שהיתרון אצלה.

2) מתפרצות - הפועל היא מסוג הקבוצות שבמחצית הראשונה עושות לחץ בהגנה, מקשות על היריבה, מייאשות אותן - ובמחצית השנייה, כשהן לא מוכנות, מפתיעה אותן במתפרצות מהצד השני. הפועל מנצלת את הנוכחות של יבואה בהתקפה כדי לעקוץ, ויודעת לנצל את ההתקפות המהירות כשהיריבה לא מוכנה כדי לעקוץ ולנצח.

3) ניצול מצבים - זה כלי חשוב בכדורגל, מאחר ואפשר 90 דקות לא לתקוף כמעט, להסתפק ב-3-5 מצבים סבירים, ולכבוש שני גולים שעושים את ההבדל; הפועל ניצחה את הדרבי כי היא ניצלה את המצבים - ב-20 הדקות האחרונות היא כבשה שני שערים בכמו זהה של הזדמנויות. למכבי, לעומת זאת, היו מצבים לגמור את המשחק במחצית הראשונה ולכבוש עוד גול - אך לא ניצלה אותם. הפועל ידעה לנצל הזדמנויות, ולכן גם ביום התקפי חלש היא כבשה שלושה גולים.

4) מאמן - אלי גוטמן הוא אולי המאמן הטקטי הטוב בליגה. שלשום הוא עשה את החילופים הנכונים, גם אם מאוחר, ואין אף מאמן בליגה שיודע לשלב כמוהו בין הגנה מדהימה להתקפה טובה. הפועל היא קודם כל קבוצה הגנתית, אך היא יודעת לנצל את הנוכחות של חלוץ דומיננטי וקישור יצירתי כדי להיות גם קבוצת התקפה טובה מאוד. ברגע שיש לך שחקנים התקפיים טובים - אז גם אם אתה משחק הגנתי יהיה לך את מי שיעשה את העבודה כשכן יהיו לך הזדמנויות. גוטמן לקח הימור לא קל כשלקח שחקנים עם אופי לא פשוט, כאלה יצירתיים אך לעיתים אגואיסטים או כאלה שמתקשים להיות שחקני כדורגל, כמו בן לוז, והצליח להרכיב אותם בתוך מערך מאוד קבוצתי. לוז, שהקריירה שלו היא פספוס ענק, פתאום פורח; גוטמן לקח סגל בינוני, שמר על שקט תעשייתי ועל ציפיות נמוכות, והצליח לעשות איתו מה שראובן עטר או רב"ש/נמני לא עשו עם סגלים מוכשרים יותר. הוא לקח הימור גדול כשלקח חלוץ שלא הוכיח את עצמו בקבוצה גדולה (יבואה) וצירף את מהראן לאלה, שבכלל בא מהליגה השנייה - והכל הצליח לו. מכבי? קודם שנמני יקבל תעודת מאמן. הפערים בינו לבין גוטמן הם עצומים.

5) חלוץ דומיננטי - ברגע שיש לך חלוץ כמו יבואה, אתה יוצר הרתעה בהתקפה; בעוד הכובש המרכזי של מכבי (בוזגלו) הכניס העונה 6 שערים, לסמואל יבואה מהפועל יש 12 גולים. לא תמיד זה מצליח, אך כשיש לך חלוץ שמסוגל גם להוביל מתפרצות וגם לגמור אותן - זה עושה את ההבדל.

