ליברפול (מקום שלישי, 61 נק') ואסטון וילה (מקום חמישי, 52 נק') נפגשו אתמול (ראשון) באנפילד במסגרת המחזור ה-30 בליגה האנגלית, מתוך ידיעה שניצחון ליברפולי ייפתח מחדש את מאבק האליפות, וניצחון של אסטון וילה יגביר את המאבק על המקום במוקדמות ליגת האלופות - בין הוילה לארסנל.

ליברפול פתחה מצויין, ושיחקה בדקות הראשונות תכליתי מאוד; היא שיחקה דרך המרכז, חיפשה את החלוצים, ובסופו של דבר בדקה השמינית, ג'רארד הרים כדור חופשי, הוסט ע"י שחקן הגנה בדרך למשקוף - ונגמר בבעיטה מדהימה של קויט מהריבאונד. 1-0 למארחים. ליברפול הורידה את הקצב, והתרכזה בהתגוננות. הוילה השתפרה וייצרה מספר הזדמנויות, אולם בדקה ה-35 שוער ליברפול ריינה שלחה כדור על פני 70 מטר לאלברט ריירה, שבנגיעה אחת שלח טיל מדהים ומשקוף פנימי. 2-0 ענק לאדומים, גם בלי משחק גדול. לא עברו 5 דקות, ואותו ריירה סחט פנדל מהגנת הוילה, פנדל אותו ג'רארד בעט כמו שצריך, בדרך ל-3-0. עכשיו זאת כבר תבוסה. במחצית ליברפול מובילה בצדק - למרות שהיכולת שלה לא הייתה יוצאת דופן. ניצול המצבים, התפרקות ההגנה של הוילה, המחץ של האגפים - בשורה התחתונה, הוילה עולה למחצית השנייה כדי לשמור על הכבוד.

זה לא עזר. 4 דקות מתחילת המחצית השנייה ליברפול סחטה כדור חופשי מסוכן. ג'רארד קיבל מסירה קטנה ושלח כדור חלש אך מדויק לפינה השמאלית של בראל פרידל, שוער הוילה. 4-0. מפה הוילה ויתרה גם על הניסיון למזער נזקים. ליברפול הניעה את הכדור בקלילות, נהנתה על המגרש, ויכלה אפילו לכבוש עוד שער, אבל זה לא קרה עד שפרידל הכשיל את טורס המאכזב, ספג אדום - וג'רארד קיבל עוד פנדל, שגם אותו הוא כבש - 5-0. מפה לשם, במשחק בינוני שלו הצליח ג'רארד לכבוש שלושער ענק. הקצב נשאר אותו הדבר, ורק יאנג, הקשר השמאלי של הוילה, ניסה לעשות משהו, כמובן ללא הצלחה. בסיום 5-0 מביך עבור הוילה, שצריכה לעשות הרבה חושבים, במיוחד במשחק ההגנה.

ליברפול:

ליברפול התחילה מצויין את המשחק: ג'רארד נראה נחוש, המעבר להתקפה היה מאוד מהיר, והשער המוקדם של קויט העביר את הלחץ לוילה. ליברפול התגוננה טוב, וחיפשה לשמור על התוצאה, לייאש את הוילה ולנסות לעקוץ כשהוילה לא תהיה מוכנה. זה גם מה שקרה: השער המדהים של ריירה אחרי בישול של השוער בא בדקות לא צפויות, אחרי שהוילה החזיקה בכדור והייתה זאת שתקפה. משם המשחק כבר היה גמור, ולפני שהוילה הספיקה להתאושש - זה כבר היה 3-0. ליברפול של המחצית הראשונה הראתה קבוצה קטלנית, עם קישור התקפי מעולה, קבוצה שמנצלת את ההזדמנויות שלה וגומרת את המשחק במתפרצות. ליברפול המשיכה את הכושר המדהים ומהרגע הראשון חיפשה את הניצחון. ברגע שהיא השיגה את השער הראשון - זה כבר היה קל יותר.

