פרשת הנשיא לשעבר וההחלטה לתבעו בבית המשפט על עברות מין אינה פרשה קלה.  הפרשה הפכה כה סבוכה עד כי יידרשו שנים לבית המשפט לאמוד את שמאחוריה ולהגיע למשפט צדק.  גם המונח "משפט צדק" במקרהו של הנשיא לשעבר מעורר שאלות קשות.  השופטים אשר ישבו במשפטו הינם בשר ודם ונחשפו לבליץ התקשורתי כנגדו משך שנים ומכאן צפוי כי בשר ודם אינו מסוגל לשפוט המקרה באופן אובייקטיבי.  אין סיכוי שבעולם כי בתיק משה קצב יתעלה שופט כלשהו מעל תכונותיו האנושיות המולדות וישפוט משפט צדק.

פרשנים שונים, מומחי משפט, פרופסורים ניכבדים מהאקדמיה נישבעים בנקיטת חפץ כי הדבר אפשרי, כי משפט צדק בענינו של משה קצב הוא אפשרי.  מוטב היה להם כי יחדלו מניסיונתיהם הפטתים בנושא זה, הינם מנסים לצייר השופטים במלאכי עליון, ככאלו המנותקים מסביבתם ומסוגלים להתעלם באורח מוחלט מרעשי רקע.  את מי מכזבים אלו "המומחים"?

איננו יודעים באם משה קצב הינו אשם או חף מפשע, סביר להניח כי יפסוק בית המשפט אשר יפסוק, אנו, הציבור, לעולם לא נדע האמת לאשורה.  העבר הנוגע לאנשי ציבור העומדים למשפט מראה כי בתי המשפט ושופטיהם ניתפסים להלך רוח של לינץ' העולה מן המדיה והציבור שבעקבותיה.  יאמר בית המשפט אשר יאמר, סביר הוא כי יטעה, לכאן אם לכאן.  מאידך, ניתן לסמן אשמים וודאיים ומידיים כבר כעת. ואלו הם: המדיה על מרכיביה, פרקליטות המדינה וכמובן היועץ המשפטי לממשלה מזוז.

משה קצב, בנאומו הכואב מאמש טעה טקטית, הוא אינו יכול ולא יוכל לבליץ התיקשורתי של מאות ואולי אלפי עיתונאים קטנים אשר ידקרו אותו מכל עבר כנמלים טורפות ויקיזו דמו תוך שהם רומסים ברגל גסה את "חזקת החפות".  לכן עליו להתכונן היטב להגן על מעשיו, באם כלל ארעו, בבית המשפט.  אך הכיצד נוכל לגנות אדם אשר הובל לכיכר העיר לתליה ללא משפט וזאת על ידי אנשי תיקשורת אשר עולמם צר כעולם הנמלה (ותיסלח לנו הנמלה על השימוש המבזה בה)?  התנהלותו של קצב היתה אנושית ונהג כפי שרבים מאיתנו היו נוהגים.

כל אדם נורמטיבי היה יוצא מכליו במצב זהה.  זכור לנו מקרהו של השר אברהם עופר אשר נטל חייו בידיו עקב האוירה הציבורית כנגדו אשר הובלה על ידי הנמלים הטורפות מהעיתונות.  ניראה כי קיימים מיקרים אשר כשל כח הסבל, נאומו של משה קצב הוא דוגמה לכך.

במקומותינו, המדיה כבר מזה זמן רב אינה משמשת כ"כלבי השמירה של הדמוקרטיה" אלא למצער "בואשי הדמוקרטיה".  דור הנפילים של העיתונות הערכית הולך מתמעט, הולך ומזדקן, חלקם של אלו כבר הלכו לעולמם ותחתם עלה דור נטול עכבות, הן בכלל הציבור ובפרט במדיה, אשר אינן רואים את משלח ידם (הביטוי אינו ביכדי, מקצוענות אינה מנת חלקם), כשליחות בעבור הציבור אלא כקרדום לחפור בו תוך שעושים שימוש ציני בציבור, בהמון, כמכשיר להשגת מטרותיהם: רייטינג, ממון, פרסום, כבוד ויקר.