כמובן שמדובר בקנה מידה אחר, אבל יבואה מזכיר חלוץ אחר שיוזכר בהמשך: פרננדו טורס. שניהם מגוונים מאוד, ומסוגלים לא רק לייצר מצבים - אלא גם לגמור אותם; שניהם לא מייצרים מצבים במשחק עומד, אך במתפרצות הם יודעים גם להוציא את ההתקפות קדימה; שניהם חלוצים מאוד דומיננטיים, עליהם הקבוצה שלהם מתבססת (לא כמו אצל ריאל מדריד, שם אין חלוץ אחד מובהק, וגם לא כמו אצל מנצ'סטר יונייטד או מילאן). ההבדל ביניהם, כמובן מעבר לכך שיש ביניהם כמה רמות הוא שטורס מבוסס יותר על טכניקה ויבואה על כוח ומהירות; ליבואה יש כוח, מהירות נהדרת עם הכדור ואחד על אחד טוב, והוא מסוגל שם לשחק על הקו; שלשום הוא לא כבש ולא הגיע כמעט להזדמנויות, אך לזכותו יש לומר שהפועל כמעט לא הגיעה למצבים, מרכז השדה היה חלש וגם המשחק היצירתי בקישור ההתקפי, ולכן קשה להאשים אותו, ואסור לשכוח שהוא היה מאוד נייד, עשה הגנה והשקיע הרבה על המגרש - רק לא ברור למה הוא לא שיחק יותר במרכז - לאלה היה צריך לבוא לשחק על הקו ויבואה לחזור לאמצע.

על כל פנים, כשיש לך שחקן כמו יבואה יש לך שחקן ספציפי בהתקפה שאפשר לבנות עליו, ולא כמה חלוצים בינוניים. נכון שלהפועל חסר חלוץ ישראלי, אך גם ביום חלש של יבואה יש קישור יצירתי ואת מהראן לאלה, תגלית העונה של הפועל, שיוכלו לחפות עליו. בשורה התחתונה, ההחתמה של יבואה היא אחת הטובות של גוטמן כמאמן בשנים האחרונות.

6) ספסל - שניים מהמחליפים של גוטמן, זהבי וטלקיסקי, כבשו והוסיפו את הרעננות מבחוץ; אצל מכבי נכנסו מהספסל יותם פנסו ומתן לוטטי. אם המחליפים שלך הם ילדים בני 18-19 - זה לא ספסל. 

2)  אז מה הבעיות של מכבי ת"א? הרי במאה ה-21, להוציא את עונת האליפות ב-2003' ועונת 2007 (מקום שלישי) - כמעט כל העונות של הקבוצה לא טובות:

- אבי נמני: נמני מכביד על מכבי. אין לו תעודת מאמן, והוא עדיין לא מאמן. הוא צריך ללמוד קודם כל, להתחשל שנה-שנתיים בקבוצה קטנה יותר - ורק אז לחזור, בשל יותר, למכבי ת"א. מכבי צריכה מאמן, ומישהו מנוסה מנמני. אפשר לנסות להתעלם מזה, אך הבנייה הכושלת של הסגל של מכבי היא גם באחריותו והרבה באחריותו.

- סבלנות: זה רלוונטי גם למכבי כדורסל - אין סבלנות. בכדורסל, אפי בירנבוים לא מצליח מיד? הביתה; בכדורגל, רן בן שמעון לא מביא תוצאות? אז מה אם הסגל נבנה גם ע"י נמני ומדובר בקבוצה חדשה? במכבי אין סבלנות, כאילו מחכים למנות את ה"משיחים", בכדורגל זה נמני ובכדורסל זה פיני גרשון, אך שוכחים שקבוצה לא יכולה להתבסס על אדם אחד. בשביל התוצאות של גרשון כרגע לא היה צריך להחליף מאמן. במכבי אין סבלנות ולא נותנים למאמנים לבנות משהו. מכבי בנתה סגל שהוא הימור, סגל צעיר מאוד, ולא הבינו שגם בן שמעון הוא מאמן צעיר - והיו חייבים לתת לו זמן להוכיח את עצמו.

- ציפיות בשמיים: 25 מיליון דולר - זה, פלוס מינוס, התקציב של מכבי בכדורסל. ומה עם מכבי כדורגל? גם שם יש תקציב חסר תקדים.