המחצית השנייה עמדה כולה בסימן מצבים נייחים: ליברפול כבשה עוד שני גולים ממצבים נייחים, והתעסקה בעיקר בלהניע כדור בקלילות, ורוב המצבים שלה באו ממרכז השדה - הכנסות כדורים מהצדדים לאלונסו/לוקאס (שהחליף את אלונסו); מסצ'ראנו, גם הוא ממרכז השדה, סידר לעצמו את ההזדמנות. גם פרננדו טורס ניסה, אך ללא הצלחה. הוילה ויתרה סופית וברבע השעה האחרונה רפא בניטס התעסק בלעשות חילופי גארבג' טיים.

ליברפול ניצחה את המשחק קודם כל בגלל המצבים הנייחים: השער הראשון, של קויט, הגיע מכדור חופשי של ג'רארד, השער השלישי של ליברפול הגיע מפנדל, הרביעי מכדור חופשי - והחמישי מעוד פנדל. כלומר, ארבעה מתוך חמשת השערים הגיעו ממצבים נייחים, או בסוף מהלך שהתחיל במצב נייח )כך בשער הראשון של ליברפול). יכולת הדיוק של סטיבן ג'רארד בכדורים נייחים עשתה את ההבדל; בשער הרביעי הוא לא בעט כ"כ טוב, בעיטה חלשה מאוד- אך עם דיוק מקסימאלי, לפינה. זה כבר היה יותר מדי קל עבור סטיבי.ג'י. למרות זאת, נראה ששני הפנדלים היו נגמרים בסופו של דבר בשער גם אם לא היו מכשילים את ריירה וטורס. המשחק הוכרע במצבים נייחים, אבל האמת שהוא היה מוכרע בכל מקרה. ובכל זאת, אי אפשר לפספס את הדומיננטיות של המצבים הנייחים במשחק של ליברפול אתמול.

הבעיה של ליברפול אתמול הייתה היכולת החלשה של החלוצים: טורס נתן את אחד המשחקים החלשים שלו העונה, ואם לומר את האמת - גם ג'רארד התקשה לייצר דברים עד הדקה ה-40 (וגם אז שניים משלושת שעריו באו מפנדל). טורס היה רך מאוד ברחבה, ג'רארד דווקא איים על השער - אך היה מאוד לא מדויק ליד השער ואיבד יותר מדי כדורים. טורס המשיך לנסות להכניס את עצמו למשחק, בלא הצלחה - ועל כך בהמשך.

אז מה ניצח לה את המשחק?

1) ההגנות - ליברפול הציגה משחק הגנתי טוב מאוד, ולמרות שעד השער השני שלה אסטון וילה לחצה על השער של דרך כדורי גובה מסוכנים - ליברפול הצליחה להתמודד איתם, לחטוף כדורים בהגנה ובהתגוננות קבוצתית לצאת למתפרצות, כשמעל כולם פפ רייינה השער ומרטין סקארטל הבלם. מבט על הסטטיסטיקה מבליט קודם כל את ההתקפה של ליברפול, אבל כשמחפשים את מה שניצח לליברפול את המשק בהשוואה לוילה - ההגנה עושה את ההבדל. ההגנה של הוילה הייתה נוראית, וההבדלים בין ההגנות נתנו לליברפול את התבוסה הפנטסטית.

2) השער של קויט - השער המוקדם של קויט נתן לליברפול את השליטה במשחק. זה הכריח את הוילה להתחיל לתקוף בכל הכוח - וככה להפקיר את הגנה.

3) ניצול המצבים - ליברפול לא הגיעה להרבה יותר הזדמנויות טובה מאשר יריבתה - אבל בעוד הוילה לא הבקיעה ופספסה הזדמנות להשוות לפני השער השני של ליברפול - המארחים הבקיעו חמישה שערים מכמות כמעט זהה של הזדמנויות בהשוואה ליריבתה. זה תלוי גם בהגנה שאתה משחק מולה - מול ההגנה של הוילה לא קשה לנצל את המצבים.