הנה קם אדם והעז להצביע על צביעות העיתונאים, על מניעיהם הפסולים בדיווח החדשות ובפרשנותם.  "אדוני הארץ" (לטעמם) לא יכלו לכלוא את זעמם.   מעשיהם, נכלוליהם, ריקנותם, חוסר מיקצועיותם, ערוותם ניגלתה לעין כל והם התקבצו כולם כאחת לעשות את שיודעים הם היטב, להכפיש ביתר שאת את מושא משטמתם.

אין לתמוה רבות על הנאמר לנוכח המחזה הסוריאליסטי של חבורת הליצים המעליבה את הצופה אשר ישבה מתחממת ומתחבקת זה לאורה של זו באולפן ערוץ 2 בעת שמשה קצב נשא דבריו.  השינאה והטינה לאדם אשר, שוו בנפשכם, העז להושיט אצבע מאשימה כנגד העיתונות אשר ביצעה בו רצח אופי משך שנים ואינה רואה כל פסול בכך, אינה מכה על חטא, היתה מבזה.  דומה כאילו ניפתח צוהר דמוני-היסטורי לתוך סדום-ועמורה המיקראית, כה מבזה ומקביס היה החיזיון.  נקודת האור היחידה שם היה העיתונאי אמנון אברמוביץ' (היחיד שם שניתן לכנותו מיקצוען) וניזהר בדבריו תוך מצג אובייקטיבי כלשהו מתוך שכניראה הבין כי עליו לבדל עצמו משאר הליצנים שטופי המשטמה.

רבים אחרים במדיה היביעו אכזבה על כי טרפם נישמט מידיהם, "אין כל חדש" בדיברי משה קצב.  אכן בכך צדקו, לחצו ודחקו של משה קצב לא הוקל, הוא חש בצורך עז להחזיר למשנאיו ומגדפיו אשר שפכו מיליוני מילים כנגדו משך שש השנים האחרונות ואילו הוא מנוע היה, מפאת מעמדו, מלהגיב.  "נאום ארוך מדי" אמרו הם ומה באשר לשנים של הכפשה ללא משפט, ללא עובדות בדוקות, תוך השלכת 'חזקת-החפות' לסל האשפה שביצעו בו העיתונאים?

נעלם מעיני המבקרים כי מסיבת העיתונאים נערכה על ידי הנשיא לשעבר ובעבורו.  משך שנים רבות השתמשו הם בו, אתמאל, לשם שינוי, השיב להם כגמולם והשתמש בהם.  לא היתה לו כוונה להותיר את "ליטרת הבשר" בידיהם, הם עצמם שימשו "ליטרת הבשר" בידי משה קצב וטוב שכך.

ובאשר ליועץ המשפטי לממשלה מזוז.  התנהלותו  בפרשת תיק משה קצב היא שערוריתית לפי כל אמת מידה מקובלת.  זיגזוגיו סיחררו את ראשינו כמו גם את ראשו הוא.  מזוז ונערי / ות הפרקליטות אחראים ישירות לתסבוכות העצומות הכרוכות בתיק זה.  וראה זה פלא, העיתונות נתנה לכך ביטוי מינורי וביקרה התנהלותו של "היועץ" בשפה רפה.  שוב הכל כשר כאשר המדובר הוא בשנוא נפשה, משה קצב. 

זכור לרע הוא "הזיכוי" שנתן מזוז לאריאל שרון בפרשות השחיתות בהן היה מעורב (לכאורה).  גם אז הביקורת העיתונאית היתה בהתאם דהיינו, "אנו לא מבקרים את יקירינו אנו מבקרים אך ורק את שנואי נפשנו" ובמקרה זה שרון היה יקיר העיתונות ומכאן גם מזוז.  בכל המקרים הללו העיתונות נוקטת עמדה, כלאמר, חבריה רואים עצמם כמובילי מדיניות ולא במדווחי חדשות.  דיווח חדשות? קטן עליהם.  בזמנים אחרים נהגו לכנות תופעה זו "כל ממזר מלך".