אם במקום להחתים החתמות נוצצות ולהגדיל ציפיות היו מורידים קצת לחץ במכבי - לא היו נכשלים שם; יש תחושה שהתקשורת וחובבי הספורט רוצים את כישלון מכבי בשני הענפים המרכזיים - פשוט בגלל הציפיות ותחוש הפייבוריטיות. הגיע הזמן שיבינו שם: אין כזה דבר "רוח מכביסיטית". ציפיות לא יעלו את הסיכויים להצלחה. מכבי צריכה להוריד ציפיות, להוריד תקציב, ולבנות סגל יעיל ומאוזן יותר. למה להשקיע בישראלביץ', בוזגלו ויברויאן כשאין לך בלם ומגן נורמליים? הגיע הזמן שיבינו במכבי שלא תמיד צריך לדאוג לכבוד העצמי ואפשר גם לבוא מנקודת אנדרדוג. תתפלאו, זה לפעמים עדיף. הבעיה היא שיש במועדון הזאת איזשהי אמונה טיפשית ברוח מכביסטית, שמחייבת אותה להעלות ציפיות.

מכבי תהיה חייבת לבנות את עצמה בצורה שקטה יותר. להוריד ציפיות. אם מורידים ציפיות - לא נכשלים.

מכבי כדורגל לא צריכה לדבר על האליפות לקראת העונה הבאה - היא צריכה לחזור לצמרת; היא צריכה לשאוף להיכנס לצמרת ולהישאר שם. אם רוצים במכבי לבנות משהו ארוך טווח - צריך לבנות סגל צעיר וצנוע, להוריד ציפיות, לנסות להגיע לאזור מקומות 3-4 ולא לאבד שפיות אחרי כל הפסד.

אז מה מכבי צריכה לעשות בפועל:

1) לצרף מאמן מנוסה, שיעמוד בלחץ. זה יכול להיות יצחק שום, אך גם רוני לוי, שלמרות גילו יש לו ניסיון בקבוצה גדולה, הוא אופציה טובה מאוד.

2) לצרף מגן שמאלי - או להציב את חיים מגרלשווילי שם ולצרף קשר שמאלי; לשפר את ההגנה, להביא בלם שיודעים באמת מה הוא שווה, שלא ייפלו שוב כמו עם איגור טומאסיץ'; לצרף שוער יציב יותר ורגוע יותר מיבריץ', שקשה מאוד לסמוך עליו ועל היציאות שלו מהשער.

3) להביא חלוץ יעיל במקום יברויאן, חלוץ זר מבחוץ, ולידו להציב את מאיוקה המוכשר, שיכול להתאים לרוח החדשה של מכבי. אפשר גם להשאיר את סילי, אך כדי להגיע לצמרת ייתכן שמכבי צריכה יותר.

4) להקטין את התקציב, ובמקום להשקיע סכומים מטורפים בשניים-שלושה שחקנים ולהישאר בלי ספסל - להביא קשר מרכזי ליד ג'ונסון ולחלק את הכסף באופן מאוזן יותר.

5) נוצרה העונה תחושה שיש איזשהי תלות במכבי בבוזגלו. הביאו אותו כדי להוביל את מכבי ולסחוף אותה לאליפות, ושכחו שזאת הקבוצה המלחיצה והגדולה הראשונה שהוא באמת משחק בה (חיפה לא נחשבת, הוא לא היה חלק מהרוטציה אפילו) - מכבי תהיה חייבת לקראת העונה הבאה להוריד ממנו לחץ, ואולי גם נראה ממנו יותר. המחצית השנייה בדרבי שלשום הראתה למה הוא מסוגל ואיזה דריבל יש לו.

