עסקאות חילופי שבויים מתבצעים בד"כ אחרי מלחמה או מערכה צבאית. למדינת ישראל יש יחס חיובי לשבוייה מאז ומעולם והיא עושה הכל כדי להשיבם . בעבר יצא צה"ל למבצעים נועזים על מנת להשיב את חייליו אשר נותרו בשבי .

המבצע הראשון היה "מבצע כנרת" שמטרתו הייתה לשבות  חיילים סוריים אשר יהוו  בבוא הזמן קלפי מיקוח  לארבעה חיילים ישראלים אשר נשבו שנה קודם לכן.

הפעולה בוצעה ע"י ציתות לטלפון של אותם בכירים סורים והסתיים לבסוף בעיסקת חילופי שבויים. הפעולה האחרונה בוצעה באוקטובר 1994 כאשר רה"מ דאז יצחק רבין הורה לצה"ל לפרוץ למקום שבו עפ"י דיווחי המודיעין הוחזק נחשון וקסמן . הפעולה נכשלה וגבתה מחיר כבד כאשר נחשון וקסמן נרצח בידי שוביו ,ומפקד הכוח ניר פורז נהרג אף הוא.

בשנות ה-80 החלה מדינות ישראל ללכת לעסקות שבויים מבלי להשתמש בפעולה צבאית . הידועה מכולן היא עסקת ג'יבריל בה שוחררו כ1,150 אסירים שרובם שבו לפעולת הטרור והיו מעורבים בפיגועים שונים. הערה: מבצע "גשמי זעם" שנערך ב2006 לא הוביל להחזרתו של גלעד שליט כפי שמלחמת לבנון השנייה לא הובילה לשובם של רגב וגולדווסר .

רוב עסקאות השבויים מדינת ישראל נכנעה כביכול לתכתיבי ארגוני הטרור ולא יזמה מהלך נגדי. למשל: היא לא גבשה רשימת אסירים משל עצמה עפ"י המלצת שב"כ ,מוסד ,ואמ"ן . לא כפתה את מרותה על ארגוני הטרור ולא גרמה להם לפחד ממנה ולהיכנע. דבר דומה לצערי מתרחש בעיניינו של גלעד שליט.

המדינה קבלה רשימת אסירים מארגון החמאס לא קיימה עליה דיון רציני לא הגיעה להחלטות ובכך מוססה את הסיכוי לשובו האפשרי של גלעד. רצף האירועים האחרונים נגרם כתוצאה מלחץ שמפעילה התקשורת מחד ובני המשפחה מאידך ולאו דווקא מפעולה יזומה של מדינת ישראל.

לפיכך רצוי לרענן את נוהל קבלת ההחלטות בעת חטיפת חייל,אזרח ודומיו לבל נגיע למצב זה.