על מזוז להתפטר מתפקידו לאלתר.  באם לא יתפטר יש לסלקו כפי שמסלקים פגע רע.  במקרה הטוב חטא הוא באווילות ובמקרה הגרוע יותר חטא הוא בשיקולים זרים.  כך או כך, זה נבלה וזה טרפה.  בנוסף, יש לפרוט את תפקידו לשני תפקידים ניפרדים לחלוטין דהיינו, ראש התביעה הכללית בישראל והיועץ המשפטי לממשלה.  המצב הרווח בו בעלי תפקידים, ניבחרי העם, חוששים מלהביע דעתם עקב כוחו העצום, העומד מעל לכל ביקורת, של היועץ המשפטי, פקיד ממשלתי שלא ניבחר מעולם, מהווה מכשלה קיומית לדמוקרטיה הישראלית.

מהו שמניע את כל המדיה בכיוון אחד בלבד, היכן הוא הפלורליזם החיוני לקיומה של הדמוקרטיה, הכיצד לא נימצא ולו עיתונאי אחד אשר יכה על חטא, "עווינו פשענו" לתפקידנו ככלבי השמירה של הדמוקרטיה?  הכיצד שפטנו, הרשענו וביצענו לינץ' תיקשורתי באדם, "בבוזגלו", בעוד אשר אין לנו מושג ירוק באם אכן אשם הוא?

אפשר ועלינו לחפש הסיבות במקומות אחרים אשר הצדק, האמת והאובייקטיביות רחוקים מהם ת"ק פרסה.  מאמרי מלפני כשבועים "חבר מביא חבר" (שם המאמר מדבר בעד עצמו), נגע באחת הסיבות להומוגניות המרעימה של העיתונות, לחוסר הפלורליזם שהוא נישמת אפה של הדמוקרטיה, לסתימת הפיות של אלו אשר אינם נימנים עם אנ"ש, ל"חיסולם" הציבורי של אלו אשר מחזיקים בדעות ואג'נדה שונות. 

ושמא עלינו גם לחפש הסיבה הספציפית לנושא ההשתלחות הקולקטיבית של המדיה בנשיא לשעבר משה קצב באותם אלו שראו עצמם ניפגעים מעצם היבחרו של משה קצב למשרה הרמה?  למי שזכרונו אינו בוגד בו (ולצערינו אלו מתמעטים והולכים), נערך אותו מסע הכפשה, אבל בדיוק אותו מסע שיטנה והכפשה, לפני ועקב היבחרו של משה קצב למשרה הרמה. 

האם עלינו להסיק כי יושב אדם כלשהו, בלשכה אפלה היכן שהוא ומושך באורח "בילתי נילאה" בחוטי מריונטות המדיה (בין השאר), אשר מלמפרע שטמה את משה קצב עקב מוצאו ומקורותיו הרעיוניים, על מנת להסב את הגלגל לאחור?  ובאם כך, עלינו לעמוד על המשמר, מפאת שרבה הסבירות כי אותו אדם יעשה כל שלאל ידו כי הנשיא לשעבר ימצא אשם בביצוע עברות מין, ללא שייכות לאשמתו, ובכך לא יחשפו לעולם אותם נושאי "החתירה הבילתי נילאית", באשר רק הרשעה בתיק זה "תוכיח" כי "צדק" בנכלוליו ויסתם הגולל על חשיפת האמת.  ובאם כך, אפשר כי מדינת ישראל עומדת בפני רעידת אדמה פוליטית בתוך כעשור משיתבררו דברים לאשורם, אשר אפשר כי תשנה את משטרה מקצה אל קצה.

התנהלות המדיה בפרשה זו ובאלפי פרשות אחרות מהווה סיכול ממוקד לדמוקרטיה ומכאן סיכול ממוקד לסיכויי קיומה של מדינת ישראל.  התנהלות חד צדדית זו הבורשת בבוז הגיון ישר ועקרונות דמוקרטים בסיסיים, מביאה לעלית גורמים קיצונים רדיקלים משני עברי המתרס הפוליטי.  אלו מחד מקבלים עידוד משטיפת המוח התיקשורתית והאחרים מאידך, שלטעמם היגיעו מים עד נפש (ובדין) ויש לחסל את "המטרד הזה" (שלא בדין) ששמו עיתונות.  אלו גם אלו אפשר ויבוא יום וינקטו בצעדים כוחניים אנטי-דמוקרטים, הרסנים, על מנת לישב את שרואות עיניהם כיום.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/