לגבי הדרבי שלשום:

- חיים מגרלשווילי הוא שחקן הרבה יותר טוב מאותו השחקן שהכרנו לפני שיצא לחו"ל. העונה הקשה בויטסה החשילה אותו כנראה. במקום מגרלשווילי המחורר בהגנה, אנחנו מקבלים מגן/קשר עם מהירות מצויינת עם הכדור, פריצה טובה ויכולת בעיטה טובה מאוד. הוא נכנס לאמצע, נייד והפך להיות אחד השחקנים המסוכנים בהתקפת מכבי. מכבי חייבת לשמור אותו אצלה - רכש ישראלי לא נוצץ כמו בוזגלו ואחרים, אך יעיל יותר ולא פחות טוב.

- דולי ג'ונסון מאוד לא יציב, אך שלשום הוא היה טוב בדרבי: הוא שלט במשחק מאחור, נתן מסירות טובות לרוחב, נמנע מטעויות ושיחק בצורה פשוטה כמו שצריך.

- ההגנה של מכבי ממשיכה לבייש את עצמה. בשער השני של הפועל שני שחקנים קפצו על המגן, שכמעט ולא עולה להתקפה, דה סילבה, ואף אחד לא סגר את זהבי, למרות שהוא היה אחרי דקות מצויינות שהיוו אזהרה עבור מכבי.

- למרות זאת, יש גם דברים שיכולים לעודד את מכבי: היא עלתה מלאה במוטיווציה, והיה ברור שאכפת לשחקנים ושהם הבינו את חשיבות המשחק. מרכז השדה היה טוב (ג'ונסון וישראלביץ'), מגרלשווילי פרץ משמאל ולא הפסיק לאיים מרחוק, ומכבי הייתה ראויה במחצית הראשונה לעוד שער. מכבי נתנה במחצית הראשונה את אחת המחציות הטובות שלה העונה. אם רק היה למכבי קצת אופי, היא הייתה כובשת עוד אחד ואולי גומרת את הסיפור, או לפחות הייתה מוציאה נקודה. אם היא הייתה מחזיקה מעמד עוד חצי דקה במחצית הראשונה, היא הייתה יורדת למחצית ביתרון, ממנו היה קשה להפועל לחזור; השער של באדיר היה נקודת המפנה במשחק - מאותו הרגע היתרון של מכבי פשוט נמחק, הפועל צברה ביטחון ועלתה למחצית השנייה כשהמומנטום אצלה ועם הרבה יותר תקוות. אבל אופי זה ממש לא הצד החזק של הצהובים.

3) פרננדו טורס מוכיח העונה שהוא החלוץ הטוב באנגליה. מעבר לכישרון, יש לו אופי של ווינר, שאולי דבק בו עם הגעתו לקבוצה שבהחלט לא חסר לה ווינריות - ליברפול, שתמיד מתעלה ברגעי האמת באירופה. הוא כבש שערים חשובים בדקות הסיום, אך מעבר לכך - אין הרבה שחקנים עם היכולת הטכנית שלו. באחד המהלכים במשחק אתמול נגד ריאל מדריד הוא הגיע מול בלם ריאל, עצר, ובהטעיה ספונטנית מושלמת עבר אותו מהצד השני והכניס כדור נהדר לג'רארד, שכמעט כבש מהאוויר בנפילה; חוכמת המשחק, הטכניקה, אותה הוא משלב עם כוח, הגיוון, הדומיננטיות והנוכחות בהתקפה - כל אלה מנת חלקו.

בהשוואה לסמואל אטו, אסור לשכוח שליד אטו משחקים מסי, צ'אבי, אינייסטה והנרי, בעוד ההתקפה של ליברפול דלה יחסית - ג'רארד וכמעט זהו משחקים ליד טורס. טורס הוא כמעט לבדו בחוד של ליברפול. גם ג'רארד הוא לא חלוץ טבעי ויותר קשר, כך שבעצם טורס מחזיק את החוד של ליברפול. האם יוסי בניון, דירק קויט וראיין באבל, שלושתם שחקנים טובים, יכולים להפוך קבוצה מטובה לגדולה? ממש לא. לליברפול יש שני שחקנים שעושים את ההבדל - ג'רארד וטורס. אני לא חושב שיש חלוץ שלא היה רוצה התקפה יצירתית עם המחץ של מסי ושות'. וזה מה שהופך את טורס לעוד יותר גדול בהשוואה לקולגות בעמדה שלו.