4) המצבים הנייחים - כשיש לך בקבוצה שחקן כמו ג'רארד, שלמרות שלאורך השנים הגיע למאות הזדמנויות בכדורים חופשיים או פנדלים ואת כמעט כל הפנדלים כבש וכנ"ל לגבי אחוז כדור מהכדורים החופשיים, אם מרחוק ואם מקרוב, מספיק שסחטת עבירה ב-25 המטרים האחרונים - וזה איום רציני אל עבר השער.

5) האגפים - ליברפול ניצחה את המשחק בזכות האגפים שלה (ועל כך בהמשך). היכולת הטובה של שחקני האגף בלטה מאוד במשחק של האדומים, למרות שבד"כ הם משחקים יותר על מרכז השדה ובכלל על משחק המרכז שלהם. גם האגפים של הוילה עבדו טוב עד הדקה ה-35, אבל כשליריבה שלך יש את קויט, אלבלדה וריירה ביום נהדר - אין לך סיכוי.

6) ביטחון עצמי - ליברפול הגיעה בכושר ספקטקולארי למשחק, אחרי שהביסה את ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד. היא הגיעה עם ביטחון מדהים - וזה אפשר לה לפתוח מצויין, לגמור את המחצית מצויין ובמחצית השנייה להפוך את התבוסה לביזיון עבור הוילה. בלי הביטחון והמומנטום - זה לא היה נגמר ב-5-0, כי ליברפול הנורמאלית היא לא מהקבוצות שמנצחות 5-0. העניין הוא שבשבועיים האחרונים אין כזה דבר ליברפול הנורמאלית.

עכשיו בהרחבה: ההגנה של ליברפול הייתה מצויינת. במחצית השנייה לא הייתה לה כל משמעות, אך במחצית הראשונה הוילה חיפשה את שער השיוויון - ואם היא הייתה מוצאת אותו, אין ספק שהמשחק היה מתפתח אחרת. ליברפול התמודדה טוב עם ההגנה: ההגנה הקבוצתית של ליברפול ירדה לבונקר, והצליחה בעזרת חטיפות והגנה טובה לצאת למתפרצות. הגול השני ואחרי השער השלישי של ליברפול הגיעו ממתפרצות בהתקפה - ומתפרצות, כידוע, זה דבר שמתחיל מהגנה קבוצתית; באופן אישי, שני שחקנים בלטו מעבר לשאר, ועל כך בהמשך. בכל מקרה, הסבלנות ההגנתית, ההסתדרות עם ההגבהות מהצדדים והמחץ בהתקפה אפשרו לליברפול לגמור את המשחק ולשחקני ההגנה לקבל הרבה אוויר לנשימה. ליברפול קבוצה עם הגנה מאוד שקטה בד"כ, ובד"כ לא מרגישים כמעט בכלל את ריינה, קראגר וסקארטל - בעיקר בזכות מרכז השדה, שעוצר את הניסיונות של היריבה עוד לפני כן, ובזכות ההגנה המצויינת שלה, אולם אתמול ריינה וסקארטל נאלצו לעבוד קשה - והסתדרו עם זה מצויין.

בד"כ ליברפול קבוצה שמתבססת על מרכז השדה שלה, וגם אתמול קיבלנו יכולת טובה מאוד מצ'אבי אלונסו ומרכז השדה היה מהיר ותכליתי מאוד, אבל לא פה צריך לשים את הדגש, אלא על משחק האגפים: בד"כ לליברפול חסר את היצירתיות שצריכים שחקנים בעמדות האלה, אולם אתמול ראינו מה יש לליברפול. אלברט ריירה, שלעיתים נוטה להיעלם במהלך משחקים, היה אולי איש המשחק של ליברפול; קויט כבש וסידר עוד מספר הזדמנויות לחבריו, והמגן אלבלדה שיחק כמו קשר התקפי. ליברפול התחילה את המשחק צפוף מאוד, ובאמת הייתה טובה יותר כששיחקה מהר ולעומק (וכך גם הגיעו חלק גדול מהשערים שכבשה), אבל האגפים שלה אחראיים ללפחות שלושה מהשערים - קויט כבש את הראשון, ריירה כבש את השני וסחט את הפנדל שהוביל לגול השלישי. רק פאביו אורליו לא מצא את עצמו - אבל ביום כזה של ריירה מותר לו. גם במחצית השנייה, כשלליברפול התחשק לשחק קצת, המצבים הגיעו בעיקר בהכנסות כדורי רוחב למרכז מהקשרים ההתקפיים.

