משום מה לנו נורא טבעי לחיות במדינה דמוקרטית,למזלנו אנחנו לא יודעים משהו אחר, ואולי זה בעוכרנו ,כי הדברים נראים לנו כ"כ מובנים מאליהם, כאילו שאין אפשרות אחרת ולא קיימת שיטה אחרת.

הדמוקרטיה שלנו, כ"כ מקדשת את הערך הזה שנקרא דמוקרטיה, עד שלעיתים אתה נבהל ומבין שזוהי השיטה שגם יכולה להביא לחורבננו במו ידינו. במדינות שפויות ונורמליות כבר הבינו מזמן שמעבר לערך הזה, יש גם מציאות, והמציאות הזו יכולה להיות מסוכנת ולהרוס את המדינה מבפנים.

זוהי הדמוקרטיה המתגוננת שמתחילה להבין שהיא היגיע לנקודה המסוכנת שבה היא חייבת לשמור ולהגן גם על הרוב שבה, ולא רק על המיעוט החי בקירבה. שלעיתים יושב בצד וממתין למפלתה, שזו שעת הכושר על מנת להשתלט עליה, זה בערך מה שארע בגרמניה בשנות ה30 , אותו צורר עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות ואחרי זכייתו הוא כבר יכל לעשות ככל העולה על רוחו, ואת השאר לצערי אנחנו מכירים.

ראו מה קורה בוונצואלה, בחירות דמוקרטיות בהן נבחר הוגו צ'אבס, לכאורה למקסימום שתי קדנציות ועכשיו הוא כבר הביא את השינוי המיוחל שמקנה לו אפשרות להיבחר לכל החיים, דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה.

בארה"ב ואירופה כבר מתחילים להבין את הסכנות מבית שתמיד הן יותר מסוכנות ומסובכות מאשר מהחוץ, ומרבית מדינות אירופה שינו את החוקים והגבירו את הפיקוח והבקרה על אוכלוסיות שעלולות להוות סכנה לשלמותן ובטחונן, דבר שקרה בארה"ב אחרי הפיגוע בתאומים.

בישראל 2009 , מדינה שמופעלים עליה לחצים מבחוץ ומבפנים,מדינה שעדין נלחמת על זכות הקיום שלה וההכרה בה במרחב כאשר מרבית מדינות האזור רואות בה כלא שייכת,וללא זכות קיום, חייבת להפנים את הסכנות האורבות לה מבפנים.

בישראל חיות שתי אוכלוסיות שכללי הדמוקרטיה לא נוגעות להן כלל, בעצם כן, רק כאשר הדמוקרטיה מגנה עליהן  כמיעוט שזכאי לשוויון הזדמנויות,זכאי לפתחון פה , ושאר זכויות שמקנה להן החוק כאזרחים במדינה, כאשר מגיע ענין החובות זה כבר סיפור אחר, ואותן אוכלוסיות ישר טוענות לקיפוח ושאר סיסמאות.

אותן אוכלוסיות חייבות להבין שכמו שהדמוקרטיה מגנה עליהן, ומקנה להן זכויות, זה פועל גם לטובת הרוב או כל מיעוט אחר, כפי שלערביי ישראל מותר להפגין נגד המדינה גם בזמן מלחמה, להניף דגלי אוייב,לנסוע לבקר במדינות אוייב, ואף לספק להן מידע שעלול לפגוע בבטחון המדינה (ראו ערך עזמי בשארה), ועדין זכויותיהם נשמרות, או לנאום מעל בימת הכנסת בגנות המדינה עד שאתה חושק שפתיים ולא מאמין למשמע אוזנייך, כך הם חייבים להבין שזכות ההפגנה בכל מקום שנמצא תחת ריבונותה של מדינת ישראל, היא זכות לגיטימית גם אם נראה להם שזו פרובוקציה, גם לי זה נראה פרובוקציה שבזמן שאני מסכן את חיי בשירות מילואים בלבנון הם מרשים לעצמם לצאת להפגין כנגדי וכנגד המדינה שבשמה יצאתי למשימה.

אם הנפת דגלי ישראל בתחומי מדינת ישראל בתחום שעליו אין ויכוח (בנתים גם זה יבוא) זו פרובקציה ועלול להצית אש , אז כנראה שיש לנו בעייה אמיתית וכואבת , שאנחנו חייבים לתת עליה את הדעת, כי טאטוא הבעייה אל מתחת לשטיח לא יפתור את הבעייה, אלא רק ידחה אותה עד לנקודת רתיחה שאת סופה קשה לתאר.

כמו שאני חושק שפתיים למראה הפגנותיהם ואמירותיהם של החרדים והערבים, אני מצפה שהם יחשקו שפתיים בזמן הפגנה וזכות ההפגנה, הן במצעד הגאווה בירושלים והן הפגנת הימין באום אל פאחם, או כל הפגנה אחרת.

הלוא קידוש הדמוקרטיה יגרום לנו לשנות את הדגל וההימנון ע"מ שיתאים גם לאוכלוסיה הערבית שמתקשה לקבל  סמלים אלה, יגרום להפיכתה של מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה מה שיקעקע את סיבת הקמתה של המדינה שאמורה לשמש כבית יהודי לעם היהודי ע"פ מגילת העצמאות.