4) כדי שבית"ר תוכל להיות באמת מתמודדת רצינית במאבק על האליפות בישראל, היא תהיה חייבת שיהיה לה רעב. זה לא פשוט בהתחשב בכך שמדובר באותו סגל של העונות הקודמות, וכולם שם כבר מלאים באליפויות, בעוד חיפה 3 שנים לא לקחה אליפות, ושלא לדבר על הפועל ת"א ונתניה. השחקנים של בית"ר יהיו חייבים לדעת מנטלית לרצות בכל מחיר את האליפות (שאם תגיע תהיה ללא ספק המרגשת בין השלוש הרצופות). זה לא יהיה פשוט, מה גם שהם יצטרכו לשנות גישה, ובאופן סופי להפסיק לחשוב שהלכה העונה ולהבין שהיא עוד חיה איכשהו. זה לא פשוט, בהתחשב לכך שכבר כמה פעמים במהלך העונה גמרו להם את העונה.

מבחינה מקצועית, בית"ר יכולה להיות מרוצה מההגנה (ספגה רק גול אחד בשלושת משחקי הליגה האחרונים), ומכך שהשחקנים הבינו מה הם רוצים מעצמם. למרות שבית"ר מוותרת מהר מדי על הניסיון לכבוד עוד שער אחרי שער היתרון (ככה גם אחרי השער של אלברז נגד נתניה, וככה גם אחרי השער של ברוכיאן בשבת האחרונה) ומתבצרת - היא לפחות יודעת לעשות את זה טוב, והיא מוכיחה במשחקים האחרונים שהיא יודעת לשמור על יתרון. מעבר לכך, היכולת שלה במשחקי הבית השתפרה משמעותית (ארבעה ניצחונות במשחקי הבית בסיבוב השני).

לקראת הסיבוב השלישי בית"ר תהיה חייבת לשפר את ההתקפה שלה,  להחזיר את טוטו תמוז לעניינים, והכי חשוב - לדעת מתי להתעלות. לדעת מתי להגיע בשיא. המשחקים נגד נתניה ובעיקר נגד הפועל ת"א במחזור הקרוב, שיהיה משמעותי מאוד לקראת המשך העונה ובעצם המשחק הכי חשוב בליגה שהיה עד עכשיו לבית"ר, ונגד מכבי חיפה יקבעו האם בית"ר יכולה לקחת אליפות. אם בית"ר תנצח את חיפה ואת הפועל היא סוגרת את הפער הקטן שיש לה מהפסגה.

מעבר לכך, בית"ר תצטרך לדעת לנצל מומנטום. זה יפה שהיא מתגוננת באופן קבוצתי ומקבלת עזרה גם מהקישור ההתקפי בהגנה - אך אם היא תנצל את הכישרון ההתקפי שלה, שהוא גדול בהרבה ממה שאנחנו רואים ממנו, היא תוכל לכבוש עוד אחד ולא פעם אחרי פעם להיות ביתרון שברירי. כדי לקחת אליפות צריך הרתעה וצריך לדעת להכריע משחקים - ולא להבקיע וישר להתגונן.

למרות שבית"ר עדיין בתמונת הגביע (וכשהטור הזה יתפרסם כבר יידעו כמה נגמר משחקה מול הפועל עכו במסגרת שמינית גמר הגביע), יותר חשוב מבחינתה להתרכז בליגה. גביע זה דבר קצר טווח - ליצור שושלת של שלוש אליפויות ברצף (גם אם השושלת תיעצר בעקבות המצב החדש של הקבוצה) זה דבר גדול בהרבה.