ומה לגבי בניטס? במהלך המשחק הוא לא הורגש, כי ברגע שהמשחק הפך לתבוסה זה היה כמו משחק אימון. הוא שמר על ההרכב שלו כמעט 75 דקות, אך לזכותו צריך לזקוף את ההגנה הקבוצתית במחצית הראשונה, ששוב הראתה לנו איזה קבוצה טקטית מדהימה ליברפול, אך האמת שאתמול הוא לא כ"כ היה רלוונטי: ליברפול נראתה קטלנית, שיחקה על מתפרצות מהירות, שיחקה בקצב מטורף וכבשה מתי שהתחשק לה. הטקטיקה הייתה משמעותית עד הדקה ה-35 החל מהדקה ה-10 - אך בתחילת המשחק ואחרי השער המדהים של ריירה ליברפול נראתה יותר כמו ברצלונה: כובשת כשהיא רוצה, מוחצת ליד השער, כובשת במתפרצות, משחקת על הברקות וכובשת דרך המרכז, דרך כדורים לחלוצים - ולא במשחק מסודר דרך הצדדים. זה לא יעבוד תמיד לליברפול, אך אתמול היא הצליחה לנצל את המומנטום כדי להראות ליברפול לא נורמאלית: טכנית ויצירתית יותר, יותר מסוכנת דרך הצדדים, שאומנם כובשת דרך מצבים נייחים - אך שני הפנדלים הגיעו אחרי כדורים ארוכים שנשלחו אל עבר אחד משחקני ההתקפה. ברוב הדקות ראינו את ליברפול מרווחת, אך כמעט כל פעם שחיפשה שער מהיר ותכליתי דרך משחק העומק ולא לרוחב - זה עבד לה. החורים, חוסר התיאום בהגנה וכבדות ההגנה של הוילה אפשרו פעם אחרי פעם לשחקני ליברפול להקדים אותם בכדורים שבד"כ יורדים לטמיון. אם ליברפול הצליחה פעם אחרי פעם למצוא חורים בהגנת הוילה וכל פעם שהיא רוצה לשלוח כדור אורך עם כתובת ברורה לאחד משחקני ההתקפה וגם כמעט תמיד לכבוש - אז וילה לא ראויה למקום החמישי.

עכשיו לגבי השחקנים באופן אישי:

אלברט ריירה הוא כאמור שחקן לא יציב, אך קשה מאוד להסתדר עם המהירות שלו עם הכדור והפריצות על הקו. ריירה לא מהשחקנים שאוהבים להיכנס למרכז, אלא מהשחקנים שנשארים על הקו, פורצים על קו האורך ואז מרימים כדור. יכולת ההגבהה ובעיקר המסירה שלו היא מרשימה מאוד, והשער השני שלו באמת היה מדהים: ריינה שלח כדור לאורך שלושת רבעי מגרש, וריירה בעט שפיץ מדהים לפינה הקרובה, אבל המהלך הזה ייזכר לזכותו בעיקר בגלל שהוא ראה את החור בהגנה, עשה תנועה ענקית בלי כדור וכך התמקם טוב וכבש. ריינה ראה את ריירה וכיוון את הכדור אליו - ובלי ההברקה הזאת של שניהם זה לא היה הופך לשער. 5 דקות אחרי זה הוא היה יכול לכבוש, סחט פנדל ובעצם כך הוביל לשער השלישי. גם במחצית השנייה ראינו ניצוצות למשחק הקבוצתי שלו עם כמה כדורי רוחב מסוכנים לרחבה ולטכניקה המרשימה, עם הקפצה יפה מעל שחקן הגנה ועוד כמה פריצות על הקו. ריירה הוא באנקר אצל בניטס - ואתמול הוא אמר תודה וסיפק את הסחורה. נראה שההירגעות של בניטס ברוטציות עומדת לטובתו. בניטס של עד לפני שנה-שנתיים היה מחליף את ריירה כמעט כל משחק, אך היציבות בהרכב של ליברפול העונה מאפשרת לריירה לתפוס מקום קבוע בהרכב.

