השמש שקעה במערב, רוח אביבית חדרה מבעד לחלון דורה ישבה על כיסא הנדנדה, כל נדנוד של הכיסא הוציא ממנה אנחה עמוקה, הבית כולו היה חשוך למעט מנורה קטנה בפינת האוכל, זה היה ערב פסח , מהבתים הסמוכים נשמעו מזמורי החג וכאבה של דורה רק הלך וגדל, היא עצמה את עינייה ושיחזרה 28 שנים קודם לכן.

המכתב שחיכה לדורה בתיבת הדואר לא הותיר ספק בקשר לתוכנו, אלו היו מסמכי הגירושין של מוטי בעלה, הוא לא היה מסוגל להתמודד איתה פנים מול פנים וביקש מעורך דינו לשלוח מכתב עם הבקשה.

לדורה לא נותרה ברירה והיא חתמה והפכה לעוד גרושה, מושג שבימים ההם לא קיבל תהודה חיובית,זה לא היה כבוד גדול ולגרושות הייתה תדמית.

דורה נותרה עם בנה יחידה אסף, אסף היה בשבילה קרן האור בימים קשים שעברה, דורה לא עזבה אותו לשניה, באם עבדה מטפלת לקחה את הילד לביתה ,שם קיבל ארוחת צהרים ותשומת לב ואז דורה יכלה לעבוד במנוחה, היא ידעה שהילד בידיים טובות,מוגן וחם לו.

בייבי סיטר כמעט ולא הזמינה דורה,אחרי יום עבודה ארוך לא היה לה כח לצאת והרצון לבלות עם אסף עד לשעות בהן הלך לישון היו יקרות מפז. חברותיה כינו אותה "הנמרה", הנמרה שמגנה על עוללה מפני כל רע, ההקרבה למען אסף הייתה מובן מאליו מבחינתה של דורה, דאגה שלא יחסיר מבית הספר,דאגה לקנות לו את כל מה שהזדקק לו ורק שלא יקנא בילדים אחרים.

דורה הייתה אוספת כסף על-מנת שבחגים או בחופשים תוכל לפנק את אסף וליצור לו אווירה של כף, שחסרון מאב לא יהיה כ"כ דומננטי בחייו.

וכך עברו כמה שנים ודורה הכירה גבר נחמד במקום עבודתה, אט אט התפתח בינייהם רומן שהפך לסיפור אהבה, אט אט החלה להביא אותו הבייתה שאסף יתרגל אולם אסף גילה התנגדות נמרצת לנוכחו של עוד גבר בבית, הוא חש כי השלטון נלקח ממנו ועשה פרצופים כאשר הגבר היה נכנס הבייתה,ביים סצנות של בכי או מחלות דמיוניות כאשר דורה הייתה אמורה לצאת ועשה לדורה את המוות ההתנגדות שלו לגבר הזר הפכה לבעיה ודורה הבינה שעלמנת שישרור שקט בביתה עליה להוציא את הגבר מחייה ולהקריב למען הילד "המסכן" שנותר בלי האבא הביולוגי שלו.

וכך עשתה ושוב נותרו שנייהם לבדם.

כשאסף הגיע לגיל 25 הוא הודיע לדורה כי מתעתד להתחתן עם אהובת נעוריו, דורה שמחה וניסתה  לעזור יותר מכפי שידה יכלה להשיג.

אסף השתנה,כל פעם היה מוצא תירוץ למה הוא לא בא לבקר,רב הזמן בילה עם הוריה של אשתו וכך גם היה כשנולדה בתו הבכורה, תמיד נתנו לדורה תחושה כי נוכחותה מותנית, תעשי בביבי-סיטר,תראי ההורים של אשתי נתנו כסף לדירה וההשפלה הלכה וגדלה, כל 25 השנים בהם גדל אסף בבית כאילו ונמחקו ודורה הושארה מאחורה במירוץ של הזוג הצעיר לחייו החדשים.

דורה התעשתה לרגע מהזכרונות כשאר הטלפון בביתה צלצל, היא לא ענתה ,היא רצתה שידעו שהיא לא בבית לבד כי בנה אסף לא טרח להזמין אותה לליל הסדר.