סטיבי.ג'י, ג'רארד, באמת שלא נתן משחק גדול: במחצית הראשונה הוא היה מעורב מאוד וחיפש את השער - אך היה מאוד לא מדויק ליד השער ואיבד יותר מדי כדורים. גם כדורים שהוא הצליח להשתלט עליהם טוב הלכו לאיבוד, ולמרות הרצון הטוב הדברים לא הלכו לו. הפנדל בדקה ה-40 בא במיוחד בשבילו. את המצבים האלה הוא לא מסוגל להחטיא, והוא באמת לא החטיא. כך שוב ראינו שחקן גדול בפעולה כובש שלושער, גם מבלי לעשות כלום טוב במהלך רוב דקות המשחק. למרות זאת, ייאמר לזכותו שביום גרוע של טורס היה עליו הרבה לחץ להחזיק את החוד. הוא שיחק כמו חלוץ מטרה, לעיתים אפילו לפני טורס, והתקשה לבדו. במשחק הבא בניטס יהיה חייב את טורס בשיאו, משחק יותר פנימה ויותר מסוכן ברחבה - וככה גם ג'רארד ישתחרר יותר מאחור ויקבל יותר חופש בהתקפה. בכל מקרה, היכולת של ג'רארד תהיה קריטית לקראת סיום העונה. אין אף שחקן בעולם עם האופי והווינאיות שלו - והוא הקלף הראשי של המרסיסייד.

טורס, כאמור, היה רע מאוד. במחצית הראשונה הוא היה אנמי, לא עשה תנועה, לא מספיק התמקם ברחבה - והמקסימום שלו היה בעיטה חלשה מאוד מקרוב. במחצית השנייה ראינו את טורס עם יותר מוטיווציה, יותר נע על המגרש, מנסה יותר - אך עדיין לא הצליח לייצר בעיטה סבירה אל עבר השער. איפה השחקן המגוון, עם משחק הראש ויכולת הכיבוש? מצד שני, כשהקבוצה שלך מכניסה חמישה שערים מותר לך לקחת חופש שבוע אחד - בטח אחרי שלאורך העונה לא פעם הצלת את הקבוצה שלך. החוכמה היא לא להיות טוב שכולם טובים, אלא דווקא בתקופות קשות - וטורס הצליח להיות בשיאו גם כשאחרים היו בינוניים והיו חייבים את עזרתו כדי לחץ נקודה או ניצחון.

המגן הימני אלבלדה הוא בד"כ שחקן שקט שלא מאוד מורגש, כשהמגן הדומיננטי הוא בד"כ פאביו אורליו, שעולה הרבה להתקפה ומרים כדורים לרחבה. אתמול אלבלדה היה זה שלא הפסיק לעשות תנועה, בהתקפות שיחק כמו קשר קדמי, עלה כמעט עד סוף קו האורך, ובלט במיוחד בכמה הברקות - באחד במקרים הוא עבר שני שחקנים וכמעט כבש, במהלך אחר הוא ניצל טעות מביכה של שוער הוילה, פרידל, כמעט כדי לכבוש את השני של ליברפול. הוא עמד במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל במקום לחפש את השער חיפש את טורס, למרות שהאחרון היה שמור מאוד חזק. בכל מקרה, שיתוף הפעולה עם קויט, המצבים שהוא ייצר לאחרים והיכולת הטכנית הגבוהה שלו, לצד לחץ בהגנה, היו משמעותיים מאוד אתמול.

בהגנה יש שני שחקנים מרכזיים שחייבים לציין לטובה: הראשון הוא מרטין סקארטל. סקארטל הפך השנה לשחקן הרכב קבוע אצל רפא בניטס. ההגנה של ליברפול לא מורגשת בד"כ בזכות האגרסיביות של אלונסו בקישור האחורי, אבל אתמול הוילה שיחקו על האגפים ועל כדורי גובה לחלוצים, מה שאילץ את סקארטל וריינה לצאת לכדורי גובה ולהתמודד עם הניסיונות הרבים של וילה עד השער השני של ליברפול, שגמר אותם; סקארטל לא תמיד ניצח בכדורי גובה - אך בד"כ התמודד מצויין עם כל כדור אורך בגובה שנשלח לכיוונו, ומעבר לכך סגר בשני האגפים, עזר למגנים בצדדים, עשה תנועה בלתי פוסקת בהגנה, היה מסוכן בהתקפה במצבים נייחים (שתי מיני הזדמנויות אל עבר השער של הוילה), והצליחה למנוע מקארו, החלוץ המרכזי של הוילה, לכבוש מכדורי הגובה הרבים שהגיעו לכיוונו.

ריינה היה טוב לא פחות: למרות החיסרון במשחק הגובה הוא יצא מצויין לכל כדור גובה שנשלח לעברו, הציל גול או שניים במחצית הראשונה, בישל את השער השני בזכות ראיית משחק פנטסטית, שלט נהדר ברחבה וצבר ביטחון מרגע לרגע.

ליברפול מזכירה בשבועות האחרונים יותר את ברצלונה, כשהיא בכושר, מאת עצמה: קבוצה שמתבססת על משחק מהיר אך רגוע, וכשהיריבה לא מוכנה - עוקצת בהתקפה; קבוצה שמבקיעה רביעיות וחמישיות בלי להניד עפעף. יש פה מצב שרשרת - ליברפול עלתה מוכנה לחלוטין למשחק באנפילד מול ריאל, וברגע שהביסה אותה קיבלה ביטחון שהשפיעה עליה גם בהמשך. 8 גולים כבשה בשני משחקים מול שתי קבוצות שעל הנייר חזקות ממנה, שתיים מהקבוצות הטובות בעולם, ששתיהן היו בכושר הגנתי מצויין, אבל אם מישהו חשב שזה מקרי - אתמול הוא קיבל הוכחה שלא: למרות שאסטון וילה היא לא מנצ'סטר, היא קבוצת גביע אופ"א טובה, שמתבססת בד"כ על קישור חזק, שוער וחלוץ מנוסים וקבוצת התקפית מרשימה והגנתית לא מדהימה, אך בטח לא כזאת שסופגת חמישיות. ליברפול מצויה בכושר הטוב בעולם, ובעוד בספרד מתבשל ראש בראש בין בארסה לריאל - באנגליה הערפל גדול בהרבה: מנצ'סטר עדיין ביתרון של בין נקודה ל-4 נקודות, אך התקופה האחרונה מראה מצב הפוך, וליברפול טובה בהרבה. כמובן שליברפול לא תכבוש חמישיות ורביעיות כל משחק, אבל עכשיו כבר הרבה פחות ברור הכיוון באנגליה. ולמרות זאת, אני עדיין מעריך שהניסיון, התיאום הקבוצתי וההגנה הבד"כ הכי טובה באנגליה ואולי בכל העולם של היונייטד תביא גם העונה את האליפות לאולד טראפורד, אך ליברפול מוכיחה במשחקים האחרונים שהיא כן יודעת להגיע לפסגה או לסיכויים טובים לאליפות ולא לאבד את הראש (בניגוד למה שקרה לארסנל בעונה שעברה), שלמרות שהקבוצה הזאת לא יודעת כבר כמעט 20 שנה מה זה אליפות - יש לה את היכולת להפוך לקבוצה לא רק מסוכנת, אלא ממש מפחידה. נראה שליברפול תהיה בסביבה עד הרגע האחרון - ההימור שלי שאליפות זה לא יניב, אבל מליברפול החדשה אי אפשר לדעת ממה לצפות. היא עברה את מבחן היונייטד, כלומר מי שחשב שזה יגרום לירידת מתח או לזלזול ביריבה - טעה. עכשיו המבחן שלה יהיה מבחן האופי - לדעת לנצח גם בצורה צמודה וקשה, כשהדברים לא ילכו בקלות. ומאחר ואופי והתעלות בדקות הסיום היו השם שני של ליברפול עד שהיא הפכה לקבוצה שכבר לא צריכה את זה, שגומרת את המשחק הרבה לפני הסוף - אין סיבה שהיא לא תדע להתמודד עם המצב החדש.

אסטון וילה:

ליברפול פתחה טוב, ועלתה ליתרון בדקה השביעית - אך הגול של קויט דווקא מעט העיר את הוילה. היא החלה לתקוף, שיחקה על האגפים שלה, הגיעה להזדמנויות מסוכנות במשחק הגובה - ועד השער השני של המרסיסייד לא היו רחוקים מלהשוות, ובכך לשנות את כיוון המשחק. ואז הגיע השער של ריירה, ו-5 דקות לאחר מכן השלישי והראשון של ג'רארד - ומשם זה הפך לתבוסה מביכה. חוץ מיאנג, הקשר השמאלי, אף אחד לא ניסה במחצית השנייה, והוילה התייאשה סופית אפילו מלסיים בתוצאה מכובדת.

הוילה התפרקה קודם כל בגלל ההגנה המביכה. טעויות עלובות של השוער ושחקני ההגנה, חוסר היכולת להסתדר עם כדורי אורך לחלוצים ולקישור ההתקפי של ליברפול, איטיות של שחקני הגנת הוילה, שפעם אחרי פעם מלכודת הנבדל שלה נכשלה ושחקניה נאלצו לרדוף עם הפנים לשער שלהם אחרי שחקני ליברפול. כשהשוער שלך מביך את עצמו מרגע לרגל, כשהחורים במרכז ההגנה חוגגים ושני הבלמים מביישים את עצמם מרגע לרגע - אין לך סיכוי לצאת בשלום, בטח לא ביום ענק של המארחת.

האגפים דווקא עבדו יפה חלק מהזמן, ובמחצית הראשונה ראינו לא מעט יכולות אישיות אצל שחקנים כמו יאנג ומילנר, והוילה הייתה מסוכנת מאוד בכדורי גובה. ראינו משחק מהיר מאוד מצד מספר משחקניה וגם הרמות טובות לרחבה מהצדדים, אולם חוסר הדיוק בהתקפה למרות יכולת לא רעה, ההתמקמות הרעה של אמיל הסקי הוותיק והיכולת החלשה של מרכז השדה מנעו מהוילה לחזור למשחק.

מרכז השדה היה רע מאוד, בעיקר בגלל גארת' בארי, שבקיץ היה בדרך ליריבה ליברפול, אך אתמול נראה כמו הצל של עצמו: איבודי כדור רבים, רפיון פיזי במרכז השדה, שום עזרה למשחק ההתקפה. ברגע שהוא לא עבד - כל מרכז השדה התפרק, וכל פעם שליברפול שלחה כדור עומק דרך המרכז לא היה מי שיתנגד, יהווה תגובה אגרסיבית בהגנה וימנע מליברפול לייצר עוד מהלך בדרך לשער.

אמיל הסקי הוותיק הראה בתחילת המשחק שהוא פיבוט אמיתי, שמשחק עם הגב לשער, משתלט על כדורים גבוהים ומוריד אותם לשחקנים שסביבו, קבוצתי מאוד ונותן מסירות פשוטות וטובות - אך כשהיה צריך את היכולת שלו במשחק הגובה כדי שיאיים על השער - הוא נעלם. הוא לא ייצר שום הזדמנות טובה לאורך המשחק, היה אנמי ברחבה ולא התמקם טוב  ברחבה. להוציא את רבע השעה הראשונה, אז ראינו את הדברים החיוביים שהזכרתי, הוא היה אחד המאכזבים אצל הוילה, ואתמול הוא המשיך את העונה החלשה שלו (שער אחד בלבד(.

אשלי יאנג, מהבולטים בוילה העונה בערך בכל התחומים, גם בשליליים (כרטיסים) ובעיקר בחיוביים (מקום שלישי בכיבושים, ראשון בבישולים), היה נקודת האור אתמול: הוא היחיד שניסה לעשות משהו בגארבג' טיים של המחצית השנייה. הפריצות של הקו מצד שמאל, סחיטות המצבים הנייחים, משחק האחד על אחד הלא רע וגם כמה הגבהות טובות להתקפה בלטו מאוד במשחק שלו; מעבר אליו, אין הרבה שאפשר להגיד עליהם משהו טוב - אולי ג'ון קארו, החלוץ שליד הסקי, שלפחות ייצר לא מעט הזדמנויות, והצליח להגיע ראשון לחלק גדול מכדורי הגובה שהורמו לכיוונו. עם קצת דיוק במחצית הראשונה ועם יום פחות טוב של שחקני ההגנה של המרסיסייד - ואולי הוא גם היה כובש. הוא הראה יכולת מצויינת במשחק הגובה וגם כוח פיזי.

אבל פה נגמרות התשבחות. כשהקבוצה מתפרקת וחוטפת גול מכל רבע הזדמנות, כשקבוצה שרוצה להגיע למוקדמות ליגת האלופות יוצאת עם חמישייה ברשת - הוילה צריכה לדאוג. הכושר הגרוע שלה נמשך, ובעיקר היא צריכה לדאוג מהיכולת של השחקנים הוותיקים: מעבר להסקי, גם בראד פרידל, שוער ארה"ב הוותיק, לו יש עבר עשיר בליגה האנגלית, שזכור בעיקר מהרבה זמן מבלקבורן אך גם היה שוער ליברפול בסוף האלף הקודם, היה מחריד אתמול: ההתמקמות שלו בשער הייתה מזוויעה, ובחלק מהשער הוא סגר גרוע את הפינות - למשל, את השער השני לא נראה שהוא היה יכול לעצור, אבל בהחלט היה חייב לסגור את הפינה הקרובה הרבה יותר טוב; בשער השלישי, הפנדל של ג'רארד, קשה להאשים אותו שספג שער - אך לא ברור איך שוער בין 37.5, עוד מעט 38, עושה טעות של טירון ומהמר על פינה עוד לפני הבעיטה של ג'רארד. בתור אחר שעמד מול הרבה פנדלים בקריירה שלו - הוא היה חייב לדעת לחכות עוד רגע ולא לעשות את החיים של ג'רארד עוד יותר קלים.

לקראת המשך העונה, הוילה תהיה חייבת לשפר משמעותית את ההגנה, שספגה העונה 36 שערים, ולעשות גם שינוי פסיכולוגי - לא פשוט לחזור לעניינים אחרי חמישייה ברשת, ועוד אחרי 4 הפסדים ב-5 משחקים, ולפיכך תהיה למרטין אוניל, מנג'ר הוילה, הרבה עבודה בטווח הקצר כדי להישאר בתמונת המקום הרביעי. המקום בגביע אופ"א כמעט בטוח (11 נק' מעל המקום השביעי), אך הוילה עוד נאבקת על המקום הרביעי. בהתחשב בכושר שלה בהשוואה לזה של הרביעית ארסנל - זה נראה קשה מתמיד. מעבר לכך, היא תהיה חייבת שהשחקנים הוותיקים שהוזכרו יחזרו לכושר טוב בהרבה - כי לקראת המשחקים האחרונים היכולת של השחקנים המנוסים היא זאת שתעשה את ההבדל.